בהצתה מאוחרת אופיינית, רציתי להפנות אתכם לסדרה של פוסטים נפלאים בבלוג המוצלח The Brainy Gamer של מייקל אבוט. הסדרה, שמונה ארבעה פוסטים, מסתיימת בפוסט "No more game shame" (שמכיל קישור לכל השלושה האחרים), ובמהלכם מנסה להתמודד מר אבוט עם אחת הבעיות הבסיסיות ביותר של גיימרים מבוגרים ומתבגרים: בשעה שכולם מסביבנו עוסקים בדברים "רציניים" של "מבוגרים" (כמו להשתכר בפאבים או לצפות בסדרות ריאליטי), הגיימרים נשארים תקועים-לכאורה בילדות מנטלית, "משחקים".
וכאן, טוען מר אבוט, טמונה רוב הבעיה. הבעיה היא לא (רק) בעיה של תפיסה. אנחנו מנסים למכור משחקי מחשב למבוגרים על בסיס הערך הרגשי/שכלי שלהם. Civilization הוא משחק עמוק ומסובך. BioShock הוא משחק מעורר מחשבה שמתכתב עם כתביה של איין ראנד. Planescape: Torment מנסה להגיד משהו עמוק על טבעו של האדם. אבל הבעיה שלנו היא שעדיין מדובר, בצורה הכי בסיסית, ב"משחקים". בסרט צופים. ספר קוראים. אבל ב- BioShock… משחקים.
והגיע הזמן להפסיק להתנצל על זה. קל להסביר מה הופך את Planescape: Torment למשחק מדהים, אבל אם אני אנסה להסביר את התחביב שלי רק על סמך אותם הענקים העלילתיים, אני אתקשה למכור לסקפטיים את הסיבה שבגללה אני משחק ב- Geometry Wars. מייקל אבוט חותם את הפוסטים שלו בקריאה לסיום "בושת המשחקים". ולי לא נותר אלא להסכים עם כל מילה.
תקראו את הפוסטים שלו. הוא מדבר על הנושא הרבה יותר בהרחבה ממני. רק אל תשכחו לבוא לכאן אחר כך ולספר מה דעתכם, כן?
29 באוקטובר, 2008 בשעה 9:08
(אז זהו, החלטתי להיפתר מהניק , לפחות בבלוגים)
אני ממש לא מרגיש שאני צריך להתנצל על זה שאני משחק. קודם כל בגלל שזה לא מחליף בארים או תוכניות מטופשות (למרות שריאליטי אני לא רואה, למעט 'פעם בחיים'). דבר שני, ממש לא אכפת לי מה אחרים חושבים (במיוחד כשהם בגילאי 40 ו50). בכל דור כמעט נוצר נתק כזה בין הדור הנוכחי לדור הקודם. העובדה שהיום כל אחד כמעט יכול לשחק משחקי קאז'ואל בלי בכלל להוריד אותם למחשב הופכת אותם לנגישים לכולם, כך שאפילו לטכנופוביה אין ממש הצדקה היום…
חוץ מזה שאם ממש רוצים, יש הרבה יותר תירוצים למה לשחק מאשר למה להפוך לבטטת כורסה פסיבית שיושבת כל היום מול המרקע… (כתיבה על מקלדת שורפת יותר קלוריות מסתם זפזופ 😆 ).
29 באוקטובר, 2008 בשעה 10:24
כל זה נכון, אבל כשאנשים שומעים שאני קונה משחקים ב 240 ש"ח, ושבארץ הם עוד עולים 350-400 ש"ח או שיש לי את כל הקונסולות, הם ממש מתיחסים לזה בבוז מסויים. וזה מדהים, שום דבר אחר שאני אגיד שאני עושה, לא יגרום לאותה תגובה כמו זה שאני משחק. בין אם אתה רואה טלוויזיה, קורא ספר, שומע מוזיקה או עושה כל דבר אחר.
אפילו אם אני הולך לחוג קרטא, ונלחם אם אנשים שצעירים ממני ב 10 שנים, זה מרשים אנשים בניגוד למשחק בקונסולה.
לי ברור למה אני עושה את זה, אני פשוט נהנה מזה. אני חושב שזה פי 10 יותר טוב מלראות טלוויזיה, אני יודע שזה מפתח את השכל, וכל מיני יכולות נוספות, זה מעניין וזה כיפי.
