אתמול הסתיים בסן-פרנסיסקו ה-(GDC (Game Developers’ conference.
לפי ויקיפדיה הכנס כבר מתקיים כשני עשורים (תחת שמות שונים), ולמרות זאת אני לא חושב שיצא לי לשים לב אליו מעולם. בניגוד ל-E3 ז”ל (הגלגול החדש שלה פשוט לא זה) ו-CES, שנהגו לגרום לעורכי אתרי טכנולוגיה ומחשבים להעביד את כתביהם במשמרות סביב השעון ולדווח על כל הצהרה של כל נציג של כל חברה ששילמה מספיק בשביל להציב שם דוכן (ויש הרבה כאלה. כל הזמן. רובן חסרות עניין לציבור), ה-GDC הוא כנס די צנוע, שלא נוהג לספק חדשות מעניינות במיוחד.
עד השנה.
לפני כמה ימים, בלי שום אזהרה מוקדמת, בלי קמפיין בעשרות מיליוני דולרים בטלוויזיה, בלי פרסומות ויראליות באינטרנט, בלי באז בבלוגים, בלי הייפ באתרי המשחקים, בלי אף שמועה Whatsoever, צצה לה חברה חדשה בשם OnLive, והצהירה על שירות חדש (שנקרא גם הוא OnLive) שהולך לגרום למהפכה רבתי בכל עולם הגיימינג (כך לפי הפרסום לעיתונות שלהם).
בשלוש מילים, מה ש-OnLive מציעה הוא Games on Demand. בקצת יותר מילים: כמו video on Demand, רק עם משחקים. ובהרבה יותר מילים:
הגיימרים כיום צריכים להתפשר על מכונת משחקים אחת, או להיות מוכנים להוציא סכומים נכבדים של כסף על התחביב הזה. מחשב אישי שמסוגל להריץ את המשחקים החדשים עולה אי אילו אלפי שקלים, וכל אחת משלוש הקונסולות של הדור הנוכחי עולה כמה מאות דולרים. בשביל לשחק במשחקים (שעולים גם הם סכום כסף לא קטן) צריך ללכת לחנות ולקנות אותם, או להזמין מהאינטרנט ולחכות עד שהם יגיעו בדואר, או להוריד אי אילו ג’יגות ולהתקין על הדיסק הקשיח. אחר-כך צריך גם לדאוג לתחזק אותם באמצעות טלאים (כי למה לשלם לבודקי בטא, כשיש מיליוני אנשים שמוכנים לקנות מוצר לא גמור?), ולאחרונה גם להתמודד עם שיטות נז”ק שלא עוזרות בכלום חוץ מלהגדיל את נפח התעבורה ב-PirateBay.
OnLive בא לפשט את כל התהליך. במקום שהמשחק ירוץ על מכונה ייעודית בבית, הוא רץ על מחשב מרוחק איפושהו, ומגיע אל השחקן כ-Streaming Video. כל פקודה שהשחקן שולח למשחק מקודדת, הופכת ל-IP Package, מועברת לשרתים של OnLive, משם למשחק עצמו, שמעבד אותה, מרנדר את הפריים הבא, שבתורו מקודד ומועבר בחזרה לשחקן. זהו. בלי התקנות, בלי הורדות, בלי עדכונים. מתי שבא לך לשחק אתה רק צריך להתחבר לשירות, והמשחק כבר שם. אין צורך לקנות מכשור יקר (השירות מגיע עם קונסולה ייעודית, אבל כל מחשב עם חיבור לאינטרנט יכול להשתמש בו גם כן), או לדאוג שאתה מפסיד במירוץ החימוש החומרתי, ואין צורך להתפשר (באופן תיאורטי השירות מסוגל להריץ את כל המשחקים הקיימים בשוק). איך אמר שלמה ארצי? ממש אידיליה.
מנק’ מבט יותר גלובלית, זה גם ניצול טוב יותר של כח המחשוב העולמי. במקום שלכל גיימר תשב בבית מכונת משחקים רבת עוצמה שתהיה על Idle רוב הזמן, המחשבים של OnLive יספקו הנאה מרובת פוליגונים בכל שעה, לכל רחבי העולם.
