הפעם הראשונה שבה סיכמנו את השנה היתה בדצמבר 2007. הפורמט, במפתיע, לא השתנה מאז, פשוט כי אף אחד לא הצליח לחשוב על רעיון טוב יותר. בימים הקרובים, כמו בכל שנה ב- 12 (12!) השנים האחרונות, יפרסמו כמה כותבים פוסטים שמסכמים את השנה החולפת, ע״י הזכרה של שלושה דברים שהם אהבו במהלך השנה, ודבר אחד שהם… אהבו פחות. כמו בכל שנה, המחויבות שלנו לדבר על משחקים שיצאו במהלך השנה האחרונה היא רופפת במקרה הטוב (גם אם בדרך כלל יוצא שיש חפיפה גדולה למדי בין הדברים ששיחקנו במהלך השנה האחרונה לדברים שיצאו בשנה האחרונה). הרי בכל פינה מסכמים בכל מקרה את השנה החולפת. כל מה שאנחנו יכולים להציע זה לספר לכם מה עשה את השנה הזאת מוצלחת עבורנו.
נתחיל ממני. הנה שלושה דברים שאהבתי במהלך 2019.
Kingdom Hearts
אחרי שנים של היכרות שטחית עם המותג, שמיעה של כל מיני סיפורים והפחדות לגביו, וטיפוח של רצון עז לנסות לחוות אותו באופן אישי כדי להבין באמת במה מדובר, האירוע הנדיר של יציאת משחק חדש בסדרת Kingdom Hearts שאחרי השם שלו יש ספרה אחת בודדת נתן לי את הדחיפה. זה התחיל בסוף שנת 2018, אבל במהלך 2019, שיחקתי בכל שלושת המשחקים הראשיים של הסדרה. וראיתי כל מיני סרטוני יוטיוב שהשלימו לי מה קרה בשאר ה- 900 משחקים.
לפי סטנדרטים אובייקטיביים, הייתי נאלץ להודות שלא מדובר במשחקים טובים במיוחד. הם אמנם משתפרים ממשחק למשחק, אבל לכולם יש בעיות מכניות ועיצוביות ועלילתיות מפה ועד הודעה חדשה. לפי אותם סטנדרטים אובייקטיביים, המשחק השלישי שיצא השנה היה יכול להחשב אולי כמשחק… נחמד. אבל תעזבו אותי מסטנדרטים אובייקטיביים. Kingdom Hearts זו… חוויה. חוויה מזוכיסטית לפעמים, אבל חוויה מיוחדת שאין ממש משהו שדומה לה, ושגורמת לכם כל פעם להסתקרן ממש ממה שמחכה לכם מעבר לפינה, ולעתים מאוד קרובות, להיות די בשוק מכך שבעולם שבו דיסני הם, ובכן, דיסני – הדבר הזה מצליח להתקיים.
אה, וגם המוזיקה שלהם ממש ממש טובה.
Magic: the Gathering Arena
בדיקה זריזה העלתה שהפעם האחרונה שכללתי משחק חינמי עם מיקרוטרנזאקציות בסיכום השנה שלי היתה ב- 2014, שבה החלטתי להקדיש חלק מסיכום השנה שלי ל- Marvel Puzzle Quest. אבל כמות השעות שביליתי עם Magic: the Gathering Arena לא השאירה לי ממש ברירה.
לא הגעתי אליו עם הרבה ציפיות. הכרתי את Magic: the Gathering בעבר, אבל בראש שלי הוא תמיד היה משחק עם עקומת למידה לא-הגיונית שהולכת ונעשית תלולה יותר משנה לשנה עם כל סט חדש שיוצא, ושכמות ההשקעה שצריך להשקיע בו כדי להישאר תחרותי (גם מבחינת כסף, אבל בעיקר מבחינת זמן) היא הרבה יותר גדולה ממה שאני יכול לתת. אבל Arena מצליח לעשות את ההישג המדהים של לספק מספיק עניין ופעילות לשחקן הקז'ואלי, בלי להקריב הרבה מהעומק של המשחק למי שרוצה לצלול לתוכו. החבילות המוכנות מראש שהמשחק נתן לי כשנכנסתי אליו מצליחות להעסיק אותי כבר חודשים – ומההתעסקות איתם אני מקבל מספיק "מטבעות" בשביל שפעם בשבוע אני אוכל לצלול לאירוע דראפט קצת יותר מורכב. זה איזון שלא חשבתי שגרסה ממוחשבת של מג'יק תצליח להשיג, ואפילו פחות ציפיתי מעצמי שאני אשקע בתוך זה. אבל היי, אני ממש שמח שטעיתי.
