מה ששבר אותי סופית ב-Batman: Arkham Knight היה קטע התגנבות בבאטמוביל שבו הייתי צריך להרוג טנק ענק.

אם לפני כמה שבועות הייתי שומע את המשפט הזה, התגובה המיידית שלי הייתה “מה?!”, ומיד לאחר מכן, “רגע, מה?!?!!”, ואז בטח איזה 20-30 שניות של מלמולים לא ברורים ופרצופים תמוהים. שום דבר בו לא הגיוני, במיוחד אם לוקחים בחשבון ש-Arkham City הוא אחד המשחקים האהובים עלי. אז מה השתבש? ובכן, הרבה.

שני המשחקים הקודמים בסדרה, Asylum ו-City (אה כן, אני מתכחש לקיומו של Arkham Origins וגם לכם מומלץ), היו כאמור מעולים. הגיימפליי התחלק איפשהו בסביבות ה-50/30/20 בין קרבות, התגנבות, ודאייה שרירותית עם הגלימה של באטמן ברחבי המפה, מעל הגגות, ואל תוך קירות של בניינים או מקורות מים למיניהם. שלושת החלקים האלה היו מעוצבים מצוין ומהודקים להפליא, ואני לא חושב שלמישהו יש ספק שזו אחת הסיבות המרכזיות שהמשחקים האלה הצליחו כל כך.

Arkham Knight שומר פחות או יותר על החלוקה הזו, ומוסיף הרבה עניין להכל. בגזרת הקרבות יש אויבים חדשים שדורשים שימושים מגוונים יותר בגאדג’טים ובקומבואים, וקטעים של קרבות זוגיים עם sidekicks שהם כיף גדול; בקטעי ההתגנבות יש AI יותר חכם וכמה אתגרים חדשים להתמודד איתם וגאדג’טים חדשים לנצל; ויש שדרוג חדש ל-grappling gun שמאפשר זינוק משמעותית יותר גבוה והופך את ההתעופפות מעל גגות גות’הם לאפילו יותר משמחת.

אבל כל זה מכסה בערך חצי מהמשחק. שאר הזמן מוקדש לבאטמוביל.

עכשיו, אני לא איזה hater ששונא כל דבר שקשור לעולם פתוח או GTA. נהיגה במכונית מגניבה ברחבי עיר פיקטיבית מעוצבת יפה יכולה להיות אחלה, כפי שהוכיחו משחקים כמו Burnout או Saints Row. אבל אם רוצים להפוך את זה לחלק מרכזי מהמשחק זה דורש הרבה מאוד השקעה גם מצד המעצבים וגם מצד הסיפור וההרגשה הכללית של המשחק.

ב-Arkham Knight הגיימפלי של הבאטמוביל הוא – בלי להיות יותר מדי בוטה – זבל מוחלט. הנהיגה מרגישה כמו כל מכונית אקראית מכל חיקוי GTA מהשנים האחרונות, עם שליטה גרועה כמקובל ובלי המבחר הסטנדרטי של כלי רכב מגוונים. הקרבות, ובאמת שאני לא מגזים, מרגישים כמו משחק Asteroids ועם רמת תחכום דומה, רק ממש ארוכים מדי. וזה נהיה אפילו יותר גרוע כשמגיעים קטעי ההתגנבות – שבהם צריך להסתובב באיזור של כמה בלוקים בעיר ולנסות להתגנב מאחורי טנקים וללחוץ על כפתור. להתגנב מאחורה! כן, זה מה שהידרדרנו אליו.

לשם השוואה, הנה רשימה חלקית של הכלים שיש לבאטמן עצמו לצורך התגנבות: grappling gun, תעלות אוורור, פצצות עשן, משהו כמו 5 סוגים שונים של takedowns, גאדג’טים למיניהם, detective vision.
אלה הכלים שיש לבאטמוביל: גלגלים, תותח.

כשמבלים חלק משמעותי מהמשחק עם הגיימפליי המשעמם הזה, זה הופך ממטופש למעצבן לנוראי ל-rage quit. אבל אפילו יותר גרוע: זה לא מרגיש כמו באטמן.

