משחקים מרובי-משתתפים בדרך כלל לא עושים לי את זה. המשחק מרובה-המשתתפים האחרון שהצליח לגרום לי להתמיד בו למשך יותר מ- 3 שניות היה Team Fortress 2 – שיצא לפני כשנה. אבל ל- Left 4 Dead יש את הפוטנציאל להפוך לאחד מזוללי-הזמן הכבדים ביותר של התקופה הקרובה.
הרעיון, למי שמשום מה עוד לא הוריד את גרסת ההדגמה וניסה לגלות בעצמו, הוא שאתם משחקים דמות חסרת-אישיות מתוך קבוצה של ארבע דמויות, שנאלצים להתמודד בצורה מאוד אישית וכואבת עם מגיפת זומבים כלל-עולמית. אבל מה שהופך את Left 4 Dead למשחק כל כך מוצלח היא העובדה שהוא מיועד למשחק משותף של ארבעה שחקנים ברשת: רק אתם והחברים שלכם, נגד כמה אלפי זומבים.
קשה לי להמחיש לכם עד כמה התוצאה מצויינת. אז תדמיינו את התרחיש הבא: אתם הולכים, ביחד עם עוד שלושה אנשים, בחדר גדול וחשוך, לעבר חדר מואר קטן שנמצא בקצה שלו. לפתע אתם שומעים קול של אישה בוכה, ומזהים שהוא מגיע מכיוונה של אישה כפופה על הרצפה, בכניסה לחדר. האישה הזאת היא ה- Witch, אימת השחקנים ב- Left 4 Dead. בדרך כלל, הייתם מעדיפים לא להפריע לה, אבל היא עומדת בדרך שלכם. אתם לוקחים כמה צעדים אחורה, ומתחילים לשוחח עם החברים שלכם בשביל להחליט מה עושים, כשאחד השחקנים, שהתעכב מאחור בינתיים, מגיע סוף כל סוף לאזור ומאיר בטעות עם הפנס לכיוון המקום בו היא נמצאת. טעות. היא מתעוררת, מזנקת אליו, וכולכם צורחים בפאניקה בשעה שאתם מכוונים את הרובים שלכם למקום בוא היא נמצאת.
Left 4 Dead מספק אינסוף הזדמנויות לשחקנים לעשות טעויות מפגרות כאלה: לירות במיכל דלק ששאר חברי הקבוצה מיקמו בצורה אסטרטגית קודם לכן, לירות במכונית ולגרום לאזעקה שלה למשוך לאזור עשרות זומבים, או לירות באחד החברים שלכם במקום באחד מהזומבים שתוקפים אותו כרגע. אבל ב- Left 4 Dead, אין לכם זמן לכעוס על חברי הקבוצה שעושים את הטעות המפגרת הזאת. גישת ה"אנחנו כנגד כל העולם" של המשחק יוצרת תחושת סולידריות בין חברי הקבוצה – מהסוג שגורם לאנשים שגוססים על הרצפה לצעוק לחבר שלהם "תמשיך קדימה! תשאיר אותנו מאחור! תציל את עצמך!", או מהסוג שגורם לכם לשמוח כשמסוק החילוץ אוסף את חברי הקבוצה שלכם, גם אם אתם נשארתם מאחור בתור מזון לזומבים.
כמובן, יש עוד המון דברים שאפשר להגיד על Left 4 Dead. אפשר לדבר על ה- "Director", אותה אינטליגנציה ממוחשבת שמנסה ליצור משחק קצת שונה בכל פעם, כדי שלא תשתעממו בפעם השבעים שבה תשחקו באותו המסך. אפשר לדבר על הבוסים הזומבים המאיימים, על עיצוב השלבים המוצלח, או על הקרדיטים הגאוניים בסוף כל מסך ("3,195 זומבים נפגעו במהלך הכנתו של סרט זה"). אפשר, ואנחנו גם נעשה את זה, בפוסט שיכתב בעתיד ויתהדר בכותרת מקורית כמו "Left 4 Dead: הביקורת". אבל לבינתיים, תנו לי פשוט להחמיא ל- Left 4 Dead על הדרך שבה הוא גורם לי להרגיש כאילו אני נמצא בתוך סרט אימה ביחד עם עוד שלושה אנשים. ואם לא על כל זה, אז תנו לי פשוט להחמיא לו על זה שהוא גרם להורים של דורון למצוא אותו יושב בחדר וצורך לתוך מיקרופון "הצילו! הצילו! אוכלים אותי! תעזרו לי!". זה היה ממש מצחיק.
