מרץ 13
2013
המיומנות הכי חשובה לכתיבה היא לא לדעת איך לכתוב, ואפילו לא מה לכתוב, אלא לדעת מה לא לכתוב. ברוח זו, אחרי שכתבתי ביקורת מפורטת וממצה של יותר מ-1500 מילים, החלטתי שהדבר הנכון יהיה לזרוק אותה לפח ולעבור לפורמט יותר תמציתי. והרי בכל מקרה את הפרק הקרוב של הגיימפוד נקדיש ברובו למשחק הזה, אז יהיה לי הרבה זמן להגיד את כל מה שרציתי. אם כך, קבלו אותה: הביקורת המקוצרת ל-Tomb Raider.
דברים שאהבתי ב-Tomb Raider:
- לארה קרופט. בלי ספק.
- העובדה שלארה היא לחלוטין דמות נשית ומתנהגת כמו אישה, אבל אף פעם לא בצורה סטריאוטיפית או מוקצנת.
- לארה היא בבירור בחורה מאוד יפה, אבל לשם שינוי עם פרופורציות נורמליות ואפילו (*gasp!*) מכנסיים ארוכים.
- איך שלארה נהיית badass ומגניבה, אבל בשום שלב לא נראית על-טבעית או חסרת רגשות.
- נכון היה מגניב ב-Arkham Asylum שהחליפה של באטמן נהייתה יותר ויותר שחוקה וקרועה עם הזמן? אז Tomb Raider עושה את זה עם הגוף של לארה.
- האנימציה. לארה נופלת בצורה שונה בהתאם לגובה והמשטח, מסתכלת מסביב כשהיא בחדר חשוך ומפחיד, וכו’. טווח התנועות שלה פשוט מדהים.
- הזכרתי כבר את לארה?
- מבין 7 דמויות ראשיות יש 3 נשים, אחת שחורה, אחת יפנית ואחד אינדיאני.
- אה, ואחד חנון, עם מקשפיים, ציור של מקש Esc על החולצה וקעקוע של מולקולה כלשהי על הצוואר, אבל שמתנהג כמו בן אדם אמיתי, עם כישורים חברתיים והכל.
- לדמויות אשכרה יש אופי, התפתחויות עלילתיות ורגשיות, ויחסים ביניהן. בסיסי, לא? אז למה כל כך הרבה משחקים מדלגים על השלב הזה?
- אלמנט ה-exploration, שעשוי ככה שבכל איזור אפשר למצוא בערך 70-80% מהדברים בלי יותר מדי מאמץ או סטייה מהנתיב המרכזי, וככה מצאתי את עצמי עושה את המאמץ להגיע ל-100%.
- הקברים. יש בערך 10 כאלה מפוזרים ברחבי האי, וכל אחד הוא חידה קטנה וחביבה.
- זוכרים את ה”חידות” של Uncharted, שמורכבות ברובן מלהסתכל ב-Journal ולקרוא משם את הפתרון? אז פה יש חידות שממש דורשות חשיבה ושיט. ושימוש בכלים שהם חלק מהמשחק גם ככה.
- הפעם הראשונה שנכנסים לקבר ולארה אומרת “I hate tombs”.
- הגיוון. בכל אחד ואחד מהאלמנטים של הגיימפליי.
- והדינמיות. כלומר, שכל הזמן נוספים עוד כלים ונשקים ודרכים שונות להתגבר על דברים.
- להתחמק מאויב בקרב melee ולתקוע לו חץ בעין.
- לעשות headshots עם חצים.
- לעשות headshots עם חצים בוערים.
- המערכות של ה-crafting וה-skills, שמאוזנות בצורה מוקפדת ככה שיש המון דברים מגניבים לשפר, אבל שום דבר ששובר את המשחק או הופך משהו לקל מדי.
- בכלל, את רמת הקושי. נראה לי שזה המשחק הראשון שאני נתקל בו שבקושי יש קטעים שאני צריך לנסות יותר מפעמיים-שלוש, אבל בשום שלב אני לא מרגיש שזה קל מדי.
דברים שלא אהבתי ב-Tomb Raider:
- הנפילה הרצינית היחידה של המשחק: set pieces. כל דבר אחר במשחק הזה כל כך מגוון ויצירתי, ואיכשהו לא הצליחו לחשוב על שום דבר חוץ מ”ריצה תוך כדי סכנת חיים כלשהי”.
