כש-GTA פוגש את ירושלים העתיקה, מה יוצא?

התשובה לזה היא Assassin's Creed, משחק מעניין מבית Ubisoft. לשמחתי, יצא לי לשבת מול המשחק ולהנות מהחוויה המוזרה שהוא נותן. המהות העיקרית במשחק היא שהשחקן לובש את דמותו של בן-אדם לא מעניין במיוחד שמנוצל על ידי מדענים מאחר ובגנים שלו נעולים זכרונות לאבות הקדמונים שלו שאחד מהם היה, מסתבר, מתנקש מוצלח. דרך מכונה מיוחדת שהמציאו אותם מדענים מסיבה לא ברורה, אתה משחזר את הזכרונות החבויים של אותו מתנקש קדמון במזרח התיכון הישן.

אם שמים את הסיפור החשוד בצד לרגע, עיקר העניין הראוי לציון הוא ללא ספק ה-Gameplay הייחודי. כחלק קריטי המשחק יוצא לנווט במספר לא קטן של ערים קדומות, ובהן אפשר ללכת לכל מקום העולה על הדעת, בכל דרך אפשרית. כמובן, הייתרון הגדול הוא שהדמות הראשית מאוד מוצלחת בלטפס על בניינים, דבר שהופך את הטיול בעיר לחוויה מאוד מקורית. הנקודה החזקה ביותר של המשחק היא שמימשו את הקפיצות והדילוגים בין בניין לבניין בצורה מעולה, וכשרודף אחריך כל כוח המשמר של העיר, לברוח מהם מגג-לגג ולבסוף להסתתר בתוך גינה קטנה מוכיח את עצמו שוב ושוב. יש משהו מוצלח במכניקה הבסיסית של Assassin's Creed, מה שהופך אותו להמלצה בעיני.

בכל זאת, יש כמה דברים שאפשר להגיד לרעתו. דבר ראשון, אחרי הערים הראשונות הוא בהחלט מתחיל לחזור על עצמו. למשימות סך הכול יש אופי דומה, וכך גם לערים שבהן אתה מדלג להנאתך, כך שאפשר להגיד שהגיוון הוא יחסית מוגבל. בנוסף, לי לפחות מאוד חסרה היכולת להיכנס לרוב הבניינים. למעט מספר אולמות גדולים ומקומות ספציפיים הקריטיים לסיפור – כל בית, חנות, כנסייה וכד' נעולים בפניך, ולמעשה החלק הזה מעולם המשחק חסר באופן מובהק.

המשחק מהנה – במיוחד בשעות הראשונות שלו. כל פעם שאתה מבצע התנקשות מוצלחת כחלק מהסיפור הראשי, נפתחת עוד אחת מהיכולות שלך כמתנקש (או אחד מכלי הרצח שלך). לי, זה נותן חשק בלתי ניתן לריסון להוכיח שעכשיו אני המתנקש הכי גבר בדמשק. הדרך היחידה לעשות זאת לטעמי זה לנסות את היכולת החדשה שלי על כל שומר שאני נתקל בו בדרכי, אירוע שיכול להסתיים או במוות שלי, או במוות של חצי מהשומרים המקומיים.

יום אחד גם אני אשחזר את הזכרונות של אבות-אבותיי. אין ספק שלחיות יום כסוחר גפליטע-פיש בתקופת המגפה השחורה יהיה חוויה מדהימה.