הדבר הראשון שעולה לי בראש כשאני חושב על 2009 לעומת 2008, היא שאין ספק ששיחקתי פחות ברוק באנד\גיטר הירו. עדיין שיחקתי די הרבה, אבל יבלת הנגינה בתופים שהתקבעה לה באגודלי נעלמה לבלי שוב. זה לא שנמאס לי, אבל מצאתי את עצמי חוזר יותר למשחקים “רגילים”. קניתי המון מהם השנה, ובחלק לא קטן עוד לא הספקתי לשחק. אז בטון מוסיקלי פחות – הנה שלושת הדברים שהכי שימחו אותי השנה.

1. Shadow Complex

משהו מוזר קרה , כי מעולם לא חשבתי שמשחק השנה שלי יכול להיות משחק מה-Xbox Live Arcade. אני אמנם מחבב משחקי אינדי פה ושם, אבל הרשימה-שלא-כתובה-בשום-מקום-אבל-אני-לפעמים-חושב-עליה-לעצמי של עשרת המשחקים האהובים עליי, תמיד כללה רק משחקי AAA (=שעלו פעם 50 דולר).

השנה המשחק האהוב עליי הוא משחק דו מימדי שקניתי ב-15 דולר. אבל Shadow Complex הוא חיה משונה, כי הוא לא באמת משחק אינדי. הוא משחק אקשן מהוקצע לכל דבר, עם מנוע אנריל 3, קטעי קישור ערוכים היטב ופיצוצים משובחים. אז כן, התנועה בו היא דו-מימדית, אך זה דווקא משחק לטובתו ומאפשר לו להרגיש מיוחד לעומת משחקי הפעולה שאנחנו רגילים אליהם.

מה שהכי אהבתי במשחק היא הדרך בה חלקים חדשים שמוצאים עבור החליפה של הגיבור גורמים לנו לחוות מקומות שכבר היינו בהם בצורה שונה, להגיע למקומות שהיו חסומים קודם לכן, או לעבור בקלילות אזורים שקודם בילינו בהם זמן רב. רגע הגיימינג המוצלח של 2009 עבורי הוא הרגע בו גיליתי [ויש כאן ספוילר קטן, אני מניח] שאני יכול להשתמש ביכולת ה-Hyper-speed החדשה שלי על מנת לחצות בריצה סופרמנית אגם שלם (שקודם הייתי צריך לעבור איתו בשחייה מייגעת ואיטית). זו תחושה נהדרת של הארה, שמסתכמת בכך שתוספת לכאורה פשוטה ליכולות הגיבור משנה באופן דרסטי – ולטובה – את המשחקיות מעתה והלאה.

2. Borderlands

התלבטתי רבות לגבי המשחק השני הכי אהוב עליי ב-2009, ועם Brutal Legend ו-Guitar Hero: Metallica הסליחה. בסוף הלכתי עם Borderlands, שלפי Steam שיחקתי בו 32 שעות, שזה הרבה יותר מכל משחק אחר. הסיבה פשוטה: Borderlands הוא ה-FPS הטוב ביותר ששיחקתי בו מאז עדנת הז’אנר של 2007.

אז Borderlands הוא קודם כל משחק שבו יורים באנשים ומפוצצים דברים, בגרפיקה צבעונית מגניבה. את כל הירי הססגוני הזה מלווה מנגנון RPG-י (נא להגות “אר-פי-ג’י-אי”) של התקדמות ברמות, שיפור היכולות האישיות בתחומים שונים (עכשיו אני יכול לרפא את החברים שלי על ידי לירות להם בראש, לדוגמא) ותהליך בלתי פוסק וממכר עד אין קץ של איסוף וקניית כלי נשק חדשים והשוואתם לקיימים. ההשוואה לדיאבלו מתבקשת ומוצדקת, אבל ב-FPS עוד לא היה לנו כזה. Borderlands הוא הומוריסטי ולא לוקח את עצמו ברצינות, נהדר ב-co-op אבל כיף גם לבד, אלים כהוגן, ויש בו מיליון סוגים שונים של משגרי טילים, שחלקם כוללים חומצה שממיסה אנשים למוות. לא יודע מה איתכם, אבל אני מאוהב.

3. משחקים דיגיטליים בזול

ב-2009 לא קניתי אף משחק מחשב בקופסא. המכירה הדיגיטלית של משחקים עשתה מהפכה בהרגלי הרכישה שלי. אין כבר שום סיבה לשלם מחיר מלא על משחק ב’באג’, כאשר חנויות כמו Steam או החנות המקוונת של EA יוצאות במבצעים בהם משחקים חדשים וכמעט-חדשים נמכרים במחירים מגוחכים של בין 30 (קניתי את Burnout Paradise במחיר הזה) ל-100 ש”ח (מחירו של Batman: Arkham Asylum ב-Steam באחד המבצעים השנה).

במבצע חג המולד של Steam כבר קניתי את Red Faction: Guerrilla ו-Prototype במחיר מצחיק, ואלו משחקים שבמקור התכוונתי לשחק ב-Xbox. שיטת המחירים הדינמית של המשחקים שנמכרים דיגיטלית החזירה אותי השנה למשחקי המחשב – זה פשוט הרבה יותר משתלם, ואם נשווה להמתנה הקבועה שלי למשחקי הקונסולה שאני מזמין ב-eBay, אז זה גם מגיע הרבה יותר מהר.

אז כן, מיקרוסופט מציעה בקונסולה שלה את שירות ה-Games on Demand, אבל המשחקים שם לא חדשים ולא זולים במיוחד. השנה יותר מתמיד, היה פשוט שווה להיות PC-גיימר.

ומצד שני…

המחיר של Call of Duty: Modern Warfare 2. חורה לי לראות שלמרות כל המבצעים הנהדרים שיש במבצע הנוכחי של Steam, אחד המשחקים שתמיד נמצאים בראש טבלת המכירות הוא MW2, שמחירו עומד על 60$. אני רוצה לצעוק לקהל הרוכשים: “תפסיקו לעודד אותם! תקנו את Borderlands ב-33$!”, אבל אני לא באמת צועק, והם לא באמת מקשיבים.

כי בינינו, זאת חוצפה של Activision לבקש 10$ יותר מכל משחק אחר. גרסאות הקונסולה של המשחק אינן יקרות יותר ממשחקי קונסולה אחרים, אך הם דורשים את אותו המחיר גם עבור גרסת ה-PC. ועוד יותר מעצבן אותי שזה עובד להם, והצרכנים קונים את המשחק כאילו כלום. אז כן, אני רוצה לשחק ב-MW2, אבל אני אמתין בסבלנות שמחירו ירד לתחום השפוי. בינתיים יש לא מעט משחקים חדשים לא פחות טובים – עם תקציב שיווק קטן יותר, אמנם – שאפשר לקנות ב-20 או 30 דולר פחות.