בשנים קודמות כל מיני אנשים (היי זיירמן) האשימו אותי שאני קצת מרמה בבחירת משחק השנה שלי, עם כל מיני דברים סבירים לחלוטין כמו "משחק מלפני 6 שנים" או "ממש לא המשחק שהכי אהבתי השנה". אבל הפעם באמת שאין לי ברירה. פשוט, אתם מבינים, היו יותר מדי משחקים טובים ב-2017. כפי שאמרתי בהנגאאוט סיכום השנה שלנו, אם הייתי צריך לדרג את כל המשחקים ששיחקתי השנה, המקום הראשון היה תיקו בין 4-5 משחקים. אני פשוט לא מסוגל להצביע על משחק אחד ולהגיד "זה!" (ספוילר: הייתי צריך לעשות את זה בכל זאת בשביל ההנגאאוט. בחרתי את Persona 5. אבל זה היה קשה!)

אז במקום זה אני ארמה שוב אדבר על תמות כלליות בתור תירוץ ועל הדרך זה גם ייתן לי הזדמנות להזכיר הרבה משחקים שונים בלי העדפה ברורה.

פוסט-פוסט-אפוקליפסה

אני מאוד אוהב מדע בדיוני. רוב הספרים שאני קורא הם מד"ב וזה באופן עקבי הז'אנר שהכי מעניין אותי. אז תמיד ביאס אותי שמשחקי וידאו (חוץ מ-Mass Effect 1+2) כל כך גרועים בזה. נכון, יש מלא משחקי חלל, אבל החלל – והעתיד באופן כללי – ברוב המשחקים האלה הוא רק setting, בלי שום בניית עולם או פרשנות חברתית. ואם מורידים את אלה, מה נשאר? קצת סייברפאנק, ובעיקר אפוקליפסות זומבים. מלא מלא זומבים.

כששיחקתי ב-The Last of Us, אחד הדברים שממש אהבתי בו זה שהוא מתרחש לא מיד אחרי האפוקליפסה אלא דור שלם מאוחר יותר, כשהעולם כבר התרגל לסדר החדש והמוקד הוא יותר להכיר את העולם העתידי ופחות החורבן עצמו. ואז באה 2017 ואמרה "פחחחח, דור אחד אחרי? מה עם מאות שנים?". השנה הביאה לנו לא משחק אחד אלא שניים שמתרחשים ממש בעתיד, עם עולם שנחרב בעבר הרחוק, וחברה חדשה ושונה לגמרי בהווה. Horizon Zero Dawn ו-Nier: Automata הם שני עולמות מקוריים, מעניינים ומרהיבים, עם מלא רובוטים מגניבים, סיפורים מפתיעים, טכנולוגיה, פילוסופיה, ומספיק רעיונות כדי להחזיק 3-4 משחקים ממוצעים.

משחקים עם סטייל

הרבה פשעים נעשו לאורך ההיסטוריה של משחקי וידאו בשם ריאליזם ומירוץ החימוש של הגרפיקה. זוכרים את התקופה האפורה-חומה? הפילטר הירוק של Fallout 3? דייויד קייג'? במשך שנים טענתי בתוקף שזה ממש מוגזם ושהרבה יותר חשוב להיסגר על סגנון אומנותי מעניין ושהמשחק ייראה יפה לפני שבכלל מדברים על פוליגונים או motion capture או anti-aliasing. וגם כאן, 2017 הייתה השנה שבה כמה משחקים התאגדו כדי להגיד לי: פחחחח.

Persona 5 הוא בלי ספק אחד הדברים הכי מגניבים שראיתי אי פעם. הוא נוטף סטייל בכל אספקט שלו, עד לרמות הקטנות של המגזינים שאפשר לקרוא והעיצוב של התפריטים, וזה הופך את חוויית המשחק לתענוג. ומה אתם יודעים, הסיפור מעניין ומרגש גם בלי שבריר של ריאליזם בגרפיקה. השנה הביאה לנו גם את Cuphead – אולי המשחק עם הסגנון הויזואלי הכי כיפי אי פעם – וגם את Nier: Automata ו-Super Mario Odyssey. ופאק איט, אני הולך לספור גם את Hyper Light Drifter למרות שהוא יצא ב-2016, כי שיחקתי בו השנה וזה סיכום השנה שלי. כולם סגנונות ייחודיים ומעניינים, שמתבטאים לא רק באיך שהמשחקים נראים אלא באווירה, בטקסטים, בפסקול ועוד. אז בהחלט יש מקום לגרפיקה טובה ואנימציות פנים איכותיות כמו ב-Uncharted 4 או Horizon – כל עוד מקפידים גם על עיצוב אמנותי כמו ששני המשחקים האלה עשו – אבל אני אישית מעדיף יותר משחקים כמו Persona 5.