כשקראתי לראשונה על השירות הייתי סקפטי. עם זאת, כשהמשכתי לקרוא עליו הדיעה שלי לא השתנתה. ונראה שהבאז הכללי באתרי המשחקים נוטה מסכים איתי( CAD, Eurogamer, Gamasutra) יש פשוט יותר מדי אלמנטים שיכולים להשתבש מכדי שהשירות ייצא לפועל כמו שהוא תוכנן.
גם אם נניח שהשירות עצמו יפעל באופן מושלם, שבשעות העומס ה-FPS לא ייפגע (קשה לי להאמין) ושהחיבור לאינטרנט לא יואט או יתנתק באמצע (Inconceivable), אני עדיין לא מאמין שהקונספט הזה יכול באמת לעבוד, כי הוא בעייתי מבסיסו. בעולם שבו גיימרים קונים עכבר והמקלדת חוטיים כדי להרוויח עוד כמה מילי-שניות יקרות, האם הם באמת יעברו לשחק בשירות בו הדרך שעוברת מהרגע שהם נתנו את האות עד שהם רואים את התגובה על המסך כל-כך ארוכה?
אז כן, OnLive טוענים שיש להם טכנולוגיה חדשנית שמאפשרת לקודד וידאו ברזולוצית HD (שזו הרזולוציה הסטנדרטית למשחק חדיש כיום) ממש ממש מהר (מילי-שניה אחת, לפי כמה פרסומים), אבל עד שאני לא אראה הוכחות אני אשאר עם הסקפטיות שלי. התגובה של אנשים שמבינים קצת יותר ממני בקידוד וידאו הפגינה יותר בטחון עצמי: “בולשיט!” ריצ’ארד לידבטר מ-Eurogamer העלה בכתבה שלו על השירות את הטענה שאם יש לחברה את הטכנולוגיה הזאת, שמהווה אי אילו קפיצות מדרגה מעל כל מה שמוכר לנו כיום, למה לה בכלל להתעסק בגיימינג, כשיש לטכנולוגיה הזו יישומים פוטנציאליים מדהימים בהרבה?
אבל, בואו נהיה סופר-אופטימיים, ונניח שכשזה נוגע לדברים שיש להם שליטה עליהם, OnLive יקיימו את כל ההבטחות שלהם. עדיין, לא משנה עד כמה השרתים שלהם יתפקדו בצורה מושלמת, כל עוד התשתית עליה עובר המידע, האינטרנט, לא תוכל לעמוד בדרישות, כל עבודת הפיתוח הזו תהיה לשוא. רגע, האינטרנט זו לא הרשת הזאת שמאפשרת לכם לגלוש במהירויות אדירות, כל עוד אתם עושים את זה בזמן שבו אף אחד אחר לא משתמש בה?
לטענת החברה יש צורך בחיבור בן 5 מ”ב לשניה בשביל לקבל את המשחקים באיכות HD. אתם יודעים מה יקרה ביום בו מיליוני גיימרים יצרכו 5 מגה של מידע בכל שנייה בה הם משחקים? כלום. כי כלום לא יוכל לעבור ברשת יותר. נכון שהיום ספקיות האינטרנט מאפשרות חיבור במהירות כזו אפילו בישראל, אבל הן עושות את זה מתוך הנחה שרוב הזמן החיבור לא יהיה בשימוש. הן לא מסוגלות פיזית לספק כזה נפח של תעבורה על בסיס קבוע. לפני שהשירות הזה בכלל יוכל לצאת לבטא ראשונית יש צורך בשדרוג מערכות עמוק של כל תשתיות האינטרנט, שלא רק יאפשר תעבורה בכזה נפח, אלא יספק אותו בכל שעה משעות היום, לא יתנתק אף פעם ויהיה נטול לאגים לחלוטין. מעבר לזה, אם החברה שלי תרצה להוריד סרטון מיוטיוב בזמן שאני משחק ב-GTA V, כדאי שהחיבור שלנו לרשת יהיה טיפה מהיר יותר מ-5 מגה, מה שלא מקל על הספקיות.
