אז דניאל גארבר (שכתב לנו כבר פוסט אורח על Freespace 2 והשתתף בפרק האחרון של “גיימפוד”) התחיל לכתוב ביקורת על Need for Speed Most Wanted בינואר 2013. לקח לו כמעט שנה לשלוח לי אותה, ולי מעודד מהצהרות ה”בכל מקרה זה משחק ישן, אין לחץ” שלו – לקח כמה חודשים טובים להעלות אותה. אבל מוטב מאוחר מאשר מעולם לא. ועכשיו – דניאל.

את הביקורת הזו התחלתי לכתוב בינואר/פברואר, אבל אז עוד לא שיחקתי ב-Multiplayer. ואז שכחתי לסיים את הביקורת. אז תדמיינו שאתם קוראים את זה לפני שנה (וחמישה חודשים –ע.ז).

אחרי כמה חודשים שלא כתבתי ביקורת, אשתי קנתה לי את Need for Speed Most Wanted (החדש, לא זה מ- 2005), והתמכרתי אליו קשות – אז הרגשתי צורך עז לכתוב עליו אחת כזו, ובדרך גם לחזור קצת למשחקי המירוצים האחרונים שנהנתי מהם. אז מה שהולך להיות לנו פה זה קודם כל ביקורת על NFSMW, ואז סקירה קצרה של כמה משחקים אחרים – ואיך לדעתי אפשר לשלב פיצ'רים מכולם כדי ליצור את משחק המירוצים האולטימטיבי.

שמעתי לראשונה על Need for Speed Most Wanted יחסית לאחרונה, כשרציתי למצוא משחק מירוצים כיפי לנסות על המחשב החדש. הסיבה שלא שמעתי עליו קודם היא שאני קונה משחקים ב- Steam באופן כמעט בלעדי, ולא עקבתי אחרי משחקים ב- Origin. אז הגעתי למשחק, והוא נראה מאוד מבטיח, וזה הדבר הראשון שראיתי:

הוא נראה מצויין, ומאוד דומה ל- Burnout Paradise, שהיה משחק המירוצים האחרון שהתמכרתי אליו קשות – ומשחק המירוצים היחיד שקניתי לו DLC. גם הביקורות אמרו שהוא טוב (אם כי הייתה קצת הסתייגות לגבי כמה ה- Single Player טוב לעומת ה-Multiplayer), ורוב הביקורות אמרו שהוא הרבה יותר קרוב ל-Burnout Paradise מאשר לכל משחק NFS שיצא. מבחינתי – אחלה.

אז המשחק מתחיל עם סרטון נחמד ואמנותי, בלי שום עלילה. הרעיון פשוט – מגיעים לעיר שידועה לשמצה בשל מירוצי רחוב לא חוקיים, ויש 10 נהגים שהם המבוקשים ביותר ע"י המשטרה. המטרה שלך היא להתחרות, לצבור ניסיון, ולנצח את ה-10 האלה אחד-אחד, במטרה להפוך לנהג המירוצים המבוקש ביותר. הרעיון הזה דומה למשחק הקודם בעל אותו השם, אבל שאר המשחק שונה משמעותית.

כל העיר פתוחה מההתחלה ויש מכוניות פזורות בכל רחבי העיר שאפשר לאסוף. ברגע שרואים רכב עם הלוגו של החברה מרחף מעליו – אפשר לעצור לידו ולעבור אליו. מאותו רגע הרכב הזה זמין בכל עת דרך התפריטים. המשחק מאוד מעודד לחקור את הסביבה שלו, וחוץ מרכבים אפשר למצוא שלטי חוצות וגדרות שניתן לשבור ומצלמות מהירות שאפשר להפעיל אם עוברים לידם מהר. לכל רכב יש כמה “אירועים” שמיועדים עבורו, וכל אחד פותח שדרוגים לאותו הרכב (אם מנצחים) וכמובן נותן נקודות שמקרבות אותך לרמת ה- Most Wanted הבאה. האירועים האלה מתחלקים לארבעה סוגים:

1. Sprint Race – יש נקודת התחלה. יש נקודת סיום. מי שמגיע ראשון מנצח.
2. Circuit Race – מירוץ עם סיבובים. מי שמגיע ראשון מנצח.
3. Ambush – הרבה ניידות מתחילות לרדוף אחריכם. המטרה היא להתחמק מהם תוך זמן נתון מראש (יש יעדי זמן שקובעים אם זוכים בארד, כסף או זהב).
4. Speed Run – המטרה היא להגיע למהירות הממוצעת הגבוהה ביותר (יש יעדי מהירות שקובעות אם זוכים בארד, כסף או זהב).

