יובל ברק היה בשבוע שעבר ב- Gamescom. יובל ברק החליט לכתוב לנו על זה פוסט אורח. יובל ברק זוכה ב- 30 נקודות גיימפוד!

אז השבוע הייתי בתערוכת גיימסקום בגרמניה. זו היתה הפעם ראשונה בגרמניה, לבד עם שלושה חברים בני 18, בתור טיול טרום-גיוס, וזו היתה הפעם הראשונה שלי באירוע בסדר גודל כזה. אז להגיד שנדהמתי בהתחלה מהגודל של המקום יהיה אנדרסטייטמנט. לתערוכה הגיעו 340,000 בכל ארבעת הימים שלה, וזה בהחלט הרגיש ככה ברוב הימים. היא התקיימה במרכז הכנסים של העיר קלן בגרמניה, שמורכב מאחד עשר אולמות ענק. המעבר בין האולמות הללו הרגיש כמו איילון ביום רע במיוחד, והייתי צריך לנווט בין קומנדר שפרד, מריו והרבה דמויות אנימה רנדומליות בלבוש מינימלי, שלא לדבר על כל האנשים בלי הקוספליי. הכנס הפתוח לקהל התרחש בשישה מהאולמות האלה – לכנס היה גם שני אולמות לעסקים, למפתחים עצמם, ולמפיצים ליזמים שרוצים להציג את המוצרים שלהם. כל אולם הרגיש כמו עשרה מועדונים מחוברים ביחד ומלאים בקוספלי, רמקולים, אנשים שהולכים בין ביתנים, דוכנים ותורים. כשנכנסו ביום הראשון לאולם הראשון שראינו, החלטתי שאני רוצה להיקבר שם.

הצלחתי לצאת עם כמה מסקנות מעניינות כמו כמה שתורים באירופה זה מאוד מסודר (היו תורים שההשתרכו שעתיים, כמו התור לדמו של Watch Dogs, או שמונה שעות כמו התור ל- Battlefield 4, או שאם הולכים לכנס בינלאומי בגרמניה אל תצפו שהמנחים של המשחקים שיוצגו ידברו גם באנגלית (כי הם לא – כמעט כל ה- Walkthroughs של המשחקים הגדולים היו עם קריינות בגרמנית, ולפעמים גם המשחקים עצמם).

רק עוד הערה לפני שאני אספר מה ראיתי – לא נכנסתי לאתרי גיימינג בשבוע האחרון אז אולי חלק מהדברים שאני כותב עליהם הוכרזו יותר בפירוט או שחסר לי מידע.

Saints Row IV

המשחק הראשון שניסיתי באמת בתערוכה, אחרי שהתגברתי על השוק הראשוני, היה דווקא משחק שכבר יצא לפני שבוע.  שיחקתי מעט במשחק הקודם בסדרה ונהנתי ממנו, והחדש מרגיש מאוד דומה לו בגיימפלי ובאווירה הטיפשית בזכות רובים חדשים ונחמדים: דאבסטפ גאן, ורובה מאוד חזק אפילו יותר מידי – שיורה חורים שחורים שיכולים לשאוב כמה מכוניות משטרה ואותך (וזה קרה לי).

יש גם כוחות טלקינטיים שלי מאוד מזכירים את Infamous או Prototype, אבל עם האווירה של Saint Row – סוף סוף זה היה נראה הגיוני לזרוק על מישהו מכונית, או אדם אחר, או מטף כיבוי אש. בעיקר הסתובבתי בעיר וניסיתי להתחיל קרבות עם שוטרים עד שנגמר הדמו, וניסיתי ללמוד לשלוט על התעופה ושאר כוחות העל (שכאמור, נורא הזכירו את Prototype).

Oculus Rift

אז אחד מהדברים שרציתי לנסות מאז ששמעתי עליהם היה משקפי המציאות המדומה האלה, וכמובן שרצתי ישר לזה אחרי שהבנתי שיש להם דוכן איפשהו בתערוכה. אז נעמדתי בתור (אתם הולכים לקרוא את המשפט הזה הרבה עד סוף הפוסט), וניסיתי את הסט.

לצערי מה שנתנו לי לנסות היה דמו קצרצר של מירוץ מכוניות ארקיידי מאוד שבו יכולתי רק להסתכל ולא בדיוק לכוון את הרכב, אבל גם זה הספיק להתרשמות ראשונית וחיובית לפחות בז'אנר הזה. אחד החברים שניסה את אותו הדמו אמר שזה עשה לו כאב ראש כשהוא הזיז את הראש, אבל לי אישית לא הייתה הרגשה כזאת, והזזתי את הראש לצדדי המסלול, למטה לראות את הרגליים של הדמות, ולמעלה בצורה טבעית והנוף השתנה בלי דיליי. זה בהחלט נתן לי הרגשה שאני נמצא בתוך המשחק וגרם לז'אנר שאני לא לגמרי סובל להראות מעניין לרגע. ואני אהיה שמח לנסות עוד דמואים עם יותר בשר מזה.

