השנים עוברות, וכמות האנשים שממש כותבת פוסטים לגיימפאד הולכת ויורדת. למעשה, אילולא סיום יומן המשחק שלי ב- XCOM 2 בתחילת השנה, לא היו לי אף פוסטים בבלוג שהם לא סרטוני "בואו נשחק" או פרקים חדשים של הפודקאסט ב- 2017. אבל מסורת זו מסורת! והנה היא יוצאת לדרך: 3 דברים טובים ודבר אחד רע ב- 2017, כפי שאני ועופר רואים אותה.

Horizon: Zero Dawn

מי היה מאמין, אה?

כלומר, אוקיי, אני הייתי מאמין. קיוויתי ש- Horizon: Zero Dawn יהיה טוב כפי שהוא נראה בכל ההצגות המוקדמות. אבל לא ידעתי עד כמה. אחרי הכל, מדובר בחברה שעד עכשיו הפיקה בעיקר את סדרת Killzone האפרורית, ובעוד שציפיתי למשחק טוב עם עולם מסקרן, לא שיערתי שהיא תבנה משחק שיש בו, בנוסף לעיצוב העולם הנהדר, גם את אחת ממערכות הקרב הכי מוצלחות שראינו בשנים האחרונות ועלילה נהדרת. עלילה שמצליחה לחבר את כל האלמנטיים המשחקיים שלו, ומצליחה לעמוד במטלה הבלתי-אפשרית לכאורה של גם לספק הסבר סביר ללמה הם קיימים וגם להיות מעניינת וקצת מרגשת ברמה אישית.

לא כתבתי יותר מדי על Horizon פה בבלוג כי, ובכן, לא כתבתי כמעט על כלום פה בבלוג בשנה האחרונה. אבל עופר כתב עליו ביקורת, ואני קשקשתי עליו די הרבה בפודקאסט, ואין לי הרבה מילים להוסיף על זה. מכל הבחינות, מדובר במשחק נהדר, וכנראה התשובה הכי טובה שקיימת לשאלה ״למה לי לקנות פלייסטיישן 4?״. או יותר נכון, התשובה השנייה הכי טובה שקיימת לשאלה הזו, אחרי ״רגע רגע רגע, לא שיחקת The Last of Us אף פעם?!״.

XCOM 2: War of the Chosen

בזכות פיזור מרווח מספיק של משחקים חדשים וחבילות הרחבה, הגרסה המחודשת של מותג הלוחמה-בחייזרים האהוב על כולם, XCOM, מצליחה להשתחל לסיכומי השנה שלי פעם אחר פעם. אבל הפעם, וואלה, הם הגזימו. XCOM 2: War of the Chosen מנסה לעשות את המשימה הבלתי-אפשרית של לקחת את משחק האסטרטגיה האהוב עלי ביותר אי-פעם, ואיכשהו… לשפר אותו? זה ממש נראה לי חשוד. אחרי שהתאכזבתי גם מהדור השני של The Long War, התחלתי באמת להאמין שהדבר האחרון ש- XCOM של Firaxis צריך הוא עוד פיצ׳רים. אבל מסתבר שאם נותנים ל- Firaxis לעשות את זה בעצמם, הקסם שלהם מספיק אפקטיבי כדי שהם יגרמו לי לתהות איך הסתדרתי עם המשחק קודם לכן.

XCOM: War of the Chosen מוסיף למשחק יריבים חדשים, מכניקות טקטיות ואסטרטגיות חדשות, סוגים חדשים של משימות וטריטוריות להלחם בהם, ואת האפשרות להכין פוסטרים מטופשים של החיילים שלכם בכל הזדמנות. מבחינה מכנית, זו אחת ההרחבות הכי דרמטיות שראיתי אי-פעם למשחק כלשהו, ולמרות שהיא משאירה את אחד החסרונות הגדולים של המשחק על כנו (העובדה שהחל משלב מסוים רמת הקושי יורדת ממש ולא מצליחה להתאושש), היא משפרת בערך כל דבר אחר. ובמשחק שמלכתחילה היה טוב כמו XCOM 2, התוצאה היא לא פחות ממדהימה.