בכל האירועים (חוץ מ- Ambush) יש Checkpoints שחייבים לעבור דרכם. חוץ מזה בכל שלב במשחק (גם במהלך אירוע) המשטרה יכולה לרדוף אחריכם, וניתן להתחמק מהם בכך שבורחים מספיק רחוק ומתחבאים, או עוברים בתחנת דלק/תיקון/צבע ומשנים את הצבע של הרכב (כשאין ניידות בטווח ראייה). בנוסף יש את אירועי ה- Most Wanted – שזה מירוץ אחד על אחד מול אחד מהנהגים המבוקשים ביותר. אחרי שמנצחים אותם צריך לרסק להם את הרכב כדי לזכות בו לאוסף שלכם. אפשר לעשות את זה במהלך האירועים גם לכלי רכב אחרים, אבל הם מתאוששים אחרי כמה שניות. גם למשטרה אפשר, והם לא מתאוששים – אבל הם קוראים לתגבורת.

בזמן מרדף (או Ambush) יש “heat level” שמזכיר קצת את GTA, וככל שהוא גבוה יותר המשטרה יותר אגרסיבית כלפיכם – יותר ניידות, הם מוציאים שרשראות דוקרנים שמפוצצים את הצמיגים, ניידות מהירות יותר, וניידות גדולות וחזקות יותר (וגם רכבי SWAT שהם כמעט טנקים). כשנמצאים מחוץ לטווח ראייה של הניידות הוא מתחיל לדעוך. זה הזמן לצבוע מחדש את הרכב כדי להוריד דרגת wanted, או להסתתר ולכבות את המנוע עד שהוא ידעך לגמרי.

אבל לדעתי הדבר הכי טוב במשחק הזה הוא התחרותיות נגד חברים. בהתחלה לא הרגשתי את זה (כי לא היו לי חברים ב-Origin עם המשחק), אבל אחרי שהוא נמכר ב-50% הנחה, וחולק בחינם ביחד עם Sim City – פתאום התחילו לצוץ כל מיני הישגים של חברים. יש למשחק פיצ’ר בשם Autolog שרושם כל הישג – החל מהדברים היותר ברורים כמו בכמה זמן סיימת מירוץ (או באיזו מהירות ממוצעת אם זה אירוע מהסוג הזה) וכמה מכוניות מצאת, וממשיך לרשום גם את הדברים שנראים יותר בנאליים – באיזו מהירות עברת ליד כל מצלמת מהירות, וכמה רחוק קפצת דרך כל שלט חוצות. לכל דבר כזה יש speedwall שמשווה אותך לחברים שלך. והדבר הממש גאוני – על שלטי החוצות שקפצת דרכם מופיעות מודעות Wanted עם תמונת הפרופיל של מי שקפץ דרכן הכי רחוק. לא האמנתי כמה אני ארגיש צורך לחזור ולשבור את השיא של החברים שלי כשאני רואה את התמונה שלהם בשלט חוצות.

אבל לא מדובר באדרת שכולה תכלת. נתחיל מהבעיות הטכניות. כפי שכבר הזכרתי – בהתחלה לא היו לי חברים. למה? כי זה משחק שהוא רק ב- Origin, וכל החברים שלי ב- Steam. וכפי שכבר התרגלנו משרתי Origin/EA, יש המון בעיות חיבור. המשחק אמנם לא דורש שתהיו מחוברים אונליין כל הזמן, אבל כדי שה- Autolog יעבוד כמו שצריך – הוא צריך להיות מחובר (כי את המידע הוא שומר לענן, ולא באופן מקומי). אני לא חושב ששיחקתי יותר מחצי שעה בלי שה- Autolog יתנתק, וקרה לי כבר שהמשחק חשב שלא מצאתי רכבים שכבר מצאתי, ושלא השגתי מספיק נקודות כדי לשחק נגד אחד מה- Most Wanted, למרות שכן. השיטה הכי טובה שמצאתי להתמודד עם זה היא לחזור ל- Origin עם Alt+Tab, ואז לבחור Go Offline ו- Go Online בחזרה, לחזור למשחק ולהתחבר מחדש עם ה- Autolog. זה מעצבן, וממש חבל לי שמשחק שאני מאוד נהנה ממנו סובל מבעיות כאלה באשמת EA.