ושוב – בואו נשאיר גם את הבעיה הזו מאחור, ונניח לשם הדיון שמבחינה טכנית השירות הזה מושלם. של-OnLive יש את היכולת לגרום למשחק על מחשב שנמצא ביבשת אחרת להרגיש בדיוק כאילו אני משחק על מחשב שמונח כאן ליד הרגליים שלי. גם במקרה הזה, יש פה מישהו שמאמין שהחברות ששולטות היום בחומרת הגיימינג יתנו לשירות כזה לצאת לפועל? שהן לא יעשו כל שביכולתן למנוע ממנו לראות אור יום?
nVidia ו-ATI, שתי חברות ענק שחומרה מתוצרתן יושבת בלב כל מחשב שמריץ משחקים (הרשיתי לעצמי להתעלם פה מהשבבים של אינטל, כי גם שאר העולם הנאור מתעלם מהם), חייבות את הקיום שלהן למירוץ החימוש הזה. אם כח המחשוב יעבור מהמחשב האישי למחשבי העל של OnLive, הן עוד יתגעגעו לימי המיתון. מיקרוסופט, סוני ונינטנדו מוכרות מכונות משחקים במיליארדי דולרים, ואני לא חושב שיש לאף אחת מהן כוונה לתת לחברה אנונימית לשבור להן את השוק ככה.
אז גם אם החברות האלה לא יאחדו כוחות ויגרמו ל-OnLive לפשוט את הרגל, הן בטח יסגרו דילים של הפצה אקסקלוסיבית עם חברות המשחקים, מה שיהפוך את OnLive ממהפכת הגיימינג שהוא היה אמור להיות לסתם עוד קונסולה שכדאי שתהיה בבית.
אני בכוונה בכלל לא נכנס להשלכות של שירות שכזה, כמו איבוד השליטה על משחקים שקניתם, או המשך האמורפיזציה של המושג “בעלות” בעידן הדיגיטלי (מה יקרה לכל המשחקים שקנינו אם הם אכן יפשטו את רגלם?). אני רק מדבר על חוסר האמונה המוחלט שלי בהיתכנות של השירות הזה לצאת לפועל בסופו של דבר. אבל אני בהחלט מתכנן להמשיך לעקוב אחריו, עם לא מעט תקווה להתבדות.
29 במרץ, 2009 בשעה 8:09
מרתק.
ונכון, לדעתי. נשמע לא ישים מבחינה טכנית ובעייתי מהרבה בחינות אחרות.
29 במרץ, 2009 בשעה 10:21
מה יקרה ביום בו מליוני גיימרים ישתמשו ב 5 מגה של מידע? כלום
באמת כלום – נכון, מדובר פה בצריכה גדולה יותר של שרותי האינטרנט בעולם, אבל בואו לא נישחף: 1. עם כל הכבוד לקב’ הגיימרים בעולם, הם רחוקים מלהיות אפילו חצי ממשתמשי האינטרנט בעולם, כך שאני לא דואג לספקיות האינטרנט. 2. רק במדינת העולם השלישי ישראל – 5 מגה נשמע הרבה, אבל להזכירך אפילו בארץ כבר מדובר על חיבורי אינטרנט של 50 (!) מגה, וזה עדיין אינו גבול היכולת של ה DSL והכבלים.
בעניין קידוד הוידאו, פה לצערי אני די חסר ידע מוקדם, אבל זה לא חידוש שטכנולוגיות הקידוד נמצאת בתאוצה אדירה כבר לא מעט שנים – עד לפני כמה שנים שירותים כמו יוטיוב פשוט לא היו אפשריים ללא ההתקדמות בתחום, אז נכון מיוטיוב לסטרימינג המדובר יש עוד מדבר סיני שלם לעבור, אבל בהתחשב בעובדה שכבר קיימים פתרונות HD סטרימינג, זה לא כזה לא מציאותי.
