כל אלו מכם שרצו לקחת חלק בשגעון L4D שהתפרץ בשנה האחרונה, אבל לא היה להם מחשב שמסוגל לעמוד בעומס של המשחק, או שסתם לא רצו לשלם כמה עשרות דולרים בשביל להרוג זומבים, בטח תשמחו לדעת שהמענה לכל צרותיכם הגיע. בערך.

Pixel Force: Left 4 Dead (שהוא ככל הנראה הסנונית הראשונה בסדרת משחקי Pixel Force. מה שהם לא יהיו) הוא גרסה חינמית של המשחק, שהיא סוג של פורט ללא אחרת מאשר קונסולת ה-NES.

כמו בימים הטובים של קונסולות ה-8 ביט, מדובר במשחק שמשוחק ממבט על (המבט האיזומטרי הומצא הרבה יותר מאוחר), שתומך במשחק עד שני שחקנים. כל אחד מהם יכול לבחור לשחק באחת מארבע הדמויות המקוריות של L4D, ולהשלח מיד לאחר מכן ללבה של עיירה רדופת זומבים, בנסיון נואש להשאר בחיים עד שמישהו יציל אותם.

אמנם לא תמצאו ב-PF:L4D אנימציה, גרפיקה תלת מימדית, קולות מציאותיים, אפקטים או Director כל יכול, אבל בבסיסו, עדיין מדובר ב-Left 4 Dead ולא אחרת. יש משהו קסום בפשטות של המשחק, ובדרך בה למרות שמדובר במשחק שמכוון לכאורה לקונסולה בת כמעט 30, הוא עדיין חולק את הלב שלו עם המשחק המקורי. שיתוף הפעולה, המחסור המתמיד בתחמושת, ה-Special Infected (עד עכשיו נתקלתי רק ב-Boomer וב-Hunter, שתמיד הרג אותי, אבל אני מאמין שבסופו של דבר לכל אחד מהם תהיה הזדמנות להרוג את הדמות שלי) והחיפוש אחר צמד המילים היפה ביותר בשפה האנגלית – "Safe Room" – כולם עדיין שם.

ואם אנחנו כבר בנושא Left 4 Dead – בסוף השבוע הקרוב (מה-15.1 עד ה-18.1), שרתי L4D2 ייפתחו לכל מנויי שירות XBox Live, גם לאלו שאין להם מנוי זהב (שזה סוג המנוי שבד"כ מאפשר לשחק משחקים מרובי משתתפים על-גבי קונסולת ה-Xbox 360). על השאלה למה לעזאזל מישהו יקנה את Left 4 Dead בלי שתהיה לו מלכתחילה האפשרות לשחק בו אונליין עם החברים שלו, הם לא עונים.

(תודה ל-Joystiq)