זהו, זה קרה. נשברתי וקניתי את Borderlands 2. במשך הרבה זמן התנגדתי, אבל לאחרונה הוא קיבל הרבה שבחים פה בגיימפוד, והיה מבצע לקראת היציאה של ה-Pre-Sequel, אז אמרתי יאללה, למה לא. אח שלי (שרובכם(?) כבר מכירים מהפודקאסט) היה בשבועות האחרונים בקליפורניה, אז שכנעתי אותו לקנות גם עותק, שנוכל לשחק ביחד. תהליך השכנוע נראה בערך ככה:

– “היי, קניתי את בורדרלנדס 2 במבצע ב-10 דולר, רוצה לקנות גם ונשחק ביחד?”
– “יאללה, למה לא.”

בכל מקרה, אחרי בערך 20 שעות של משחק, פתאום זה הכה בי: Borderlands 2 הוא לא משחק קומי.

אהה! Bait-and-switch קלאסי. קומדיה לפנים. לא, Borderlands 2 הוא לא המשחק הקומי המושלם; רחוק מזה. אבל רגע, זה משחק מצחיק, לא? ובכן, אממ. הוא בהחלט מנסה. יש פה ושם דמויות מצחיקות, וכמה דמויות שממש ממש רוצות בכוח להיות מצחיקות (בחייאת, מה הקטע עם הקווסטים של “בואו נבזבז זמן כי Claptrap הוא אידיוט מעצבן”? ראיתם קומדיה בחיים שלכם?). יש לפעמים שורות דיאלוג משעשעות, כמו הצעקות של ה-Gunzerker או מערכת הכריזה של הרובוטים. אני מודה שהיו לא מעט קטעים שממש צחקתי בקול רם.

כל זה טוב ויפה, אבל זה לא הופך יצירה לקומדיה. לצורך העניין, גם ב”נשק קטלני” או “הסמויה” יש הומור פה ושם, ואף אחד לא ינסה לטעון שאלה קומדיות. בואו נסתכל על שאר המשחק: הסיפור (לפחות בינתיים, ג’יזס המשחק הזה ארוך) הוא עלילת science-fantasy סטנדרטית למדי, וכנ”ל לגבי העולם; המכניקה היא פשוט הרבה יריות – זה כיף, אחרת לא הייתי מגיע ל-20 שעות, אבל הומוריסטי זה בטוח לא; רוב הסיטואציות שנתקלים בהן הן לא אבסורדיות או מטופשות או אפילו מפתיעות; זה פשוט דיאבלו עם יריות וכמה דיאלוגים מצחיקים מפוזרים בכל מיני מקומות.

כשמדברים על משחקים מצחיקים, ההשוואה המתבקשת היא כמובן ל-Portal. ובכן: בפורטל ה-premise הבסיסי – ניסויים אנושיים מופרכים במתקן מחקר נטוש שמנוהל ע”י אינטליגנציה מלאכותית מטורפת – הוא אבסורדי למדי, ו-100% מהדמויות המדברות – כן, 100% מתוך הדמות המדברת היחידה במשחק – הן קומיות באופן אינהרנטי, כלומר במהות הבסיסית של הדמות ולא רק בדברים שהיא אומרת. Aperture Science Enrichment Center הוא מקום מטופש ומוזר ומגוחך, וכתוצאה מכל זה, מצחיק.

אבל אהה! אתם אומרים. אהה! מה עם המכניקה? ובכן, זה קצת מביך. תראו, המכניקה של פורטל היא פשוט לא הומוריסטית בשום מובן. זה נכון. אבל זו בעיה שקיימת באופן כללי במשחקים: קומדיה בדרך כלל דורשת תזמון, וזה לא מסתדר טוב עם אינטראקטיביות. לכן בדרך כלל במשחקים ההומור מוגבל לדיאלוגים או cutscenes (כרגיל, Extra Credits דיברו על זה בהרחבה). לאחרונה, לעומת זאת, מתחילים לצוץ קצת משחקים שבנויים על מה שאפשר לכנות emergent comedy: מכניקה מופרעת ברמה הבסיסית שמהווה קרקע פורייה לשיחי שטות ופרחי הומור. Goat Simulator הוא כמובן הדוגמה הכי טהורה. הנה משחק שאומר לכם “סיפור? עולם? דמויות? פחח. הנה עז ומנוע פיזיקלי מטופש, עכשיו תתנגשו בדברים”, וזה בהחלט משיג את התוצאה.

באופן כללי, אפשר לחלק כמעט את כל המשחקים המצחיקים בהסטוריה לשני סוגים: כאלה עם עלילה/דיאלוגים קומיים ומכניקה סטנדרטית, וכאלה עם מכניקה קומית וטון כללי רציני (*אהם* GTA) או בלי עלילה בכלל. בנקודה הזו עצרתי לחשוב – האם מישהו עשה פעם משחק שכולו קומדיה? משחק עם טון הומוריסטי, דיאלוגים מצחיקים, וגם מכניקה קומית? האם המשחק הקומי המושלם הוא דבר אפשרי?

ובכן, כן.

כל סדרת Saints Row (חוץ מהראשון, ממה ששמעתי) היא מאוד הומוריסטית, אבל במשחק הרביעי פשוט יש הכל. כוחות על. חייזרים מגלומניים. בוס מאפיה בתור נשיא ארה”ב. עולם סימולציה גדול ומלא בהולכי רגל לדרוס ודברים לפוצץ. קית’ דייויד בתור קית’ דייויד בתור היועץ לנשיא. אסלות עם טלקינזיס. רובה דאבסטפ. זה כאילו האנשים ב-Volition חשבו בדיוק את אותן מחשבות שאני תיארתי בפוסט הזה, ואמרו לעצמם, רגע, בעצם למה? למה שלא יהיה משחק עם מכניקה של GTA או Infamous שהוא גם קומי מבחינת העלילה והטון הכללי? וזה עובד. נכון, זה כנראה היה עובד אפילו יותר טוב אם העלילה לא הייתה מסתמכת באופן כל כך חזק על רפרנסים למשחקים הקודמים בסדרה, אבל הקונספט הבסיסי הוא פשוט קומדיה טהורה בכל מובן אפשרי.

אז למה זה לא קורה יותר? ובכן, כפי שאומר הפתגם (שמתברר שהוא ציטוט שמיוחס לשחקן אנגלי מהמאה ה-19): Dying is easy; comedy is hard. ומעבר לזה, זו בעיה ידועה שמשחקי וידאו מנסים יותר מדי להיות כמו סרטים, וקומדיה היא המקום שבו הכי מורגש עד כמה זה לא באמת עובד. אבל זה בהחלט אפשרי, וכמו כל דבר שהוא אפשרי ומוצלח (ולצערי גם כמה דברים שהם אפשריים ולא מוצלחים), לאט לאט המפתחים ישתפרו והמשחקים ישתפרו, ויום אחד יהיה לנו ז’אנר קומדיה אמיתי ואיכותי. עד אז, גם Portal ו-Goat Simulator הם לא רעים בכלל.