לפני מספר דקות הסתיים הרומן הארוך שלי עם המשחק Psychonauts. כתבתי בעבר שאני מנסה להשלים חורים בהשכלה, ו-Psychonauts, אותו רכשתי מ-Steam תמורת כ-70 שקלים, היה לחור הראשון שהתכוונתי לסתום.
Psychonauts הוא מקסים. טים שייפר הגדיל ויצר משחק שהוא טעון בחדווה, שנינות ופארודיות משעשעות. הגיבור הוא רז, ילדון חביב שגם במקרה יודע להיכנס לתוך ראשם של אנשים. מכירים את זה שאתם רואים מישהו מטורף לגמרי ואתם תוהים מה הולך שם בפנים? אז רז יכול לעשות בדיוק את זה, וזהו מתכון לכמה מעולמות המשחק היותר מקוריים שיצא לי לפגוש.
לדוגמא, השלב שבו אתם מהווים מעין גודזילה שממנה נסים על נפשם כלל האזרחים המסכנים. או השלב שבו אתם צריכים למצוא את החלבן בתוך ראשו של משוגע הנעול באיזו תאוריית קונספירצייה הזויה. אין ספק שאתם חייבים לשחק ב-Psychonauts כדי להתרשם מצבעוניותו ומוזרותו של המשחק הסימפטי הזה.
אבל כשאתם עושים את זה, קחו בחשבון דבר אחד: בתור משחק, הוא די חרא. תירגעו, אני אסביר. כן, זה כיף להסתובב בתוך ראשים של אנשים ולחיות את המחשבות המטורפות שלהם. כן, הדיאלוגים מצחיקים עד דמעות לעיתים והדמויות נהדרות. אבל יש גם את כל הקטע הזה, אתם יודעים, של משחקיות, ושם – מבחינתי לפחות – המשחק נכשל בגדול.
המשחקיות של Psychonauts מתמקדת בשלושה דברים: 1. פלטפורמה. 2. לאסוף דברים. 3. קרבות משעממים נגד יצורים וקרבות עוד יותר משעממים נגד בוסים.
אני לא סובל משחקי פלטפורמה. הסיבה המרכזית היא שאני תמיד נופל. אני באמת לא מצליח להבין למה זה כיף לקפוץ מבלטה לבלטה או להתנדנד מעמוד אחד למשנהו. אני יותר לא מבין מדוע משחקים כאלה מכריחים אותנו תמיד לאסוף פריטים (והפעם: קלפים, כסף בצורת דברים וורודים ו"דמיונות" – עצמים שקופים הקיימים במוחם של אנשים). אני שונא לאסוף פריטים. כאשר אני טורח לאסוף אותם אני מרגיש שזו עבודה סיזיפית ולא משחק. כאשר אני מתעצל לעשות זאת אני מרגיש שאולי אני מפספס משהו חשוב. בכל אופן, כיף זה לא.
והקרבות? נו, בסטנדרט של כל אותם משחקי "פעולה-הרפתקאה", או בשמם המלא – "רצינו להוציא אותו ביחד עם הסרט עליו הוא מבוסס אז בחרנו בז'אנר שהכי קל לדחוף בו את העלילה של הסרט, קצת מכות, ויאללה יש לנו משחק ב-5 דקות של השקעה". כרגיל, המצלמה על הפנים, האקשן נטול דמיון וקרבות הבוסים – ובכן, לדעתי המשחק האחרון שבו עוד היו בוסים מוצלחים במידה מסוימת היה Serious Sam. בד"כ, ו-Psychonauts אינו יוצא דופן בעניין הזה, בוסים מהווים Anti-Climax רציני.
התוצאה היתה שהייתי משחק, נהנה, אך מתעצבן אחרי כמה זמן מעד כמה שהמשחק הזה לא מהנה, ונוטש אותו. לאחר שבוע-שבועיים העצבנות היתה נרגעת והייתי חוזר אליו שוב. וחוזר חלילה. מעולם לא לקח לי כל כך הרבה זמן להתייאש ממשחק.
היום החלטתי לוותר. עד כמה שאני נהנה מכל ה"מסביב" נמאס לי לסבול מהמשחק עצמו. לאחר שנפלתי בפעם המאה לאחר קפיצה כושלת, חשבתי לעצמי ש"אם אני שוב נופל כאן הראש שלי יתפוצץ לחלקים קטנים". ואז נפלתי שוב. הראש עדיין במקום, אבל זה היה הרגע שבו הבנתי שאני לא הולך לסיים את המשחק הזה. כל הנפילות האלה לא טובות להערכה העצמית שלי.
(חג שמח!)
19 באפריל, 2008 בשעה 1:27
אני חייב לציין שאני לא מסכים איתך, אבל בגלל השעה אין לי כח לפרט 😛
וחוץ מזה, יתכן שכל הקטע של לאסוף דברים – זה הכל קנוניה של הארגון העולמי לאמהות פולנית (אעא"פ?) שנוקמות בך על כל השנים ההן, שבהן לא סידרת את החדר..?
19 באפריל, 2008 בשעה 12:22
אני דוקא מסכים ב-100 אחוז… טוב, כמעט…
קניתי, הורדתי, שיחקתי, נהנתי מהבלגן והפסיכולוגיה (ואפילו מהאיסוף) ואז בשלב מסויים, במוח של המאמנת (איזה מסיבה אין סופית) נאלצתי לטפס למקום מאוד גבוה ואז איכשהו לקפוץ וליפול מבעד לשלוש טבעות מרחפות?!? אחרי כמה עשרות נסיונות כושלים, מיציתי.
