בפברואר 2006, כחודש לפני הבחירות לכנסת השבע עשרה, כתבתי כתבה ב- Gamer שמאז אני לא מצליח למצוא (עד ששלומי מ- Gamer מצא אותה עבורי, לפחות). הכתבה הציגה ארבע בקשות סובבות-גיימינג מהפוליטיקאים העתידיים של מדינת ישראל: שיפור תשתית האינטרנט המהיר של ישראל (כגון האפשרות למהירות העלאה נורמלית), עידוד יבוא של מכשירים כמו קונסולת ה- Xbox לארץ, שיפור המעמד של הספורט הווירטואלי בארץ ולבסוף – תמיכה כלכלית בפיתוח של משחקי מחשב ישראליים, בדיוק כפי שתעשיית הקולנוע מקבלת.
הכתבה הסתיימה במילים הבכייניות "אנחנו רק רוצים שלשם שינוי יתייחסו אלינו קצת". אבל כצפוי, היחס אלינו לא השתפר פלאים בשנים שעברו מאז. הסטטוס קוו נשמר. וה- Xbox 360 עדיין לא הגיע לארץ באופן רשמי, לעזאזל.
אבל אז בא אלעד קפלן, אחד מכתביו הותיקים ביותר של Gamer, והחליט להפסיק להתלונן ולהתחיל לעשות. והצורה שבה הוא עושה את זה? רץ לכנסת.
חברים וחברות יקרים,
החלטתי שצריך נציגות לגיימרים בכנסת ישראל ולכן החלטתי לשנס מותניים ולרוץ ברשימת "התנועה הירוקה-מימד" בבחירות הקרובות.
אחד הדברים אותם אני מתכוון לקדם בעזרת המפלגה הוא נושא התמיכה הממשלתית בבידור אינטראקטיבי. תעשיית המשחקים היא הגורם הבידורי החשוב ביותר של המאה ה-21 וככל שהשנים חולפות יותר ויותר אנשים מעדיפים להעביר את שעות הפנאי שלהם במשחקי מחשב ווידאו. במדינות מערביות רבות פיתוח משחקים זוכה להטבות מס ומענקי תרבות. אין שום סיבה שמדינת ישראל תגרר מאחור. המציאות היום היא שמוחות ישראלים רבים וטובים בורחים לחו"ל על מנת לפתח משחקים (World of Goo… ) ובעזרת מענקים כספיים (כמו שמקבלים סרטים) ניתן לקדם ולפתח את התעשייה המקומית ולהפוך אותה לשם דבר בזירה העולמית.
אני מסכים איתו לחלוטין. זריקת מרץ מהמדינה היא מה שהפך את תעשיית הסרטים הישראלית מאוסף שמורכב ברובו המכריע מסרטי בורקס מטופשים ("אסקימו לימון: החגיגה נמשכת", מישהו?) לתעשיה שסוחפת שבחים (ואפילו עושה קופה נאה) בכל העולם. אין שום סיבה שמפתחי משחקים ישראליים לא יזכו לאותו התמריץ. אלעד קפלן לא ממוקם במקום שמבטיח את כניסתו לכנסת בשום צורה שהיא (אלא אם "התנועה הירוקה – מימד" תזכה לתמיכה סוחפת בקרב מצביעי מחאה למיניהם, בסגנון "הגימלאים" של בחירות 2006), אבל הוא מבטיח שהוא שומר על קשר רציף עם ראשי המפלגה בניסיון לקדם את הנושא ככל האפשר.
התגובות, לרוע המזל, צפויות לחלוטין. גם ב- Gamer וגם ב- Vgames, נשמעים, לא פעם ולא פעמיים, קולות של "יש דברים אחרים שצריך לטפל בהם", "ביטחון זה יותר חשוב", וכו'. אני לא מתכוון להטיף לאף אחד כאן בבלוג לתמוך במפלגה כזאת או אחרת – מטבע הדברים, כאן בבלוג אנחנו מאוד מתעניינים בנושאים שאלעד קפלן מקדם, אבל אני לא חושב שנרוויח משהו משילוב של דעות פוליטיות פה בבלוג. ובכל זאת, מעייף לקרוא את הטיעונים הללו, אחרי שנתקלתי בהם כבר כשכתבתי את הכתבה ההיא במהלך 2006. אני לא אומר לאף אחד שלא כדאי להצביע למפלגות הגדולות – אבל האם באמת כל אלה מאמינים שאין שום משמעות להתייחסות לנושאים תרבותיים במצע המפלגה?