בעניין התחרות, נכון זו באמת תהיה תחרות קשה, אבל אל תשכח שגם פה יש מרוויחים.
פתאום ה PC יחזור שוב להיות פלטפורמה הגיונית למשחקים, ה MAC סופסוף יוכל להוות קונסולת משחק בעצמו. הנה קיבלנו שני שחקנים די שמנים שיכולים להרוויח מזה לא מעט…
שורה תחתונה, נכון – עד שלא נראה את זה עובד, זה יישאר בגדר אגדה (כמו פרסומת של מייקרוסופט למ"ה ללא מסך כחול).
אבל המגבלות פה הם (אם בכלל) טכנולוגיות גרידא, ואם להתחשב בהתקדמות הטכנולוגיה (מי אמר חוק מור?) זה רק עניין של זמן עד שזה כן יהיה אפשרי, ואז – אין ספק שמדובר פה במהפכה (ולא בהרכח רק לסקטור המשחקים, למה לא מ"ה שלמות מבוססות על אותה תשתית?)
שווה בדיקה.
29 במרץ, 2009 בשעה 10:31
בגדול אני מסכים שרוב ההתלהבות הראשונית מ-OnLive נוטה לקבל את דבריהם כדברי אלוהים חיים, אבל תרשה לי לסנגר עליהם קצת, מאחר ונדמה לי שרוח הפסימיות דחפה אותך לאיזו קיצוניות שלדעתי לא מבוססת על הרבה:
1. קודם כל, ניטפוק לפתיחה: אתה לא יכול להשוות את GDC ל-E3 ובטח לא ל-CES. זה קצת כמו להשוות את תערוכת הרכב הגדולה שיש בגני התערוכה בפסח ל… נניח… יום פתוח במחלקת ההנדסה של הטכניון. GDC הוא כנס מפתחים מקצועי, שמזמין אליו יוצרים ומתכנתים כדי להבין איך לעשות משחקים טובים יותר. הוא לא אמור להיות איזה מופע מרהיב של משחקים חדשים – זה סתם יפריע לאנשים שמגיעים לשם כדי ללמוד. אפרופו E3, אל תאבד תקווה מהר כל כך, הסימנים מראים שהשנה התערוכה חוזרת לגדולתה.
2. אתה מדבר על "גיימרים שקונים עכבר ומקלדת חוטיים", ומתעלם מהעובדה שמדובר במיעוט מצחיק מבין כלל הלקוחות שעשויים להתחבר לשירותים של OnLive. גם אם נניח שהם באמת לא יוכלו לסבול עיכוב של אפילו מילי-שנייה, OnLive יוכל להפוך לשירות מצליח ופופולרי גם בלעדיהם.
3. אני לא מתחבר לטענה של לידברטר מ-Eurogamer. יישומי IPTV דווקא כן עובדים – והם לא זקוקים לשום המצאה של OnLive. הסיבות לכך שהם עדיין לא להיט ברחבי העולם אינן טכנולוגיות אלא מסחריות ורגולטוריות.
4. עד כמה שהבנתי, OnLive מתכוונים להקים מרכזי שירות בצמתי האינטרנט המרכזיים של המדינה בה התשתית שלהם נפרסת. הטיעון של "היכולת לגרום למשחק על מחשב שנמצא ביבשת אחרת וכו'…" לא מדויק מאחר ול-OnLive אין שום כוונה להציע שירות כזה. אתה לא תוכל להתחבר אליהם מישראל, נניח, עד שזכיין מקומי שיושב אצלנו לא יחליט לרכוש את הטכנולוגיה שלהם. אם המחשבים של OnLive יושבים אצל ספק האינטרנט שלך או בצומת האינטרנט הישראלית… נו, זה עדיין אתגר טכני מכובד, אבל אפשר לאלתר לזה פתרונות עד שהאינטרנט תשתדרג קצת – וזה עוד יקרה.