Thief

אחרי שחזרתי למציאות שלנו המשכתי לחפש משחקים מעניינים ובדיוק היה תור קצר ל- Thief – משחק שבמילא עניין אותי, אבל אני מודה, לא שחקתי במשחקים הקודמים, אז רוב הסיכויים שאני מציין את המובן מאליו. כמו, למשל, העובדה שבשלב שהראנו לנו בדמו (שלווה בהערות בגרמנית שתרמו לי מאוד להבנה), נראה שלא צריך לרצוח כל אויב שזז ואפשר להתרכז בגניבה מאויבים לא זהירים והתגנבות לכיוון הפרס המרכזי של השלב. ספציפית בשלב שראינו גארת' היה צריך להתגנב לתוך אחוזה שמורה היטב, למצוא בה חדר סודי ולגנוב ממנו יהלום.

הכניסה לאחוזה (שהצריכה קצת חשיבה, אבל לא יותר מדי) הרגישה לי טיפה ליניארית מדי, אבל נראה שהיתה לו אפשרות שונה ללכת דרך ביוב לפי דיאלוג של שני שומרים בנוגע לכך שהוא לא היה שמור.

יש לגארת' כל מיני חיצים שחלקם נראה שבאמת מתאימים להתגנבות (כמו חץ מים לכיבוי נרות), וחלקם סתם לרצח של שומרים, וזה נראה לי קצת חבל כי נראה שהוא אמור להיות גנב ולא עוד מתנקש. אני מקווה שבמשחק המלא יהיה אפשר לפתור דברים בלי הרג ושיהיה באמת חופש בחירה טוב.

את הסאונד היה קשה לשמוע מעל הגרמנית, אבל מבחינה ויזואלית – האווירה הויקטוראנית/סטימפאנק של המשחק נראית ממש טוב.

Batman: Arkham Origins

וממשחק מאוד לא מוכר לי למשחק שמרגיש מאוד מוכר.

אז במשחק החדש בסדרה של באטמן שיחקתי בתערוכה פעמיים, כי הזמן שנתנו לנו לשחק היה קצר מכדי לראות את שני האספקטים של המשחק בפעם אחת: קטעי האלימות וקטעי ההתגנבות. אז שחקתי בשניהם, ומה אני יכול להגיד? נראה שוורנר משמרים את הנוסחה המנצחת של Rocksteady. הקרבות מרגישים אותו הדבר, ובתור מישהו ששיחק בשני המשחקים הקודמים הרגשתי כמעט כמו בבית (אני שחקן PC אז הייתי צריך ללמוד טיפה איך משחקים עם הגיימפאד). הקרבות זרמו בקלות וחיסלתי את האוייבים על ימין ועל שמאל. ואז הגיע קטע ההתגנבות שגרם לי לתסכול כי לא התסדרתי עם המקשים וכמעט מתתי, עד שהבנתי איך להשתמש ב- Quick Bat-Claw החדש שפשוט תולה אוייבים ממרחק, וככה כמעט גמרתי חדר שלם של אויבים חמושים. אני מקווה שזה נשק שהם יגבילו מאוד (או שהם רק רצו להציג אותו בדמו) כי נראה שזה הופך את קטעי ההתגנבות לקלים במיוחד.

בכל מקרה נראה שהם לא החליפו את הסוס המנצח, ורק הוסיפו לו עוד משימות צד של פשעים בהתהוות שבאטמן צריך למצוא ולפתור (או להרביץ).

Blizzard

נושא אחד שבו תמיד אפשר לסמוך על בליזארד הוא שהם יודעים לעשות טריילרים. והם נראים אפילו יותר טוב על מסכי ענק.

אז ראיתי את הטריילר הסינמטי המאוד-מושקע של ההרחבה החדשה לדיאבלו 3. ואז התחילה לנגן להקת רוק פולק פגאנית בשם Omnia, שרו באירית, אנגלית ונראה שגם לטינית וניגנו על כל מיני סוגים של חלילים ודידג'רידו (ואו הצלחתי לכתוב את זה!). זה היה מאוד מגניב ותרם לאווירה של דיאבלו (הם גם היו גם עם תלבושות מתאימות!), ובזמן שאני מקליד את השורות האלה הלהקה מתנגנת לה במחשב.

אבל מספיק המסביב, עכשיו אני מגיע להרחבה עצמה: זה פשוט דיאבלו 3. יש דמות חדשה של הצלבן (Crusader), שהיא די מגניבה (לפחות ברמה החזקה שנתנו לנו לשחק איתה). יש לה הרבה מתקפות אזוריות והיא מרגישה כמו שילוב בין הפלאדין מדיאבלו 2 והברברי. אבל חוץ מזה – זה דיאבלו 3, עם אותן הבעיות שיהיו במשחק הקודם, מערכת הסקילים, המכירות בכסף אמיתי ובזהב (בדמו הם פיצו על חסרונן וכל רגע נפלו פריטים ממש חזקים ונדירים). היה נחמד לחזור לדיאבלו 3 לרגע עם דמות חדשה וסקילים חדשים, אבל אני מעדיף להמשיך עם טורצ'לייט 2.

