SPORE הוא משחק שהדליק את הפיוזים לכל שחקן PC שני על הגלובוס. נראה שמאז Black & White לא היה לנו משחק שהבטיח כל כך הרבה רק כדי לספק תוצאה כל כך שנויה במחלוקת. ב- Metacritic, למשל, הציון הממוצע שהגולשים נתנו למשחק עומד על 4.5 מתוך 10. גם אם מנסים להתחשב בעובדה שחלק מהציונים נתנו ע"י גיימרים שלא באמת שיחקו במשחק, או שרצו להתנקם ב- EA על ה- DRM המציק שלהם, עדיין מתקבלת דעת קהל שלילית למדי.
וזה חבל – כי אם אתם שואלים אותי, מדובר במשחק טוב בהרבה מ- Black & White. וכמו במקרה של Black & White, גם כאן הבעיה האמיתית היתה הייפ מנופח וציפיות לא-ריאליות מצד המפתחים והגיימרים בהתאמה.
אחורה פנה. בפעם האחרונה שדיברנו על SPORE, לפני יותר מחודש, היצור הכחלחל שלי, מינה, בדיוק הפך לירוק והקים את השבט הראשון שלו, בשלב השלישי של המשחק. מאז, הספקתי להוביל את השבט שלי להשתלטות על כוכב הבית שלהם, Zarkon, ואז לקחת אותם לכוכבים. וזאת הנקודה שבה הכל הקליק במקום, והקסם של SPORE נחשף.
אמרתי בעבר שהדרך הנכונה להסתכל על SPORE היא בתור "ערכת יצירה". עבור האנשים האלה, שבסופו של דבר יבלו בעיקר עם הכלים השונים ליצירת יצורים, כלי רכב או חלליות, מיועדות חבילות הרחבה כמו "Creepy & Cute Parts Pack" (ולמרות שהן עונות על הדרישות של קהל היעד – אני מוחה על המחיר היקר באופן בזיוני שלהן, יחסית לתוכן). אבל מסתבר שעבור הגיימרים, שלב החלל מכיל את הזהב האמיתי.
השלב השלישי והרביעי הם בסך הכל משחקי אסטרטגיה פשוטים למדי. את שניהם ביחד אפשר לסיים בפחות משעתיים. אבל הם מהווים את ההכנה לרגע שבו אתם יוצאים החוצה, לכוכבים. פתאום, תמצאו את עצמכם עם הרבה יותר דברים לעשות על הידיים. תוכלו לבצע משימות עבור כל הגלקסיה, בערך (חלק מהגזעים ידרשו מכם לעבוד עבורם לפני שהם יסכימו לחתום אתכם בריתות, למשל). תוכלו לסייר בכוכבים בשביל למצוא חפצים נדירים שאותם תוכלו למכור לגזעים אחרים. תוכלו לעצב מחדש כוכבי לכת, לגלות טכנולוגיות חדשות, לסחור במשאבים אותם מייצרים כוכבי הלכת השונים ואפילו לקנות מערכות שמש שלמות מידיהם של הגזעים האחרים במשחק.
כשאתם מתחילים עם כוכב אחד ומעט כסף, העושר של הדברים השונים שאתם יכולים לעשות עלול להכניס אתכם קצת להלם. בהתחלה, ביליתי במשך שעות בפיסת החלל הקטנה שהתחלתי בה, סחרתי עם גזעים מסוימים, נלחמתי נגד גזעים אחרים, ניסיתי לגרום ליצורים המרירים שמאכלסים את מערכות השמש הקרובות אלי לחבב אותי בכל זאת, ופיתחתי את הכוכבים שהיו בשליטתי לאט ובהדרגה. לאחר כמה שעות כאלה, החלטתי לעשות קצת Zoom Out בשביל לראות עד כמה הגלקסיה גדולה באמת, וכמה אני צריך לעבוד בשביל להשלים את אחת המטרות שהמשחק מציב עבורי: להגיע למרכז הגלקסיה.
ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מתוארת מכונת עינויים שפועלת ע"י הצגה של היקום כולו בפני האדם שמשתמש בה, עם נקודה מיקרוסקופית אחת שרשום מעליה "אתה נמצא כאן". ככה הרגשתי כשעשיתי Zoom Out בשלב החלל ב- SPORE. לפני נפרשה כמות בלתי-מתוארת של כוכבים. טיסה קצרה בכיוון מרכז הגלקסיה חשפה עשרות גזעים חדשים שאני יכול לפגוש בצורה רגועה או עוינת, ובמרכז הגלקסיה: אימפריה מסיבית של חייזרים אלימים במיוחד שנקראים Grox.
ההשוואה הכי מהירה שניתן למתוח כאן היא בין SPORE ל- Star Control 2. בהשוואה בין שני המשחקים, SPORE יוצא מופסד – אבל הרוח של שלב החלל בהחלט מזכירה את זו של המשחק המיתולוגי. בדיעבד, אני יכול להגיד שאחרי עשרות שעות של משחק בשלב החלל – זו הסיבה האמיתית לשחק ב- SPORE, עבור כל אלה שלא מתעניינים באלמנט בניית היצורים שלו. כן, אלעד קפלן (וכל החבר'ה של Rock, Paper, Shotgun, אם אנחנו כבר מדברים על זה) – צדק. מדובר בשלב ממכר וכיפי, שגם מציג את היתרונות של שיתוף התוכן באמצעות האינטרנט במלואם: הרגעים בהם קיבלתי משימות כמו "השמד 5 הומר סימפסון-ים" או זכיתי לליווי מצד Storm Trooper רכוב על אופנוע הפכו את כל העסק לכיפי הרבה יותר.
אז למקרה שזה לא ברור – כן, כדאי לכם לשחק ב- SPORE. מצד שני, כדאי לכם גם לעשות תיאום ציפיות קודם. אז בתור שירות של "העולם על פי אינטל" לקהילה, הנה מה שאתם צריכים לזכור כדי להכין את עצמכם מנטלית ל- SPORE:
- SPORE הוא לא סימולטור אבולוציה. ה"אבולוציה" היחידה שיש בו מתבטאת בכך שאתם יכולים ליצור יצורים יותר מסובכים ככל שאתם מתקדמים בשלב השני במשחק. אם אתם רוצים לקחת יצור שנראה כמו ציפור ולהפוך אותה להיפופוטם באחד משלבי ה"אבולוציה" – סבבה.
- SPORE הוא לא משחק אסטרטגיה. או לפחות, לא אחד עמוק במיוחד. אם באמת תתעקשו לדחוף אותו לתוך ז'אנר, אני אגיד לכם "משחק ניהול", אבל האמת היא שקש
ה לדחוף אותו לכל הגדרה קיימת. כמו Star Control 2, כן? - SPORE לא מתחשב יותר מדי במבנה היצור/חללית/כלי רכב שלכם בעת המשחק עצמו. כל היצורים, כמעט, תוקפים באותה הצורה. כל החלליות תוקפות באותה הצורה. כל כלי הרכב תוקפים באותה הצורה. התותחים שאתם שמים על החללית שלכם אולי יעלו את פרמטר ה"התקפה" שלה ביחס ל"הגנה", אבל זה משפיע רק על מספרי מאחורי הקלעים. בפועל, ההחלטה של אם יהיה לכם זנב מסוג אחד או זנב מסוג שני, מהרגע שאתם עוברים את השלב השני במשחק, היא החלטה אסתטית לחלוטין (וכמו שאמרתי בעבר, קצת מבאס שזה לא ככה גם במהלך השלב השני עצמו…).