5. OnLive לא מייצרת מחשבים. היא לא מתחרה עם ATI ו-nVidia. בהנחה אופטימית שמהפכת "הענן" אכן תגיע לתעשיית הגיימינג, היא לא תגרום לחברות החומרה לפשוט את הרגל – רק לשנות באופן מהותי את הדרך שבה הן עושות עסקים. האלמנט של הצרכן יימחק כמעט לגמרי, וחברות כמו nVidia ו-ATI יעשו כסף ממכירת מערכות למרכזי מחשוב ענקיים (תשאל את החבר'ה ב-SUN או IBM כמה זה נורא…). נינטנדו היא כרגע החברה היחידה שבאמת מוכרת מכונות משחק במיליארדי דולרים. מיקרוסופט וסוני מוכרות קונסולות – ומשלמות על כל קונסולה שנמכרת. מודל הסבסוד הזה הוא לא עניין פשוט, ויכול מאוד להיות שהם ישמחו להפטר ממנו ולהתמקד בתחומים אחרים כמו פיתוח משחקים ושירותים.
29 במרץ, 2009 בשעה 11:07
אני אצטרף לאילן ואזכיר שהGDC היא לא מסיבת עיתונאים כמו E3, ליפזיג או טוקיו (למרות שאני חושב שההקבלה ליום פתוח של הטכניון עושה לה עוול). מדובר בכנס של מפתחים ובעבור מפתחים, ואת החדשות והחידושים שהוא מספק אתה בדרך כלל תוכל לראות רק בעתיד הרחוק יותר.
נכון שלפעמים יש הכרזות שנוגעות ישירות אליך, ולפעמים יש מסיבות עיתונאים שמנסות לתת לכל העסק של פיתוח המשחקים קצת סקס אפיל (כמו קליפי B שהכריז על גירס 2 בתערוכה בשנה שעברה, אחרי שהוא התפרץ דרך קיר עם רובה ועליו מסור חשמלי) אבל המטרה של הכנס בגדול היא לחלוק ולשתף את הידע של קהילת מפתחי המשחקים.
לגבי הבולשיט היחצ"ני הזה של אונלייב – כרגע אני לא אטרח להגיב לזה ופשוט אסכם בשתי מילים" "לא ילך".
29 במרץ, 2009 בשעה 12:06
אם תפסיק לחשוב על זה בטור "השירות שאני ישחק בו FEAR2 מהתחלה עד הסוף"
או "זה שאני ישחק בו UT3 ברשת וישאר תקוע עם דיליי של אחד מיליסקונד"
ותתחיל לחשוב על זה ככה "השירות שבו אני ישכיר לגו באטמן בשביל לשחק עם המשפחה כשדודים שלי בני ה6-8 באים אלי מרחוק"
או "כולה לעשות ראונד מירורס איג לשחרר תעצבים שלי על הבן ז***נה שהיבא עצבים היום בעבודה".
השירות עלול לעבוד אך לא כתחליף למשחקים שהייתה קונה
29 במרץ, 2009 בשעה 15:07
"העתיד (הרחוק) של הגיימינג!"
זה הכל.
29 במרץ, 2009 בשעה 18:56
ה-Rio הזה פשוט קישקוש.
נראה לכם שמישהו ייקנה את הנגן הזה.
קודם כל צריך לחבר אותו למחשב כל פעם שרוצים לטעון מוזיקה,
ויש עליו רק 32 מ"ב שזה כולה 12 שירים, בקושי אלבום.
וגם אותם לוקח ימבה זמן להעלות.
שלא לדבר על זה שהביטרייט רק 128 קב"ש, שום חובב מוזיקה אמיתי
לא ירצה דבר כזה. ומה פתאום הם ייזרקו את כל האלבומים שהם צברו במשך השנים לאשפה.
ואני בכוונה בכלל לא נכנס להשלכות של מוצר שכזה, כמו איבוד השליטה על אלבומים שקניתם, או המשך האמורפיזציה של המושג “בעלות” בעידן הדיגיטלי.
