אחרי ההתנסות שלי עם גרסת ההדגמה של Tom Clancy's EndWar, הבטחתי לעצמי שאני אזמין את המשחק רק אם לא יהיו לי בעיות קיצוניות של מחסור בזמן פנוי. ובכן, בין Left 4 Dead ל- Far Cry 2 לדבר הזה שאני קורא לו "חיים" – לא נשאר לי הרבה זמן פנוי. ובכל זאת, קניתי את EndWar. ושיחקתי בו לא-מעט. והוא לא רע.

הנטייה הטבעית שלי היא לדבר, כמו כולם, על נקודת המכירה העיקרית של המשחק: העובדה שמדובר במשחק אסטרטגיה בזמן-אמת שנשלט באמצעות פקודות קוליות. אבל את הנושא הזה אפשר לסכם בשורה אחת: הפקודות הקוליות עובדות מצוין, האסטרטגיה – פחות.

הסיבה לכך היא שהתרגלתי, עם השנים, לכך שמשחקי האסטרטגיה בזמן-אמת שאני משחק בהם נמצאים בנקודה כלשהי על הסקלה שבין "מהיר" ל"מסובך" – כלומר, משחקים רדודים יותר בדרך כלל ניסו לפצות על כך באמצעות דרישה של תגובות מהירות והמון Micromanagement (או "מיקרו", כמו שחובבי הז'אנר נוהגים להגיד) מצד השחקן התמים. EndWar יוצא קירח מכאן ומכאן. מצד אחד – מדובר במשחק אסטרטגיה מאוד פשטני: יש בו מעט סוגי יחידות ומכניקת אבן-נייר-מספריים מאוד פשוטה ובנאלית. מצד שני, כדי לא להפחית בחשיבותו של הפיקוד הקולי (ביחס ללחיצות מהירות על השלט), הקצב של המשחק נוטה לא להיות מהיר מדי.

אבל בעוד ש- EndWar קצת מאכזב בתור משחק אסטרטגיה, הוא בהחלט לא רע. עיקר הקרב ב- EndWar הוא מסביב לנקודות אסטרטגיות במפה ("Uplinks"), ומיעוט היחידות (או האפשרות לתגבורות) שיש לכל צד ממקד את המשחק סביב הצורך שלכם להביא את היחידות הנכונות למיקום הנכון בזמן הנכון, ולא לנסות ליצור גוש יחידות בלתי-חדיר אחד שינוע במפה וישמיד כל צבא שהוא עומד מולו. הנסיון ליצור גוש כזה, בסופו של דבר, ימקד את הכוח הצבאי שלכם רק בנקודה אחת או שתיים – ויקשה עליכם להתמודד מול צבא זריז שמפזר את הכוחות שלו.

מסביב למשימות עצמן נמצא מנגנון חביב למדי שנקרא "Theater of War". עדיין קשה לי להעריך אותו, כי המערכה הראשונה (אותה סיימתי) לא מכילה אף התייחסות אליו, אבל מדובר במנגנון שמאפשר לכם להעביר את היחידות המנוסות שלכם ממשימה למשימה ולבחור את הטריטוריה הבאה שתתקפו בכל פעם. כל זה עטוף בעלילה תמוהה למדי על קונספירציה סובייטית להצית מלחמה בין האיחוד האירופאי לארה"ב – עסקים כרגיל בעולמו של טום קלנסי.

שום דבר כאן לא ממש הפיל אותי מהכסא. EndWar הוא לא משחק מבריק. את רוב הנקודות שלו, בינתיים, הוא קיבל בקטגוריית ה"איזה מגניב זה לשבת ולפקד על היחידות שלי עם פקודות קוליות". השבועיים הקרובים, אני מניח, יגידו לי האם הרמה של המשחק גבוהה מספיק בשביל לזכות לגישה חיובית מצידי גם אחרי שההתלהבות מלצעוק "Airstrike hostile one!" למיקרופון תשקע קצת. אני מבטיח לעדכן.