חבל, דוקא נהנתי עד אז.
21 באפריל, 2008 בשעה 11:54
אני מסכים עם מה שכתבת, אבל השאלה היא – מה האלטרנטיבה? לטים שיפר יש רעיון גאוני ביד (כמו תמיד) אבל באיזה ז'אנר הוא יכול ללמש אותו יותר טוב מאשר משחק פלטפורמה? לצערנו, כידוע, משחק הרפתקה קלאסי לא בא בחשבון ולמשחקי FPS יש את הבעייתיות שלהם -למשל, שלאף אחד לא איכפת איך נראה השלב אלא רק לעבור אותו כמה שיותר מהר, ושקשה ליצור דיאלוג משמעותי עם מישהו שם (סינדרום הקודם יורים – אח"כ שואלים). אסטרטגיה? משחק בסגנון מיסט?
בקיצור – מה אתה *כן* מציע לעשות?
21 באפריל, 2008 בשעה 12:15
אני מצידי אוהב משחקי פלטפורמה במוצהר, וככזה נהניתי מאוד מהמשחק. אני מניח שפה פשוט מסתיים העניין – אתה יכול להתלהב מהקונפסט, הגרפיקה וכיו"ב כמה שתרצה, אבל אם אתה לא אוהב משחקי פלטפורמה אתה פשוט לא תהנה מ-Psychonauts.
אגב, כמשחק פלטפורמה לטעמי הוא עומד בכבוד בכל קריטריון אובייקטיבי. ב99% מהמשחק זוויות המצלמה פשוט מושלמות, ה-level design מעולה והמשחק נותן סיפוק אדיר למי שלוקח את הזמן לטייל קצת בעולם שלו. למעשה, הפאק המובהק היחידי במשחק הזה הוא קטע הסיום המתסכל עד להחריד.
אגב, לא זכור לי שהתלוננת על קטעי הפלטפורמה ב-Half Life 2, שמסיבות של מכניזם שליטה ועיצוב שלבים בינוני בקטעים אלו הרגיזו אותי הרבה יותר…
21 באפריל, 2008 בשעה 12:17
תירוץ של "זה הז'אנר היחיד שהתאים, וזה ז'אנר מעפן, אז זה מה יש" הוא קצת הזוי. גם אם המפתחים בחרו בז'אנר מסוים, הם היו יכולים לעשות המון במשחק כדי להפוך אותו ליותר מהנה. למשל, לרדת מהצורך לאסוף דברים, להפוך את הקרבות ליותר מעניינים, להתמקד יותר בחידות ופחות בקטעי הפלטפורמה ועוד המון. יש במשחק המון בעיות במשחקיות שאפשר לשפר גם מבלי להפוך אותו למשחק אסטרטגיה בזמן אמת.
MDK 2, למשל, הוא דוגמא מצוינת למשחק פעולה בגוף שלישי שהוא עשוי כהלכה ו-Psychonauts היה יכול לללמוד ממנו לא מעט.
21 באפריל, 2008 בשעה 12:23
תומר – יכול בהחלט להיות שיש לי סלידה טבעית מכל משחקי הפלטפורמה.
מספר קטעי הפלטפורמה ב-Half Life 2 הוא די זניח, ובעיקר מהווה אתנחתא מהאקשן המטורף שהולך בשאר המשחק. ככזה הוא לא הטריד או תסכל אותי. אה, וגם יש שם quick-load, כך שאם יש קפיצה מעצבנת שאני תמיד נופל בה אני יכול לשמור לפניה.
לעומת זאת מנגנון השמירות ב-Psychonauts הוא משהו שעד עכשיו אני לא מבין עד הסוף מתי הוא שומר בדיוק איפה אני נמצא ומתי הוא מחזיר אותי לתחילת השלב. בכל אופן קרה לי לא מעט שהייתי צריך לשחק קטע די ארוך שוב ושוב כי לא הצלחתי קפיצה מסוימת במהלך הדרך. וזה בדיוק מה שמעצבן במשחקי פלטפורמה, בד"כ.
21 באפריל, 2008 בשעה 19:11
אני אוהב משחקי פלטפורמה, אבל החוויה שלי היתה די דומה, כמו שכתבתי כבר:
http://idanz.blogli.co.il/archives/310#comment-561
25 ביוני, 2008 בשעה 13:45
אישית מהמשחק בדמו גם אני לא ממש התרשמתי מפסייכונאוט כמשחק פלטפורמה (כלומר הוא נראה נחמד אבל לא מה שעשו ממנו)
אבל לשאול מה הכיף בלקפוץ מפלטפורמה לפלטפורמה זה בדיוק כמו לשאול מה הכיף בלירות באנשים או בלייצר הרבה יחידות ולהורות להם לתקוף. הקונספט של הז'אנר בפני עצמו באמת לא כיף בלי עיצוב (רצוי טוב) של שלבים/מפות ואויבים/צבאות
11 ביולי, 2008 בשעה 13:38
עדכון:
הורדתי את הדמו שוב ואני חוזר בי האווירה והעלילה מצוינים והשלב שיש שם די בסדר
10 באוגוסט, 2011 בשעה 17:40
לךמה משחק הרפתקאה קלאסי לא בא בחשבון? אני רק מת ליום שבו טים שפר יחזור לעשות משחקי הרפתקאה
11 בפברואר, 2012 בשעה 23:56
[…] הקים כשהוא פרש מ- LucasArts. חברה שהיתה אחראית על משחקים כמו Psychonauts, Brutal Legend, Costume Quest, ו- Stacking – כולם משחקים מקוריים […]