כמו קודמתה, נראה ש-2008 תיזכר אצלי בעיקר בזכות החודשים האחרונים שלה.

אמנם, אפשר לזקוף את זה לחובת אפקט שרק, או לחובתו של הזכרון הרעוע שלי, שמתקשה להכיל אירועים שקרו לפני יותר מחודשיים, אך בכל מקרה, עבורי 2008 מסתכמת בנובמבר ודצמבר, וכמעט כל מה שקרה בה סובב סביב המחשב החדש שלי, וינג.

1. עידן קונה את וינג

עם כל הסיפורים מסביב לפרוייקט הקטן שלי (איומי תביעה מצד "אייבורי", כתבה ב"הארץ", תלונות על הכתיבה הטרחנית והלא מקצועית שלי ב"נענע" ועוד) נדחקה הצידה העובדה שכל הפרוייקט הזה בא על-מנת לשרת מטרה אחת – להכניס מחשב שאני אתגאה בו לחדר שלי. ואני שמח להגיד שאת המשימה הזאת הפרוייקט ביצע בהצלחה.

אמנם הגדרתי את המחשב הזה קודם כל כ"מחשב לגיימינג", אבל היום המחשב הוא קצת יותר מזה. וב"קצת" אני מתכוון להרבה. המחשב הוא כלי העבודה שלי, כלי הלימודים המרכזי, המרכז הבידורי (לטלוויזיה, סרטים ומוזיקה) והדרך היחידה בה אני מתעדכן בחדשות. לכן כמעט כל אלמנט בחיים שלי קיבל שדרוג רציני עם כניסתו של וינג (על-שם וינג ריימס, The strong, black, silent type. כמו המחשב שלי) לחדר. האלמנטים שלא כל-כך שמחים מקיומו של וינג הם שעות השינה (המצומצמות גם ככה) שלי וזמן האיכות עם החברה שלי (מצטער דניאל. אני מקווה שאת מבינה שזה חזק ממני), אבל אני מאמין שאני אצליח להביא אותם ואת וינג לעמק השווה.

2. 2007

נכון, באופן רשמי 2007 לא התרחשה ב-2008 Per Se, אבל מאחר שלא יצא לי לחוות את רוב המשחקים שיצאו באותה שנה בעצמי, מפאת חוסר חמור בחומרה שלא תרוץ בזעקות אימה אם אני אנסה להפעיל אותם בעזרתה, השנה הקודמת (או לפחות ההיילייטס שלה) נדחסה לשלושת השבועות שעברו מאז שקניתי את וינג. וכמו שאתם יודעים, זו היתה שנה נהדרת ל-PC.

בעזרתו האדיבה של זיירמן, שיחקתי בתור שני החיילים גיבורי Call of Duty: Modern Warfare, באחד מהמשחקים הכי סוחפים שיצא לי לשחק בהם; נכנסתי לחליפת הנאנו של אנשי הכוחות המיוחדים, עם הגרפיקה המשובחת, הפיזיקה הניוטונית ודרישות החומרה לא הגיוניות של Crysis; והספקתי גם להינצל מהתרסקות מטוס היישר לתוך האימה של Rapture, ב-Bioshock שנכון לעכשיו אני חייב להודות שאני מתקשה להבין למה הוא קיבל כל-כך הרבה תשבוחות (כן, זיירמן, אני יודע, אני טיפש. ושמן. זה עדיין לא תירוץ לגרפיקה החלשה, לפחות ביחס למשחקים הקודמים שהוזכרו, לעיצוב המצועצע מדי ולאויבים הבנאליים). אני מקווה שבהמשך הדיעה שלי לגביו תשתפר.
חוץ מזה, נלחמתי במשך 19 שלבים בנסיונותיה של GLaDOS להרוג אותי (ואפילו קיבלתי עוגה) ב-Portal, שנקנה כחלק מהקופסה הכתומה במבצע סוף השנה של Steam.

3. Rock Band 2

אם השנה שעברה עמדה בסימן Guitar Hero, השנה הזאת היתה ללא ספק שנת Rock Band. הכיף שבלהעמיד פנים שאתה מנגן בגיטרה מפלסטיק לא משתווה לכיף שבלהעמיד פנים שאתה מנגן על גיטרה או תופים מפלסטיק, ביחד עם עוד שלושה חברים. אני, אגב, מעדיף להיות הגיטריסט (או הבסיסט, אם ממש חייבים), כי אחרי שני שירים על התופים היד שלי מתחילה לאבד תחושה, ובשביל תפקיד הזמר צריך, אפעס, לדעת לשיר.

פעם הייתי הולך לחברים, נתקל במקרה בגיטרה של guitar Hero, והופך את המפגש למסיבת Guitar Hero מאולתרת. אבל Rock Band כבר מהווה סיבה למפגשים חברתיים בפני עצמה. כי לפעמים אין כמו להעביר ערב בהופעות וירטואליות ברחבי העולם הוירטואלי, להעמיד פנים שאני יודע לנגן ושיש לי אוזן מוזיקלית, ולדעת שעזרתי ללהקה (Achtung Kinder לשלתון!) להשיג עוד קצת מזומנים או מעריצים.

ומצד שני…

קונסולות. לעזאזל אתכן.

אין הרבה דברים מעצבנים יותר מלקנות מכונת משחקים בכמעט 7,000 ש"ח, ואז להבין שאת המשחקים המגניבים באמת ככל הנראה לי ייצא לי לשחק עליה.

תוכן אקסקלוסיבי לקונסולה מסויימת תמיד היה בסביבה. אז זה אמנם מעצבן שרק בעלי Xbox יוכלו לשחק ב-Gears of War 2, רק בעלי PS3 יוכלו ליהנות מ-Little Big Planet ורק בעלי Wii יוכלו לקלל את הרגע בו קנו את Far Cry Vengeance , אבל זה משהו שאני מוכן לקבל.

מה שאני לא מבין זה למה The Force Unleashed הגיע לכל קונסולה אפשרית, נייחת וניידת כאחת, כולל טלפונים סלולריים, ורק ה-PC נשאר יתום. למה היינו צריכים לחכות חצי שנה עד ש-GTA IV יגיע למחשב הביתי, רק בשביל לגלות שמדובר בגרסה מלאת באגים? ולמה אם אני רוצה להזמין אלי הביתה חברים בשביל לשחק ב-Rock Band 2 או Guitar Hero: World tour אני צריך גם להוציא עוד כמה אלפי שקלים בשביל לרכוש קונסולה שתוכל להריץ את המשחק? תקנו אותי אם אני טועה, אבל שוק ה-PC עדיין גדול בהרבה מהשוק של כל אחת מהקונסולות. אז למה החברות עדיין מעדיפות לפתח פורטים ל-PS2 ולא ל-PC?