סרט השנה

כן, אתם לא צריכים אותי כדי להגיד לכם שיש הרבה דברים טובים ביוטיוב. כן, יש מצב שביליתי הרבה יותר מדי זמן השנה בלראות סרטונים אקראיים מ-League of Legends או Overwatch. אבל אני רוצה לציין את זה במיוחד בגלל דבר אחד ספציפי: ה-speed run של Final Fantasy VII מ-SGDQ. שנת 2017 הייתה לא רעה בכלל בקולנוע ובנטפליקסים, ובכל זאת זה אחד הדברים הכי מעניינים שראיתי השנה. מצחיק, מרגש, אינפורמטיבי, ומאוד נוסטלגי כמובן. 8 שעות זה בערך עונה ממוצעת של סיטקום או Stranger Things, אז אפשר להחשיב את זה בתור משהו כזה?

אה, ואם כבר אנחנו ביוטיוב אז חייבים להזכיר גם את קומדיית השנה, הלא היא Not Now, Phelps! אם פספסתם את הסרטון הזה בדף הפייסבוק שלנו, עשו לעצמכם טובה ותקדישו לו 3 דקות.

ומצד שני…

Loot boxes

בעוד חלק מהמפיצות עסוקות בלפתח משחקים מגניבים ומעניינים, אחרות בילו את השנה בתחרות קשה על תואר החמדנות הבוטה. טוב, לא, זו לא באמת הייתה תחרות קשה – EA פשוט בליגה אחרת, אבל באמת שהיו כאלה שניסו. לאורך השנים עברנו מ"לשלם בשביל DLC" ל"לשלם בשביל תוכן שהוא חלק מהמשחק" ל"לשלם בשביל תוכן קוסמטי" ל"לשלם בשביל להתקדם במשחק f2p" ל"לשלם בשביל תוכן אקראי", וב-2017 חצינו את הגבול לטריטוריית "לשלם בשביל להתקדם במשחק, אבל באופן אקראי, והמשחק עצמו עולה $60". נראה לי ש-Middle Earth: Shadow of War היה הראשון שעשה את זה מחוץ למשחקי הספורט של EA, אבל לא הרבה אחריו הגיעו גם Forza 7, Need for Speed: Payback, וכמובן גולת הכותרת: Battlefront II.

זה כאילו אנשים הסתכלו על כל נסיונות החמדנות האלה מהעבר וחשבו, מה אנחנו יכולים לעשות שיהיה הכי גרוע שאפשר? ובכן, מתברר שהתשובה היא מערכת שהיא pay to win באופן מובהק, אבל גם עם הימורים. זה כל כך גרוע שהרבה אנשים נמנעו מלקנות משחק Star Wars חדש. זה כך כל גרוע שכל מיני ממשלות התחילו להסתכל לכיוון רגולציה. אני מקווה שלפחות כמו במקרה של Online Pass, ה-backlash יוריד את המפיצות מהכיוון המטומטם הזה ונוכל לחזור למשחקים נורמליים. חוץ מ-EA כמובן. נראה ש-EA כבר אבודה ואני אישית לא מתכוון לקנות אף משחק שלהם בעתיד כל עוד הם לא מכריזים על הפיכה משמעותית בהנהלה ובסדרי העדיפויות שלהם. RIP BioWare.

בסה"כ, 2017 השאירה אותי מאוד אופטימי (לגבי משחקי וידאו! לגבי משחקי וידאו.) ויש מספיק משחקים טובים כדי שיהיה אפשר להתעלם בהפגנתיות מכל אחד שעושה שטויות כאלה, אבל נו, די עם זה כבר.