אוקיי, זה קצת מביך.
כשהקלטנו ״בואו נשחק The Magic Circle” זה היה אחרי בערך שעה של משחק, והמלצתי עליו בחום. כשהקלטנו את פרק 123 של הפודקאסט שלנו ודיברתי על The Magic Circle, זה היה בערך אחרי שעתיים של משחק והמלצתי עליו בחום. אבל קצת אחר כך, אחרי בערך 5 שעות משחק, סיימתי אותו.
אני כבר לא ממליץ עליו בחום.
לא כי הוא קצר. ממש לא. ידעתי שהוא קצר עוד לפני שנכנסתי אליו, וכמו שכבר כתבתי בביקורות בעבר, אני חושב שכל אחד יכול לעשות את השיקול שלו. לחלק מהאנשים אין בעיה לשלם 20$ על משחק של 5 שעות, ולחלק יש, והם יחכו למבצעים. זו לא הבעיה שלי עם The Magic Circle. הבעיה שלי היא שבשעתיים הראשונות שלו The Magic Circle מציג פוטנציאל מרגש של אינסוף אפשרויות, ואז לא רק שהוא לא עושה איתן שום דבר אחר כך, הוא גם הורס.
במה מדובר? The Magic Circle הוא משחק (פיקטיבי) שמפותח כבר עשרים שנה ע״י מעצב משחקים אגדי (ופיקטיבי) בשם איש גילדר, ועדיין לא קרוב לסיום הפיתוח שלו. במשחק הלא-פיקטיבי The Magic Circle (כן, זה לא מבלבל בכלל) אתם משחקים בטא-טסטר שנכנס כדי לבדוק את הדמו של The Magic Circle (הפיקטיבי). חמש דקות אחר כך, אתם מסיימים אותו, אבל אז נפתח בפניכם Pro Mode, ובו ישות מסתורית קוראת לכם לחזור אל העולם בשביל לעזור לה לעשות… משהו.
העניין הוא שכשאתם מסיירים בעולם הזה, אין לכם כלי נשק. יהיו בו כל מיני מפלצות שרוצות לעשות לכם דברים לא-נעימים ומכשולים שצריך לעבור, אבל מכיוון שיוצר המשחק החליט לוותר על אלמנט הקרב במשחק (בשביל לספר את הסיפור שלו יותר טוב) – לכם לא יהיה כלי נשק כדי להתמודד איתם. מה שאתם כן יכולים לעשות זה ״לערוך״ יצורים. אתם יכולים לשלול מהם את יכולת ההתקפה או התנועה, או לגרום להם לחשוב שהם ואתם באותו הצד, ושסוג אחר של יצורים הוא האויב שלהם. אבל חשוב מכך – כשאתם לוקחים תכונות מסוימות מיצורים במשחק (יכולת התקפה, תעופה, חסינות נגד אש או כל דבר אחר), אתם מצרפים את התכונות האלה ל"רשימת הציוד" שלכם, ובהמשך תוכלו לתת אותן ליצורים אחרים. כך, תוכלו בהדרגה ליצור כל מיני שילובים מעניינים שתזדקקו להם בשביל לעבור אתגרים מסובכים יותר – למשל, לתת לאחת הפטריות במשחק יכולת תנועה, חסינות נגד אש, ואם תחליטו להסחף – Railgun. זה בטח יהיה שימושי למשהו.
בין האתגרים השונים במשחק, The Magic Circle שזור בבדיחות על פיתוח משחקים, פרויקטי מימון-המונים, מפתחים והגיימרים עצמם. יומני אודיו שמתארים את תהליך הפיתוח מתחבאים בכל מיני מקומות, הערות של מעצבי השלבים מרחפים להם מעל אזורים שעברו שינויי עיצוב לאחרונה, והמפתחים עצמם מופיעים מדי פעם, מרחפים בשמיים ומתווכחים ביניהם. זה מצחיק, זה מעניין ונראה כאילו הוא רוצה להגיד איזה משהו על פיתוח משחקים, או מעצבי משחקים, או אולי אפילו על הגיימרים עצמם, ולא לגמרי ברור מה. אבל הוא מתקדם לשם. או לפחות, ככה זה נראה.
זה החלק המבריק של המשחק. בנוסף להיותו מצחיק ומעניין וכיפי, הוא גורם למוח שלכם להריץ בתוכו המוני שילובים ביזאריים שאתם תוהים איך תשתמשו בהם ולפנטז על המקומות שאליהם אפשר לקחת את המערכת שלו. הבעיה היא שהוא קצר וקל ממש, ובקושי תספיקו למצות אותו לפני שהוא יסתיים באתגר לא-מספק ותעברו לחלק הבא של המשחק. שיציג משהו שונה לחלוטין.
בדרך כלל הייתי מהלל ומשבח את המשחק על החלק השונה לחלוטין הזה. אני אוהב משחקים שלא מפחדים להשתנות לחלוטין באמצע. הבעיה היא שהחלק הזה הוא לא טוב בתור משחק. ומעבר לזה שהוא לא טוב בתור משחק – הוא גם לא טוב בתור סיפור: בשלב הזה כבר הבנתי שזה לא ש- The Magic Circle לא כל כך סגור על מה הוא רוצה להגיד – הוא פשוט לא רוצה להגיד שום דבר. ואת האפס-סאבטקסט הזה הוא מנסה, לקראת סוף המשחק, לעטוף בכל כך הרבה שכבות של חשיבות עצמית ואו-הו-תראו-כמה-אני-מתוחכם, עד שיצאתי מהחוויה הזו בעיקר מובך.
ועם המבוכה הזאת, בעצם, התחלתי את הביקורת. באמת, לא נעים לי בשביל The Magic Circle. נראה שהיו לו כמה רכיבים בשביל להפוך ללהיט אינדי מתוחכם שאני יכול להמליץ עליו לכל מי שמתעניין בהומור-מטא על משחקים. כמו The Stanley Parable, אבל באמת עם משחק שמסתתר בין כל התחכום וההומור הזה. אבל המשחק הזה נגמר כל כך מהר, והתחכום וההומור האלה מתגלים כל כך מהר כמסך עשן ותו לא, שאני כמעט מצליח להעלב בשם הזמן הפנוי שלי. אז בין אם אתם חושבים ש- 20$ זה בסדר למשחק של 5 שעות ובין אם לא – תחכו למבצעים. וגם אז, תשחקו רק בשעתיים הראשונות שלו בערך.
אם בכל זאת מתחשק לכם, The Magic Circle עולה 20$ ב- Steam, וזמין גם עבור מק ולינוקס. זה לא ששיחקתי בעותק ביקורת שהועבר לי ע”י מפיצת המשחק, או משהו, אבל עדיין לא שילמתי עליו כסף באופן אישי. אחותי היתה חייבת לי מתנת יומהולדת.