Murdered: Soul Suspect, המשחק החדש של Square-Enix, מתחיל איפה שמשחקים רבים אחרים נגמרים: הדמות שאתם משחקים, בלש משטרתי בשם רונן אוקונור (אין קשר משפחתי, תודה ששאלתם), לא מצליח לעצור את הרוצח הסדרתי שמטיל אימה על העיירה סיילם ונדחף למותו דרך החלון. אך במקום לראות מסך Game Over ולהתחיל מחדש, Murdered שם אתכם במגפיו של רונן דווקא לאחר מותו. במהרה רונן מגלה שהדרך לאור הלבן הנכסף עוד רחוקה, ושלפני שהוא יכול לעבור לעולם הבא ולהתאחד עם אישתו האהובה הוא יצטרך לפתור את תעלומת מותו, ולחשוף את זהותו של הרוצח הסדרתי המרושע. את התעלומה הזו הוא ייצא לפתור כבלש-רוח רפאים, במשחק שהוא השילוב האולטימטיבי בין כספר הרוח הידידותית לבין שרלוק הולמס.

על פניו, שום דבר לא יכול להשתבש כאן. רק מה, זה בדיוק מה שרונן אמר לעצמו לפני שיצא למשימה האחרונה בחייו, ככה שאי אפשר ממש לסמוך על המנטרה הזאת.

יאי אני לא מת! או שבעצם..?

על החיים ועל המוות

חמש דקות לתוך המשחק, ורונן כבר מתחיל לפתור את תעלומת מותו. במהרה הוא מגלה שכרוח רפאים יש לו יכולת לעבור דרך קירות (או לפחות – דרך הקירות שהמפתחים הגדירו ככאלה שאפשר לעבור דרכם), לקרוא מחשבות של אנשים חיים ואפילו להשתלט על חתולים. עם כוחות אלה ועוד הוא מסתובב ברחבי סיילם ומתחיל לאסוף ראיות שיובילו אותו בעקבות הרוצח שלו, ועל הדרך גם יציגו בפניו את הצדדים הפחות סימפטיים של העיירה האפורה והאפלה בה הוא חי, שכולנו יודעים מה תושביה אהבו לעשות למכשפות.

על פניו זה נשמע כמו אחלה רעיון לקווסט מודרני. תעלומה בלשית, סגנון פילם-נוארי וכוחות על. אבל העניינים מתחילים להסתבך כשמתחילים לשחק ומגלים מה בעצם אנחנו, השחקנים, צריכים לעשות במשחק: ברוב המשחק פשוט נגרום לרונן ללכת ממקום למקום ולחפש כל מיני עצמים וחפצים מתחת לכל עץ רענן.

ככה למשל מתנהלת חקירה ממוצעת במשחק: רונן נכנס לחדר, ומייד מופיע מולו השאלה הגדולה עליה הוא יצטרך לענות בסוף החקירה, נניח "מה גרם לחלון של החדר להשבר?". בתחתית המסך מצויין מספר הרמזים שצריך למצוא בחדר, ככה שהשלב הבא הוא פשוט ללכת מקיר לקיר ולחפש כמה שיותר רמזים כאלה. כשתראו אחד, לחיצה על אחד הכפתורים תכניס אותו ליומן שלכם. עושים את זה כמה פעמים שצריך (פה ושם יהיו רמזים שידרשו ממש אינטרקאציה "מתוחכמת" עם הסביבה, כמו להשתלט על אחד האנשים החיים ולראות דרך העיניים שלו מסך מחשב או משהו כזה, ואז במקום ללחוץ על כפתור אחד בשביל ללקט את הראייה צריך ללחוץ על שניים). כשיש לכם את כל הרמזים אתם יכולים לענות על השאלה, על ידי בחירת מספר של "ראיות מפתח" שלדעתכם יענו עליה. אם אתם צודקים החקירה תפתר ותוכלו להמשיך הלאה. אם אתם טועים אז… אמממם, האמת שלא קורה שום דבר. אתם פשוט בוחרים עוד ראיות עד שאתם קולעים לתשובה הנכונה.

תסביר לי למה כל כך קשה למצוא ראיות במשחק הזה!

זה נשמע די משעמם, ולמרבה הצער זה אכן די משעמם: חיפוש הרמזים מזכיר את הקווסטים הישנים האלה, בהם חלק מהמשימה היתה "לצוד פיקסלים", דהיינו לעבור עם סמן העכבר לאט לאט על כל הפיקסלים במסך עד שהוא סוף סוף מוצא איזה חפץ חמקמק שאתם צריכים כדי להמשיך הלאה. סימון הראיות הנכונות בשלב השאלה הוא בעיקר עניין של ניחושים, שכן קשה להבין על פי מה בחרו מפתחי המשחק מה חשוב ומה לא.