העניין הוא שהתגובה של האנשים לנושא של הגיימינג, היא כמו בהרבה מקרים לפי אייך שהם מסתכלים על זה. רוב האנשים מסתכלים על זה כבזבוז זמן מוחלט, ולכן התגובה שלהם לאנשים משחקים היא דומה. הם לא מנסים לפגוע או משהו, יכול להיות שבחלק מהמקרים הם אפילו לא חושבים שזה לא בסדר שזה מה שאתה עושה. פשוט כשאנחנו מדברים על זה, הם ישר חושבים על עצמם, ושאם הם היו משחקים אז הם היו עצלנים.
אבל אין כמעט בן אדם ששיחק אצלי ב WII ולא ממש נהנה מזה.
29 באוקטובר, 2008 בשעה 11:48
אז נכון, סרט בקולנוע רואים, ספר קוראים, ובטלוויזיה צופים.
ומה עושים בבאולינג? בפיינטבול? בכדורגל? בפוקר? משחקים.
לא קונה את הקטע הזה שמשחקים=ילדותי בניגוד לשאר הדברים שאנשים "בוגרים" עושים בשעות הפנאי שלהם. ואני לא מוצא בכלל טעם לשכנע מישהו שכן חושב ככה.
31 באוקטובר, 2008 בשעה 10:13
ואולי האשמה היא בנו. במשך שנים על גבי להיות חנון זה דבר מוקצה ולא חיובי במיוחד (למרות שמן הסתם מפתחים אחלה של יכולות חברתיות כשמשחקים משחקי שולחן, מג'יק, ברשת או d&d). אולי גם הסיבה שאנחנו עצמנו היינו מתייחסים לזה בסוג של התנצלות גרמה לאחרים לחשוב שזה באמת לא בסדר.
אבל היום דברים משתנים לאט לאט, אולי הגיע הזמן לעבור להתקפה ואפשר לראות את זה בתגובות פה. מי שחושב שגיימינג (בגבול ההיגיון, כן?) זה דבר שלילי הוא פשוט חי על דעות קדומות.
1 בנובמבר, 2008 בשעה 22:07
לפני מספר שבועות הייתה לי שיחה כזו עם ידידה שלי. היא אמרה שבזמנה החופשי היא אוהבת לקרוא ספרים, להיות עם המשפחה וכו'. אני אמרתי שבזמני הפנוי אני אוהב להתעסק עם צילום, לשחק במחשב ולקרוא ספרים. התגובה הבאה שלה הייתה: "אני לא מבינה מה אתם מוצאים במשחקי מחשב".
ניסיתי להסביר לה שזה משהו שסוחף אותך פנימה, שיכול להיות מבדר ומשעשע או מותח ותובעני. שמשחק טוב יכול להוות בידור לשעות, ויכול סתם להעביר את הזמן, כמו תוכנית בטלוויזיה וכמו הרבה תחביבים אחרים, אבל היא לא ממש קיבלה את הטענות שלי.
במאמר שקישרת אליו הוא מסביר את זה יפה – אנשים רואים משחקים בתור משהו ילדותי ובתור תחביב של אנשים לא רציניים. אם אתה בחור בוגר, אתה לא אמור "לשחק" אלא להיות פרודקטיבי בדרך כלשהי, ןמשחק (לכאורה) רק שורף לך תאים במוח.
לך תסביר להם שמאחורי כל מתקפה במשחק אסטרטגיה יש תכנון של שעות, ושיש שלבים בפורטל שבהית בהם שעות לפני שהבנת מה עושים, וסימולטור טיסה זה משהו ממכר ושלשחק Team Fotress יכול להיות כ"כ מותח/מצחיק/מאתגר…
אולי זה גם בגלל שבארץ אין באמת תרבות Gaming. יש ילדים שמשחקים במחשב, יש "כמה" חברה' שיש להם Wii או PS וזהו. אין קהילה אמיתית, אין תורים מחוץ לחנויות ביום בו יוצא משחק שכולם מצפים לו, אין תערוכות ואין בעצם שוק לדברים האלה. יש בקושי שניים וחצי אתרים שמדברים על משחקים, וגם בהם יש בעיקר בני 12 שכותבים בעברית עילגת…אז מה הפלא שחושבים שמשחקים זה רק לילדים?
8 במאי, 2023 בשעה 15:08
חנון או לא חנון,בסופו של דבר זה עניין של העדפה,במרובה משחקים זה היה הכי טוב לדעתי,בפרט הימים שבהם היינו משחקים בGTA.