לוחמים הם לא חכמים במיוחד. כל מי ששיחק D&D יודע את זה. דיוק היסטורי? היגיון בריא? פחחח, אנחנו עוסקים פה במשחקי וידאו, למקרה ששכחתם. והאמת שיש ב-trope הזה מידה כלשהי של היגיון – המיומנות של להסתער לתוך שדה קרב ולהרביץ לאנשים עם חרב ענקית לא בדיוק דורשת מאמץ מנטלי מטורף; אם יש מישהו בחבורה שהתפקיד שלו הוא לפתור חידות ולקבל החלטות אסטרטגיות קשות, לא מאוד מופרך להניח שזה כנראה לא יהיה ה-meat shield הענק שרץ לעבר האויבים ודופק את הראשים שלהם זה בזה.

משחקי אקשן נוטים לאמץ חזק את הגישה הזו, ולעצב את הקרבות שלהם כאתגרים מכניים שדורשים יחסית מעט תכנון ומחשבה ובעיקר דיוק וזריזות. לפעמים הם ייתנו לכם סוגים שונים של נשקים, או כל מיני רימונים / קסמים / גאדג’טים, או זרועות ענקיות שיכולות לתפוס את האויבים ולזרוק אותם על אויבים אחרים, אבל בהרבה מקרים זה רק רמה אחרת מעבר ללהחליט אם להשתמש בחרב הענקית כדי להרביץ לאויב בראש או בבטן. לא שזה רע – סדרות כמו Asylum או God of War או Half Life הוכיחו שאפשר לעשות המון עם הבסיס הזה ולעשות את זה מאוד מעניין ומאתגר.

אבל מדי פעם מגיע משחק שמצליח להתעלות מעל לסטריאוטיפ של הבריון הטיפש ולהפוך קרבות זמן-אמת לאתגר מחשבתי ממשי. לא, אני לא מדבר על הרמאות הקלאסית בשם real-time with pause; אני מדבר על The Witcher 3.

אני אוהב את הקרבות של The Witcher 3, ולאורך שעות ארוכות של משחק הנחתי שזה בגלל המכניקה הטובה והמגוון של אויבים מאוד שונים וכלים מאוד שונים להילחם בהם. התחלתי לחשוב על הנושא הזה רק כשנלחמתי במפלצת כלשהי שהייתה בעייתית במיוחד. אחרי כמה תבוסות קשות החלטתי לנסות גישה אחרת: “למה אני מת כל כך מהר? טוב, זה ברור – המפלצת הזו מהירה מדי. אבל! יש לי קסם שמאט אויבים! הא הא!” ואז כמובן מתתי שוב. אבל האסטרטגיה הבאה שניסיתי עבדה ואפילו ניצחתי די בקלות. אחרי הפעם השנייה שקרה משהו דומה, כבר היה לי ברור שיום אחד זה הולך להפוך לפוסט. ואז התחלתי לשחק ב-Dark Souls.

על פני השטח, הקרבות ב-Dark Souls הם מכניים לחלוטין. רק צריך ללמוד את ההתקפות השונות של האויבים, שליטה בדמות שלכם, וסגנון הלחימה הספציפי שאתם בוחרים לאמץ, וכל השאר זה execution. לא? ובכן, לא. כי העיצוב כל כך מוקפד ומדויק, שקרב מול זומבי אחד עם חרב הוא עניין אחר לגמרי מאשר זומבי עם מגן וחרב, או שני זומבים עם חרב, או אחד עם חרב ואחד עם חנית, וכן הלאה וכן הלאה. גם אם מכירים באופן מושלם כל סוג של אויב, כל שילוב אפשרי הוא אתגר חדש לגמרי. ולכל אויב במשחק יש טווח ראייה משלו ומרחק שהוא יהיה מוכן לרדוף אחריכם. וזה עוד לפני שמתחשבים בסביבה – לחימה בחלל גדול היא שונה מהותית מלחימה במסדרון, או מדרגות, או על גשר צר מאוד; אויבים יכולים להתחבא על גגות או בנישות נסתרות; פה ושם יש אש או צוק או דרקון ענק שיעשה לכם instakill אם תתקרבו אליו יותר מדי.

ופה הגאונות האמיתית של המשחק. האתגרים של Dark Souls הם לא סתם אויבים שצריך להרוג, הם מכלול שלם שיוצר אתגר ייחודי. ולכם יש אוסף של כלים לפתור את האתגרים האלה: נשקים, מגן, חצים, קסמים, backstab, בעיטות, קפיצות, וכמובן כל האלמנטים הסביבתיים. נכון, אפשר להסתער לכל קרב עם סגנון הלחימה החביב אליכם, ועם מספיק תרגול לנצח בלי להיפגע בכלל. אבל אפשר גם לעצור ולהסתכל על התמונה הגדולה – המשחק תמיד מקפיד לתת הזדמנות לעשות את זה – ולחשוב. אולי אפשר לבעוט את האויבים במורד הצוק? אולי יש מרפסת שאפשר לצלוף ממנה עם fireballs? אולי חלק מהאויבים בקבוצה רואים רחוק יותר ואפשר לעשות להם aggro ולהרוג אותם בנפרד? את כל זה Dark Souls שואל אתכם בלי לומר מילה, רק באמצעות המכניקה ועיצוב הסביבות.

The Witcher 3 ברובו נוטה לכיוון קרבות מכניים, אבל עם המפלצות הגדולות יותר, רגע של מחשבה יכול להיות ההבדל בין קרב ארוך ועקוב מדם לכזה שנגמר תוך דקה ובלי נזק ל-Geralt בכלל. וגם פה החידות האלה לא מוצגות במפורש כחידות: יש מפלצת, והיא מאוד חזקה, ויש לכם את כל הנשקים והקסמים שהמשחק נותן לכם, ואתם מוזמנים לחשוב מה לעשות עם זה. (או לא.) ובהיותו RPG הוא מגדיל לעשות ונותן גם את האופציה לגלות את המידע הזה בדרכים חלופיות – דרך ספרים או שיחות עם NPCs.

ויש משהו בהרגשה של להתגבר על אתגרים פיזיים/מכניים בכוח המחשבה שאי אפשר לקבל ממשחקים כמו Call of Duty או Devil May Cry. התחושה ש”שברתם” את המשחק, שניצחתם לא רק את האויבים אלא את המעצבים עצמם, גם אם ברור שזה משהו שהם לגמרי התכוונו שתעשו. כמובן שצריך להיזהר לא לשבור את המשחק יותר מדי, כמו במקרה של Bioshock למשל, אבל זה לא צריך להפתיע אף אחד שדבר טוב יכול להיות בעייתי כשלוקחים אותו רחוק מדי. באותה נימה, אני ממש לא מנסה לטעון שכל המשחקים צריכים להיות ככה. לפעמים כל מה שאני רוצה זה אתגר מכני טוב ומופע מחול אלים. אבל בשביל שאר הזמן, אני אשמח אם יהיו עוד משחקים שנותנים לי להיות יותר Geralt מאשר Kratos.