אנחנו, בכל אופן, נעקוב מקרוב אחרי אלעד קפלן, ונעדכן אתכם בהתפתחויות בהמשך. ועד שיהיה לנו משהו חדש להגיד, תרגישו חופשי לסייר באתר המפלגה.
7 בינואר, 2009 בשעה 9:21
זה מעציב אותי שהגיימרים בישראל בעצמם לא מאמינים בתחום ולא חושבים שזה נושא שצריך להשקיע בו ולטפח אותו. אנחנו הפנמו בעצמנו את התפיסה שגיימינג זה משהו נחות, בזבוז זמן. ועד שאנחנו לא נצא מזה בעצמנו, אין סיכוי שנצליח לשפר את התפיסה בשאר החברה.
7 בינואר, 2009 בשעה 10:24
יש דברים שהממשלה לא צריכה להתערב בהם. זה דוגמה בולטת לאחד מהם.
7 בינואר, 2009 בשעה 19:06
זה, סליחה, מגוחך לחלוטין, ואלעד קפלן עושה רושם של פוליטיקאי לא רציני עוד לפני שהוא הפך לפוליטיקאי. אמנם הוא נמצא במקום לא ריאלי במפלגה קטנה, כך שזה לא באמת משנה, ובכל זאת אני מאוד מקווה שהוא הגיע לשם עם אג'נדה כלשהי יותר רצינית מ"תמיכה בגיימינג". הוא עוד עלול להיבחר בטעות.
מי שמצביע לכנסת על פי התמיכה של המפלגה בתחום משחקי המחשב הוא לא אדם רציני. זה לא רק ש"בטחון זה יותר חשוב" וש"יש נושאים אחרים לקדם" – למרות שכן, הבחירות בישראל מוכרעות על פי עמדות בטחוניות/מדיניות/דתיות, מה שלא משאיר הרבה מקום לאף סוגיה אחרת. "עלה ירוק" לא תיכנס לכנסת גם השנה, לא משום שנושא הרדיפה המיותרת של המשטרה אחרי מעשני גראס לא קיים או לא חשוב, אלא משום שכשאנשים הולכים לקלפי הם רואים לנגד עינהם סוגיות אחרות, גדולות יותר, ולא מצביעים עבור מי שמתמקד בנושא ספציפי אחד, שולי יחסית, בלבד. מאותה סיבה, לא תיכנס לכנסת מפלגת נהגי המוניות, וגם לא "מפלגת הגיימרים".
וטוב שכך, כי לא צריך את זה. גם אני הייתי שמח אם תעשיית הגיימינג בארץ היתה מקבלת תמיכה מהמדינה. אבל בשביל זה לא צריך חבר כנסת. צריך לכל היותר חבר בתת-הועדה לענייני חלוקת משאבים במשרד האוצר, או איך שלא קוראים למי שמחליט לאן יילך הסיוע שהמדינה נותנת לחברות היי-טק. עם כל הכבוד לתעשיית הגיימינג, היא בסך הכל פסיק קטן בתוך כל הדבר הענקי הזה שנקרא "היי-טק", שבו ישראל היא מעצמה לא קטנה. המדינה מודעת לזה, ומסייעת לזה, ובאמת יש כמה וכמה חברות בתחום שעוסקות באופן ישיר או עקיף בתחום הגיימינג. לתת להן עוד בונוס בגלל מין "עדיפות לאומית" לנושא הגיימינג זה סדר עדיפויות משונה, אבל אם מישהו יחליט שזה מה שצריך – סבבה. אבל אותו מישהו לא יהיה חבר כנסת.
7 בינואר, 2009 בשעה 19:08
נכון, מאיר, היא לא צריכה להתערב, רק לעודד ולתמוך. (לפחות) בדיוק באותה המידה שהיא מעודדת שאר ענפי תרבות (ספורט, ספרות, קולנוע ועוד).
