אוקיי, שמישהו יסביר לי בבקשה איך כבר הגיע סוף השנה. היא רק התחילה ולא זכור לי שנכנסתי לרכב מסוג מסויים עם פרופסור משוגע מסויים וכיוונתי שעון לסוף שנת 2014. Sheesh.

אבל נעזוב את ההיסטריה הקלה שלי לרגע ונעבור לדבר על מה שבאמת חשוב: שנת 2014 הייתה טובה אליי מבחינת משחקים. יצא לי לשחק בלא-מעט משחקים טובים (וגם בקצת פחות טובים). לפניכם שלושת המשחקים שהיו הכי משמעותיים עבורי השנה.

Hearthstone: Heroes of Warcraft

אם יצא לכם להכיר אותי בשנה האחרונה, סביר להניח ששמעתם אותי מקשקשת רבות על Hearthstone בדרך כזאת או אחרת.

זה התחיל בהכרזה של בליזארד על המשחק, כל מה שידעתי עליו זה שיהיו שם דמויות מ-World of Warcraft – משחק בו שיחקתי… איך אני אגיד את זה בעדינות… לא מעט שעות. לשמחתי, קיבלתי הזמנה לבטא הסגורה וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. אהבה, התמכרות, אובססיה, תקראו לזה איך שאתם רוצים, רק אציין שבמהלך הכמעט-שנה מהרגע שהתחלתי לשחק בו, אמרתי לעצמי די הרבה: "רק עוד משחק אחד ואלך לישון". כמובן שזה היה שקר מוחלט וידעתי את זה.

בליזארד הצליחו לשמר את הרצון שלי להמשיך לשחק על ידי הוספת עוד ועוד אלמנטים שיגרמו לי להרגיש שלא מיציתי. בין אם זה לפתוח את כל הדמויות ולהרוויח את כל קלפי הבסיס בתחילת המשחק, להרוויח זהב ע"י סיום קווסטים יומיים (זהב שבאמצעותו אוכל לקנות עוד חבילות של קלפים חדשים), לאפשר משחק נגד שחקנים אחרים ולהתקדם בדרגות מהר יותר, לגרום לי לנסות להרוויח את ה"גיבור המוזהב" על-ידי ניצחון ב500 קרבות עם אותה הדמות (ואני כל כך קרובה!), לאפשר לשחק בזירה, לפתוח את כל חלקי הסיפור של "Curse of Naxxramas" ולשחק מול החברים בבטאל.נט.

בשלב כלשהו המשחק יצא בגרסה לאייפד, ואז, אז כבר באמת לא יכלתי להשתמש בתירוץ של "די, קומי, כמה שעות אפשר עוד לשבת מול המחשב?" כדי להכריח את עצמי להפסיק לשחק. אז במקום מול המחשב, ישבתי מול הטלוויזיה בזמן שאני משחקת ב-Hearthstone באייפד – זהו, זה השלב בו באמת הכל כבר היה אבוד עבורי.

כעת, כל מה שנותר לי לעשות, זה לחכות שבליזארד יואילו בטובם לאשר לי את הבטא של "Heroes of the Storm", כדי שאוכל לעבור הלאה. בעצם… אולי לעבור הלאה. טוב, בסדר! אני צריכה עזרה.

Cloud Chamber

על Cloud Chamber שמעתי במקרה מחבר בעבודה. "שמעת על המשחק הזה שיוצא בקרוב? חוקרים שם סיפור, יש וידאו ושחקנים אמיתיים שמשחקים את הדמויות".
ישר הלכתי לגגל כדי לקבל עוד מידע והוספתי את המשחק לווישליסט שלי בסטים, כדי שלא אשכח.

כשהתחלתי לשחק, גיליתי סוג משחק שלא נתקלתי בו עד אותו הרגע והוא תפס אותי חזק. יוצריו מגדירים אותו כ- Massively Multiplayer Story Game, והוא באמת סוג-של Multiplayer, פשוט קצת שונה ממה שהכרתי עד אז: השחקנים חוקרים סיפור שבמרכזו יש "אות" מסתורי שמגיע מעולם אחר. חקירת הסיפור מתרחשת במעין מאגר מידע תלת-מימדי, שמכיל עשרה פרקים. בכל פרק יש מספר גדול של חלקים מהסיפור. החלקים יכולים להיות קטעי וידאו, תמונות, מכתבים ואיורים, אותם צריך לפתוח לפי סדר. בלי לפתוח קטעים מסויימים, אי אפשר להתקדם הלאה לפרקים הבאים ולגלות עוד צדדים של הסיפור.

