עשרים שנה עברו מאז שכדור הארץ נכבש ע״י החייזרים. ארגון XCOM, פעם קו ההגנה הרשמי של ממשלות העולם כנגד האיום מהחלל, הוא לא יותר מארגון גרילה – מתחבא בחללית ישנה שהוא שפצר, בלי משאבים, בלי חיילים, ובלי המפקד שלו. אבל כל זה עומד להשתנות. שרשרת של אירועים מאחדת את ארגון XCOM עם המפקד המיתולוגי, והוא יוצא לגלות איזה סודות הממשלה החייזרית החדשה מסתירה, להדביק את הפער הטכנולוגי בינו לבינם, ולהחזיר למין האנושי את השליטה על כדור הארץ.

יותר מחודשיים עברו מאז שהתחלתי לשחק ב- XCOM 2. במשך התקופה הזו קשקשתי עליו בכל פודקאסט שהיה מוכן לקבל אותי, הקלטתי עליו סרטונים, ליהגתי עליו בפורומים, וגם השקעתי יותר מ- 100 שעות במשחק. במהלך התקופה הזו סיפרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע על כל מיני דברים ש- XCOM 2 עושה טוב. דיברתי על כמה הוא חכם, איך הוא משלב בצורה מוצלחת בין האווירה שלו למכניקה, איך הוא מתקן כל מיני טעויות שהמשחק הקודם (והמצוין גם הוא) עשה. ותוך כדי שעשיתי את כל אלה, חלחלה אלי ההבנה הלא-טריוויאלית בכלל…

XCOM 2 הוא משחק האסטרטגיה האהוב עלי.

זו לא אמירה שאפשר לזלזל בה. ההיסטוריה שלי עם משחקי אסטרטגיה נמשכת על פני יותר מעשרים שנה. הייתי שם, בכל ההתמכרויות הגדולות. כבשתי את העולם בכל משחק Civilization, הבסתי את השומר של אוריון, הקרבתי יצורים במטרה להמיר נשמות למפלצות שילחמו למען האל שלי, גידלתי זברה עצומת-מימדים, בניתי רכבות הרים, חוות, ערים ומבוכים, וכמובן, נלחמתי נגד חייזרים כמעט בכל משחק שניסה לשאת את השם XCOM. אהבתי את כל המשחקים האלה במידות שונות, לפעמים גבוהות במיוחד. אבל את XCOM 2 אני אוהב יותר.

וזה לא ש- XCOM 2 הוא משחק האסטרטגיה הטוב ביותר. לפחות לא אם מנסים לשפוט אותו במידה כלשהי של אובייקטיביות. המכניקה של Civilization מהודקת יותר, Sacrifice הוא חדשני יותר, ו- Starcraft הוא אווירתי יותר. אבל ל- XCOM 2 יש איזשהו תמהיל מאוד מדויק של כל הדברים שלא ידעתי שחיפשתי. מערכת הנחיה מדויקת שפגעה בדיוק בנקודות שמלהיבות אותי. XCOM 2 לא עושה הכל נכון, אבל הוא עושה נכון בדיוק את מה שאני מחפש.

אבל רגע, תנו לי לנסות לנתח את XCOM 2 בצורה קצת יותר מסודרת.

כמו קודמו, XCOM 2 מורכב משכבה אסטרטגית ושכבה טקטית. בשכבה האסטרטגית יוטל עליכם לפתח את הבסיס הנייד של XCOM – תצטרכו להנחות את המחקר, לאייש עמדות שונות ברחבי הבסיס ע״י המהנדסים שלכם, לייצר עבור החיילים שלכם ציוד, ולקבוע לאן הבסיס הנייד שלכם יטוס בכל פעם, ובהתאם לכך – אילו משאבים תזכו לקבל. על פניו, זו השכבה שעברה את השינויים הכי דרמטיים במעבר בין XCOM ל- XCOM 2. במשחק הקודם השכבה האסטרטגית לא השאירה הרבה מקום להחלטות חכמות או לגישות שונות. היתה רק דרך אחת שיכולתם להתקדם בה, וזהו, פחות או יותר. ב- XCOM 2 יש לה כבר הרבה יותר בשר.