אבל… השאלה מה קדם למה – אני בטוח, למרות שלא עשיתי שום מחקר, שקהילת הגיימרים בארץ היא קטנה (מבחינת נפשות) ואולי אף פחות ביחס לשאר ענפי התרבות – האם בגלל זה אין התייחסות לנושא, ואז זה די מובן ולגיטימי, או שבגלל שאין התיחסות ולגיטימציה אין אנשים (ואני לא מתכוון למסע פרסום אינטנסיבי של "בואו לשחק")?
7 בינואר, 2009 בשעה 19:52
רד פיש, סלח לי, אך הדבר היחיד שמגוחך לחלוטין זו התגובה שלך. הצורה בה אתה בוחר להתבטא מעט מעליבה – במיוחד לאור כך שאתה לא טורח לשאול או לברר דבר.
'התנועה הירוקה-מימד' מציגה מצע ארוך ומפורט, שמקיף את כל הנושאים שעל סדר יומה של החברה הישראלית. אני, כחבר ברשימת המפלגה לכנסת, הצגתי את דעותי במבחר תחומים – בראשם סדר היום החברתי של המדינה. אני אשמח לענות לכל שאלה שיש לך בקשר לדברים אותם אני, או המפלגה, מתכוונים לקדם בכנסת הקרובה.
אני לא מצפה מאף אחד לבחור בנו רק בגלל תמיכה בבידור אינטראקטיבי. אנחנו מציגים את המצע הכי מקיף, את האנשים הכי איכותיים ואת הדרך הכי נכונה – ועושים זאת בצורה ישרה, דמוקרטית וערכית (מה שאי אפשר להגיד על רוב המפלגות בימינו). כבר שנים רבות אני מחכה לבואה של רשימה כמו התנועה הירוקה-מימד, ששמה את סדר היום החברתי-סביבתי בראש העדיפויות. אישית, אני מקווה לקדם את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, באופן עמוק ומשמעותי, בחינוך, בחברה ובתרבות. אתה מוזמן לבדוק באתר המפלגה את הפעילות שאני ויתר חברי המפלגה עשינו בשנים האחרונות – לדעתי זו עדות טובה לדברים אותם נמשיך לקדם.
אחד הנושאים בהם אני מתעסק שנים רבות הוא תחום המשחקים. לדעתי מדובר בנושא חשוב ומרתק, שמשפיע רבות על התרבות של המאה ה-21. ראוי שהמדינה תתמוך בבידור אינטראקטיבי בדומה לקולנוע (אגב, יצירת חוק מקביל לחוק הקולנוע דורש מעט יותר מחבר בתת-ועדה, כהגדרתך הצינית). לצערי, בגלל תגובות כמו שלך המילה 'תרבות' הפכה למילה גסה במדינת ישראל. אני מקווה שנצליח לשנות את זה וליצור כאן תרבות מקומית מקורית ואיכותית, שרלוונטית למאה ה-21.
7 בינואר, 2009 בשעה 22:15
וואו. רד, אלעד – ההתנגחות ביניכם מעציבה אותי אפילו יותר בגלל ההיכרות שלי עם שניכם. לא מתאים לכם.
אלעד – רד הוא העורך המיתולוגי של "עין הדג", והדבר היחיד שאתה יכול להגיד הוא שבגלל אנשים כמוהו המילה "תרבות" הופכת למילה גסה.
רד – לא מתאים לך להביע דעה על סמך חצי פסקה שציטטתי פה. "התנועה הירוקה-מימד" היא לא מפלגת גיימרים, ואלעד קפלן לא רץ רק בשם הגיימרים. כתבתי כאן רק על חצי הזווית שמעניינת את קוראי הבלוג הזה מבלי להתייחס למצע התנועה, כי אני לא רוצה לעשות משהו שיראה כמו תעמולת בחירות. מהסיבה הזו, אני אמשיך להתייחס כאן בבלוג רק לזווית הצרה הזו גם בהמשך.
7 בינואר, 2009 בשעה 22:41
ובסטיה קטנה מהנושא..