אז מה SPORE כן? עבור גיימרים כבדים, הדבר הכי נורמלי שעולה לי בראש הוא שמדובר במשחק תפקידים מרובה-משתתפים לשחקן היחיד. הוא דורש מכם לעשות פעולות שלעיתים יכולות להרגיש ממוחזרות ומשעממות רק בשביל לפתח את עצמכם עוד קצת: להקים עוד מושבה, לכבוש עוד פלנטה. את כל אלה אתם עושים בעולם עצום, שלא תוכלו לראות את כולו אלא אם תהיו אובססיביים במיוחד לגביו. עבור כל השאר, מדובר באוסף של כלי יצירה מצוינים. תחליטו בעצמכם אם זה עושה לכם את זה, אבל אל תתאכזבו מ- SPORE רק בגלל שהוא לא בדיוק מה שכתבות ה"בקרוב" שפורסמו עליו ניסו למכור לכם.
20 באוקטובר, 2008 בשעה 12:31
לא אכפת לי שהם לא עמדו בצפיות שלהם וכדו'
אני רק מיצטער שקניתי משחק שלחצתי על האייקון שלו אולי 5 פעמים וויל רייט אומר שזה לא מעניין אותו כל עוד אנשים משלמים על זה כסף.
20 באוקטובר, 2008 בשעה 14:43
זה עיוות די קיצוני של מה שוויל רייט אמר.
כאילו, באמת, די כבר לעשות דמוניזציה לבנאדם. אז הוא אמר שחשובות לו יותר מכירות מאשר הצלחה בביקורות. בשביל מכירות מוצלחות הוא עדיין צריך לעשות משחק טוב. אז לא יצא ממנו ה- Half Life הבא. אפשר לחשוב.
20 באוקטובר, 2008 בשעה 16:05
תקרא שוב את מה שכתבת "בשביל מכירות מוצלחות הוא צריך לעשות משחק טוב"
ממתי בשביל למכור משחק הוא צריך להיות טוב? ברצינות.
20 באוקטובר, 2008 בשעה 17:39
בהתחשב בזה שStar Control 2 הוא המשחק הכי טוב בעולם בערך, אתה כרגע יוצר עם ההשוואה שלך יותר ציפיות ממה שוויל רייט יצר עד היום.
טעמתי מהמשחק בקושי, וזנחתי אותו בשלב השני. צמד המילים שהכנסת פה מספיק בשביל לשכנע אותי לבדוק אותו שוב ובאמת להגיע לשלב החלל.
אני עדיין לא מצפה שיתקרב לקרסוליים של SC2, אבל אני מקווה שבניגוד לשלב הראשון שהיה חיקוי בינוני של משחק האינדי הנהדר Flow, שלפחות שלב החלל לא יהיה חיקוי בינוני של משחק האינדי הנהדר Weird Worlds: Return to infinite space (שאגב, מומלץ בחום אם כבר הגענו אליו).
20 באוקטובר, 2008 בשעה 18:40
Vich – צודק. בשביל מכירות מוצלחות צריך לעשות משחק לא-גרוע. בכל מקרה, רוב המשחקים של וויל רייט שהצליחו היו גם משחקים טובים, וכן – אני כולל גם את הסימס ברשימה הזאת.
גיא – המשחק בהחלט לא מתקרב לקרסוליים של SC2. ההשוואה בין השניים היא מבחינה סגנונית, ולא מבחינת איכות. בניגוד ל- SC2, אין לו עלילה שבאמת מנחה את ההתקדמות שלך במשחק, מה שגורם לחוויה להיות קצת יותר גנרית.
21 באוקטובר, 2008 בשעה 0:50
הביקורת שלך היא אקורד הסיום שלי כאן. תבלו, ותחשבו למה אף משחק מחשב לא הופך לסרט איכותי, ולמה יו בול בוחר דווקא במשחקים.
21 באוקטובר, 2008 בשעה 3:14
יאללה, יאללה.
21 באוקטובר, 2008 בשעה 20:00
מה? זה אומר שמקס פיין לא הולך להיות יצירת מופת שתעפיל על האחים כהן ותזכה בלפחות שלושה אוסקרים השנה?
ואני כבר פיתחתי ציפיות… 🙂
24 בדצמבר, 2010 בשעה 16:56
[…] מקצת רקע: Darkspore הוא משחק ה"המשך" המתוכנן ל-Spore. זה משחק המשך בערך באותו מובן ש-A Bug's Life הוא סרט המשך ל-Toy […]