אז שיחקתי השבוע ב- Kingdom Hearts Ultra HD Remix 2.719338 Turbo Edition או איך שלא קוראים לו. הוא היה מעניין למדי, וממש לא מה שציפיתי, ויש לי כל מיני דברים להגיד עליו. למרבה המזל, אני חבר בבלוג משחקי וידאו ואני בטוח שהקוראים שלנו ישמחו לביקורת כתובה פעם בעשור או משהו; אבל אני לא באמת יכול לכתוב ביקורת למשחק הזה.

הבעיה עם Kingdom Hearts x+ε היא שהוא לא משחק. הוא מין מארז אקראי שמכיל שלושה דברים שונים ולא באמת קשורים זה לזה:

1. Kingdom Hearts 3D: Dream Drop Distance – גירסת “HD”* למשחק 3DS (!)מלפני 5 שנים, שהיה סוג של המשך ל-Kingdom Hearts Coded, משחק פאזלים לטלפונים ניידים (!!) שיצא במקור רק ביפן ב-2008-9 ואז הגיע ל-DS בכל העולם ב-2011.
2. Kingdom Hearts χ Back Cover – מעין cutscene או סרט אנימציה או איך שתרצו לקרוא לזה, שמתקשר ל-Kingdom Hearts χ, משחק דפדפן (!!!) מ-2013 שמתרחש איזה 100 שנה לפני Kingdom Hearts המקורי.
3. Kingdom Hearts 0.2: Birth By Sleep – A Fragmentary Passage – כן, זה השם האמיתי של המשחק, נשבע שלא המצאתי שום דבר הפעם – משחק חדש לחלוטין שהוא המשך למשחק PSP (באמת שאני רק מעתיק מויקיפדיה) מ-2011.

אם הצלחתם לעקוב אחרי כל התיאור הזה, בטח עלו לכם בראש לפחות חלק מהשאלות הבאות:

• WTF?
• למה הם הוציאו את זה ל-PS4? הכל פה המשכים לדברים שהיו רק על קונסולות ניידות או דפדפנים.
• הדבר הזה עולה $60?**
• הם באמת מצפים שיותר מ-4-5 אנשים בעולם יכירו את כל הרקע שצריך בשביל להבין מה הולך בכל שלושת הסיפורים האלה?
• רגע, ברצינות עכשיו, WTF?

אכן, זה מוזר. אולי זה מיועד לאספנים מושבעים – אם כי הם בטח כבר שיחקו ב-Dream Drop Distance על ה-3DS – אבל מעבר לזה אין לי הסבר הגיוני. זה כמו שמארוול היו מוציאים מארז שמכיל את ה-5 פרקים האחרונים של Agents of SHIELD, כמה חוברות של איירון מן משנות ה-90, ואת Thor 2. וההשוואה הזו לא מגיעה משום מקום: הדבר הראשון שחשבתי עליו כשקראתי את התיאור המלא בויקיפדיה (טוב, בסדר, השני – מיד אחרי “WTF”) היה “הו לא, הם מנסים לבנות יקום מורחב”.

יקומים בדיוניים כאלה הם תמיד בעיתיים. גם כשכולם מסכימים שהם מוצלחים ועובדים טוב. יאצי מתלונן על הבעיה הזו ב-Resident Evil כבר שנים, ו-MovieBob עשה קריירה מלספר על כל הזוועות שקרו בתעשיית הקומיקס בשם ה-continuity. היקום הקולנועי של מארוול והיקום הטלוויזיוני של DC רק ממשיכים לצבור תאוצה, אבל לאחרונה מופיעות יותר ויותר ביקורות על כמה שהם בלתי-חדירים לצופים חדשים. אם אתם רוצים לראות עכשיו את The Flash, לא מספיק להשלים את 3 העונות שלו; כדי להבין כמו שצריך את כל הרפרנסים והקרוסאוברים, כדאי לראות גם את כל הפרקים של Arrow ו-Super Girl, ואולי גם Legends of Tomorrow, ופתאום זה נהיה פרוייקט רציני. ונראה לכם שהיה לכם מושג מה הולך ב-Civil War אם לא הייתם רואים לפחות חצי מ-12 הסרטים שהגיעו לפניו? ואלו שתי חברות שיש להן עשרות שנים של ניסיון בבניית קאנון.