זיירמן – http://forums.gamer.co.il/gamer2/php/doc.php?id=94281
7 בינואר, 2009 בשעה 22:50
שלומי – תודה! 🙂
7 בינואר, 2009 בשעה 23:36
הי אלעד, רד פיש וכולם,
לא יודע כמה החברים כאן מכירים את התחום במזרח, אבל בסינגפור הרימו את הכפפה הזו לאחרונה (2006 כמדומני). הם מתקצבים את תעשיית הגיימינג בסכומי עתק (מאות מיליוני דולרים בשנה), ומתכוונים להפוך למעצמה הגדולה ביותר בגיימינג במזרח ודרום מזרח אסיה. זה כולל מענקים לפיתוח, לתשתיות תקשורת, ללימודי מדיה ומה לא. לאור הסכומים שתעשיות האון-ליין הקוריאנית והסינית מגלגלות, יש נתח שוק ענק שאפשר למנף לפיתוח כלכלי.
כדאי ללמוד את הצעדים שנוקטת 'רשות פיתוח המדיה' הסינגפורית (http://www.mda.gov.sg), ולהבין איך ענק כלכלי אמיתי עושה דברים.
רד פיש, אם כלכלת ענק כמו סינגפור (שלפני שנים למדה מישראל מה זאת כלכלה מתפתחת ועכשיו יכולה ללמד אותנו דבר או שניים) חושבת שזה תחום שראוי להשקיע בו כאלו משאבים, אז אולי זה לא כל כך מגוחך אחרי הכל.
אפשר עוד להרחיב, אבל נראה לי שזה עיקר הדברים.
תודה.
8 בינואר, 2009 בשעה 0:21
לא מזמן התקיים כנס הGames Unconference והיתה בו הרצאה מצויינת (טוב, אני סתם אומר מצויינת כי אני העברתי אותה) על תעשיית המשחקים העולמית, המיתון, וכיצד ישראל יכולה להשתלב בה (בתעשייה, לא במיתון).
אני בטוח שחייבת להיות התערבות ממשלתית בשביל להניע את התחום, אבל לא בטוח שהפיתרון של אלעד הוא המתאים ביותר (וגם לא נראה לי שמדובר במהלך ריאלי). בכל מקרה כל ניסיון הוא מבורך, אבל אני מאמין שמה שיותר חשוב זה הבנייה של תוכנית מסודרת לפני שבכלל ניגשים איתה לעולם הפוליטי. את הפוליטיקאים שלנו בכל מקרה נצטרך להאכיל בכפית בשביל להזיז משהו בתחום.
ואם כבר הכתבה של עידן שקישרו אליה – אני חושב שדווקא רד פיש ואלעד צריכים לשלב כוחות בשביל להעביר בחקיקה איסור על סרטים מבוססי משחקים של יואי בול. זה פשוט נורא 😡
8 בינואר, 2009 בשעה 0:53
אני מתנצל על האמירות החריפות בתגובה שלי. התרגזתי מכך שגם כשמנסים לעשות מהלך חיובי, יש אנשים שתוקפים מבלי לברר את העובדות. עם זאת, אני קורא את עין הדג באופן קבוע, מאוד מעריך את עבודתו של רד, וכמובן יודע שהוא תרם ותורם רבות לתרבות הישראלית.
ולגבי ההערה של גיא – אני לגמרי איתך! אחדות כאן ועכשיו! 🙂
8 בינואר, 2009 בשעה 3:06
בכלל לא התכוונתי לכתוב פה מעבר להודעה הבודדת הזאת, אבל אני נאלץ לעשות את זה כדי לא לצאת גס רוח לגמרי.
כן, גם אני הייתי רוצה שמפתחי משחקים יקבלו מענקים מהמדינה ושישראל תהפוך למעצמת גיימינג. ואני מודה, לא ביררתי מה בדיוק צריך לעשות כדי שזה יקרה. ובכל זאת ההבטחה הזאת כחלק מקמפיין בחירות למגזר הגיימרים מרגיזה אותי מאוד, כי מה לעשות, עם כל הנחמדות הטבעית שלי, קשה לי מאוד להאמין שיש מאחוריה משהו מעבר לאמירה לקהל ספציפי מאוד את הדברים הספציפיים מאוד שאותו קהל רוצה לשמוע.
