סדרת משחקי Civilization היא כר פורה לדיוני "מה יותר טוב, משחק X בסדרה או משחק Y בסדרה?". הרבה פעמים – לדיונים האלה אין תשובה חותכת אובייקטיבית. כל משחק בסדרה ניסה להוריד אלמנטים מסוימים ולהוסיף אלמנטים חדשים. שחקנים שהתלהבו מפיצ'רים שהתווספו במשחק כלשהו עם יציאתו גילו במהרה מה תג המחיר שהפיצ'רים האלה מגיעים איתם. וכתוצאה – מס' התשובות לשאלה "מה ה- Civilization הכי טוב בסדרה?" זהה למס' המשחקים שיש בסדרה. אפילו קצת יותר, כי יש כאלה שיגידו לכם "Alpha Centauri" או "Call to Power" או משהו כזה. חוכמולוגים.

אבל גם בקרב החוכמולוגים יש קונצנזוס לגבי העובדה שאין לשפוט משחק Civilization בעת השקתו, אלא רק לאחר שהוא מקבל את חבילת ההרחבה מחוייבת-המציאות שלו (ובדרך כלל – רק אחרי שהוא מקבל את חבילת ההרחבה השנייה שלו). כך שהדעות על Civilization VI אולי חלוקות (בטח ביחס לשאלה "מה יותר טוב, Civilization VI או Civilization V?", שאפילו ערן "שיחקתי 5062 שעות ב- Civilization" אבירם לא הצליח לענות עליה), אבל כמעט כולם יגידו לכם שזה לא נגמר עד שזה נגמר, שהגברת השמנה עוד לא שרה, שכדורגל משחקים תשעים דקות ושעד שעוברות שנתיים-שלוש עם כמה עדכונים גדולים לתיקוני באגים ושתי חבילות הרחבה, הדעה שלהם נתונה לשינויים.

עכשיו אנחנו בנקודת האמצע. קצת פחות משנה וחצי לאחר יציאת המשחק, חבילת ההרחבה הראשונה של המשחק, Rise and Fall, שוחררה לעולם. ואחרי כמה עשרות שעות של משחק עם חבילת ההרחבה הזו, אני יכול לבשר לכם בוודאות מלאה שהיא לא משנה כל כך.

אל תבינו אותי לא נכון – זה לא שאין בה שינויים. יש בה לא-מעט כאלה, ועוד מעט נעבור עליהם, ברמות שונות של פירוט. זה פשוט שבשורה התחתונה – Civilization VI נשאר Civilization VI, לטוב ולרע. אף אחת מהבעיות הגדולות שלו לא נפתרה, ואף אחת מהתוספות החדשות לא משמעותית מספיק בשביל למשוך מחדש למשחק את מעריצי הסדרה שלא חיבבו אותו לפני שנה.

בלב חבילת ההרחבה הזו נמצאת המכניקה שעל שמה היא נקראת – עלייתן ונפילתן של אימפריות. ציויליזציות שמצליחות להתעלות על עצמן ולעורר השראה בקרב האזרחים שלהן נכנסות ל- Golden Age, ולעומתן, ציויליזציות שלא מציגות מספיק הישגים חדשים או התפתחות שוקעות ל- Dark Age מבאס. המעבר בין סוגי העידנים השונים נעשה באמצעות מדד חדש, שנקרא Era Score. כל דבר, מכיבוש כפר ברברי, דרך בנייה של פלא עולם וכלה בשיגור חללית לירח, יכול לתרום לכם נקודות ל- Era Score. העניין הוא שאם לא תצברו את הנקודות האלה מספיק מהר, בעידן הבא תכנסו ל- Dark Age. אם כן תצברו את הנקודות האלה מספיק מהר, תצליחו גם לחמוק מגורלכם האכזר, וגם, אולי, לגרום לכך שהעידן הבא גם הוא יהיה Golden Age.

ולמה זה עוזר, הקטע הזה של Golden או Dark Age? ההרחבה החדשה מוסיפה קונספט חדש שנקרא "נאמנות". לכל עיר שלכם יש מדד כזה, שמושפע, בעיקר, מכמה היא ממוקמת קרוב לערים אחרות שהאוכלוסיה שלהם נאמנה אליכם. אוכלוסיות של ציויליזציות אחרות מפעילות לחץ שלילי על העיר שלכם, ואם מדד הנאמנות שלה יירד מדי, היא עלולה למרוד, להפוך ל"עיר חופשית", ובסופו של דבר לעבור צד ולעבור לשליטתה של ציויליזציה אחרת. העניין הוא שב- Golden Age האוכלוסיה שלכם מפעילה הרבה יותר "לחץ נאמנות" על עצמה ואוכלוסיות אחרות, וב- Dark Age – המצב הפוך.