ובנושא דומה: הקבוצה של "העולם על פי אינטל" ב- Steam עדיין קוראת לקוראי הבלוג שמשחקים גם ב- Left 4 Dead, במקרה. תבואו, ויהיה כיף. אני מקווה.
23 בנובמבר, 2008 בשעה 8:58
אפשר לינק לדמו? לא מצאתי בשום מקום
23 בנובמבר, 2008 בשעה 9:35
עידן – תיאור יפה של המשחק שלנו אתמול 🙂 באמת נראה לי שעלית משהו, היה המון סולידריות… המשחק גם מכוון לזה בעוד דרכים – צריך לעזור לחברי צוות שנפלו (נפגעו קשה), יש אופציה לחלוק ערכות ריפוי וכו'.
לדעתי השיא היה רגע לפני ה-checkpoint, כשניסינו להגיע לכניסה של הבית חולים (לעזעזל ה-advanced)… אחרי טנק שכיסח אותנו בביוב, התכנון איך לעלות מהביוב, ולוודא שמישהו מהצוות הגוסס שלנו ישרוד את המארב… מענין לראות את זה מהצד… "אני זורק pipe bomb, אתם רצים ולא עוצרים, לא משנה מה קורה" ממש דרמה הוליוודית 🙂
דור – לדעתי הדמו נסגר (לפחות שרתי המולטיפלייר)
23 בנובמבר, 2008 בשעה 9:36
כי כבר אין דמו…היה דמו פתוח לכולם למשך שבוע עד ליציאת המשחק, עכשיו הדרך היחידה לשחק בו היא לקנות אותו.
23 בנובמבר, 2008 בשעה 12:22
הדמו לX360 עדיין עובד לדעתי, כי הוא לא מבוסס שרתים.
אבל למשחק יש כמה חסרונות רציניים, בדגש על זה שכששיחקתי עם אנשים שאני לא מכיר לא היתה לי שום תחושת סולידריות כלפיהם. זה משחק שמתאים בעיקר לשחק עם אנשים שאתה מכיר.
ויותר גרוע הוא הAI שמשתלט על השחקנים בקבוצה שלך אם במקרה אחד מהם יוצא מהמשחק, כי בניגוד להבטחות הוא לא באמת גורם לך לחשוב שאתה עדיין משחק עם אנשים אחרים. הדמויות שהAI השתלט עליהן לא עושות הרבה מעבר ללכרכר סביבך ולהילחם ברגע שהן מזהות אויב.
23 בנובמבר, 2008 בשעה 19:22
גיא – הבעיה העיקרית, בעיני, היא לא כשאתה משחק עם אנשים שאתה לא מכיר, אלא כשאתה משחק עם אנשים שאין להם מיקרופון. כששיחקנו עם אנשים שאנחנו לא מכירים, תוך שלוש דקות כבר היינו החברים הטובים ביותר שלהם. לעומת זאת, כששחקן ללא מיקרופון הצטרף למשחק, הרגשנו כאילו אנחנו משחקים עם בוט. זה היה הרבה פחות כיף.
23 בנובמבר, 2008 בשעה 23:31
טוב, בX360 אין את הבעיה הזו כמעט. לכולם יש מיקרופון שמגיע עם הקונסולה.
אבל עדיין, לא הרגשתי שאני יכול לסמוך על האחרים כששיחקתי עם אנשים שאני לא מכיר. אולי בגלל שזה דמו שיצא ממש עכשיו וכל אחד מתנסה בו רק בשביל לראות במה מדובר ומן הסתם זה יוצר מצב שויש לא מעט אנשים שמשחקים בו בפעם הראשונה. אני מניח שבמשחק המלא משחקים אנשים שבאמת מעוניינים לשחק בו ולעבוד בקבוצה(הם קנו אותו בסופו של דבר) ואז אולי החוויה משתפרת.
18 בנובמבר, 2010 בשעה 9:32
[…] מכן. ואני חייב להתייחס לזה באיזושהי צורה. כי בעוד ש- Left 4 Dead הראשון היה משחק מצוין, הוא אף פעם לא איחד בצורה כל כך גורפת אותי ואת החברים […]