אבל הבעיה הרצינית יותר שמפריעה לי באמת – מדובר במשחק שהוא כמעט Burnout, שמאוד מתקרב ל- Burnout, וברגע האחרון משנה את דעתו ומחליט שהוא משחק Need For Speed. אם ראיתם את הסרטון ששמתי (שמאוד הלהיב אותי) אולי שמתם לב שבכל פעם שעשו Takedown (לרכב אחר או למשטרה) היה את ה- Takedown Cam הקלאסי שאופייני מאוד ל-Burnout. במשחק עצמו הדבר הזה פשוט לא קיים – וקראתי איפשהו שבחודשים האחרונים של הפיתוח הם החליטו להסיר את הפיצ'ר הזה כי הוא מסיח מהנהיגה. הרבה אנשים אומרים שהמשחק הזה הוא שילוב של שני המשחקים האחרונים של Criterion – שהם Burnout Paradise ו- Need For Speed: Hot Pursuit. זה קצת מטעה לדעתי, ויהיה יותר נכון להגיד שהמשחק נמצא בנקודת האמצע ביניהם – כלומר לקחו חצי מהמשחק הזה ושילבו אותו עם חצי מהמשחק השני. לדעתי מדובר בשיפור רציני לעומת Hot Pursuit, אבל לעומת Burnout Paradise הוא עדיין הרבה פחות טוב. למעשה, בגלל שהמשחק מרגיש כל כך קרוב לשניהם מרגישים בחסרונם של שאר הפיצ'רים מהמשחקים האחרים (ומבחינתי ה- Takedown Cam הוא הכי חזותי מביניהם): מתגעגעים לאירועים שהיו זמינים ב-Burnout Paradise, ומתגעגעים ליכולת לשחק את השוטרים ב-Hot Pursuit.

במשחק מרובה המשתתפים לא שיחקתי הרבה (שוב, בעיות חיבור ואין הרבה חברים עם המשחק), אבל ממש נהנתי ממה שכן שיחקתי בו. מדובר בשדרוג משמעותי על פני המשחק מרובה-המשתתפים של Burnout Paradise. יש סדרה של תחרויות, ולכל תחרות צריך להגיע לנקודת ההתחלה עם רכב מהסוג הנכון. רוב האירועים שהיו לי חסרים ב- Single Player הופיעו במשחק מרובה המשתתפים בדרך זו או אחרת. היו קטעים שבו פשוט צריך להיכנס בכל היריבים ולעשות להם כמה שיותר נזק. היו קטעים שבהם צריך היה להיות זה שקופץ הכי רחוק בזמן קצוב. היו קטעים שבהם צריך לנסות להגיע למקום לא-נגיש מסוים ולהישאר שם כמה שיותר זמן. את רוב הדברים האלה מסיימים כשהמרחק/זמן הקבוצתי מגיע ליעד מסוים, אבל עדיין יש את ה"מנצח"- אז עדיין מנסים להפריע אחד לשני למרות שיש יעד "משותף", וזו תחרותיות נחמדה. גם הצורה שבה המשחק מציג את היעדים היא מאוד ברורה (בניגוד ל- Challenges שהיו ב-Burnout Paradise) וגם אם מישהו לא הקשיב בהתחלה- הוא יכול להבין מה צריך לעשות. יש סדרות מוכנות מראש של תחרויות, ואפשר להרכיב סדרה לבד אם ממש בא לכם על כמה דברים ספציפיים.

לסיכום (של הביקורת, לא של מה שאני כותב פה), מדובר במשחק מאוד כיף וממכר שאני ממליץ עליו בחום – בעיקר בשל הפן החברתי שלו והמשחק מרובה המשתתפים. האם מדובר במשחק המירוצים המושלם? לא. מבחינתי Burnout Paradise היה יותר קרוב (ב-Single player). אולי The Crew יביא את הגאולה. רגע, אמרתם "איך יראה משחק המירוצים המושלם מבחינתך"? אני שמח ששאלתם! אני אתאר את הרכיבים והפיצ'רים שלדעתי יהפכו משחק מירוצים טוב למשחק המירוצים הכי טוב שיצא אי פעם (תוך התייחסות לעוד כמה מהפיצ'רים של Most Wanted).

נתחיל עם בסיס של Most Wanted, כי יש לו הרבה דברים טובים. גם תפריט ה- easydrive הוא שיפור משמעותי על הגרסא המקורית שלו (ב- Burnout Paradise). עצם העובדה שאפשר להתחיל מירוץ שכבר הגעתם לנקודת הזינוק שלו ישר מהתפריט בלי הצורך למצוא אותו ולהגיע אליו שוב – מצוין. אם בממשק עסקינן – לדעתי המימוש הכי טוב שראיתי למפה של משחק מירוצים הוא ב- Driver: San Francisco. אמנם זה הרגיש מאוד קשור לגימיק של המשחק (היכולת לעבור מרכב לרכב ולהשתלט על הנהג), אבל לדעתי המפה עצמה ובחירת האירועים דרכה יכולה לעבוד גם בלי הגימיק (וכמובן גם לאפשר את בחירת המירוץ דרך easydrive).

