בעיתון "ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר (ובמקביל – ב- ynet) עלתה סקירה למשחק חינמי בשם LEGO Digital Designer – משחק שמאפשר לכם לשחק באבני לגו, על מסך המחשב שלכם. מיד חזרתי מנטלית לשנות העשרה המוקדמות שלי. בתקופה הזו, יצא למחשב האישי משחק בשם Lego Creator, שאפשר ליוצר הצעיר לשחק עם אבני לגו וירטואליות.

לא נהניתי במיוחד מ- Lego Creator. המחשב שלי קרטע תחת העומס בכל פעם שניסיתי להרכיב מודל שמורכב יותר מחמש לבנים, ובהשוואה לאינטואיטיביות של המשחק בלגו, ההשקעה הרבה שהייתה נחוצה בשביל למקם אובייקטים בעולם התלת-ממדי של Lego Creator היתה קצת יותר מדי בשבילי.

אבל עכשיו, כאמור, לגו מציעה להורדה את Lego Digital Designer. זה מעשה די חכם, בסך הכל – סביר להניח שתוכנות כמו Lego Digital Designer או Lego Creator רק שולחות אנשים לקנות יותר דגמים פיזיים של לגו.

אבל יש לי שלוש בעיות עיקריות עם Lego Digital Designer:

1. אין מספיק מגוון. ממש יפה מצד יוצרי המשחק שהם משוויצים בכמעט 800 סוגי לבנים, אבל כשאני בא לבנות דמות לגו קטנה וצהובה ויש לי רק 5 סוגים של "גוף" ושלושה סוגים של רגליים, זה די טיפשי. לא אכפת לי שיש בלוקים שזמינים גם בצבע אפור בהיר וגם בצבע אפור כהה, אם יש חלקים כל כך בסיסיים שמציעים לי מגוון אפסי.
2. זה לא מספיק נוח לשימוש. לא תמיד ברור מה הקשר בין המיקום של העכבר למיקום של בלוק הלגו שאתם מנסים להניח, וכבר קרה מקרה שבו לא הבנתי למה אני לא יכול להניח חלק א' על חלק ב' (מסתבר שאי אפשר להניח "שיער" על ראש של דמות שיש לה כבר צעיף).
3. אין אנימציה. זה היה אחד הדברים הכי מוצלחים ב- Lego Creator. אני לא מצפה מ- LEGO Digital Designer שיציע את אותו עושר האפשרויות שהיה למשחק ההוא (גם אם הוא יצא לפני עשור), אבל כשאני לא יכול לקבל את הרושם הכי בסיסי בנוגע לצורה שבה גלגלי השיניים שמיקמתי יכולים להניע אחד את השני, זה קצת חבל.

בסך הכל, אפשר להעביר זמן לא-מבוטל עם ה- Digital Designer. אבל אזור ה"נוסטלגיה" במוח שלי סירב להתעורר מהסיפור הזה.