- “בואו נראה, היא כבר רצה כדי לברוח ממערה מתמוטטת, יריות, אש, ובניין מתפוצץ. נשאר לנו עוד משהו?”
- האתגרים הנוספים של exploration שיש בכל איזור הם מאוד נחמדים, אבל ממש חבל שהדברים שכבר מצאתי לא מסומנים במפה, ואני צריך לחפש שוב ושוב באיזורים שאולי כבר הייתי בהם.
- אוקיי, כולנו מסכימים ש-Arkham Asylum היה משחק טוב, אבל למה ללארה קרופט יש detective vision?
- הסביבות השונות מאוד מגוונות, אבל כל איזור בפני עצמו חדגוני ומשעמם. (וזה עוד לפני שמפעילים את ה-detective vision והכל נהיה שחור-לבן)
- המוזיקה. במיוחד הקטע שבו נשארתי בערך שעה באיזה איזור כדי להגיע ל-100% וכל הזמן הזה מוזיקת הרקע היחידה הייתה מז’אנר “חריקות באוזן”.
אנשים שצריכים לשחק ב-Tomb Raider:
- מי שאהב את Uncharted.
- מי שאהב את Arkham Asylum.
- כולם.
- כן, גם אתם.
13 במרץ, 2013 בשעה 23:22
למשחק יש קטע עם מטוסים, כל פעם שאני רואה מטוס או חלק ממטוס אני מתכונן ובצדק לקוויק טיים איוונטס שאחד מהם כל כך מופרך ששם זה ממש הרס את האנושיות והנשיות שלה (הקטע עם המצנח).
לא מסכים איתך בקשר לגיוון באזורים, זה דווקא לדעתי מה שהמשחק הכי חזק בו.
14 במרץ, 2013 בשעה 2:39
שתי מילים: פלטת צבעים.
(דאמן, הייתי צריך להוסיף את זה לרשימה)
15 במרץ, 2013 בשעה 20:24
משחק טוב, אבל קל מאוד לטעמי (גם על הארד). רוב הזמן המשחק מעמיד אותך מול 3-4 בריונים שנורא קל לחסל. גם אין מספיק גיוון בסצינות או רגעי "וואו". שגרתי כזה, סצינות נחמדות אבל לא מפילות, עלילה משעממת עם דמויות לא מעניינות ובסה"כ אם להשוות אותו מול ענקים כמו Uncharted אז המשחק הוא בהחלט נסיון ראוי ומכובד, אבל עדיין לא באותה רמה.
15 במרץ, 2013 בשעה 21:45
אני לא אתחיל להשוות אותו ל-Uncharted, כי Uncharted יסבול ממש מההשוואה הזו, ובסה"כ מאוד נהניתי מאנצ'רטד 2 אז חבל לי להתחיל לרדת עליו בטירוף עכשיו. אני רק אגיד שלדעתי חוץ מהמעט חסרונות שכתבתי עליהם פה, Tomb Raider מנצח בכל פרמטר אפשרי.
15 במרץ, 2013 בשעה 22:26
לגיטימי… Uncharted רחוק מלהיות מושלם אבל הוא עדיין משחק האקשן הסינמטי הכי טוב ומהנה שיש לטעמי.
16 במרץ, 2013 בשעה 19:38
אני משחק בו כרגע בPC, בינתיים החסרונות שלו עולים על היתרונות: למה כול כך קשה לירות בזאבים האלה כמו שצריך? (אחרי שהתרגלתי לקשת המעולה של FarCry 3 התזוזה פה מרגישה כול כך מגושמת), למה ה"מניו" הפנימי כול כך כול כך לא מובן? (אני מדבר על הממשק שנפתח כשלוחצים על מדורה, איפה שיש קראפטינג וסקילים, הוא בנוי בצורה מגניבה לחלוטין אבל מסובכת מידי) והכי גרוע – בעיית ה"על מה לעזעזל אני לוחץ?" בקוויקטיים אוונטס. שעה אני על אותו סרטון של עשרים שניות שאחריו אני צריך ללחוץ על משהו רק כדאי להבין שמשום מה הF וE לא מגיבים רק בקוויקטיים וצריך לשנות אותם ללחצנים אחרים בשביל שהם יעבדו. בקיצור אני ממש בהתחלה אבל בינתיים יותר מידי דברים מעצבנים אותי פה
16 במרץ, 2013 בשעה 22:20
– לא שיחקתי ב-Far Cry 3, אבל הקשת ב-Tomb Raider היא לדעתי נשק מגניב בטירוף, והשימוש בה מאוד הגיוני ונוח. ממה שהבנתי הקשת ב-Far Cry לא באמת מתנהגת כמו קשת, זה סתם רובה שקט שמשום מה הורג בירייה אחת.
