ביום שלישי בערב התכנסנו אני, דני ועוד שני בחורים אמיצים (אחד מהם קורא ומגיב בבלוג הזה תחת השם "שוורצי", ואחד מהם סתם קורע לכולנו את הצורה ב- Geometry Wars המקורי) בשביל לחוות את חווית המשחק מרובה-המשתתפים של Geometry Wars 2 בצורה הכי מוצלחת שאפשר. היו שם ארבעה שחקנים, Xbox 360 אחד, ליטר וחצי של קולה ורצון בריא להוכיח את גבריותנו בדרך הלא-שגרתית של פיצוץ צורות גאומטריות יותר מהר מכל האחרים.

היה מצוין. ארבעתנו ידענו ש- Geometry Wars 2 הוא משחק נהדר, אבל ברגע שמכניסים ארבע חלליות לשדה קרב אחד, מגלים את הדברים הבאים, פחות או יותר בסדר הבא:

1. המפלצות על המסך מושמדות יותר מהר.
2. כתוצאה, יותר קל להתחיל את המשחק.
3. מגיעים יותר מהר לשלב שבו המסך מתמלא ביצורים עד אפס מקום.
4. לא צריך יותר מדקה של משחק בשביל שיהיה כמעט בלתי-אפשרי להבחין בחללית שלכם בין ארבע חלליות שנעות בתזזיתיות על המסך.
5. ליטר וחצי של קולה זה לא מספיק לערב Geometry Wars 2.

זה פשוט כיף. הכאוס על המסך מתערבב בצעקות התסכול והאושר של השחקנים, מה שהופך אפילו את מצבי המשחק החלשים יותר (כמו Waves, שאני לא מחבב במיוחד בימים כתיקונם) לכיף היסטרי.

לכל אלה נוספים שני אלמנטים יחודיים למשחק מרובה-המשתתפים. הראשון הוא ה- Power-ups שניתן לאסוף במהלך המשחק. אלה מסוגלים לבצע שלל אפקטים, כמו האטה של חלליות היריבים (מעצבן במיוחד, כשמשחקים ב- Pacifist או ב- King), האצה של החללית שלכם (מעצבן בכיוון ההפוך – הוא בדרך כלל שולח אתכם במהירות גדולה מדי לתוך גוש יצורים, בדרך כלל), שחרור של פצצה, שדרוג הנשק ועוד כמה אפקטים מוצלחים.

השני הוא המעקב אחרי ניקוד. עבור כל סיבוב במשחק מרובה-המשתתפים, כל שחקן מקבל בין נקודה לעשר נקודות, על סמך ההישגים שלו בסיבוב הנוכחי. ככה, אפשר בסיום הערב לראות מי היה "המנצח" עבור כל האירוע (במקרה שלנו זה היה דני, המנוול הקטן).

בהתחלה, כשקניתי את המשחק, חשבתי שהמצב מרובה-המשתתפים שלו הוא משהו שאפשר היה לוותר עליו. שבסופו של דבר, ב- Geometry Wars 2, אתם משחקים נגד עצמכם (ונגד ה- High-score של החברים שלכם). הערב הזה שינה את דעתי בעניין. כל אחד ואחד ממצבי המשחק של Geometry Wars 2 עובד בצורה נהדרת במשחק מרובה-משתתפים והסיבובים הקצרים גוררים (כמו המשחק לשחקן יחיד) את כל המשתתפים ל"רק עוד סיבוב אחד" שוב ושוב. חוץ מזה, הרבה יותר כיף לשחק משחק של ארבעה שחקנים מאשר שני שחקנים.

היה כיף. או כפי שאמר דני, בשלב כלשהו של האירוע, "וואו, עברתי בחריץ שבין מעוין לתולעת!". או משהו כזה.

תמונות נוספות מהאירוע ניתן למצוא כאן. תודה לשוורצי על הצילום ולדני על האירוח.