באטמן לא מבלה חצי מהזמן שלו ב-cruisin’ בגות’האם. באטמן לא נלחם בטנקים (“זה בסדר, הם לא מאויישים!”). באטמן לא דורס הולכי רגל אקראיים (“זה בסדר, הבאטמוביל נותן להם שוק חשמלי שמעיף אותם הצידה במהירות מטורפת, הם לא באמת מתים!”). באטמן לא צריך עזרה מהאוטו שלו בשביל לטפל בכמה mooks. באטמן לא מביא את הבאטמוביל מהצד השני של העיר כדי לעשות חור באיזה קיר.

לרוב הדברים האלה יש הצדקה עלילתית במשחק, אבל למה לא פשוט לכתוב עלילה שלא דורשת את השטויות האלה? ובכן, ברור למה: כי מישהו החליט ש-Arkham Knight יהיה “המשחק עם הבאטמוביל” וזה צריך להיות המיקוד של הכל. אז כל העלילה ורוב משימות הצד סובבות סביב הבאטמוביל, ובאטמן מורד לדרגת sidekick. וכמו סיידקיק טוב, חצי ממה שהוא עושה במשחק זה לעזור לבאטמוביל להגיע ממקום למקום, במגוון דרכים.

לצערי, הגישה הזו של “בואו נעצב את הגיימפליי קודם, ואם יוצא במקרה שהעלילה מסתדרת עם האופי של הדמויות אז סבבה” ממש לא מוגבלת לבאטמן. Campster, הבחור שעושה את הסרטונים של Errant Signal, כתב בטוויטר משהו שישב לי בראש לכל אורך המשחק:

My point is that Arkham Asylum worked because it focused super hard on systemizing its characters. Arkham Knight is just an Open World Game.

— Chris Franklin (@Campster) June 23, 2015

קאמפסטר דיבר ספציפית על ה-Riddler, שמנסה איכשהו להוכיח שהוא יותר חכם מבאטמן בעזרת פעלולי באטמוביל וקרבות, אבל זה נכון לרוב הדמויות במשחק. קאטוומן נלקחת בשבי ע”י בריון גנרי של ה-Riddler, כי יהיה מגניב אם באטמן וקאטוומן יצטרכו לפתור חידות ביחד. Firefly משום מה לא עף לעזאזל ברגע שבאטמן מופיע אלא דואג להישאר ברחובות גות’האם בגובה שיהיה נוח לעקוב אחריו עם הבאטמוביל. אלפרד פתאום נהיה גאון מחשבים וגם מפקד מבצע, בנוסף להיותו בייביסיטר של באטמן. ו-Scarecrow, הנבל הראשי בסיפור, היה יכול להיות כל נבל באטמן אחר אלמלא העובדה שהוא אומר את המילה “fear” כל הזמן, בלי שום הקשר הגיוני.

הנבל היחיד שיוצא טוב מכל הסיפור הזה הוא ה-Arkham Knight עצמו, והוא דווקא דמות מצוינת. קודם כל, עד כמה שאני יודע, זו הפעם הראשונה שמשחק או סרט או משהו שאינו קומיקס/סדרה מצוירת המציא דמות חדשה בעולם של באטמן. טוב, הוא לא באמת דמות חדשה אלא פיתוח של דמות קיימת מהעבר של באטמן, אבל baby steps. והוא מאוד תורם למשחק כי הוא מכיר את כל הטקטיקות של באטמן ויודע להגיד ל-mooks שלו דברים כמו “תיזהרו, הוא מתחבא ברצפה!”, או לצייד להם גאדג’טים שמבטלים את ה-detective vision, או דברים דומים שהופכים את הגיימפליי לאפילו יותר מעניין. להגנתו של המשחק, הוא גם הרבה יותר משמעותי לעלילה מכל הנבלים האחרים, והחלק הזה של הסיפור עשוי טוב. מצד שני, הוא המקור לכל הטנקים הנוראיים האלה שמסתובבים בעיר, אז אני שונא אותו.

בסופו של דבר, זה ממש לא הספיק בשבילי. מהרגע הראשון, אי שם ב-2009, Rocksteady היו מצוינים בלתרגם את העולם של באטמן למשחק וידאו; הפעם במקום זה הם עיצבו משחק וידאו והלבישו עליו את באטמן, ולדעתי זה נע בין מאולץ למזעזע. אבל אם אתם אוהבים משחקי עולם פתוח כמו GTA או “משחק יוביסופט גנרי 37ב”, אז הנה אחד שגם מכיל 50% באטמן, וזה בהחלט יתרון גדול.