אז אמנם בשנה האחרונה לא כתבתי אפילו לא פוסט אחד (יכול להיות שאני טועה, אבל סביר להניח שלא), ואמנם בחודשים האחרונים כמעט ולא השתתפתי בגיימפוד מכל מיני סיבות, אבל יש מסורות שאי אפשר לוותר עליהן. לכן, אפילו שעופר בפוסט שלו התייחס למשחק האהוב עלי לשנת 2014 – Dragon Age Inquisition, היו לי כמה משחקים נוספים שבהחלט שווה להתייחס אליהם.

Shadow of Mordor

בתור אוהד  של עולם "שר הטבעות" על רבדיו מאז הילדות, הייתי סקפטי במיוחד כלפי משחק נוסף המבוסס על החומר אבל חורג ממנו. רוב המשחקים האחרים שנוצרו סביב הקנון נעו על ספקטרום שבין חלשים לנוראיים, ולחלוטין לא עוררו בי חשק כלשהו לנסות משחק נוסף. כשהמשחק יצא ונראה היה שמכניקת הקרבות שלו כמעט זהה לזו של משחקי ה-Batman האחרונים, זה לא הוסיף. באמת שלא רציתי עוד חיקוי.

אבל המשחק הפתיע בכל מובן אפשרי. הסיפור – ששואב מהספרות אבל לחלוטין לא נאמן לקווי העלילה שלה – מעניין מספיק כדי להיות רלוונטי. מכניקת הקרבות שאכן מאוד דומה למשחקים אחרים מצליחה להבדיל את עצמה בכמה מובנים מעניינים, ככה שהיא נשארת כיפית גם אחרי מאות הרוגים. המכניקה  הכללית של המשחק, שכוללת בוסים ייחודיים שעולים בדרגות ומגיבים להתנהלות שלך, הוסיפה צד מעניין וחדש למשחק שאין ספק שייגנב בצורה כזו או אחרת בהמשך.

אני בהחלט בעד שימשיכו לקחת את הנוסחאות המוכרות ולהוסיף להן עוד כמה אלמנטים חדשים, במיוחד כשהתוספת מושקעת ולא מרגישה כמו משהו שהודבק כלאחר יד.

Geometry Wars 3

אני כבר איבדתי תקווה לגבי משחק המשך ל-Geometry Wars 2, שהחזיק אותי וחלק מחברי הבלוג עשרות שעות בתחרות טיפשית על ניקוד בכמה ממצבי המשחק המעולים. כשהוכרזה הלידה מחדש של אולפן Sierra ויחד איתו Geometry Wars 3, אני לא אשקר – צהלתי כמו ילד קטן. כשיצא סוף סוף המשחק, שמחתי במיוחד לראות שהוספת הממד השלישי לא גרעה בכלל מהמשחקיות, שנשארה כיפית וממכרת כמו שהייתה. מצב המשחק מבוסס השלבים גם עובד מצוין, עם מגוון מוצלח של שלבים ומצבי משחק שנפתחים תוך כדי, והכי חשוב – היכולת להתחרות עם חברים על ניקוד על כל אחד מהשלבים בנפרד.

מצד שני, התאכזבתי לראות שפגעו דווקא באחד מהמרכיבים שהיו הכי חיוניים במשחק: ה-Multiplayer המקומי. באיטרציה הקודמת הכיף הגדול היה לשבת ארבעה חברים מול מסך אחד ולשחק ביחד, ועכשיו כל מה שנשאר הוא מצב שלבים מקוצר, שאפילו לא כולל חלק ממצבי המשחק הקלאסיים והמוצלחים ביותר (מישהו אמר Pacifist?). אבל עדיין, זה משחק מצוין, שברגע ש-Dragon Age ישחרר אותי מאחיזת החנק המדהימה שלו אני אחזור ואתחיל להתחרות כמו שצריך.

Borderlands: The Pre-Sequel

לא הפתעה גדולה בהתחשב בכמה המשחק דומה לקודמו\המשכו Borderlands 2, אבל אני בהחלט יכול להגיד שנהניתי ממנו יותר מרוב המשחקים האחרים ששיחקתי במשך השנה. כמה אלמנטים חדשים שהכניסו שומרים על הנוסחה מעניינת, בעוד שהציד הבלתי נלאה אחרי עוד ציוד נשאר חלק משמעותי מהמשחק. הסיפור עובד מצוין, כתוב מצחיק, והדמויות מעניינות מספיק ככה שאפילו מסקרן לראות את הסיפור שלהן מתפתח לאורך המשחק.

ומצד שני…

אני חפרתי על זה המון. באמת שהמון. אבל אני לא יכול להפסיק לחפור על זה, אז הנה זה שוב: שוק המשחקים למובייל (או לפחות לאנדרויד, כי אני לא משחק על iOS), עדיין רחוק מאוד מלהיות בנקודה שהייתי רוצה שיהיה בה. חוץ ממשחקי קאז'ואל שמצליחים מדי פעם לתפוס אותי, עוד לא מצאתי מספיק משחקים שאני באמת רוצה להעביר איתם יותר מכמה שעות. לא בריר לי למה כל כך מסובף לעשות שיבוט כלשהו של Fire Emblem, Advance Wars, Heroes of Might and Magic, Master of Orion, Jagged Alliance, ועוד לא מעט משחקים שאני יכול לחשוב עליהם שהיו בהחלט יכולים לעבוד כמו שצריך בפורמט. בהקשר הזה אני כן אציין לטובה את XCOM, שעשה הסבה מוצלחת. אפשר רק לקוות שאולפנים נוספים יבחרו להשקיע כמו שצריך בפלטפורמה