לפני כחודשיים פצחתי במניפסט קצר בתגובה לכמה מאמרים אינטרנטיים שקראתי, על הכיוון אליו פונה ז'אנר משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת. סיכמתי בפסימיות:
אנחנו נמצאים בתקופה שעלולה להתברר כקצת מאכזבת עבור ז'אנר האסטרטגיה בזמן-אמת. אחרי ההברקות של Company of Heroes או Supreme Commander, נראה שהתהילה עדיין תשתייך, בסופו של דבר, ל- Starcraft 2. לא שזה רע, אבל קשה לי להאמין שהמשחק הזה ייקח אותנו רחוק מדי בשביל האבולוציה של הז'אנר. יהיה מעניין לראות מה יווצר אם מישהו ייקח את הרעיונות שהופיעו בקישורים שנכללו בפוסט הזה קצת יותר ברצינות.
מגיב בשם גיא הגיב בצורה קצרה וקולעת:
רוצה לדעת איפה העתיד של משחקי האסטרטגיה בזמן אמת? בקונסולה.
והנה, סבב חדש של כתבות עולה לאוויר שמתייחס לנקודה הזאת. קודם כל, החבר'ה מ- Rock, Paper, Shotgun מדברים על עתידו של הז'אנר.
There've been renewed efforts to realise strategy on console of late – notably C&C3, and upcoming rethinks of Supreme Commander, World in Conflict and Civilization. Mouse – gamepad has historically been an awkward transition, but sooner or later someone's surely going to nail it. We can be confident in a sustained, healthy dribble of SOASEs and Armageddon Empireses, but in parallel to that I'm absolutely convinced the Team Fortress 2 of RTS is coming, and soon.
(אני מצטער על עודף הציטוטים – עוד מעט אנחנו הולכים להפסיק עם זה).
קצת אחר כך, גם אילן גלר מ- Gamer דיבר על עתידו של הז'אנר על גבי הקונסולות – קודם כל בבלוג שלו, ואחר כך ב- Gamer. אילן מסכם בצורה אופיינית מדי עבורו:
זכרו את דבריי. כשיכריזו על Command & Conquer 4, עוד תהיו מופתעים ש-EA בכלל טורחים לפתח אותו גם עבור המחשב האישי.
והנה השנקל שיש לי להוסיף בנושא… נתחיל מתגובה לציטוט של אילן: Fat Chance. כש- EA יוציאו את Command & Conquer 4, קשה לי להאמין שהם יכוונו אותו לקונסולות. אבל הסיבה מאחורי זה היא לא כל כך מוצלחת: זה פשוט מכיוון ש- EA מפחדים לעשות משהו חדש באמת שיעצבן את המעריצים הוותיקים של המותג – ואם שיטת השליטה במשחק לא תשתנה דרסטית, הברירה היחידה שתשאר לאנשי EA היא מה שאילן מגדיר בתור "הגישה העצלנית".
אבל כאמור, זו לא סיבה כל כך טובה. חוסר ההסכמה שלי עם הראייה האבסולוטית של אילן (לא שהוא היחיד שחושב ככה, אבל הוא כן האיש שהתווכח איתי הכי הרבה על הנושא הזה) בנוגע לשלטונם הסופי של הקונסולות ביקום היה ונשאר, אבל במקרה הספציפי של ז'אנר האסטרטגיה בזמן-אמת, אני רוצה שיכנסו אילוצים חדשים למשוואה (כמו צורת שליטה שונה לחלוטין) שיכריחו את מפתחי המשחקים לחשוב מחדש על כל האלמנטים הבסיסיים שמגדירים את הז'אנר הזה. בניגוד לאילן, אני לא רואה את זה בכלל בתור גורם נוסף במלחמת ה- PC בקונסולות, אלא בתור גורם חיצוני שיגרום לשינוי בז'אנר שמאוד זקוק לאחד כזה.
כבר אמרתי את זה בפוסט הקודם שהתייחס לדור הבא של משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת, וגם בהתייחסות יותר ישירה לסטארקראפט 2: סטארקראפט 2 לא יהיה המשחק שיביא את הבשורה. במקרה שלו, הוא ייקח את הקונבנציות הקיימות ויזקק אותן לשלמות, אבל זו הולכת להיות שלמות מהסוג המסורתי ביותר שאפשר לדמיין. אני לא חושב ש- EndWar גם יביא את הבשורה (מכל מיני סיבות, שאולי יזכו לפוסט נפרד ביום מן הימים), אבל זה צעד ראשון ומאוד חשוב בכיוון הנכון.
