היי, זוכרים שפעם היו דמואים למשחקים? אני לא יודע מתי, או למה, התעשייה החליטה שזה רעיון רע לתת לאנשים אופציה נוחה לנסות משחקים שהם שוקלים לקנות, אבל זה היה נחמד. פה ושם יש משחק שעושה משהו מגניב ומושקע כמו The Stanley Parable או Resident Evil, אבל בגדול הקונספט די נעלם מהעולם, וחבל.
ובכן, נראה ש-Valve מסכימים איתי. בכמה שנים האחרונות הם מריצים מדי פעם פסטיבל בסטים שבו הם מציגים מלא משחקי אינדי, בשלבים שונים של פיתוח, ולכולם יש דמואים זמינים על הפלטפורמה. זו דרך מצוינת לתת קצת ספוטלייט למשחקים מוצלחים שבדרך כלל יש להם בעיה של discovery, ועל הדרך כמובן להביא עוד משתמשים לסטים ולשכנע אותם לקנות עוד משחקים.
החודש היה עוד פסטיבל כזה, והפעם עם הבדל אחד משמעותי: אשכרה זכרתי שזה קורה והקדשתי לזה זמן ותשומת לב. ניסיתי 14 (!) משחקים שונים, כל אחד מהם לחצי שעה – שעה. ואז חשבתי, היי, זוכרים שפעם היו ביקורות כתובות בבלוג? וכך מצאנו את עצמנו כאן, בפוסט הטקסטואלי הראשון של "בלוג המשחקים גיימפאד" לשנת 2022.
כדי לשמור את הפוסט הזה באורך נורמלי, אני אתמקד בכמה משחקים שהיו לדעתי מעניינים או מוצלחים במיוחד. אבל לפני שאני עושה את זה, הנה כל השאר בקצרה:
Anger Foot: פחות או יותר Hotline Miami תלת-מימדי, פלוס הרבה בעיטות. קונספט חביב, אבל לדעתי הפרספקטיבה של גוף ראשון והראות המוגבלת קצת הורסות את הכיף של Hotline Miami.
Cult of the Lamb: שילוב של dungeon-crawling roguelike עם… בניה וניהול כפר/קהילה? אני לא אוהב משחקי בניה כאלה, והצד האקשני שלו היה לא מדהים.
Escape Academy: סימולטור חדרי בריחה עטוף ב-visual novel. נראה חמוד. שמעתי שזו נישה שמשחקי Zero Escape מילאו מאוד בהצלחה, ואני מתכוון לנסות אותם בקרוב.
Melatonin: משחק קצב ארטיסטי שבו כל שלב בנוי סביב מכניקה קצת שונה, והכל כביכול קורה בתוך חלומות של הדמות הראשית. מאוד נותן וייב של Sayonara Wild Hearts, אבל הרבה פחות אהבתי גם את העיצוב וגם את המוזיקה.
Midnight Fight Express: מין beat-em-up איזומטרי, יחסית פשוט אבל מעוצב היטב ומרגיש מאוד tight. מכניקת קרבות אגרוף שקצת מזכירה את משחקי Arkham, רק עם יותר שימוש באלמנטים סביבתיים.
Moonscars: מטרוידווניה דו-מימדי עם אווירה מאוד אפלה וקרבות מאתגרים. שיחקתי טיפה ואז נתקעתי ולא הצלחתי להתקדם, אז… לא יודע?
Naiad: משחק הרפתקה מאוד פשוט וזן וצבעוני, אבל לא… מעניין?
Nine Sols: לשם שינוי המשחק הזה הוא לא souls-like אלא ספציפית Sekiro-like, עם קרבות שמבוססים באופן חזק על parry. יש לו סיפור ועולם מעניינים, ועיצוב אומנותי מאוד מוצלח, אז למי שאהב את Sekiro מאוד מומלץ לנסות. אני לא אהבתי את Sekiro.
Power Chord: עוד משחק בקטגוריית ה"Slay the Spire-like" ההולכת ומתפתחת. נראה מבטיח, עם סגנון ויזואלי מצוין ומכניקה מעניינת של קרבות party-based, כשלכל דמות יש יכולות שונות. אבל ממש אי אפשר לדעת עם משחקים כאלה עד שמסיימים כמה ריצות לפחות.