עכשיו החלק המעניין: על מנת לפתוח קטעים, צריך לקבל מספר "Likes" מסויים מהשחקנים האחרים שגם חוקרים את המשחק. את הלייקים האלה מקבלים על ידי כתיבת תגובות לצד קטעי הוידאו והתמונות. המטרה של התגובות הללו היא לשתף את שאר החוקרים בתיאוריות וברעיונות שלכם לגבי הסיפור, הזויים ככל שיהיו. רוב התיאוריות והרעיונות מאוד מעניינים והם עוזרים לחשוב ולפתח כיוונים שונים, שכנראה לא הייתם חושבים עליהם בעצמכם.

אני חייבת להודות שהעניין הזה יכול להיות טיפה בעייתי, משתי סיבות:

1. ייתכן ויש שחקנים שלא יודעים להתבטא טוב באנגלית ולכן ייתקשו לשתף את הרעיונות שלהם עם השחקנים האחרים, מה שיצור בעיה עבורם להרוויח את הלייקים הנדרשים כדי להתקדם הלאה.

2. ישנן תגובות שלא מקבלות את מספר הלייקים הנדרש ולוקח המון המון זמן עד שצוברים את הכמות הנחוצה כדי לפתוח פרק. אישית, נתקעתי כמעט חודש בין פרקים, ומצאתי את עצמי מחלקת לייקים לתגובות של אחרים, גם אם לא ממש הבנתי את הרעיון, או קראתי אותן עד הסוף, בתקווה שאולי יש עוד שחקנים שיעשו את אותו הדבר עבורי.

לכן, מכניקת התגובות הזאת יכולה להיות די מרגיזה, אך אין ספק שהיא יוצרת עניין ועוזרת לפתח את הדמיון לגבי העלילה. ולאוהבי המוזיקה האלקטרונית שביניכם, גם הפסקול שלו מוצלח ביותר.

זהו. כרגע אני בפרק האחרון ומאוד *מאוד* סקרנית לגבי הסוף.

רק שיעשו לי כבר לייק.

The Vanishing of Ethan Carter

The Vanishing of Ethan Carter, משחק הרפתקאה, מבוסס סיפור ומאוד מותח. מותח עד כדי כך שקטע מסויים בו גרם לי לסגור לגמרי את הסאונד ולהשתמש בפלאי ה- Walkthrough, רק בשביל שאוכל לסיים את החידה, להמשיך לשחק עם מה שנותר מעצביי הרופפים ולהתקדם הלאה.

אל דאגה, הוא לא באמת משחק מפחיד, רק מותח ומרתק.

אתם משחקים בדמותו של פול פרוספרו, בלש שהוזמן כדי לחקור את היעלמותו המסתורית והאפלה של הילד, אית'ן קרטר. פול הוא לא בלש רגיל ויש לו יכולת מיוחדת שעוזרת לו במהלך החקירה.  במהלך המשחק, תשוטטו לא-מעט בעולם שלו ותוך כדי תמצאו חפצים ורמזים שונים, שיגלו לכם בכל פעם עוד חלק מהסיפור.

העולם יחסית גדול ומצריך המון שיטוט, אז אם אתם אוהבים משחקים עם עלילה טובה ואלמנט של Exploration – אתם בהחלט חייבים לעצמכם להכיר אותו. הוא משחק די קצר. הייתי שמחה לבלות עוד כמה שעות משחק בתוך העולם היפה הזה.

אני רוצה להמשיך לספר עליו אבל מחשש לספויילרים אני לא אעשה זאת, רק אגיד שכדאי לכם לנסות לגלות מה עלה בגורלו של אית'ן קרטר.

ומצד שני

היו דברים פחות טובים שיזכרו לרעה השנה, למשל – פרשת גיימרגייט.

פרשה זו הציפה כלפי מעלה סקסיזם, אלימות מילולית ואיומים, בעיקר כלפי נשים בעולם המשחקים.

אני לא ארחיב, מכיוון שחברי לבלוג כבר כתבו על זה בפוסטים הקודמים, אך בהחלט רציתי לציין את העניין כמשהו ממש מבאס ומזיק שקרה השנה.

בכל מקרה, היום זהו היום האחרון לשנת 2014! אני מקווה שהשנה שלכם הייתה מוצלחת וששנה הבאה תהיה מוצלחת אף יותר! צפויים לנו הרבה משחקים מעניינים ובהחלט יש למה לחכות.

אז קדימה, שנת 2015, Bring it on.