וחוץ מזה חברות המוזיקה הן תעשייה שמגלגלת מיליארדים. נראה לכם שהם
ייתנו למוצר כזה לצאת לשוק. נראה לכם…
29 במרץ, 2009 בשעה 19:05
בעיניי הטיעון הכי דומיננטי הוא זה של טים באקלי: כבר היינו שם. רק לפני כמה עשרות שנים, נראה היה שמסופים טיפשים שעושים את כל העיבוד שלהם בצורה מרוחקת יהיו אתנו לתמיד.
29 במרץ, 2009 בשעה 19:22
אולי תתפלא לשמוע אבל יבמ ממשיכה להחזיק
חטיבת מיינפרמים רווחית ומשגשגת.
וכן כבר היינו בסרט הזה, ואז ה-PC הרבה יותר זול מהמיינפריים.
עכשיו החוות שרתים ("מיינפריים") הרבה יותר זולה מקונסולה משחקים("PC").
מחשוב הענן מגיע, הוא מתגבר אט אט, וכמו טורנדו הוא ייקרע לגזרים ויהפוך על פיה כל חלקה בתעשיית המחשוב.
ומי שמתקשה להבין שיילך לקרוא בויקיפדיה את הערך Disruptive Technology.
30 במרץ, 2009 בשעה 17:15
ה-DRM הזה פשוט קישקוש.
נראה לכם שמישהו ייקנה משחק עם DRM.
קודם כל צריך להתחבר לאינטרנט כל פעם שרוצים לשחק,
גם אם זה משחק סינגל פלייר שלא מצריך בכלל אינטרנט.
ולפעמים החיבור נופל ואז אי אפשר לשחק.
שלא לדבר על זה שעם כל ההגנות שדופקות לפעמים את הCDROM, אף אחד שדואג למחשב שלו לא ירצה דבר כזה. ומה פתאום מספר התקנות מוגבל? מה אם הם רוצים למכור את המשחק אחר כך למשל? או להתקין אותו על המחשב החדש?
ואני בכוונה בכלל לא נכנס להשלכות של מוצר שכזה, בעיקר עם חברה שמספקת את השירות פושטת יום אחד את הרגל ואז נתקעתם עם עותק משחק שאי אפשר לעשות איתו כלום.
וחוץ מזה הפיראטים במילא פורצים את המשחק ונהנים מחוויה שלא מגבילה אותם. נראה לכם שזה יגרום להם פתאום לקנות את המשחק? נראה לכם…
לתגובתי:
כל אחד יכול לעשות מניפולציות הטות את הטקסט הזה לטכנולוגיות שהצליחו/נכשלו ככה שזו לא חוכמה לבחור את המקרה שבו הטכנולוגיה כן הבשילה כדי להדגים את הנקודה שלך (ואגב, במקרה שלך דוווקא הריו עצמו שהיה חלוץ נכשל. רק מאוחר יותר הגיעו שחקנים אחרים שתפסו את השוק)
30 במרץ, 2009 בשעה 18:14
(3 שנים)
וזאת בדיוק הייתה הנקודה.
30 במרץ, 2009 בשעה 20:09
אם כבר הזכרתם קונסולות, אני עדיין שואל את עצמי למה קוראים להן ככה כשכבר מזמן לא מדובר רק על יחידת תקשורת…
בקשר לOnLive – עם כל הכבוד לטכנולוגיה, הסיכוי שזה יתממש בארץ עם התמיכה הנהדרת של יבואניות המשחקים פה הוא אפסי…
לא קראתי את כל הפוסט (שמעתי על הידיעה באתרים נוספים), אבל נדמה לי שהייתה ידיעה מאוד דומה לפני כמה חודשים בהקשר של משחקים סלולרים…
1 באפריל, 2009 בשעה 18:30
GOD קיים ברמה ניסיונית בחברת Cablevision בארה"ב יחד עם שאר שירותי הon demand שלה, נראה שיש כיוון מסחרי יותר רחב בהפצה של זה דרכה מאשר דרך Onlive