Selaco: מה שקוראים בימינו "Boomer Shooter", או FPS רטרו בסגנון של Doom המקורי וכל אלה, מבחינת המכניקה הבסיסית וגם הגרפיקה. נראה נחמד אבל לא יודע אם יש לי כוח ל-Boomer Shooter.
ועכשיו, ארבעה משחקים שעניינו אותי במיוחד:
האמת שאין לי יותר מדי להגיד על Metal: Hellsinger. אם "משחק קצב בסגנון DOOM עם פסקול מטאל מקורי בשיתוף כמה מהענקים של הז'אנר" זה לא מספיק בשביל לשכנע אתכם, אני לא יודע מה כן. זה משחק קצב בסגנון DOOM עם פסקול מטאל מקורי בשיתוף כמה מהענקים של הז'אנר. זה מגניב. זהו.
שמתם לב פעם שמשחקי בניית ערים כמו Sim City נוטים להתייחס ממש רע לכל העניין הזה של… סביבה? במובן מסוים, המטרה במשחקים האלה היא להשתלט על איזור כלשהו של הפלנטה ודי להרוס אותו. להשמיד יערות, לזהם את האוויר והנהרות, ולמלא את הכל בבטון, אספלט ומתכת. זה אולי ייצוג נאמן של ההיסטוריה האנושית, אבל עדיין.
Terra Nil הופך לחלוטין את הגישה הזו. מבחינה מכנית הוא מרגיש מאוד דומה, אבל קונספטואלית מה שעושים בו זה לבנות מחדש מערכת אקולוגית הרוסה. לזרוע את האדמה, להזרים מים בנהרות, ובסופו של דבר למלא את השטח ביערות, שדות, ועוד.
הקונספט הבסיסי ממש נחמד, והמשחק נראה מאוד זן וחביב. אני אשמח לראות כמה מקום יש לזה להתפתח, אבל הדמו בהחלט מבטיח.
בשנים האחרונות יש הרבה משחקי אינדי שנשמעים כאילו מישהו שלף כמה מילות מפתח אקראיות מכובע וניסה לבנות סביבן משחק. ואז גם הצליח. Deck-building + רוגלייק? קיבלנו את Slay the Spire. בניית ערים + הישרדות? Frostpunk. אני בטוח שאתם יכולים לחשוב על עוד הרבה דוגמאות.
ובכן, Dome Keeper הוא Missile Command + חפירה באדמה. טוב, וגם רוגלייק, אבל זה כבר די סטנדרטי בימינו. מעל האדמה יש בסיס קטן שצריך להגן עליו; מתחת לאדמה יש כל מיני משאבים שצריך לכרות; בין לבין נמצא ה-dome keeper, שצריך לחלק את הזמן שלו בין חפירה באדמה ובין עמדת הנשק של הבסיס. האויבים מגיעים בגלים, וכשאין אויבים צריך לרוץ מתחת לאדמה ולאסוף כמה משאבים שמצליחים, ואז לרוץ חזרה למעלה כשנשמעת האזעקה, לשדרג או לתקן מה שאפשר, ולעבור למצב Missile Command. זה שילוב מעניין וכיפי ברמה מפתיעה.
במבט ראשון נראה שמדובר בחיקוי מטרויד מובהק – עולם חייזרי, גיבורה מסתורית בחליפת שריון שיורה מהזרוע, וכמובן שזה מטרוידווניה כי זה החוק. אבל המפתח (הבודד!) מספר שהוא שאב השראה באותה מידה ממטרויד ומ-Dark Souls, והתוצאה היא שמה שהדמו הזה הכי הזכיר לי זה את Hollow Knight. יש לו עולם מעניין ומאוד יפה, קרבות מאתגרים, מפה גדולה וענפה ומלאה סודות, עלילה מלאה וכל מיני NPCs מעניינים לפגוש.
זה נראה מצוין באופן כללי. בשביל משחק שמפותח ברובו על ידי בחור אחד בלי ניסיון קודם בשום דבר בהיקף כזה, זה נראה מדהים.
רוב הדמואים עדיין זמינים! אם משהו ממה שתיארתי נשמע לכם מעניין, מומלץ ללחוץ על הלינק ולבדוק. ואם משהו נשמע לכם באמת מעניין, שימו אותו ב-wishlist שלכם! זה עוזר מאוד למפתחים.
11 ביולי, 2022 בשעה 9:55
[…] – עופר גם כתב פוסט טקסטואלי בבלוג, למי שפיספס! על Steam Next Fest וכל 14 הדמואים שהוא ניסה […]