להמציא דברים זה קשה. ניסיתם פעם לשבת ולכתוב סיפור שלם מאפס? עם דמויות ורקע ועלילה והכל? אני לא. אבל ממה ששמעתי זה מלא השקעה, ואם רוצים שאנשים גם יקנו את זה אז צריך להוסיף עריכה ובקרת איכות וכל מיני זוטות כאלה. הרבה יותר קל למצוא סיפור קיים שכבר הוכיח את עצמו ולכתוב לו המשך. אם אתם מרגישים עצלנים במיוחד, אל דאגה: פשוט קחו את אותו סיפור בדיוק ושחררו גירסה מחודשת עם קצת שינויים, ותנו לנוסטלגיה לעשות את שלה.
כן, לכבוד סיום שנות ה-2010, אנחנו הולכים לדבר על כל העשורים האחרים. כי אחוז נכבד מהמשחקים שיצאו בשנים האלה היו רימייק, ריבוט, רימאסטר, או סתם פורט מודרני לאיזה Final Fantasy ישן או משהו כזה.
זה לא חדש. תעשיית המשחקים ממש לא המציאה את הטרנד הזה. סרטים, סדרות טלויזיה, ואפילו אלבומים ישנים מקבלים בשנים האחרונות גירסאות מחודשות על ימין ועל שמאל. חלקן אפילו מוצלחות! אבל גם כשלא, אין מה לעשות – נוסטלגיה היא עסק רווחי. אז כן, על כל Mad Max: Fury Road או Abbey Road Remastered יש עשרות דברים כמו אלאדין או Fuller House. מצד שני, קל להתעלם מהם (או להצביע ולצחוק), וזה שווה את זה בשביל הפעמים שזה כן עובד.
כשמדברים על משחקי וידאו, יש הבדל משמעותי: דברים ישנים נוטים פשוט להיעלם. אם איכשהו מצאתם את עצמכם מחזיקים בפילם של סרט ישן, או נגיד קלטות מאסטר של הביטלס, תוכלו בהשקעה נמוכה להתאים אותם לפורמט חדש. כן, אני יודע שבסדרות טלויזיה יש בעיה של aspect ratio, אבל עדיין אפשר לראות דברים ישנים ב-4×3 והם יעבדו מצוין. איך תמכרו משחק גיימבוי לקהל מודרני? או משחק ארקייד שהפסיקו לייצר את המכונה שלו לפני 30 שנה?
וזה עוד לפני שמתחילים לדבר על המשחקים עצמם. סרטים משנות ה-80 אולי מרגישים קצת איטיים היום, ועם הרבה פחות CGI, אבל הם עדיין הגיעו אחרי כמעט 100 שנה של טכנולוגיה ולמידה וחשיבה. מוזיקה קיימת כבר אלפי שנים. משחקי וידאו בהשוואה הם ממש בתחילת דרכם, ומספיק לחזור קצת אחורה כדי להרגיש קפיצות משמעותיות. באותן 30 שנה היו כל כך הרבה דורות של משחקים, והתיאוריה של עיצוב ובניה שלהם התפתחה מאפס לענף אקדמי שלם.
אז משחררים גירסאות חדשות. אם הגרפיקה ישנה מדי, עושים רימאסטר. אם הגיימפליי מיושן מדי, עושים רימייק. ולפעמים כל העסק לא ממש מתאים לשנות ה-2010 (כבר הספקתם לשכוח שאנחנו בעצם מסכמים פה את העשור שנגמר?) או שלמי שמחזיק בזכויות היוצרים לא אכפת, אבל עדיין יש הרבה מעריצים ונוסטלגיה ו-brand recognition, אז עושים המשך מודרני או ריבוט. כנראה בקיקסטארטר.
אם זה נשמע כאילו אני מתלונן – מובן לחלוטין. אם הייתי קורא פוסט של עצמי, בלי לדעת מראש לאן הוא הולך, הייתי יוצא מנקודת הנחה שאני מתלונן. אבל לא הפעם! יש כמה טענות נגד מוצדקות ביותר, כמו שאם "מתקנים" את הדיזיין של משחקים ישנים מאבדים את האפשרות לחוות את תחילת הדרך ולראות באמת איך זה היה פעם, או שהשיטה הזו מבטיחה שסוגים מסוימים של משחקים יישכחו לעד. אבל אני חושב שהטרנד הזה הוא לטובה.
בסופו של דבר, המון אנשים שלא היו עושים את זה אחרת שיחקו בעשור הזה ב-Shadow of the Colossus, או Resident Evil, או Pokemon Red. מי שהיה צעיר מדי, עני מדי או סתם עסוק בתקופת ה-PS3, עדיין יכול לחוות את Journey או The Last of Us. דור שלם של ילדים יגדלו על גירסאות מודרניות ומוצלחות של Duke Nukem לארה קרופט ו-DOOM. אפילו ז'אנרים שלמים קמו לתחייה – לא באמת חשבתם שאני לא אזכיר כאן את XCOM, הא? זיירמן לעולם לא היה סולח לי.
תכלס, הרקורד של משחקי וידאו מאוד מוצלח. בטח בהשוואה לסרטים או סדרות. גם כשדברים כאלה מצליחים ומרוויחים טוב, ברוב המקרים אף אחד לא מנסה לטעון שהם היו טובים כמו המקור, או הכילו חידוש מעניין כלשהו, או ניסו להיות משהו מעבר למסחטת כסף. במשחקים, איכשהו, זה עובד. הרבה מאוד רימייקים מודרניים והמשכים רוחניים מהעשור האחרון נעשו עם המון הערכה למקור, ועם הבנה של מה עשה אותו טוב ומה אפשר לשפר ממרומי העתיד שלנו. טוב, אלא אם מדובר בגירסת מובייל, אבל זו קופת שרצים אחרת לחלוטין.
וזה לא שהפסיקו לצאת דברים מקוריים: 2019 למשל הביאה לנו את Control, Sekiro, Death Stranding, Astral Chain, ועוד. ואני כולל ברשימה גם את Fallen Order, שהוא אמנם בעולם של מלחמת הכוכבים אבל מכיל סיפור מקורי לחלוטין, מה שאפילו הסרטים החדשים לא באמת הצליחו לעשות. וכמובן שיש לנו סצינת אינדי מאוד מצליחה ומוצלחת.
להתלונן זה קל. וכיף. אבל כשמסתכלים על התמונה הגדולה, האמת שהמדיום נמצא במצב ממש טוב היום. מבחינת גרפיקה, עיצוב, ערכי הפקה, והיחס של הקהל, נראה שהקפיצות הגדולות די קרו והכל יחסית יציב. זה בדיוק הזמן הנכון. אז מבחינתי, keep 'em coming! ואיפה הריבוט של Dangerous Dave?