וכך, כמו הרבה דברים טובים (וגם כמו תיכונים אמריקאיים), סדרת הפוסטים שלי על Dragon Age: Inquisition מסתיימת בנשף גדול.

קצת רקע למי שלא מכיר: היבשת המרכזית בעולם של Dragon Age מפוצלת לשתי ממלכות – Ferelden ו-Orlais. איפשהו בהיסטוריה הרחוקה של העולם, ה-Maker לקח אוסף גדול של fantasy tropes וחילק אותם שווה בשווה בין הממלכות; אורליי קיבלה בין השאר את כל מה שקשור לאצולה ופוליטיקה של ימי הביניים, עם ארמונות מפוארים, גינונים מוקפדים, ביורוקרטיה ענפה וכמובן מניפולציות וחתרנות והתנקשויות וכל אלה. האצילים של אורליי עוטים מסכות טקסיות, מדברים בשפה גבוהה, ולכולם יש מבטא צרפתי כי ככה.

אז כש-Inquisition שולח אתכם – מנהיג/ת הלא-באמת-אינקוויזיציה – לאורליי, זה לא דומה בשום מובן למשימה ממוצעת. זה נשף מפואר בארמון ענק, ואתם מגיעים לשם בבגדים יפים עם הזמנה רשמית במטרה לדבר עם אנשים ולעשות כמיטב יכולתכם להשתלב ב”משחק” הפוליטי שלהם: להיות מנומסים ומהוגנים, אבל באותו זמן גם חדים ומתוחכמים; להגיד דברים בלי באמת להגיד אותם, לשאול את השאלות הנכונות בצורה הנכונה, ולהשיג תוצאות בלי שמישהו יחשוד במניע שלכם. טוב, כלומר, המטרה שלכם היא בעצם למנוע ניסיון התנקשות בקיסרית, אבל הדרך לשם היא “המשחק”.

אבל רגע – אתם אולי שואלים – מה כל זה קשור למשחק תפקידים שבו אתם בונים דמות משלכם ומקבלים החלטות משלכם? למה פתאום אני חייב להגיד את המשפט הספציפי הזה ולרקוד דווקא עם הבחורה ההיא? ובכן, כפי שאתם בוודאי זוכרים מהפוסט הקודם בסדרה כי כמובן שקראתם אותו ואת כל שאר הפוסטים, המוקד של Dragon Age: Inquisition הוא דווקא שונה – ה-lore וההיסטוריה של העולם, והבנייה של הנו-בחייאת-מה-קשור-אינקוויזיציה. והנה משימה שלא רק מציגה בצורה מושלמת את כל האופי, המנהגים, והאנשים החשובים באורליי, אלא ממש מכניסה אתכם לתוך העולם הזה ונותנת לכם הזדמנות לחוות אותו בתור משתתפים פעילים. הנשף הזה מכיל בריתות, בגידות, מתנקשים, משרתים סוררים, ריגול, ריגול-נגדי, וכמובן ריקודים ומוזיקה. כל אלה ממש קורים כחלק מהמשימה. וכמובן, בסוף תקבלו הזדמנות לגייס ממלכה שלמה לעזרתכם במלחמה הגדולה של המשחק.

אתם יודעים מה בקושי יש במשימה הזו? קרבות. או אויבים בכלל. ואפרופו, למה זה הגיוני לתהות על ההתאמה של משימה כזו למשחק תפקידים, אבל אף אחד לא מתלונן על כל הקרבות שחייבים לעשות, גם אם זה לא מתאים או סתם לא בא לכם? טוב, זה קל, כי אנחנו רגילים להמון קרבות. אבל זו בדיוק הפואנטה: משימת הנשף היא כל כך טובה כי היא לא משהו רגיל. בתעשיית ה-AAA “משחק תפקידים” בדרך כלל אומר “תתגברו על האויבים האלה באיזו דרך שבא לכם”. אפילו במשחקים מאוד עמוקים ומתוחכמים כמו Deus Ex או The Witcher, הבחירה בדרך כלל היא במקרה הטוב בין להרוג את הדבר ובין לעקוף את הדבר איכשהו, ובמקרה הפחות טוב פשוט בין כמה דרכים שונות להרוג את הדבר. וכאן יש לנו משימת סיפור מרכזית באחד המשחקים הגדולים של השנים האחרונות, שברובה המכריע היא רק פוליטיקה ודיבורים.

יותר מכל דבר אחר ב-Dragon Age: Inquisition (חוץ מג’וזפין; הו, ג’וזי), הנשף ב-Halamshiral מאוד שימח אותי. פוליטיקה בכלל ו-court politics בפרט הן דברים שבקושי רואים במשחקי וידאו, וגם כשכן זה ב-cutscenes או בכלל ברקע מחוץ לעלילה הראשית – והנשף הזה לא רק מכניס את זה לגיימפליי, אלא גם עושה את זה טוב ומעניין. חידוש ברמה כזו ממשחק AAA, ועוד של EA? אז כן, אני שמח ואופטימי, ולא רק בגלל היין והמוזיקה.