דיסני ו-Square Enix הלכו אפילו יותר רחוק ופיזרו את הסיפורים שלהם בין פלטפורמות שונות ומשונות, מה שכמעט מבטיח שלרוב האנשים לא יהיה את כל הקונטקסט הדרוש. שיחקתם “רק” ב-Kingdom Hearts 1 ו-2? פחחחח, לא תכירו בכלל חצי מהדמויות פה. ציפיתם לעולמות מוכרים, ומיקי וגופי ודמויות דיסני קלאסיות כאלה? לול. פה זה לא Kingdom Hearts 3. המשחק הזה הוא ה-Antman של היקום של Kingdom Hearts, משהו קטן להסיח את דעתנו עד שיוצא הדבר ה”אמיתי” הבא.

אבל אי אפשר להכחיש שיש משהו מושך ומעניין בסדרות הארוכות האלה. קרוסאוברים קורים כי הם מגניבים ומרגשים. סיפור כמו Civil War לא היה מעניין אף אחד אם לא היו דואגים לבנות את כל הדמויות והקשרים ביניהן בסרטים הקודמים. ואחרי ההצלחה של מארוול אין ספק שנראה לא מעט פרוייקטים כאלה בעתיד הקרוב. ובכל זאת, יש דברים שחשוב להקפיד עליהם – ואם לא הבנתם מהטון הכללי של הפוסט, Kingdom Hearts: Some Random Words And Numbers הוא לא מהמקפידים. אז לשירותכם, המדריך המלא של עופר לאיך לא לבנות סדרות.

החוק הכי חשוב: תכתבו סיפורים, לא חלקי סיפורים. אם אתם רוצים להראות משהו מנקודת מבט של דמות אחרת, או לגשר בין שני פרקים קיימים, או להסביר איך קרה דבר מסוים – בכיף, אבל תכתבו סיפור אמיתי סביב זה. או שתוציאו את זה בתור DLC קטן או DVD extra או משהו, ואל תרפרנסו לזה בעתיד כי הרבה אנשים בטח לא יראו את זה. ואפרופו רפרנסים עתידיים: לכו קדימה בזמן. עיקוף קטן פה ושם זה בסדר, אבל הסדרה של Kingdom Hearts מכילה יותר פריקוולים וסיפורים שמתרחשים במקביל מאשר המשכים נורמליים. מספיק קשה לעקוב אחרי זה בלי להצטרך לזכור מה קורה מתי ואיפה כל דמות נמצאת בכל רגע.

מסיבות דומות, כל החלקים של הסדרה צריכים להיות נגישים לקהל. מארוול בדיוק הכריזו שסדרת המשחקים שלהם תהיה עצמאית ולא כפופה לקאנון הקיים, כי הם לא אידיוטים ויודעים מה הם עושים. והיקום הטלוויזיוני שלהם הוא אותו אחד כמו היקום הקולנועי, אבל הסדרות בנטפליקס בכוונה לא מתכתבות עם מה שקורה בסרטים ולהיפך. ל-DC בכלל יש שני יקומים נפרדים לחלוטין. אחד הדברים הראשונים שדיסני עשו אחרי שהם קנו את Star Wars היה להכריז על כל הספרים וה-extended universe כלא תקפים מבחינתם. יקום מולטימדיה אפי אולי נשמע מגניב על הנייר, אבל מעשית זה רק מקטין את הקהל הפוטנציאלי.

ובאמא שלכם, אם אתם עושים מארז שמכיל כמה דברים, לפחות תנסו למצוא איזשהו חוט מקשר ביניהם. בטח בעידן הדיגיטלי, כשאפשר באותה מידה להוציא כל אחד מהדברים האלה בנפרד. ואז אולי אם, נגיד, דוגמה היפותטית לחלוטין, מישהו רוצה לשחק ב- A Fragmentary Passage אבל לא אכפת לו ממשחק 3DS ישן או סרט מצויר לא קשור – עדיין יהיה סביר לקנות את המשחק האחד שכן מעניין בלי להצטרך לשלם עליו הרבה יותר מדי.

אז בקיצור, הנה הביקורת שלי על Kingdom Hearts 2.VIII Extreme Much Wow: פחחחחח. והאמת ש-Fragmentary Passage די מגניב. ולסיכום: WTF.

* המשחק טוען שהוא HD remake, אבל הגרפיקה נראית כמו גירסה upscaled של משחק PS2 במקרה הטוב.
** גילוי נאות: אני לא הייתי צריך לשלם $60 כי קיבלתי עותק ביקורת של Kingdom Hearts ++: Ultimate Extra Remake Deluxe Collection באדיבות הד ארצי.