אבל אף על פי שיש בה יותר תוכן, גם ב- XCOM 2 השכבה האסטרטגית היא רק הריפוד שמסביב לשכבה הטקטית – המשימות עצמן. על פניו, לא הרבה השתנה כאן. אתם עדיין לוקחים 4 עד 6 חיילים למשימה. הקרב עדיין מחולק לתורות שבהם כל חייל מסוגל לזוז פעם אחת ואז לבצע פעולה, או לזוז פעמיים. אתם עדיין מנסים לסיים את כל התורות שלכם מאחורי מחסות. מחסה חלקי, מחסה מלא, הפרשי גובה, Flanking, Overwatch – כל האלמנטים מהמשחק הקודם חזרו ועובדים בצורה דומה מאוד. השינויים ש- XCOM 2 הוסיף נראים מעניינים, אבל בפני עצמם, לא דרמטיים במיוחד. אז נכון שברוב המשימות אתם מתחילים כשהאויב לא יודע איפה אתם, היכולות המיוחדות של החיילים שלכם ושל החייזרים השתנו קצת והסביבות קצת יותר ניתנות להריסה. אפשר לחשוב. XCOM נשאר XCOM.

אבל כל השינויים הקטנים הללו הצטברו.

כאן אנחנו מגיעים לנקודה החשובה – זו שבתקווה תצליח להסביר את האובססיה שלי עם המשחק החדש. XCOM מ- 2012 היה משחק נהדר, אבל בסופו של דבר, הוא היה משחק שבו נלחמתם נגד תנאי השטח ומחולל המספרים האקראי שלו במטרה לבצע איזושהי אסטרטגיה אופטימלית. הצלפים מאחורה, ה- Assault מקדימה, צעד, צעד, Overwatch. המשחק ניסה (והצליח) לזרוק לכם מקלות בגלגלים כל הזמן, אבל השביל שבו הייתם צריכים ללכת לא רק היה מסומן בלבנים צהובות, אלא באורות ניאון מהבהבים ושלטי חוצות ענקיים שאומרים ״צלפים עם Squadsight – כאן״. הכיף ב- XCOM היה לנסות להשאר על הדרך הזו גם כשהוא כל הזמן ניסה לדחוף אתכם ממנה.

זה לא המצב ב- XCOM 2. הוא איזן מחדש את כל היכולות, והפך הרבה מהן ליותר אפקטיביות מצד אחד, אבל רלוונטיות במספר מועט יותר של מצבים מצד שני. ככה שבסופו של דבר, ב- XCOM 2 אין דרך לבנים צהובות בוהקת. יש בו המון שבילים קטנים שמסומנים עם כל מיני שלטים והם מתפצלים ומתאחדים ומתעקלים ומשתנים ולפעמים מובילים למבוי סתום. ופעם בכמה זמן הוא נותן לכם דחיפה ומעיף אתכם מהשביל, ואתם מבינים שלא שווה לכם בכלל לנסות לחזור אליו, אלא במקום זה לקחת צעד אחד ימינה ולהתחיל ללכת על השביל החדש שמצאתם.

אז מתו לכם כל הצלפים בדרגות גבוהות. זה לא נעים, אבל היי, עם אימון קל יש לכם 2 רימונאים מנוסים ביותר שתוכלו להתחיל לקחת למשימות במקומם. אז איבדתם את כל הכסף. זה קצת מעיק, אבל אם תתרכזו בכך בחודש הקרוב תוכלו לוותר על כל הכנסת ה- Intel שלכם בשביל להגדיל את זרימת המזומנים שלכם. אז חשפתם 8 אויבים, ביניהם Andromedon ו- Gatekeeper. זה קצת מסוכן אבל… טוב, האמת היא שפה אין לכם סיכוי וכנראה תמותו… אלא אם תסגו לאחור, תשתמשו בקלף ה״צא מן הכלא״ שלכם (במשחק הזה הוא נקרא Mimic Beacon), או תשתמשו בכמה מיכולות ההשפעה האזורית שלכם בשביל לאזן קצת את שדה הקרב.

