עוד לפני ששמענו על Rising Eagle (שאגב, יזכה לפוסט נוסף בנוגע אליו בעתיד הלא-רחוק), התחיל להתרוצץ מידע על חברת Funtactix בקרב אתרי המשחקים הישראליים. בסוף השבוע, חשפה החברה חלקיק ראשון מתוך העולם האינטרנטי שעליו הם עובדים: Slider Party. את המשחק ניתן להוריד בחינם מאתר החברה, או מגיימר (שם הוא מגיע בצירוף לראיון עם דורון ניר ואמיר לוטן – אנשי Vgames בעבר, ואנשי Funtactix בהווה).
אי אפשר להמנע מלמתוח השוואות בין Slider Party ל- Rising Eagle, אף על פי שהמכנה המשותף הכמעט-יחיד ביניהם הוא העובדה ששניהם משחקים ישראלים. בעוד ש- Rising Eagle הוא משחק פעולה בגוף ראשון "כבד" ועמוק,לא ידידותי למשתמש, ועם המוני מסכים שבכל אחד מהם ניתן לשלוט בקירוב ב- 550,279 אפשרויות שונות, Slider Party הוא משחק שמאפשר לכם להתחיל לשחק בערך ב- 3 או 4 לחיצות כפתור, מסך האפשרויות שלו לא מכיל אפילו פעם אחת את המילים "Anti-Aliasing", והמדריך למשתמש שלו מרוכז כולו במסך הטעינה של המשחק. ואם אתם שואלים לדעתי בעניין – העתיד שלו נראה טוב הרבה יותר משל Rising Eagle.
מדובר במשחק פעולה אינטרנטי חביב, מנקודת מבט איזומטרית. הדמות שלכם נעה ברחבי הזירות הקטנות והדחוסות שלו על גבי גלשן מעופף (בסגנון "בחזרה לעתיד 2") וצריכה… אה… לירות בדמויות האחרות שמעופפות ברחבי הזירות על גבי גלשן מעופף. יש למשחק גם מצב משחק בקבוצות, וגם מצב המכונה "Crystal Run" (שזה שם מפואר ל- Capture the Flag), אבל העיקרון הבסיסי לא משתנה. והוא גם עובד די טוב.
כל המבנה של Slider Party מיועד למשחק מהיר ובלי סיבוכים מיוחדים. חלון ה- Settings המינימליסטי והפשטות של המשחק אמורים להבהיר לכם את זה. אבל כל הסיפור הזה אמור להיות רק יריית הפתיחה – Funtactix שואפים ליצור עולם וירטואלי שהמשחק הזה מהווה רק פן אחד שלו – הדמות שלכם תוכל לעבור בקלילות ממשחק למשחק, עם נתונים כמו ההישגים שלה בכל משחק ומשחק ופריטי הלבוש שלה. יש במשחק גם את הבסיס ל"שוק" שבו אפשר לקנות ביגוד חדש לדמות.
יש ל- Slider Party כמה בעיות. קודם כל, המפתחים של המשחק צריכים קצת להסגר על איך בדיוק כל הסיפור מסביב ל- Slider Party צריך לעבוד. לא ברור, למשל, מה אפשר לעשות דרך המשחק, ומה אפשר לעשות דרך האתר של Slider Party. למה רשימת ה- Achievements של כל שחקן זמינה רק דרך האתר ולא דרך המשחק? למה המצב עם השוק שבו אפשר לקבוע את הביגוד של הדמות הוא לא הפוך? חלוקת הסמכויות בין העולם האינטרנטי לזה של המשחק צריכה להיות קצת יותר אינטואיטיבית. אבל היי, אפילו המפתחים עצמם מודים בזה שהם לא בטוחים איך החוויה הסופית תראה, אז אני לא מאוד מודאג.
ובלי קשר לחלוקת הסמכויות בין המשחק לאתר האינטרנט שלו, עדיין יש עוד קצת עבודה לעשות בנושא הממשק והאינטואיטיביות שלו. למה מצפייה ברשימת ה- Achievements, למשל, אני לא יכול לדעת למה מתייחס כל הישג והישג? ולמה אני חייב לצאת מהמשחק כדי להחליף שרת?
אבל האמת היא שאלה תלונות קטנות. לא שהן לא-חשובות – בשורה התחתונה Slider Party ימדד גם לפי פרטים טכניים קטנים כאלה… אבל בניגוד ל- Rising Eagle, שמנסה לכוון מאוד גבוה בעולם שבו יש לו תחרות מטורפת, Slider Party מנסה לכוון לאזור הרבה יותר נגיש, והוא מצליח לעשות רושם ראשוני מוצלח הרבה יותר. אני מאוד סקרן לראות מה הולך להגיע בעתיד מצד החבר'ה מ- Funtactix. ובינתיים, אני ממליץ לכם לקפוץ ולנסות את המשחק. זה זה לא עולה כסף, אז מה אכפת לכם?