באולם אחר של הכנס, היתה התרכזות בספורט מקצועי, ושם היה ניתן לצפות על שני מסכי ענק בגמר של אליפות העולם ב- StarCraft 2. אני ואחד החברים ששיחקנו בזמנו בסטארקרפט הראשון והשני התפעלנו מהאסטרטגיות שלהם: שניהם ניסו לתקוף את הפועלים אחד של השני, ואחרי קרב באמת צמוד הפרוטוס פשוט הצליח לאגף את הצבא של ה- Terran עם Zealots ו- Colossus, והמשחק נגמר רגע לאחר מכן. מאוד נהנתי לראות את הקרב ,וללמוד מזה לראות כמה נוראי הייתי כשאני שיחקתי.

Watch Dogs

חיכינו שעתיים בתור בשביל לראות את Watch Dogs, ואחרי הדמו של המשחק נתנו לנו לשחק נגד הצוות של יוביסופט כשהם משחקים בגרסת הקונסולות של המשחק, ואנחנו משפעים על המשחק שלהם בעזרת מפה אנטרקטיבית על האייפד. זה יכול להיות פיצ'ר נחמד, אבל לדעתי הצורה שהציגו אותו היתה מאכזבת, כי בעצם מה שקרה לי זה שהייתי מרוכז במפה באייפד, לא ראיתי מה קורה על המסך הגדול ופספסתי את התוצאות של הפעולות שלי.

על ההדגמה החיה עצמה אין לי הרבה מה להגיד כי היא כולה הייתה בגרמנית, גם המנחה וגם הממשק של המשחק עצמו.

רטרו

אחרי שלושה ימים מעייפים של תורים, אורות מהבהבים, צפיפות מטורפת, ובילוי קטן באיזור המרצ'נדייזינג (היה שם מתכון לעוגה מפורטל ומצרכים בעשרה יורו, דגם בגודל מלא של רובה הפורטלים עצמו במחיר מופקע, ובובה של Head Crab שהילד בן השלוש שלכם ישמח לקבל), החלטנו ביום האחרון להגיע מוקדם יותר ולנסות לעמוד בתור הארוך במיוחד שבסופו מקבלים דברים בחינם.

זה לא עבד.

אז החלטנו לרדת לקומה התחתונה. שם היו הרבה סטארטאפים מעניינים ומרכז שלם של משחקי ארקייד/Pinball/רטרו. היו שם שולחנות עם קומדור 64, מחשבי מקינטוש פלוס, אטארי יגואר, אטארי 2600… כנער בן 18 שגדל אחרי שהמערכות האלו יצאו משימוש ורק שמע עליהן מהאחים ואבא, התלהבתי לנסות כמה שיותר דברים שם. אז שיחקתי קצת Minestorm על מערכת בשם Vectrex, ריימן המקורי על האטארי יגואר, מיס פקמן על הקומודור, Brick Breaker על המקינטוש, ודי הרבה טטריס על מכונת ארקייד.

לכאורה, נראה שאין הרבה קשר בין המשחקים כשלעצמם, ובעיקר בין המשחקים הללו לתערוכה שמתהדרת בהכרזות חדשות והאפשרות של הקהל לשחק במשחקים הכי חדשים. אבל לדעתי היה כאן קשר הדוק. האופציה לשחק בכל מיני משחקים ישנים על המערכות המקוריות שעבורן הם יצאו, פשוט קסמה לי אחרי שלושה ימים רצופים של הדברים הכי חדשים וגרנדיוזים ולפעמים אפילו ממש מסובכים. פתאום הייתה לי הרגשה של חזרה בזמן לתקופה שבה פשוט היה אפשר לשבת ולהתחיל לשחק בלי הרבה למידה של מקשים ושינון אסטרטגיות מסובכות.

היה לי מקסים לראות ילדים קטנים ממני ואנשים מבוגרים ממני יושבים ליד שולחנות או על פופים ונהנים ככה. זה נתן לי את התחושה שתעשיית המשחקים אולי לא שכחה את העבר שלה לגמרי.

סוף

זו בהחלט הייתה חוויה מיוחדת לחוות כזה כנס מקרוב. אז אולי את החדשות עצמן וההכרזות לא ראיתי, אבל הצלחתי לשחק במשחקים מעניינים. התאכזבתי שלא היה הדגמה חיה של כמה משחקים שראיתי, כמו Thief, וציפיתי לראות משהו מהמשחק של South Park, אבל זה לא קרה.

החוויה עצמה – לראות כל כך הרבה אנשים שאוהבים ונהנים ממשחקים במקום אחד היתה משהו שלא חשבתי שאצליח לחוות. אפילו פגשתי שני בריטים חביבים בני שלושים יומיים ברציפות והבנתי שאפשר גם שם ליצור (סוג של) קשרים.

אני מקווה שיצא לי להיות בתערוכות דומות בעתיד, אבל אולי הפעם במדינה דוברת אנגלית?