זאת כנראה המכניקה הכי מעניינת של Rise & Fall, כי היא אומרת שאתם לא יכולים להסתער סתם ככה ללב טריטוריית האויב, לכבוש איזו עיר או שניים ולנוח. אתם גם לא יכולים לבנות עיר חדשה על יבשת אחרת, על גבול הטריטוריה האצטקית, ולהשתמש בה בתור בסיס נוח לקראת התקפה עיקרית. כלומר, אתם יכולים, אבל לחץ הנאמנות מהערים השכנות יבלע את העיר החדשה לפני שתספיקו למצמץ. אבל Golden Ages ו- Dark Ages משנים את זה. אתם נמצאים ב- Golden Age והאויבים שלכם ב- Dark Age? אוהו, מי מפעיל לחץ נאמנות עכשיו, כלבים?! בואו לטעום את הפלדה הקרה של החיילים שלי! וגם את הפלדה החמה! הטמפרטורה של הפלדה שלי לא משנה בכלל!

הדינמיקה הזאת, בפועל, קצת יותר מסובכת. בין השאר, כי ה- Dark Age מגיעים עם כמה בונוסים ייחודיים למשחק בשרוול, וכי יותר קל לצאת מ- Dark Age מאשר לא להכנס אליו מלכתחילה. ואם אתם עושים את זה ומצליחים להכנס ל- Golden Age, אתם נכנסים ל- Golden Age על סטרואידים.

לא כל התוספות של Rise & Fall באמת עובדות. קחו בתור דוגמה את ה- Governors – דמויות שאתם יכולים להקצות לערים מסוימות במפה ובכך לתת לערים האלה בונוסים מיוחדים. אירועים שונים במשחק יעניקו"קידום" ל- Governors שלכם, ואז תצטרכו לבחור האם אתם מעלים בדרגה את אחד ה- Governors הנוכחיים שלכם ונותנים לו יכולת חדשה, או מגייסים Governor חדש מתוך מאגר של שבעה מוגדרים מראש. על פניו, מדובר בתוספת נחמדה. אבל כל היכולות של ה- Governors האלה הן כל כך ספציפיות וממוקדות (דברים בסגנון של "הנמל של העיר יקבל בונוסי סמיכות כפולים" או "ה- Workers שיוצאים מהעיר הזאת יכולים לעשות 4 פעולות במקום 3") שבפועל, רוב הזמן הן לא משמעותיות, וכדי שהן כן יהיו משמעותיות אתם צריכים לנהל אותם ממש מקרוב, ולהשקיע המון המון זמן בבונוסים שהם, בפועל, די זעומים.

התוספות החדשות שעוד לא דיברנו עליהן הן מכניקת בריתות חדשה ביניכם לבין ציויליזציות אחרות, והיכולת להכריז על "מצבי חירום" ובכך לגייס כמה מאומות העולם כדי להפעיל לחץ צבאי או דתי על אומה אחרת. הבעיה בתוספות האלה היא שה- AI של Civilization VI עם ההרחבה הוא, פחות או יותר, אותו ה- AI ממקודם. כך שבעת מצב חירום צבאי אתם תגלו במהרה שכל היריבים ובעלי הברית הממוחשבים שלכם… לא עושים שום דבר משמעותי. זה די נוח כשאתם בצד שצריך לשחק הגנתי, אבל לא הייתי ממליץ לכם לסמוך על שכניכם הברזילאים לסייע לכם במלחמה נגד תוקפנותו של הצבא ההודי (גאנדי הזה, תאמינו לי, הוא רק נראה תמים).

פה אנחנו מתחילים להתקרב למקום הקבורה של הכלב. ה- AI של Civilization VI נשאר פחות או יותר אותו הדבר בהרחבה. הממשק, למרות כמה תוספות קטנות מגניבות (בעיקר בהצגת הלחץ הדתי ולחץ הנאמנות שמופעל על כל עיר), נשאר אותו הממשק. מערכת הקרבות הדתית נותרה ללא שינויים. כל אחד מהאלמנטים של גרסת הבסיס של Civilization VI שהיתה כלפיו ביקורת משמעותית – נותר ללא שינוי. והתוספות החדשות שכן נכנסו להרחבה? הן… נחמדות. אבל המנגנון העיקרי שעומד במרכז התוספות האלה מרגיש מאוד "מודבק" על גבי המשחק הראשי ולא ישנה דרסטית את סגנון המשחק שלכם.

והנה, המצבה של "חומי" שאתם רואים פה מסמלת שהגענו ליעד. Rise & Fall מוסיפה המון פיצ'רים למשחק שבסופו של דבר לא מסתכמים ביותר מדי. היא לא פותרת אף בעיה מהותית שהיתה לו. היא לא מוסיפה פיצ'ר שישנה את המשחק שלכם באופן דרסטי. משחק ב- Civilization VI עם ההרחבה הוא מאוד מאוד כיפי, כי Civilization VI מלכתחילה הוא משחק מאוד מאוד כיפי, אבל אלא אם אתם שחקנים שכבר צברו מאות שעות משחק וצמאים לידיות וכפתורים חדשים לשחק איתם, לא בטוח שהיא כל כך שווה את המחיר המלא שלה.