“רגע, מה?”

הסיפור הוא כזה: לפני שבוע וחצי יצאה ה-Enhanced Edition של Baldur’s Gate. חיכיתי לחידוש הזה מהרגע שהוא הוכרז, והתיישבתי בשמחה לשחק בו. ואז נהייתי חולה. עכשיו, מי מכם ששיחק ב-Baldur’s Gate יודע שלא בדיוק מדובר במשחק פשוט. הוא דורש להכיר פחות או יותר את כל החוקים של AD&D (מהדורה 2) ולדעת לנצל אותם ולשחק לפיהם. לא בדיוק משהו שעושים כדי להעביר זמן כשהגוף רוצה למות ואי אפשר להתרכז בכלום.

אז עשיתי מה שאני תמיד עושה בסיטואציות כאלה: נכנסתי ל-Steam ובדקתי מה יש במבצע. במקרה בדיוק יצא ה-Big Picture Mode, ויחד איתו הגיעו הנחות יפות על הרבה משחקי ארקייד. אחד מהם היה Sine Mora, וזכרתי שקראתי עליו משהו באתר זה-או-אחר (אני יודע שזה מאוד מעורפל, אבל כל הזיכרון שלי היה מאוד מעורפל בימים האלה) והוא של Suda 51 ונראה מעניין באותו רגע, אז למה לא.

Sine Mora הוא משחק ארקייד בכל מובן אפשרי. זה side-scroller דו-מימדי (וול, 2.5-מימדי, אבל מי סופר) בסגנון bullet hell כמו Tyrian או Raptor הותיקים, מאוד פשוט מבחינת שליטה ומשחקיות אבל מאוד אכזרי, הוא סופר ניקוד ואפילו יש לו מערכת של פסילות ו-credits. בנקודות מסוימות כמעט ציפיתי מהמשחק שיבקש ממני עוד מטבעות כדי להמשיך. זה קצת מוזר לפעמים, אבל חוץ מבעיה אחת ספציפית ומאוד גדולה שנגיע אליה בהמשך, זה לא מפריע וזה כן מוסיף תחושת נוסטלגיה-רטרו חמימה.

יש שני דברים שמייחדים את המשחק הזה ועושים אותו מעניין. אחד הוא הסיפור: בתור התחלה, יש כזה. הכותבים ממש המציאו עולם חדש, עם הסטוריה וסיפור רקע, דמויות אמיתיות ודיאלוגים. העלילה מאוד מזכירה את Star Wars בהרבה מובנים: המשחק קופץ בין שני סיפורים, אחד של מורדים מקומיים שמנסים להתנקם באימפריה הרעה, ואחד של אבא שרוצה לנקום את מות הבן שלו, ומגייס את אחת המורדות ועוד רובוט לעזרתו. זה אפילו סיפור די מעניין, אם מצליחים לעקוב אחריו, אבל פה הבעיה. מעבר לעובדה שכל הדיאלוגים הם בהונגרית, הקושי האמיתי מגיע מזה שהמשחק כל הזמן קופץ בין קווי עלילה, דמויות, מקומות שונים ואפילו תקופות זמן שונות (אה, כן, המורדים יכולים לשלוט במידה כלשהי על רצף הזמן). זה יוצר עיצוב ויזואלי מאוד מגוון ומרשים, אבל זה ממש ממש מבלבל.

אפרופו שליטה על הזמן, זה הדבר השני שמיוחד במשחק. הזמן הוא המשאב העיקרי והכי חשוב. יש טיימר גדול בלמעלה של המסך שרץ כל הזמן, אבל נוסף לו זמן על כל אויב שהורגים ויורד ממנו זמן כל פעם שנפגעים, וכשהוא מגיע ל-0 נפסלים. זה מנגנון די מוצלח שמשתלב יפה עם הנוסחה העתיקה של הז’אנר. חוץ מזה אפשר גם להאט את הזמן לתקופות קצרות, כדי לעזור בקרבות או בהתחמקות מדברים, או כדי להרוג הרבה אויבים במשך זמן קצר ולמלא את הטיימר. מכירים את Time Crisis? דמיינו את זה כמשחק bullet hell בתוספת bullet time (ועלילה) וקיבלתם את Sine Mora.

הגיימפליי בגדול מצוין. השליטה כאמור מאוד פשוטה, השלבים מגוונים ומעוצבים טוב, יש הרבה אויבים מעניינים שכל הזמן מתחלפים ומחדשים, בוסים מאוד מוצלחים, וכל עניין הזמן מוסיף לזה מימד (הא הא) ייחודי ומעניין. אה, והוא קשה. אבל באמת, ובצורה טובה. לא מתסכל או מעצבן, אלא דורש מיומנות ושליטה טובה. (ראוי לציין שמן הסתם שיחקתי ברמה הגבוהה)

אבל.

אין לי שום בעיה עם משחק שדורש ממני כמה נסיונות כדי לעבור קטע מסוים. להיפך. תנו לי קרבות מפתיעים ומעניינים בכל יום. תנו לי אויבים חדשים ומגוונים. תנו לי בוסים מקוריים שדורשים מחשבה. תנו לי אתגר אמיתי. אבל בחייאת, למה להכריח אותי להתחיל את השלב מההתחלה אם נפסלתי כמות מסוימת של פעמים? השילוב של ההפתעות האלה והמספר המוגבל של פסילות נותן את התחושה הלא-נעימה הזו שתמיד אורבת בצללים של המוח בארקיידים – שכל המשחק הזה בעצם קיים רק כדי לקחת לי את הכסף. זה אפילו לא נכון במקרה של Sine Mora, אבל זה משחק כל כך ארקיידי שההרגשה הזו מגיעה בכל מקרה. זה מעיק, וזה נהיה ממש נורא במקרה ספציפי אחד, של קרב בוס ארוך שדורש המון המון דיוק ותזמון, ואין אחריו save point. אמנם המשחק מציע מצב של boss training, שבו אפשר להילחם בבוס ספציפי באופן מבודד, אבל אני לא באמת רוצה להילחם שוב ושוב באותו בוס שכבר עברתי רק כי המעצבים של המשחק החליטו שהם צריכים מערכת ארכאית ומיותרת כזו של פסילות.

זה נשמע כאילו בעיקר התלוננתי, ואכן אני אוהב להתלונן, אבל בשורה התחתונה מדובר במשחק מוצלח מאוד. אם אתם זוכרים לטובה את Tyrian', Raptor ודומיהם ורוצים חוויה נוסטלגית-אך-משודרגת, או מחפשים משחק ארקיידי חביב להעביר איתו כמה שעות, או סתם אוהבים משחקים מאתגרים ומפתיעים – זה משחק טוב וכיפי, עם עיצוב אמנותי ממש יפה וגיימפליי מעולה (חוץ מהקטע של הפסילות כמובן, אבל אני מניח שזה פחות מפריע אם משחקים ברמת קושי נמוכה). הוא עולה רק $10-15 וזמין בסטים, XBLA ו-PSN. אפילו הייתי שוקל להוסיף אותו לפרוייקט טוטוריאל אם לא היה מאוחר מדי. אבל מה לעשות, החיים קשים כשאי אפשר לחזור אחורה בזמן.