כשנגשתי לכתוב את הפוסט האחד והיחיד שאני מפרסם בגיימפאד מדי שנה, הבנתי שלעולם לא הייתה לי שנה פחות רוויה במשחקים חדשים. שיחקתי פחות – דברים חדשים ובכלל – ותשומת הלב שלי בכלליות הייתה מופנית לנושאים אחרים. אפילו הקלטתי הרבה פחות פרקי גיימפוד ממה שהייתי נוהג לעשות בעבר, ואני מתגעגע! השנה, דווקא משחקים מוכרים תפסו את תשומת הלב שלי יותר מהחדשים, אולי בגלל שהיה לי נוח לחזור אליהם.

אבל בכל זאת, היו כמה משחקים שאין ספק שראוי לציין:

DOOM

לרבים מאיתנו דום היה אחד המשחקים הראשונים ששיחקנו בהם, התמכרנו להם, ונשאבנו אליהם. היה משהו באקשן הטהור ובקצב קבלת הנשקים והתקדמות האויבים שפשוט היה מאוזן. כשהודיעו שהפרק הבא בסדרת דום לא יהיה דום 4 אלא פשוט… DOOM, הייתי סקפטי. דום 3 היה מאכזב וחטא לז'אנר המקורי, הטריילרים ל-DOOM נראו ריקים ומוגבלים, והדמו לכשיצא לא שיקף נאמנה את חווית המשחק.

לשמחת כולנו, כש-DOOM יצא הוא הפתיע לחלוטין. עם נוסחא קצת שונה, האקשן חזר להיות קצבי ומרענן, עם התקדמות הדרגתית של אויבים, נשקים ומקומות להסתובב בהם. הגישה לסיפור שוקפה באופן נפלא על ידי גיבור המשחק, בצורות שונות של זלזול ורצון להתקדם לגל האויבים הבא. DOOM הצליח להביא את הסדרה לשנת 2016 ולהפוך את הנוסחא לרלוונטית, כיפית ומדביקה לכסא. ובנוסף להכל – המשחק קיבל 40% הנחה סמוך מאוד למועד היציאה שלו!

Homeworld: Deserts of Kharak

אחרי שב-2015 קיבלנו את גרסת ה-Remaster של Homeworld, בתחילת 2016 זכינו סוף סוף במשחק נוסף בסדרה. רק שהפעם, במקום להיות סביבה תלת ממדית אמיתית כמו בקודמים, קיבלנו מדבר. הרבה, הרבה מדבר. מדבר חד גוני, נטול מרכיבי נוף אמיתיים וגלקסיות אין-סופיות כמו בעבר. קיבלנו את Kharak, כוכב הבית הקודם של הגזע הגלותי שבמשחק, בסדרת אירועים המתרחשת לפני  Homeworld הראשון.

איכשהו, זה עדיין עבד מצויין. המשחקיות שמרה על המרכיבים החשובים, הסיפור היה מעניין והתחבר בהחלט למי ששיחק במשחקים הקודמים. הגרפיקה בהחלט לא הרשימה, והיו כמה אלמנטים מקרטעים, אבל זהו משחק שלחלוטין מוצלח מסך חלקיו. הלוואי שנזכה לראות עוד כמוהו.

Civilization VI

אני יודע שרבים וטובים מחברי הבלוג דיברו רבות על המשחק האחרון בסדרת Civilization. אמנם לא יכולתי להשתתף בדיונים, אבל אני נמנה על המחנה שנהנה מהשינויים והעדכונים שעשו לפורמט. כיף לראות שעדיין מצליחים לרענן סדרה מבלי להרוס את הייתרונות והכיף הבסיסי של הז'אנר. כמו האחרים, אני מחכה לראות מה יביאו איתן ההרחבות, אבל אני כבר עכשיו נהנה מאוד מהמשחק כפי שהוא.

ומצד שני…

משחקים חלקיים

לא, זאת לא טרוניה על  DLC. גם לא על משחקים שאני משלים אותם רק חלקית (למרות שזה נכון). לשמחתנו אנחנו נמצאים בתקופה שבה משחק שיוצא והוא לא טוב מספיק, מאוזן מספיק או מלא מספיק יכול לזכות בעדכונים ענקיים וחינמיים חודשים לאחר שיצא. עד פה הכל טוב ויפה, אבל זה יוצר מצב בעייתי בו כבר אין לי מושג מתי לשחק במשחקים.

מאותה סיבה שאני לא משתתף אף פעם בבטות של משחקים בפיתוח או קונה משחקים מוקדם על מנת להנות מגרסאות אלפא, קשה לי עם הרעיון של לשחק במשחק שיכול להיות שייראה שונה מאוד כמה חודשים או אפילו שנה אחרי שיצא. בין Stellaris, Master of Orion ואפילו כותרים כמו No Man's Sky, לא ברור מה נקודת העצירה הטבעית שבה שווה שאכנס למשחק חדש.

לפני שזועמים עלי, אני מבין שזו לא בעיה אמיתית. אני ממש לא מתלונן שממשיכים לתחזק ולשפר משחקים שצריכים את זה, זה נפלא. פשוט אין לי מספיק קשב בשביל לעקוב אחרי כל התהליכים האלו, ולפעמים יש לי תחושת החמצה כשאני מבין ששיחקתי במשחק בגרסא פחות מוצלחת, וכנראה לא אחזור אליו בזמן הקרוב (או לפעמים גם הרחוק). אני ממצה משחקים, והם נשארים ממוצים, גם אם שלושה עדכונים מאוחר יותר החייזרים ב-No Man's Sky יוכלו לכתוב בשבילי את שאר התזה.