ליקוט החפצים לא מסתיים רק בחקירות עצמה. סיילם שורצת בכל מיני דברים שרונן יכול להפוך. פה ושם, למשל, הוא יתקל פתאום בזכרונות של חייו כאדם חי. במקומות אחרים הוא ימצא פרטים היסטוריים על העיר. פה ושם גם יסתתרו כל מיני שאריות של מקרי רצח נוראיים מעברה של סיילם (למשל, בקבוקי בנזין במקרה שקשור למצית סדרתי), ואיסוף של כולם יפתח קטע וידאו קצרצר שמספר על המקרה. בקיצור, במשחק הזה רק אוספים ואוספים ואוספים. ואז אוספים עוד קצת. לפעמים אפילו צריך לאסוף חפצים מסויימים כדי לעזור לרוחות אחרות "למצוא את האור" ולהמשיך לעולם הבא, במיני-חקירות שמפוזרות ברחבי העיר.

חוץ מקטעי החקירות יש גם פה ושם קטעי התגנבות. בעולם הרוחות נמצאים, יחד עם רונן, גם רוחות רפאים רעות שאוהבות לצוד ולחסל רוחות תועות. אם תיתקלו בכאלה תצטרכו להתחבא מהן כדי להמשיך הלאה. מכניקת התגנבות אף פעם לא היתה אהובה עליי באופן אישי, אבל במקרה הזה אני לא היחיד שחשב שהקטעים האלה די תקועים. לפחות הם לא קשים במיוחד, והאפשרות לחסל את הרוחות הרעות אם מצליחים להתגנב מאחוריהן הופך את רגעי ההתגנבות למטופשים אך סבילים בסך הכל.

קצת חבל שהמשחקיות הבסיסית של Murdered לא מוצלחת. זה חבל כי מאחוריה מסתתר משחק שהיה יכול להיות, ולו המשחקיות שלו היתה מצליחה להיות אפילו בינונית באיכותה, ממש סבבה. הסיפור די מעניין ומושקע, יש פה ושם דמויות משנה שממש כיף להתקל בהן (הבולטת שבהן היא נערה צעירה ופראית שיכולה לתקשר עם רוחות ונמצאת גם היא בסכנת חיים מיידית), והעיצוב הגרפי של המשחק ממש ממש מגניב. המפתחים החליטו שעולם הרוחות כולל גם רוחות של מבנים ישנים שעיטרו פעם את רחובות סיילם, כך שבמקביל לנוף המודרני יש פה ושם גם "רוחות" של מבנים עתיקים, גיליוטינות ועוד שלל הפתעות. זה יפה ונותן הרבה מאוד אופי לעולם המשחק, למרות שהגרפיקה עצמה, מבחינה טכנית, לא מאוד מרשימה.

רונן וידידה

לכל השדים והרוחות!

על פניו, ל-Murdered יש את כל מה שצריך כדי להפוך אותי לארז מרוצה: יש משחק הרפתקאות בניחוח הקווסטים של שנות ה-90, יש גיימפליי שלא כולל יריות, יש המון אווירה ויש אפילו דמות נשית חזקה די ראשית. כמה חבל שאת כל האלמנטים הדי מוצלחים האלה מדביק משחק שלקרוא לו "בינוני" תהיה מחמאה. לפתור את תעלומת מותו של רונן זה פשוט לא כיף כל כך גדול, ופעמים רבות במהלך המשחק תהיתי למה אני לא מניח את השלט של הפלייסטיישן 4 ונותן לו להרקב כרוח רפאים במקום להמשיך ולפתור פאזלים רפטיטיביים וחסרי תחכום או להתחמק מרוחות רפאים מרושעות ומעצבנות.

בקיצור – אולי הלך הרוח של המפתחים היתה במקום הנכון (רואים מה עשיתי כאן? הא? הא?), אבל הביצוע ממש לא מספק. חבל.

Murdered: Soul Suspect יצא ב-6.6 לכל קונסולות המשחק המוכרות לאדם (מלבד ה-Wii U) וגם למחשב האישי. אני שיחקתי בגירסת ה-PlayStation 4 שהגיעה אליי באדיבות יבואני המשחק, "הד-ארצי".