עכשיו רק צריך שמפתחים נוספים של אסטרטגיה בזמן-אמת יעשו את הצעד הזה, ואז כולם יהיו שמחים יותר. כן, אילן, גם שחקני ה- PC.
23 באפריל, 2008 בשעה 10:29
פוסט מעניין, עידן.
אני חושב שהעתיד של ז'אנר האסטרטגיה בזמן אמת טמון מחוץ לז'אנר. המנגנון הבסיסי כבר מוצה עד תום ונמאס, בדיוק כמו במשחק פעולה מגוף ראשון. מה שיתפוס את הקהל זו חוויה סינמטית, עולם משחק רחב-ידיים, חופש פעולה או שילוב של מאפיינים חדשניים. אסטרטגיה זה בכלל ז'אנר שלא עובד טוב בתלת-מימד, וזו אחת הסיבות לירידת החשיבות שלו בקרב הגיימרים. סביר להניח שנראה יותר ויותר שילוב של מאפיינים אסטרטגיים במשחקי פעולה, למשל.
אני לא מכיר מספיק טוב את המספרים, אבל לדעתי Command & Conquer 3 הוא כשלון כלכלי. בגלל זה הם הוציאו את Kane's Wrath בכזה חיפזון, ולא ימהרו לעשות Command & Conquer 4 באותה נוסחה מסורתית שכבר לא עובדת טוב כמו פעם.
כך שאני מסכים עם אילן – אם בכלל יהיה C&C4 (מסופקני), הוא או באמת יהיה לקונסולות או שיהיה משהו אחר ולא RTS קלאסי.
23 באפריל, 2008 בשעה 10:35
אני לא בטוח בקשר למספרים מאחורי המכירות של C&C3, אבל מעבר לפינה יושב לו Red Alert 2 שגם הוא עובד לפי אותם הכללים של קודמיו. אני לא בטוח אם יהיה C&C4, אבל אני חושב ש- EA יעבירו עוד קצת זמן לפני שהם יסיקו מסקנות גורפות בעניין.
בכל מקרה, הנקודה העיקרית שאני לא מסכים איתך לגביה היא שאסטרטגיה זה ז'אנר שלא עובד טוב בתלת-מימד, בהתחשב בעובדה שכל משחקי האסטרטגיה הכי אהובים עלי הם תלת-ממדיים, בערך. לגבי השאר – כבר היום יש דוגמאות למשחקים שניסו להציע דברים אחרים. הכי בולטים בעניין הם כנראה "Company of Heroes" או "Dawn of War", שהכי מתאימים להגדרה שלך של "חוויה סינמטית", אבל גם הם עדיין לא השתחררו מהצורך של השחקן להכיר באופן אינטימי את המכניקה ששולטת במשחק. זה צעד בכיוון, אבל זה לא מספיק.
ולגבי זה שנראה יותר ויותר מאפיינים אסטרטגיים במשחקי פעולה: נו, גם אני וגם אתה חיכינו ליום שבו כולם יראו את האור, ו- Sacrifice יזכה לכבוד שמגיע לו. 🙂
24 באפריל, 2008 בשעה 15:10
יובל, אני לא יודע מאיפה אתה מביא את המספרים שלך על C&C3, אבל מהתקופה שבה כיכב בטבלאות אז ללא צל של ספק מדובר במשחק שהיה הצלחה מסחרית גדולה. בעיקר על הPC אבל גם על הX360 לפי מספרים של הNPD.
גם Kanes Wrath לא יצא בחיפזון אלא לפי מועד מתוכנן הרבה מראש. אם תלך אחורה אתה תגלה שלמשחקי C&C תמיד יוצאות תוספות אחרי תקופה ידועה מראש: זה התחיל עם Covert operations לC&C הראשון, המשיך עם Counterstrike לRA הראשון, וזה הגיע גם לZero Hour שיצא לGenerals (ועידן, אם כבר ג'נרלס, אז זו בדיוק דוגמא למשהו חדש שעיצבן את המעריצים הותיקים וEA לא פחדו לעשות).
ואגב, ניסיון קצר עם הדמו של Universe at war בX360 הבהיר לי שבניגוד למשחקי FPS אנחנו עדיין לא שם. המשחק נחמד, אבל בכל זאת קשה לי עם השלט וברגעים מסויימים ממש התחננתי לעכבר. ואני אפילו לא אתחיל לדבר על הפונט הקטן שאפילו על טלוויזית HD לא רואים בצורה חדה.
24 באפריל, 2008 בשעה 19:36
גיא – ניסו, המעריצים חטפו קריזה, ו- EA חזרו עם זנב בין הרגליים ל- C&C3 ו- Red Alert 3. זה רק מחזק את השמרנות שלהם בהתייחסות למותג הזה, לדעתי.