זו בטוח לא הפעם הראשונה שאתם קוראים את המילים האלה: 2020 לא בדיוק הייתה שנה סטנדרטית. אבל גם היא נגמרה בסוף. ובניגוד לשאר תחומי החיים, למשחקי וידאו דווקא היו אינטראקציות די חיוביות עם הקורונה בסך הכל. נכון, היו דחיות ובלגנים כצפוי, אבל הרבה משחקים גם הפתיעו לטובה ועזרו ללא מעט אנשים לשרוד את הבידוד או להתחבר עם חברים ובני משפחה שהיו מבודדים במקום אחר. או סתם לשמור על כושר או שפיות. קונסולות נעלמו מהמדפים באותה מהירות שהן הופיעו, ואפילו סלבריטאים ופוליטיקאים הגיעו לבקר ב-Animal Crossing ו-Among Us. ובתוך כל זה הגיע גם דור חדש.

עכשיו הגיע הזמן לסכם את השנה המוזרה הזו. למי שלא מכיר את הפורמט, בימים הקרובים יעלו פוסטים של כמה מכותבי הבלוג, שבהם כל אחד יבחר 3 דברים שעשו לו את השנה, ועוד דבר אחד ש… לא. ואז בשבת בערב נסגור את סיכום השנה בפרק לייב חגיגי של הגיימפוד.

אז בואו נתחיל!

Hades

זו הפעם הראשונה שאני זוכר שלשאלה "מה היה משחק השנה?" יש תשובה אחת חד-משמעית. זה לא שלא היו משחקים טובים אחרים; פשוט כולם מסכימים באופן די גורף שהאדס הוא משחק כמעט מושלם ואחד המשחקים הטובים שיצאו ב-X שנים האחרונות. וכשאני אומר "כולם" אני מתכוון כולם – כמות הפעמים ששמעתי את המשפט "זה לא הסגנון שלי בדרך כלל אבל אני ממש נהנה מ-Hades" היא מרשימה.

Supergiant מצאו דרך לבנות רוגלייק עם עלילה טובה, כולל דמויות מצוינות שמתפתחות לאורך המשחק ואפילו עם סוף מוצלח. הם עיצבו מכניקה כיפית ומגוונת ומנגנון התקדמות שמספק המון עניין ועושה חשק לרצות לשחק עוד ועוד. ועל זה הם הוסיפו את הטאצ'ים הרגילים שלהם – עיצוב ויזואלי, פסקול, דיבוב, ומלא דיאלוגים קטנים מעולים. וגם את ה-God Mode שמאפשר ליותר אנשים ליהנות מהמשחק.

אז כן, אם איכשהו זה לא היה ברור אחרי שהקלטנו פרק מיוחד שבו השתפכנו עליו במשך כמעט שעה – זה משחק מדהים ומומלץ לכולם.

Ring Fit Adventure

אחד הדברים שמאוד קשה לעשות בבידוד הוא לשמור על כושר. במזל, בדיוק כמה חודשים לפני שהכל הסיפור התחיל, נינטנדו מצאה את הפתרון האידיאלי. זו לא פעם ראשונה שזה קורה – גם ל-Wii Fit היו לא מעט סיפורי הצלחה – אבל הפעם זה הגיע בתזמון מרשים ועם ציוד יותר מוצלח שממש מרגיש כמו אימון מלא.

בתור משחק נטו, Ring Fit Adventure הוא… בסדר. אבל הוא דוגמה מצוינת של שימוש טוב ב-gamification כדי לעזור לאנשים להשיג את המטרות שלהם, והוא יכול לספק שגרת אימון ממש סבבה. אני לא יודע אם הייתי מצליח להתמיד בחודשים הארוכים האלה בלעדיו.

אזכור של כבוד מגיע ל-Beat Saber ו-Pistol Whip, שמאוד עזרו לי עם הצד האירובי עד שנשברתי וקניתי אופני כושר.

משחקים ויראליים

תמיד היו פה ושם משחקים מוזרים שמגיעים משום מקום וסוחפים את עולם הגיימינג לתקופה קצרה. ב-2020, באופן לא מפתיע אבל קצת מעודד, היו יחסית הרבה וחלקם ממש התפוצצו. אני אישית נהניתי במיוחד מ-Blaseball, שפיתח סביבו קהילה ענפה ופעילה עם המון fan art ודיונים, שממש הרחיבה את ה-lore של המשחק ובנתה סביבו עולם וירטואלי שלם. אבל מעבר לזה נהניתי גם לראות את Fall Guys תופס תאוצה, או את Among Us ו-Animal Crossing משתלטים על האינטרנט לכמה שבועות. זה נחמד לקבל מדי פעם תזכורת שמשחקים יכולים להיות גם דברים טובים ולא רק מקור לשנאה ואיומי מוות.

ומצד שני…

לצערי גם חברות שמתייחסות לעובדים שלהן כמו זבל הן לא בדיוק דבר חדש. אבל השנה זה הרגיש כאילו נפרץ איזשהו סכר – בין כל האקספוזה-ים של ג'ייסון שרייר, הבעיות הגדולות של יוביסופט, מיני תנועת #MeToo, ועכשיו התגליות לגבי Cyberpunk 2077, בערך כל חודש יש משהו חדש שמראה לנו כמה מפתחי משחקים סובלים וכמה קשים החיים שלהם יכולים להיות (במיוחד אם הם לא גברים לבנים הטרוסקסואלים).

אני לא אכנס פה ל-rant שלם נגד קפיטליזם – יש אנשים שעשו את זה הרבה יותר טוב ממה שאני יכול לקוות, למשל ג'ים סטרלינג שהפך את זה לקריירה – אבל כן, זה מבאס ומעצבן ועושה את זה יותר ויותר קשה להצדיק את ההוצאה של $60 על משחקי AAA. או אפילו $70 עכשיו.

לפחות טוב לראות שנהיה יותר ויותר מקובל לשתף את הדברים האלה בפומבי. וזה כבר מתחיל להוביל לשינויים אמיתיים, כמו פיטורים של בכירים מסוימים או Game Workers Unite. כמו הרבה דברים ב-2020, נסיים ונאמר: עוד יש תקווה.