השעמום המוחלט של הימים האחרונים הביא אותי לקרוא טור שפורסם לפני כשבועיים באתר של PC Gamer. הטור הזה ייצג דעה שאנחנו בדרך כלל מייחסים למיזנטרופים ולאנשים שרוצחים פיות בזמנם הפנוי: משחקים עצמאיים זה לא משהו.
הדעה של כותב המאמר, אחד בשם ג'ים רוסינגול (מאנשי Rock, Paper, Shotgun, ועוד כמה דברים מסחריים הרבה יותר), מורכבת מכמה טיעונים. בין השאר, הוא מסביר שמשחקים עצמאיים הם בעיקר חיקויים של משחקים נוסטלגיים יותר, שמצליחים לעבוד רק בגלל שמרבית הצרכנים שלהם לא זוכרים את המשחקים עליהם הם מבוססים. הוא גם חובט קצת באירועים כמו ה- Independent Games Festival, שלדבריו, לא אומרים יותר מדי בהתחשב בעובדה שמרבית המשחקים שמשתתפים בהם לא הושלמו בכלל, ורבים מאלה שכן יושלמו – צפויים לכשלון כלכלי מהדהד.
אני מוכרח להודות שעם חלק מהדברים של רוסינגול אני מסכים, בסך הכל. בתור התחלה, לא פעם ולא פעמיים התבטאתי בנושאי ה"נוסטלגיה זה בולשיט", ואני מסכים עם הדעה ש- IGF מאבד הרבה נקודות עקב העובדה שהרבה מהמשחקים שמופיעים פה הם משחקים שלא באמת הושלמו. למעשה, אני עדיין מחכה להודעת האימייל שתודיע לי ש- Crayon Physics Deluxe הושלם, בשביל שאני אוכל לקנות אותו ולהבין איך בדיוק הוא יותר טוב מ- Audiosurf.
אבל הטיעון של רוסינגול נופל ברגע שמפסיקים להסתכל על המשחקים הממוצעים שהעולם הזה מנסה להציע. בדיוק כמו עם משחקי מחשב מסחריים, היהלומים האמיתיים נגלים רק ברגע שמנפים את ראשי השועלים וזנבות האריות, ונשארים עם ה- 20% הטובים ביותר שיש לעולם הזה להציע. Audiosurf זו דוגמה אחת, אבל בתור דוגמאות נוספות אפשר לקחת את הדברים שעושים החבר'ה מ- Introversion או כמה משחקי קונספט גאוניים במיוחד.
אז כן, אני מסכים עם חלק מהדברים שג'ים רוסינגול אומר. חיקויי Robotron לא ממש עושים לי את זה (לפחות, לא רוב הזמן), והעובדה שהרבה מהדברים ב- IGF לא באמת קיימים בשוק גורמת לו להראות קצת כמו טקס האוסקר הישראלי של העשור הקודם. אבל אתם יודעים מה, אני מוכן להחליק את כל זה בשביל Darwinia או Audiosurf.
ואם כבר מדברים על משחקים עצמאיים, אני חושב שעקב השיעמום הנוכחי, אני אלך לשחק שוב ב- MASQ. אם אתם קופצים לבקר שם, תגידו שאתם מכירים את BS.
עריכה: חשבתי שראוי לציין – סביר להניח שג'ים רוסינגול לא באמת מאמין שמשחקים עצמאיים הם זרע השטן. זה לא ממש מונע ממני בכל זאת לנתח את הטענות שלו. כי, כאמור, אני מסכים עם חלק מהן. מזעזע, אבל נכון.
25 במרץ, 2008 בשעה 8:57
והנה מה שיש לבחור להגיד על הנושא, תחת המטריה של RPS:
http://www.rockpapershotgun.com/?p=1366
25 במרץ, 2008 בשעה 19:55
כן, ראיתי את זה. זה רק מתקף את ההערה שלי בסוף. 🙂
26 במרץ, 2008 בשעה 14:20
בלי קשר, חזרתי לקרוא היום את הכתבה שלך "נוסטלגיה זה בולשיט".
הצחיק אותי הקטע הזה:
"אותם הוא שיחק בימים שהם 64 מגה-בייטים היו גודל של דיסק קשיח, ולא זיכרון של כרטיס מסך"
64 מגה זיכרון של כרטיס מסך? היסטוריה. ממרומי ה8800GTS 640MB אני חושב לעצמי שמדהים כמה שהתקדמנו ואנחנו ממשיכים להתקדם ולהפוך משפטים על חוסר רלוונטיות ללא רלוונטים בעצמם.
ה-64 היחיד שאני יכול לחשוב עליו היום זה מעבדי 64 ביט. מעניין מתי זה יהפוך גם להיסטוריה.