המכניקה לשדרוג הרכבים שקיימת ב- Most Wanted נחמדה, אבל קצת מעצבנת – לכל רכב בנפרד יש 5 אירועים, וניצחון בכל אירוע פותח שדרוגים. לאחר מכן ניתן לפתוח את גרסת הפרו של השדרוג (עם כל היתרונות ובלי החסרונות) אם משתמשים בו מספיק. לדעתי שדרוגים מהסוג הזה צריכים להיות יותר כמו פתיחת יכולות ברוב המשחקים – מבזבזים נקודות/נסיון על שדרוג, והוא קיים לכל הרכבים. למשל ב- Saints Row: The Third אפשר לפתוח יכולת שלכל הרכבים יהיה nitrous כשמגיעים לדרגה 26. ואם כבר משווים ל- Saints Row, היה יכול להיות נחמד לקבוע מה צבע הרכב, ושלשדרוגים תהיה השפעה חזותית (כמו להוסיף ספויילר, להחליף את הגלגלים וכו'), כפי שעשו היטב ב- Saints Row.

הייתי מוסיף אירועים שאני מתגעגע אליהם מ- Burnout Paradise, כמו Takedown, Stunt, Crash. אישית, מירוצי Takedown (שבהם צריך להרוס כמה שיותר מהרכבים היריבים) היו הדברים הכי כיפיים מבחינתי. היו אחרים שממש אהבו את אירועי ה- Stunt Run, שבהם צריך לעשות כמה שיותר קפיצות/לולאות/מברגות/שבירת שלטים שאפשר (עם מכניקה שקצת מזכירה את Tony Hawk). אחותי תמיד הייתה מעדיפה את אירועי ה- Crash (כפי שהם נקראו במשחקי Burnout מוקדמים יותר, והפכו להיות Showtime ב- Paradise), שבהם צריך לרסק את הרכב לתוך התנועה וליצור כמה שיותר הרס. הדברים האלה נתנו למשחק גיוון מטורף, מה שלדעתי קצת חסר ב- Most Wanted.

וכמובן – שוטרים נגד גנבים, סטייל Hot Pursuit. אמנם הצורה שבה המשטרה מתחילה לרדוף אחריך באמצע שיטטוטים ברחבי העיר והצורה שבה מתחמקים מהם (כמו GTA) זה ממש כיף, היה גם ממש כיף לשחק את הצד של המשטרה ב- Hot Pursuit ולהיכנס בנהגי המירוצים. בכלל – זה יכול להיות נהדר במשחר מרובה המשתתפים, בתור סוג של Team Takedown, או Capture the Flag, שבו השודדים מנסים לברוח למקום מסתור והמשטרה מנסה לעצור אותם לפני שהם מגיעים (כפי שעשו ב- Burnout Paradise).

פיזיקה של התנגשויות – בסגנון Burnout Paradise. בכל משחק מירוצים בסגנון הזה אפשר ממש להתעצבן כשמתנגשים, ואתה רואה סרטון של הרכב שלך נהרס כשהשליטה כבר לא בידיך. אבל ב- Burnout Paradise עשו את זה כל כך יפה, שעצם ההתנגשות לא הפריעה לי. לראות את הרכב מתעוות, לתהות אם זה יהיה מספיק הרסני כדי להצדיק respawn, או שאולי הגלגלים יישארו מחוברים הפעם ויהיה אפשר להמשיך – ופשוט לראות גוש מתכתי שבקושי ניתן לזהות שהיה פעם רכב מתעופף באוויר תוך כדי שחלקים נשברים ממנו – היה בזה משהו מרגיע. ב- Most Wanted בכל פעם שאני מתרסק אני מרגיש שעוד רגע אני שובר את הגיימפאד, אבל ב- Burnout Paradise הייתי פשוט נהנה ממופע בלט של מתכת מעוותת.

ואיך אפשר בלי – takedown cam. כל מה שאמרתי לגבי ההתנגשויות נכון לגבי ה-takedown cam, רק שפה זה משהו שאתם עושים בכוונה לרכב אחר – וזה קתרזיס טהור. ואם המפתחים/מפיצים באמת חושבים שהוא מפריע – אפשר לבחור אם לכבות או להדליק אותו בתפריט (ומן הסתם הוא לא יהיה זמין במצב מרובה המשתתפים, כפי שהוא לא היה זמין ב- Burnout Paradise).

אז כן – כדאי לקנות את Most Wanted (ולהוסיף אותי ב-Origin), כי זה בכל זאת ממש כיף. וגם – מי בא קצת Burnout Paradise?