Pokémon Sword/Shield
יכולתי לרמות, ובמקום לכתוב כאן שם של משחק ספציפי, פשוט להתייחס לעובדה שקניתי השנה נינטנדו סוויץ'. ואז הייתי יכול לכלול כאן כמה משחקים שהפתיעו והעסיקו אותי במהלך 2019. Tetris 99, Untitled Goose Game… אבל בואו נודה באמת. ידעתי שאני אוהב את Tetris 99, אבל לא קניתי בשבילו את הסוויץ'. קניתי את הסוויץ' בשביל פוקימון.
הדור החדש של פוקימון עשה הרבה רעש לפני שהוא יצא. היו דיבורים על אורך משחק קצר במיוחד, על שדרוג גרפי לא משמעותי ביחס לעובדה שמדובר במשחק הראשון בסדרה הראשית שלא יוצא לקונסולה ניידת, וכמובן, על העובדה שכאלף פוקימונים קוצצו לקצת פחות מחצי (תלונה שעבורי מסתכמת ב"אין במשחק את צ'יקוריטה!!!"). התלונות האלה נכונות, ואני יכול להבין למה הן יכולות להפריע לשחקנים כבדים של הסדרה, אבל עבורי, הקפיצה לתוך Sword היתה מושלמת. המשחקיות לא עברה מהפיכות גדולות, אבל כמעט כל מה שנוסף למשחק החדש משלים אותו בצורה נהדרת, כשבראש הפיצ'רים החדשים עומד ה- Wild Area הנפלא, שמאפשר לראשונה להרגיש כאילו אתם באמת מסתובבים בצורה חופשית בעולם הביזארי של פוקימון.
כן, אני מניח שאפשר לסיים אותו ב- 10 שעות או משהו כזה, כפי שכל מיני סטרימרים הצליחו לעשות. ובאמת מה נסגר עם זה שבמשחק החדש אין את צ'יקוריטה. אבל נכון לזמן כתיבת שורות אלה, בפוקדקס שלי יש כ- 250 פוקימונים ובמשחק יש לי קצת יותר מ- 40 שעות, יש לי 7 טאבים בדפדפן שפתוחים על ערכים שונים שקשורים להתפתחויות של הפוקימונים שלי, ושיחה פתוחה עם החבר שקנה את גרסת ה- Shield בנוגע להשלמות הפוקימונים שאנחנו עושים אחד לשני. פה ושם יש דברים שהייתי רוצה לראות אותם עושים אחרת, אבל בשורה התחתונה – זה הדור החדש של "פוקימון" שרציתי לראות, ולגמרי הצדיק לבדו את הקנייה של קונסולה חדשה.
(אוקיי, גם "טטריס 99" עזר קצת)
(אבל צ'יקוריטה!)
והדבר הרע…
תראו, זו לא הפעם הראשונה שאני מתלונן על "גיימרים" בתור הדבר הרע. אני מניח שניהול קבוצה של כמה אלפי גיימרים מעמתת אותי עם הצדדים שאני פחות אוהב בקהילה הזו על בסיס הרבה יותר תכוף משהייתי רוצה. אבל אני חייב להגיד, השנה באמת שהרגשתי שהתלונות של הקהילה שברו שיא של גיחוך, עם ההתקפה החדשה נגד חנות המשחקים של Epic כי יש להם משחקים אקסקלוסיביים.
מדהים איך הצעד הזה, שבסך הכל "מכריח" שחקנים להוריד תוכנה חינמית נוספת, הפך בתוך דקות לאנטי-צרכני, סחטני, וחלק מתוכנית למכור את המידע שלנו לסינים. ראיתי המוני טייקים על הנושא הזה בשבועות האחרונים, חלקם לוקחים כל מיני גישות מהפכניות כמו "מכריחים אותי לשחק במשחק דרך מערכת שאין לה מעקב אחרי אצ'יבמנטים, ולכן זה לא בסדר", אבל כולן מניחות שיש לנו איזושהי זכות בסיסית לשחק במשחקים על איזו פלטפורמה דרך איזו תוכנה שאנחנו רוצים, ומתעלמות בצורה נוחה מהבעיות שיווצרו מכך של- Steam לא תהיה תחרות. נו באמת.