אל תבינו אותי לא נכון – XCOM 2 הוא עדיין מרושע, אכזרי ומעניש אתכם על טעויות, חוסר יכולת לתכנן קדימה, ולפעמים סתם כי בא לו. רצף של טעויות במקום הלא-נכון או בזמן הלא-נכון עדיין יוביל להרס, חורבן וסרטון ה- "Game Over״ הבנאלי למדי של המשחק. אבל תצטרכו לעשות יותר כאלה כדי להכשל, והמשחק לא יפסיק להיות כיף אחרי המשימה הכושלת הראשונה שלכם – חצי מהכיף, למעשה, יהיה לחשוב איך אתם מרימים את עצמכם מהשברים ומכינים את עצמכם בזמן למשימה הבאה שהוא יזרוק עליכם. וזה אפילו לא מתייחס רק לכשלון מוחלט במשימות – הרגע שבו אתם חושפים 8 אויבים בבת אחת על המפה הוא רגע מבעית, אבל מיד אחר כך מתחילים להסתובב לכם כל הגלגלים במוח בזמן שאתם חושבים, כמאמר המשורר, "איך תצא מזה עכשיו?".

אז אני יכול להתייחס לכל אחד מהאלמנטים הנפרדים של XCOM 2 ולפרק אותו לגורמים. להסביר למה הוא טוב ולמה הוא לא טוב. לדבר על איך המחקר עדיין לא כזה מלהיב, על איך ה״פאזל״ של בניית הבסיס יותר מוצלח הפעם, כמה מגניבות הטכנולוגיות הטלפתיות השונות, זה שבראדפורד יותר מגניב מצד אחד ולא סותם את הפה מצד שני, החייזרים החדשים והאנימציות שיש בבר בבסיס שלכם בין המשימות. אבל בשביל הירידה הזאת לפרטים הקלטנו פודקאסט של שעה על המשחק (ובאתי בשביל לדבר על המשחק בכל פודקאסט ישראלי אחר על משחקים, בערך). מה שחשוב לי שתזכרו על XCOM 2 זה שמדובר בארגז עם המון צעצועים שיש המון דרכים לגרום להם לעבוד ביחד, והכיף הוא להרכיב אותם ביחד בצורה האופטימלית… בזמן שהבריון של השכבה מנסה לדרוך עליהם.

היו ל- XCOM 2 כל מיני בעיות כשהוא יצא. הוא יצא במצב טכני מזעזע וסבל מבעיות שונות בממשק וחוסר אינטואיטיביות כללי. אבל מעבר לטיפול של Firaxis בבעיות הטכניות (במידת הסביר – עדיין מדובר ב- Firaxis – שלמות טכנית אף פעם לא היתה הצד החזק שלהם), התמיכה המוחלטת שלו במודים גרמה לכך שאתם יכולים לתקן כמעט כל שטות שמציקה לכם בממשק, לכוונן כל היבט של רמת הקושי שמתחשק לכם, ולהוסיף למשחק כל תוכן שהאנשים הנחמדים שתורמים מודים עבורו יכולים לדמיין. בטווח הארוך, אני חושב שהדברים האלה מאוד יתרמו לאורך החיים של המשחק.

אבל עזבו אתכם מהטווח הארוך. כאן ועכשיו, XCOM 2 הוא המשחק הכי כיפי ששיחקתי בו מזה שנים. הוא פשוט עושה כמעט הכל נכון, ואני צופה לי ולו עוד שעות רבות של בילויים ביחד, שבהם אני מסתכל עליו בעיניים מעריצות והוא דורך לי על הפרצוף.