ביום שלישי הקרוב יתווסף American Pie של דון מקלין לספריית ה-DLC של Rock Band. בשבוע שאחר כך לא ייצא שום DLC, ובכך ייקטע רצף של 281 שבועות, מאז נובמבר 2007, שבהם בכל יום שלישי שוחררו שירים חדשים. אחרי מותו המצער של Guitar Hero לפני כשנתיים ממנת יתר של sequels, אני חושב שעכשיו זה הזמן לכתוב סוג של הספד לז’אנר משחקי המוזיקה*.
אני נכנסתי לעולם הזה מאוד מוקדם, עם גיטר הירו 2 על ה-PS2. בתיכון ניגנתי די הרבה על גיטרה, וזה היה משחק כיפי, עם אוסף מוצלח של שירים, מספיק דומה לנגינה על גיטרה כדי לתת תחושת נוסטלגיה חביבה, ומספיק שונה כדי לספק חוויה ייחודית ולא לעשות יבלות על כפות הידיים. גיטר הירו 3 הוסיף עוד שירים מצוינים – וכמובן את Through the Fire and Flames – ואז הגיע Rock Band והפך את הז’אנר לחלוטין. כמובן שאז חיכינו בערך שנה וחצי עד שהפלא הטכנולוגי הזה יגיע גם לארצנו הקטנטונת (ובמחיר כפול, כי למה לא), אבל ברגע שהצלחתי סוף סוף להשיג ערכה מלאה של Guitar Hero: World Tour, זה פתח את הדרך למאות שירים, הרבה ערבי נגינה עם חברים, והמוווון שעות של נגינה לבד ששיפרו משמעותית את כישורי ה-air drums שלי.
בקיצור, אני מאוד אהבתי את הז’אנר הזה, והיו לי איתו המון חוויות מצוינות. החל מ-Are You Gonna Be My Girl ועד 2112, דרך מטאליקה ו-Muse ו-Pearl Jam ו-Tool ועוד המון, עם סולואים מרהיבים וזיופים מרהיבים לא פחות, תחרויות עזות על מי יקבל את התואר “Serious Skills” (למרות שכנראה “Top Performer” יותר טוב), 4 כוכבים ב- Through the Fire and Flames (אתם זוכרים שאני מטורף, כן?), ולא מעט להקות ושירים שאני מאוד אוהב היום והכרתי רק בזכות המשחקים האלה.
אחרי 3 משחקים מצוינים (ועוד כמה בסדר), ספרייה של מעל 4000 שירים, מהפכה אחת רצינית בז’אנר ובתעשיית הבידור באופן כללי, מעל 13 מיליון עותקים שנמכרו בסה”כ ויותר מ-100 מיליון שירים שנקנו בחנות של המשחק, בהחלט אפשר להגיד שרוק באנד היה תופעה חשובה. ולזה כמובן צריך להוסיף עוד 25 מיליון עותקים של גיטר הירו לדורותיו.
הז’אנר אולי מת, אבל רוחו תחיה לנצח בליבנו, באקסבוקסנו, ובמיליוני כלי הפלסטיק שהוא הותיר מאחוריו. Rock In Peace.
*Harmonix לא אמרו במפורש שהם לא יחזרו בעתיד לז’אנר, אבל אנחנו הרי יודעים שבתעשיית הבידור שום דבר לא מת לנצח (חוץ מדמויות אהובות של ג’וס ווידון (וגם זה לא תמיד)), אז now is as good a time as any.
31 במרץ, 2013 בשעה 14:06
מבחינתי הז'אנר לא מת אף פעם,הוא רק מחכה לפריצה מחודשת לחיינו!
31 במרץ, 2013 בשעה 16:13
לדעתי הז'אנר ממשיך ב-Rocksmith, שבו מנגנים על גיטרה אמיתית. אולי אני אכתוב ביקורת 🙂
31 במרץ, 2013 בשעה 18:01
דווקא בגלל הגיטרה האמיתית אני לא מחשיב את Rocksmith כחלק מהז'אנר. זה יותר כלי ללימוד נגינה מאשר משחק, והעובדה שהוא דורש גיטרה אמיתית די מבטיחה שהוא לא יוכל לצבור following כמו שהיה לגיטר הירו ורוק באנד או להפוך לתופעה תרבותית כל כך משמעותית. (ואכן, הוא מכר בערך מיליון וחצי עותקים בשנה וחצי מאז שהוא יצא, לעומת 3 מיליון של גיטר הירו 2 או 4 מיליון של רוק באנד, למשל)
31 במרץ, 2013 בשעה 18:46
כמה דברים מעציבים אותי בנושא הזה. קודם כל, זה ז'אנר שיהיה קשה לחזור אליו. משחקים אחרים אף פעם לא מתים: אני תמיד יכול לחזור ולשחק בהאף-לייף 1, או להוריד משחק נוסטלגי לאקס-בוקס בארקייד. אבל בשביל לשחק ברוק-בנד או גיטר הירו צריך, לפחות, את הקונטרולר של הגיטרה, ולגיטרות האלה היה אורך חיים מוגבל. אחרי כמה שנים הן התקלקלו. כמה וכמה פעמים בשנה האחרונה דווקא בא לי לשחק שיר או שניים או עשרה, אבל מה לעשות שהגיטרה שלי דפוקה, ואני לא הולך עכשיו להוציא כמה מאות שקלים על גיטרה חדשה רק בשביל לשחק שעה.
הסיבה האחרת היא שזה לא היה צריך להיות ככה. ההגיון בזה עקום: ז'אנר משחקים הוא לא סדרת טלויזיה. מי אמר שאנשים התעניינו בז'אנר בין 2006-2010 (או משהו) ואז – זהו, מת, נגמר? למה במקום שני מיליון משחקי גיטר הירו בתוך חצי שנה אי אפשר להמשיך להוציא משחקים כאלה בקצב רגוע? הם מן הסתם לא ימכרו כמו פעם, אבל בטח יגיעו "דורות" חדשים של שחקנים שלא ידעו את דרגונפורס.
31 במרץ, 2013 בשעה 18:53
אני מסכים לחלוטין. אני חושב שדי יש קונצנזוס שזו הייתה החלטה מפגרת להוציא משחק גיטר הירו חדש כל שבועיים במקום להתמקד ב-DLC. והחלטה מפגרת לא פחות לסדר שה-import יביא רק *חלק* מהשירים, ככה שאי אפשר פשוט להכניס דיסק אחד ויהיו שם את כל השירים בספרייה שלך.
31 במרץ, 2013 בשעה 23:35
אני חושב שאחת הסיבות למשחקים המרובים היא הפלייסטיישן 2. הוא היה להיט רציני עליו, ולא יכולת להוציא DLC על הקונסולה הזאת. היית חייב לפתח משחקים חדשים.
5 באפריל, 2013 בשעה 16:47
[…] 42:20 – המנהל של יוביסופט מונטריאול אמר ש"השחקנים יגידו לנו כשיימאס להם מ-release-ים שנתיים של Assassin's Creed". כן, כי זה עבד מצוין לאקטיויז'ן עם גיטר הירו. […]
17 באוגוסט, 2015 בשעה 10:18
[…] זוכר את היום בו המוזיקה מתה. טוב, היום בו ז’אנר משחקי המוזיקה מת, אבל זה לא נשמע מרשים באותה מידה. בתעשיית משחקי הוידאו, […]