– אין לי מושג מה הבעיה שלך עם התפריט של המדורה, לי זה נראה כמו תפריט סטנדרטי למדי…
– מה שאתה מתאר עם ה-QTEs נשמע כמו באג. אני שיחקתי על קונטרולר של אקסבוקס ולא הייתה לי שום בעיה כזו.
בכל מקרה, נשמע שבקושי התחלת את המשחק. תן לו כמה שעות לפני שאתה מתחיל להתעצבן.
19 במרץ, 2013 בשעה 7:06
אם כבר הזכרת 3 דמויות נשיות, האם המשחק עובר את מבחן בכדל (Bechdel Test) או שאנחנו עדיין לא שם? 🙂
19 במרץ, 2013 בשעה 8:50
אמנם לא שיחקתי במשחק, אבל לפי מה שאני יודע, לכל 3 הדמויות הראשיות יש שם, ולפחות בהתחלה יש מקרה שבו אחת מהן מעבירה ללארה אקספוזיציה שלא קשורה כל כך לגברים. 🙂
19 במרץ, 2013 בשעה 10:25
בהחלט עובר.
19 במרץ, 2013 בשעה 21:07
בגלל שזה פחות או יותר מה שאני משחק בימים אלו :
1.אני לא אוהב את הצרחות, זה לא שהן מיותרות, הן פשוט מזכירות יותר מדי רגעים סטריוטיפים להחריד בסדרה המקורית שרצינו לשכוח…
2.הקטעים שבהם מגיעים גלים של אויבים מהצד השני התחילו לעלות לי על העצבים בשלב מסוים. אם אין לנו מה לעשות, אז פשוט נתקע את השחקן על אי בודד וניתן לאויבים לטבוח בו גל אחרי גל. מה שמגוחך שאחרי שמשיגים שדרוג אחד או שניים לקרבות מטווח קרוב (מלי), זה הופך להיות ממש בדיחה להרוג אויבים חמושים (ודווקא רציתי לתת להם יותר קרדיט מאשר בבאטמן).
19 במרץ, 2013 בשעה 23:39
עובר את מבחן בכדל, אבל כמו עם סקיירים, ספק אם תוכל למנות 3 שמות של דמויות במשחק (מלבד לארה) שבוע לאחר שסיימת אותו.
20 במרץ, 2013 בשעה 0:28
כפי שה-timestamp על הביקורת מעיד, סיימתי את המשחק לפני יותר משבוע. חוץ מלארה יש את Roth (שאם אני זוכר נכון השם הפרטי שלו הוא רונלד או דונלד), Sam, Reyes, Alex, Grim, ואני חושב שלבחור האינדיאני קוראים Jonas? לא בדקתי בשום מקום, נשבע.
21 במרץ, 2013 בשעה 2:25
טוב, אז לא שבוע, חודש. אגב, בביקורת שלך השם היחידי שציינת הוא ״לארה״… לשאר הדמויות התייחסת לפי המוצא האתני/סטריאוטיפים ולא בשם. סה״כ הסיפור והדמויות במשחק הם החלק היותר חלש שלו.
11 באוקטובר, 2013 בשעה 1:37
[…] – דורון שיחק ב- Tomb Raider. כמו כן, ייתכן שדורון סובל מהפרעת אישיות […]
29 בינואר, 2015 בשעה 18:28
[…] הפוסט הראשון (זה שאתם קוראים ממש עכשיו!) הוא ביקורת כללית, אבל לאור העובדה שאני מתכוון לברבר על המשחק הזה במשך שבועיים, נעשה את זה בפורמט מקוצר סטייל Tomb Raider: […]