רפאל בן ארי כותב בגיימר על כך שהמשחקים של היום לא מספיק קשים. הוא אוהב את רמת הקושי במשחקים הישנים. הוא חושב שמשחק צריך להיות ממש קשה כדי שנזכור אותו באמת, וכל אותם משחקי quicksave מודרניים זה ממש לא זה.
אני, כמובן, לא מסכים בכלל. רפאל אולי נהנה ממשחקים שבהם צריך לשחק באותו שלב שישים מיליון פעמים, רק כדי להיפסל שוב בפעם השישים מיליון ואחת, שניה לפני סיום השלב, בגלל שנפלת לתוך בור. לדעתי זה לא כיף. כן, זה אולי מאתגר, אבל זה בעיקר Design גרוע.
עם כל הכבוד, התרגלתי ליותר מזה. יש לי אפס סובלנות למשחקים שדורשים ממני לשחק בקטע ארוך יותר ממספר סביר של פעמים. זה לא שאני מעוניין במשחקים קלים – אבל האתגר צריך להיות הגיוני, לפחות ברמת הקושי הבינונית. אני מעוניין להתקדם, ליהנות מהמשחקיות עצמה, מהעלילה, משינוי הסביבה. כשהייתי בן 12 הסבלנות שלי למשחקים היתה הרבה יותר גדולה. היום אני פשוט עסוק מדי.
תחושת ההישג שלאחר מעבר קטע מאתגר היא חשובה ללא ספק, וניתן בהחלט לשחזר אותה גם במשחקים בהם יש quicksave או checkpoints, ויעידו על כך Call of Duty 4 או Splinter Cell, למשל. אך כאשר קטע מסויים הוא קשה ברמה בלתי סבירה, זה לא יגרום לי לזכור את המשחק לטובה. בטח שלא כשמדובר במשחק משנת 2008.
זו גם הסיבה שאני בדרך כלל מתעב שלבי בוסים במשחקים. הם דרך קלה יחסית למפתחים ליצור אתגר מדומה: מה הבעיה ליצור מפלצת שצריך להוציא את הנשמה כדי להרוג? אבל מעבר לאתגר – לא קורה שם שום דבר מעניין. הנה עוד מחסנית, ועוד מחסנית, ועוד גל של "יצורי עזר". אז יופי באמת. נלחמתי שעות על גבי שעות באיזה משהו דו ראשי וחבריו, ומה יצא לי מזה? סרטון של עשרים שניות וכתוביות סיום.
אז לא תודה. תנו לי quicksave בכל משחק, וותרו על הבוסים והתמקדו בלעשות את המשחק מלהיב, בבקשה, ואני מבטיח לא לזרוק אותו מהחלון מעצבים.
6 באוגוסט, 2008 בשעה 20:43
כן אבל Shadow of the Colossus דיי דופק לך את התיאוריה 😛
6 באוגוסט, 2008 בשעה 21:00
המם. גם אני חשבתי לכתוב פוסט בתגובה לכתבה שלו. בסוף ויתרתי – אבל אני מסכים עם הרעיון. היו לא-מעט משחקים מוצלחים במיוחד שהצליחו להרוס לי את הרצון להמשיך לשחק בהם בזכות שלב אחד מעצבן: Mafia, Far Cry, וכן – גם Call of Duty 4.
6 באוגוסט, 2008 בשעה 21:33
מחזק בדבק אפוקסי, מקיף באיזולירבנד (חבלה כמובן), תוקע מסמרים צובע בכחול (וזורק לים).
אני משחק במשחקים כדי להנות, לא כדי לסבול.
6 באוגוסט, 2008 בשעה 23:07
נראה לי שפספסת קצת את הפואנטה של בוסים. בוס שהדרך לנצח אותו היא פשוט לתקוף אותו שוב ושוב ושוב (או לרסס אותו)בלי איזה קץ' או לפחות צורך בתזמון מסוים הוא בוס רע.
6 באוגוסט, 2008 בשעה 23:55
משחק צריך להיות מאוזן מבחינת רמת הקושי – יש כאלו יותר מדי מסתכלים (סדרת DMC, למשל) ויש קלים. וגם אני שונא בוסים במשחקים. מאוד.
7 באוגוסט, 2008 בשעה 1:18
פוק – לא שיחקתי, תוכלי להסביר?
דובר – לא פספסתי. 99% מהקרבות נגד בוסים הם גרועים. זה שיש "קצ'", יענו צריך לירות בהתחלה בבוס במקום מסויים, להוריד לו את המגן, ואז להרוג אותו, בד"כ לא הופך את הקרב ליותר מהנה. כמובן שיש יוצאי דופן, הבוסים ב-MDK2 היו מצויינים לטעמי. אבל זה נדיר ממש.
7 באוגוסט, 2008 בשעה 2:16
מסכים לחלוטין, גם לגבי בוסים. יש פה ושם משחקים עם בוסים מהנים (בדרך כלל הם של נינטנדו. אני עדיין מתענג על בוסים בזלדה, וגם במטרויד פריים הראשון היו כמה מפגשים שזכורים לי עדיין).
7 באוגוסט, 2008 בשעה 9:17
כל הכבוד על הדוגמה פוק – Shadow of the Colossus בדיוק מה שעלה לי לראש, איזה משחק אדיר. מצד שני זה לא סתם בוסים, וכל פעם שאתה חוזר על זה אז אתה מתקדם עוד ולומד עוד משהו לגבי הבוס, אז אי אפשר להגיד שזה כמו סתם בוסים שנורא קשה להרוג או שצריך פשוט לפגוע להם בראש.
לדעתי זה היה אחד המשחקים הגדולים ביותר שנעשו. במיוחד בגלל האווירה, והאופי המיוחד שלו
7 באוגוסט, 2008 בשעה 15:52
אני מסכים עם דורון. למעשה, חשבתי לכתוב טור תגובה בגיימר, אבל זה כנראה כבר לא יקרה.
ו-Shadow of the Colossus זאת לא דוגמה כל כך טובה, כי הוא משלב בין משחק חידות למשחק פלטפורמה ומה שקשה בו זה בעיקר לפתור את החידות – דבר שהוא לרוב יתרון. הוא גם דואג לפזר רמזים על מנת להמנע מתסכול מיותר. כמו כן, בקולוסוס עם זרנוקי המים, בו באמת קשה להצליח, זה פשוט לא כיף.
8 באוגוסט, 2008 בשעה 21:34
רפאל שוכח שני דברים:
1) המשחקים פעם היו קשים יותר בגלל שהם התבססו על זה שככל שתמות יותר תשלם יותר – כי הם יצאו לארקייד (לפחות בחלקם)
2) המשחקים פעם פשוט היו קצרים הרבה יותר בממוצע (למעט קווסטים ומשחקי RPG – וגם זה רק בחלק מהמקרים). הקושי הגדול יותר בא גם בשביל לפצות על האורך הקצר.
3) גם היום יש משחקים קשים בצורה מתסכלת. רק שעכשיו אפשר לבחור את רמת הקושי.
COD4 למשל הוא דוגמא קיצונית למשחק שברמה הכי קשה הוא פשוט שבור ומעצבן לחלוטין – חלק מהשלבים הופכים לסיוט לשחק בהם בגלל זה.