אני רוצה שהמדינה תתקצב מפתחי משחקים, אבל אני מניח שכולנו יודעים שזה, קרוב מאוד לוודאי, לא יקרה. היוצרים מנהלים מאבקים קשים כדי לתקצב את תחום הקולנוע, נושא שרוב חברי הכנסת מודעים לקיומו (רובם ראו לפחות סרט אחד בחייהם, אני מניח), ושישראל כבר הציגה בו תוצאות יפות. ובכל זאת, המאבק הוא קשה וממושך ולא בטוח שהתקציבים האלה יגיעו. את הסיכוי שאותם אנשים יעניקו תקציבים מיוחדים לתחום משחקי המחשב (מה זה משחקי מחשב? כאילו, כמו טטריס? אה, זה הדברים האלה שמשחיתים את הנוער, לא?) הוא… אני מנסה לחשוב על אנלוגיה לסיכוי קלוש מספיק ולא מצליח כרגע.
אלעד נכנס לפורומי גיימינג ומבטיח להעלות את הגיימינג על ראש סדר היום הציבורי, בניסיון לגייס כמה קולות. דבר דומה לפוליטיקאי שנכנס לכנס מגדלי האספרגוס בישראל ומבטיח להביא את גידול האספרגוס לראש סדר העדיפויות הלאומי ולהפוך את ישראל למעצמת אספרגוס. פוליטיקאי שיגיד את האמת – שיש הרבה ירקות, והחקלאות במשבר, והוא בהחלט בעד אספרגוס, אבל חבר'ה, בואו נהיה ריאליים, בראיה כוללת יש במדינה כמה עשרות אלפי דברים גבוהים יותר בסדר העדיפויות – יעשה עלי רושם טוב הרבה יותר.
אלעד, אם תבוא אלי אחרי כמה שנים בכנסת או בתת-ועדה או בכל מקום אחר, תציג קבלות על כך שפיתחת את הגיימינג בארץ, ותבקש תמיכה בהמשך הדרך, אסיר בפניך את הכובע ואפילו עוד כמה פרטי לבוש אם תבקש. אבל כשאתה בא אלי ומבקש ממני את הקול שלי משום שאתה תדאג לתרבות הגיימינג בארץ, "פחחחחח" היא תגובה מאוד לגיטימית, ואפילו מתבקשת. לא זה מה שאני אחשוב עליו בקלפי. אולי אני אצביע עבור המפלגה שלך. אולי לא. אבל לנושא התמיכה בתחום הבידור האינטראקטיבי לא יהיה שמץ של השפעה על ההחלטה שלי.
ובכל זאת שיהיה לך הרבה בהצלחה. אנחנו תומכים באותם דברים, אחרי הכל.
8 בינואר, 2009 בשעה 8:01
רד, אני שמח שיש נושאים אחרים שמטרידים אותך – ואני בטוח שאם תרצה תמצא להם מענה במצע המפלגה. עם זאת, כדאי שתדע להבדיל בין 'פוליטיקאי שמפריח הבטחות' לבין אדם שעוסק בתחום שנים רבות, כתב מאמרים על הנושא, פעל בצורות שונות לקידום התרבות בישראל וכעת מנסה להעביר את הפעילות הזאת לזירת הרשות המחוקקת. הזילזול שלך פשוט לא במקום.
8 בינואר, 2009 בשעה 20:51
אני אחזור על מה שכתבתי בויגיימס – הרעיון מצוין, אבל לא ריאלי מכיוון שלמרות שתעשיות כמו תעשיית הסרטים משגשגתת היא עדיין נלחמת על חייה. במצב כזה הסיכוי שיסתכלו לכיוון שלנו בלי לובי של הד ארצי או אטארי הוא אפסי (וראינו כמה מעט הן מוכנות ללכת). הכי מעשי יהיה לבטל או להפחית את המס על צעצועים שכולל משום מה גם קונסולות…
9 בינואר, 2009 בשעה 11:23
טוב – עכשיו אחרי שקראתי את התגובה השניה של רד (אני קורא הדוק של עין הדג אגב – בדרך כלל אני מגיב בתור ET או איתי_ב) ראיתי שהוא בעצם העלה את הנקודה הזו לפני. בכל מקרה – אני חושב שכולם פה שוכחים שגם ככה חלק גדול מקוראי וי גיימס וגיימר , ואולי אפילו הבלוגים הם מתחת לגיל הבחירה! לא צריך לחשוב שכל חדשות על פוליטיקה היא תעמולת בחירות. 🙄