9 במרץ, 2008 בשעה 12:38
לא ניסיתי EAGLE אבל slider party מרגיש כמו משחק קוריאני כזה כמו gunbound
בגירסאת בטא… והאמת הוא לא כזה רע, אפילו מהנה לפעמים.
אבל זה ממש לא הכיוון שהייתי רוצה לראות את תעשיית הגיימינג בארץ.
9 במרץ, 2008 בשעה 20:47
ןיצ' – זה דוקא כיוון מצוין, causal gaming זה כיוון מעולה
עידן – מצחיק שהזכרת ש"מסך האפשרויות שלו לא מכיל אפילו פעם אחת את המילים “Anti-Aliasing” "…. זה ממש הציק לי, הגרפיקה נראית די מכוערת בלי זה (זה הורס את האפקט של הצבעוניות החמודה)
סה"כ למרות הכל חמוד מאוד
10 במרץ, 2008 בשעה 19:50
אני יודע שאנשים אוהבים לתת למשחקים ישראלים הרבה קרדיט, אבל המשחק הזה לא יותר מבינוני. השליטה לא טובה במיוחד, המשחקיות שטחית מאוד ולא נראה שיש הבדל מהותי בין הנשקים השונים ובאופן כללי, העיצוב האומנותי פשוט ודי מכוער.
לא אקרא לזה כישלון, כי מדובר בבטא מוקדם, אבל יש להם הרבה מאוד עבודה בשביל להגיע לחווית משחק סבירה.
אני יודע שהם ישראלים, אבל בנתיים קל מאוד לראות את ההשפעות של חוסר הניסיון שלהם. המשחק פשוט מאוד לא מלוטש והקונספט הבסיסי שלו לא הכי יצירתי.
בכל מקרה, מדובר בצעד הראשון במה שצריך להיות מסע ארוך. אני בהחלט לא פוסל את יכולת של החברה ליצור משחקים טובים. אני מקווה שעוד כמה שנים, נראה את הכישרון שלהם בפרויקטים יותר מרשימים ושאפתנים.
10 במרץ, 2008 בשעה 20:19
אני חושב שעד עכשיו, לא הפגנו כאן בבלוג גישה של "לתת למשחק קרדיט רק כי הוא ישראלי". אתה מוזמן לקרוא את הפוסט של דורון על Rising Eagle אם אתה מחפש דוגמה קונקרטית יותר.
לפחות ל- 3 מבין 5 כלי הנשק יש הבדל קל ובולט בפונקציונליות, את העיצוב האומנותי דווקא אהבתי מאוד, ואני לא אתווכח איתך בנוגע לשטחיות המשחקיות – השאלה היא עד כמה זה רע.
10 במרץ, 2008 בשעה 22:57
טוב, אחרי עוד כמה סיבובים במשחק…
חסרה לי האפשרות לדבר עם שאר השחקנים בקבוצה (אם כי בכל מקרה המקרופון שלי לא עובד כרגע) וחבל שההתאמה האישית של הדמות מאוד בסיסית עד לא רלבנטית.
אבל זה שטויות, אהבתי את ה-capture the flag שלהם (שיחקתי בשלוש על שלוש) , הנשקים השונים מאוד (הטילים האימתניים כמובן שולטים) והעיצוב הצבעוני. יש פוטנציאל.
10 במרץ, 2008 בשעה 23:31
עם השאיפות שיש להם לגבי המשחק, אין לי ספק שההתאמה האישית של הדמויות תהיה עם הרבה יותר אפשרויות, בטווח הארוך.
12 במרץ, 2008 בשעה 13:01
המשחק נחמד בתור משחק קזואלי בשלב בטא, אבל חסרה לי מאד פונקציונליות בסיסית כמו האפשרות לסובב את הזירה או לעשות זום אין/אאוט.
הבעיה השניה היא לאגים שראיתי בשרת הישראלי גם במשחק 3 על 3. אבל אני מניח שזה משהו צפוי בבטא פתוחה של משחק.
12 במרץ, 2008 בשעה 14:18
כל הרעיון במשחק CASUAL הוא הפשטות והנגישות
מי שמנסה להעביר ביקורת על המשחק שלא ישווה למשחקי AAA שמפותחים ב15 מיליון דולאר. זה לא השוק ושחקני AAA הם לא המטרה.
משחקי CASUAL מכוונים לקהל …CASUAL… ולא ל HARDCORE
אני חושב שהכיוון בו בחרה FUNTACTIX הוא נכון לחברה צעירה בארצנו חסרת הנסיון.
אולי אחרי שיצברו ניסיון (וכסף, הרבה כסף) הם יוכלו להרים משחקיי AAA.
בהצלחה