Oculus Rift

השנה היא 2017, ויש לי VR. בבית. וזה עובד.

אני מצטער, הייתם מצפים שאני אתרגל לזה כבר. בכל זאת, הטכנולוגיה של היום היא לא הטכנולוגיה של שנות התשעים, וכל זה. אבל עדיין יש לי חלק משמעותי בתוך המוח שבשבילו כל הנושא הזה של VR הוא לא פחות מקסם. וזה קסם שנמצא אצלי בבית עכשיו. והוא גם לא עולה יותר מדי כסף.

במקביל לירידת המחירים הדרמטית של ה- Oculus Rift, נראה שפלטפורמות ה- VR נהנו מהתפוצצות מאוד מרשימה של תוכן בשנה האחרונה. אז נכון, החדירה שלהם לשוק היתה יכולה להיות טובה יותר, המשחקים (לפחות חלקם) היו יכולים להיות ארוכים יותר, וכל התעשיה היתה מרוויחה אם בת׳סדה ופייסבוק היו מפסיקות להתנהג כמו ילדים קטנים ומשחקות יפה לשם שינוי. אבל לעזאזל, ה- VR הזה עובד, וכל הקלישאות ששמעתם לגביו נכונות. הדבר הזה לא יחליף לגמרי את כל הגיימינג שלכם… אבל בתור פלטפורמת גיימינג חדשה ונפרדת, הוא עושה את כל מה שהוא צריך לעשות. ועוד קצת.

ומצד שני…

אני לא יודע למה זה הגיע לרוויה דווקא השנה. אולי זה בגלל שאני לא מתרגש כל כך מ Loot Boxes והיו הרבה פחות דברים שהציקו לי השנה, אבל…

די. די כבר עם "PC Master Race".

אני גם שחקן PC, בסדר? לאורך ~30 שנותיי כגיימר, זו היתה פלטפורמת המשחקים המרכזית שלי, בהפרש ניכר. הוצאות של אלפי שקלים על "מערכת גיימינג" לא זרות לי (ולמעשה, קורות בתדירות קבועה למדי של פעם בשלוש שנים). אבל כשאני שומע גיימר PC אחר משתמש ב- PC Master Race בצורה לא-אירונית אני בעיקר מתכווץ מבושה. מדובר במונח שהומצא ע"י יאצי (בתקופה שבה Zero Punctuation עדיין היה מצחיק) בשביל לצחוק על גיימרי PC ותחושת העליונות הטכנולוגית שלהם ואז נדחף ע"י הנהלת The Escapist בניסיון להרוויח על זה כסף. הצורה שבה קהילת ה- PC אימצה אותו בלי למצמץ בפני היתה מצחיקה בצורה חמודה כזו אם לא היה מדובר, בדרך, במונח שמבטא את תחושת העליונות הזאת בעזרת השוואה ישירה לפאקינג טרמינולוגיה נאצית. מה נסגר אתכם?

וכמובן שהבעיה היא לא רק עם המונח עצמו, אלא עם כל מה שהוא מבטא. הצורך של אנשים להצדיק את הבחירות הצרכניות שלהם ע"י לדרוך על כל האחרות (לא סתם קניתי PC! עשיתי את הבחירה הנכונה היחידה, וכל מי שעשה בחירה אחרת הוא איכר עלוב ונחות ממני!), האובססיביות הטכנית המוגזמת ששולחת אנשים ל- Digital Foundry בשביל להשוות גדלים ולהגיד האם משחק מסוים רץ ב- 60 פריימים לשניה או רק ב- 58 פריימים לשניה, ולכן צריך להוקיע אותו. ציפיתי שעם התבגרות קהילת הגיימינג, השטויות האלה יעלמו לאיטן. במקום זה הן נהיו הלחם והחמאה של קבוצות גיימינג מסוימות. תפסיקו עם זה.