איזה שנה נוראית הייתה 2016, הא? מלאה בדברים כמו DOOM, ו-Firewatch, ו-Pokemon Go, ו-Final Fantasy חדש, וסוף סוף יצא The Last Guardian, ורגע, בעצם 2016 הייתה ממש אחלה מבחינת משחקים! אז בזמן ששאר העולם עולה באש, בואו תצטרפו אלי בפינת האסקפיזם שלנו ונדבר על כמה כיף פה.

Overwatch

אני יודע שזה לא בדיוק חתרני להגיד שבליזארד הם ממש טובים בעיצוב משחקים, אבל האמת היא שמאז דיאבלו 2 לא היה להם אף משחק שאהבתי. ואני גם שונא את הקטע שלהם של לעשות רמיקס לעולמות קיימים ולמצוא עוד ועוד דרכים לסחוט את מה שכבר יש, במקום ליצור דברים חדשים ומעניינים (גם אם מלאים tropes), כמו שהם הוכיחו בעבר שהם בהחלט יודעים לעשות.

ואז הגיע Overwatch והוא פשוט משחק מושלם. ה-IP החדש הראשון של בליזארד במאה ה-21, והוא משחק מהיר, כיפי, מעניין, עם דמויות חדשות ומגניבות, מפות מגוונות, הפיצ’ר הגאוני של play of the game, והמון פוטנציאל ל-memes, קוספליי, ו-fanfic. יש בו דמויות מכל העולם, עם יחס כמעט שווה של גברים/נשים ומגוון רחב של מקצועות ומבני גוף. יש בו דמות אוטיסטית, דמות עם PTSD, ודמות לסבית שמופיעה על העטיפה והיא הפנים הרשמיים של המשחק. יש לו עדכונים חינמיים סדירים שכוללים דמויות חדשות, מפות חדשות, ועוד ועוד.

אחרי מעל 100 שעות משחק בחצי שנה אין לי ספק שהמשחק הזה הולך לשרוד עוד הרבה, ושאני אהנה מכל רגע.

Titanfall 2

העובדה ש-DOOM הוא לא הפתעת השנה שלי היא בעצמה סימן לכמה מוצלחת הייתה השנה הזו. במקרה של Titanfall 2, לא רק שלא ציפיתי ממנו לכלום, אפילו לא זכרתי שהוא קיים. אבל הוא בהחלט קיים, והוא מצוין, ואפילו אחד המשחקים הכי טובים ששיחקתי השנה. ובכלל לא נגעתי במולטיפלייר שלו.

הקמפיין נמשך 6 שעות, ומשהו כמו 4 מתוכן שיחקתי בלי הפסקה, פשוט כי לא יכולתי להפסיק. כל שלב מציג אלמנט חדש ומשתמש בו בדרכים מפתיעות ומגניבות, ונמשך כמעט עד שהוא ממצה אותו אבל עדיין משאיר טעם של עוד. יש לו מכניקה מאוד זורמת ו-pacing שנותן בדיוק מספיק רגעים שקטים כדי לתפוס את הנשימה לפני שהוא זורק אתכם שוב לעומק האקשן. כל זה, יחד עם עלילה גנרית אך חביבה, מתחבר לקמפיין סוחף ומגוון שהוא אחד ממשחקי האקשן הטהורים הכי טובים ששיחקתי. ועם רובוטים ענקיים, כמובן.

עיצוב שלבים טוב

בשנים האחרונות יותר ויותר משחקים הם או עולמות פתוחים שאתם יכולים לעשות בהם מה שבא לכם, או action adventures שעוברים מנקודה לנקודה, מ-set piece ל-set piece, בלי נקודות עצירה או חלוקה ברורה. וזה לא שיש בעיה עם זה, אבל שנת 2016 הזכירה לי כמה התגעגעתי לקונספט של שלבים, וספציפית שלבים שמעוצבים ממש טוב.

הבנק של Deus Ex: Mankind Divided היה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שסיימתי קטע במשחק וחשבתי לעצמי, “וואו, זה היה שלב ממש מוצלח”. לא “קווסט” או “סביבה” או “פרק” – פשוט שלב מעוצב ממש טוב. מקום סגור ומופרד, עם תמה ספציפית, וכל מיני דברים שמוכלים בתוכו. ואז הגיעו Titanfall 2 ו-Dishonored 2, שהם פשוט מופת של עיצוב שלבים.

עם כל אהבתי למשחקים כמו The Witcher 3 או Uncharted 4, טוב לדעת שהאמנות העתיקה של עיצוב שלבים עדיין לא אבדה מהעולם. ויו, השלב ההוא מ-Titanfall 2 היה פשוט מעולה. You know the one.

ומצד שני…

האמת? אין ממש צד שני. היו פה ושם משחקים שפחות נהניתי מהם, אבל תכלס לא קרה שום דבר השנה שבאמת עיצבן או איכזב אותי. מ-No Man’s Sky לא היו לי המון ציפיות מלכתחילה. VR לא מסתמן כהצלחה מסחררת, אבל נראה שזה בסך הכל די סבבה. פורטים ל-PC ממשיכים להיות גרועים, אבל המפיצות לפחות קצת יותר מודעות לזה ומטפלות בזה קצת יותר טוב, ושום דבר השנה לא התקרב אפילו לזוועה של Arkham Knight (שהיה אכזבת השנה שלי שנה שעברה). בכלל, כל הטרנדים הגרועים שאני יכול לחשוב עליהם הם דברים שהיו גם בשנים קודמות, רק עם סימני שיפור.

אבל איזו שנה נוראית הייתה 2016, הא?