עופר שוורץ, הזכור לכם מהפוסט האורח “למה אסור לקנות משחקי Guitar Hero, ולמה חייבים לקנות אותם בכל זאת” או מהבלוג “כשל”, מכר את הנשמה שלו תמורת כמה מיליוני שעות משחק ב- Final Fantasy XIII. ואז הוא החליט לכתוב על זה פוסט. קבלו אותו:
לפני כמה שנים, כשהגעתי למסקנה שה- PS2 המזדקן שלי כבר עשה את שלו וצריך מחליף צעיר יותר, אחד השיקולים המרכזיים בעד ה- Xbox היה התגלית ש- Final Fantasy הבא לא ייצא בלעדית לפלייסטיישן כמו קודמיו (אם אתם חובבי הסדרה כמוני, אתם בטח מזדהים). מאז שהם עברו לפלייסטיישן, שיחקתי בכל אחד מהכותרים בסדרה המדהימה הזו (כולל X-2 הנוראי) עד סופו, ולא הייתה לי שום כוונה לוותר על עוד אחד.
את המשחק קיבלתי לידי בערך שבוע וחצי אחרי שהוא יצא, ועוד לא הספקתי לסיים (בין לימודים, בעיות שיניים ו-L4D2) אבל אני כבר יכול להגיד שלפחות מבחינות מסוימות הוא ה- Final Fantasy הכי מוצלח שיצא עד היום.
Final Fantasy XIII לוקח אתכם לעולם די עתידני, שמחולק לשני "עולמות": Cocoon, העולם "הטוב", שבו חיים בני האדם בשלום ובסבבה; ו- Pulse – העולם "הרע", שורץ מפלצות ודברים יותר גרועים, שכל ייעודם הוא להשמיד את Cocoon. או ככה לפחות האנשים על Cocoon חושבים. המשחק מתחיל בגירוש המוני שהממשלה כופה על אלפי אנשים שבאו במגע עם ייצור מ- Pulse שהתגלה באחת הערים, וכמה אנשים שמנסים לברוח מהגירוש הזה או להילחם בו. כיאה ל- Final Fantasy, הוא ממשיך בכל מיני פיתולים והפתעות, שלמעשה אני עדיין לא יודע איך הן נגמרות.
10-15 השעות הראשונות (כן, זה משחק ארוך – סדר גודל של 100-200 שעות) קצת מבאסות: הקרבות קלים מדי, העלילה לא משהו, וכל הדמויות ממש בכייניות. באמת, רציתי להרביץ לכל אחד ואחת מהם. אבל ברגע שבו כל הדמויות התאחדו לחבורה אחת גדולה, המשחק לקח תפנית רצינית, והתחיל להשתפר בכל מובן. העלילה נהייתה מעניינת, הדמויות נהיו מעניינות, העולם נהיה יותר ויותר עשיר, והקרבות – הו, הקרבות…
מאז Final Fantasy VII בערך, יוצרי המשחק מנסים כל הזמן ליצור מערכת קרבות שהיא סוג של real-time. היו להם כל מיני טריקים שלא הצליחו בכלל, ובתכל'ס עד X-2 זה היה פשוט קרב מבוסס-תורות, עם גימיקים מטופשים. ב- XII סוף סוף הצליחו לעשות קרב זמן-אמת אמיתי, אבל הם הלכו רחוק מדי: השליטה הייתה מסובכת ומעצבנת, והקרבות היו סתם מציקים, פחות מאשר מהנים.
אני אגיד את זה במפורש: ב- Final Fantasy XIII יש את מערכת הקרבות הכי כיפית שיצא לי לשחק בה. היא מצד אחד מאוד פשוטה ונוחה, ומצד שני יש בה המון מה ללמוד ולהשתפר, ותצטרכו באמת להתאמץ כדי להצליח בקרבות. יותר מזה, המשחק נותן לכם "דירוג" על כל קרב, בהתאם לכמות הזמן שלקח לכם לסיים אותו, מה שיגרום לכם להתאמץ כדי לסיים את הקרבות לא סתם בניצחון, אלא בניצחון מהיר.
זה עובד ככה: יש לכם 3 דמויות, ולכל דמות יש "תפקיד" (role), שקובע אילו יכולות יש לה. תפקיד יכול להיות למשל Commando, שפשוט תוקף את היריב בכל הכוח; Sentinel, שמגן על כל החבורה; ועוד 4 תפקידים, סה"כ 6 לבחור מביניהם. בתפריט אתם יכולים לסדר לכם עד 6 "פרדיגמות", כשכל פרדיגמה היא פשוט הגדרה של תפקיד לכל דמות. במהלך הקרב אתם יכולים להחליף בחופשיות בין 6 הפרדיגמות, ובכך ליצור טקטיקות מאוד גמישות ומעניינות, ובחירה נכונה של פרדיגמות ברגעים הנכונים יכולה להציל אתכם ממוות כמעט בטוח או לסיים במהירות קרבות קשים לכאורה.
Final Fantasy XIII גם שם דגש הרבה יותר חזק על קרבות ביחס לדברים אחרים: אין כאן בכלל שוטטויות בערים, שעות של דיבורים עם זרים משעממים בתקווה להשיג איזה side-quest, או חיפושים אחר חנויות שבהן תוכלו לקנות דברים מעניינים. יש בעיקר עלילה וקרבות. וקצת משימות מהצד, כמובן. מעבר לזה, המשחק מכיל כל מה שאפשר לצפות ממשחק בסדרת Final Fantasy: גרפיקה מרהיבה (אם כי קצת מקרטעת על ה- Xbox במקומות עמוסים באנשים או מפלצות), עלילה לינארית אך מפותלת ומעניינת (כשהדמויות לא מתבכיינות), דמויות מתוסבכות, עולם עשיר ומלא הפתעות, וכמובן, הרבה רגעים שבהם המחשבה היחידה שעוברת בראש היא "WTF?!".
שתי נקודות אחרונות, קטנות אך חשובות: נובו וומאצו, הגאון שהלחין את פס הקול של רוב משחקי Final Fantasy הקודמים, לא השתתף בכלל במשחק הזה, ושומעים את זה. המוזיקה לא רעה, אבל היא בבירור לא טובה. לעומת זאת, שינוי אחר לטובה – ב- Final Fantasy XIII יש save point כל כמה דקות. לא עוד לילות ארוכים של משחק רק כדי להגיע ל- save point. לא עוד לחזור על קטע ארוך ולא מעניין בגלל טעות קטנה בקרב אחד. בקיצור, זה שינוי מבורך.
אם אהבתם את המשחקים הקודמים בסדרה, זה משחק חובה. אם לא, שווה בכל זאת לנסות, כי הוא קצת שונה ובעיקר הרבה יותר קצבי ומהיר. אם לא יצא לכם לנסות אף פעם – האמת שהייתי ממליץ דוקא להתחיל מ- Final Fantasy X, אבל גם XIII הוא מקום לא רע להתחיל, ויש לו את היתרון הגדול שהוא יצא גם ל- Xbox.
17 באפריל, 2010 בשעה 10:04
אחלה פוסט אני מסכים איתך בכל מילה שרשמת.אני כבר משחק 20 שעות ואני רק עברתי את האמצע
17 באפריל, 2010 בשעה 10:23
אני אישית הורדתי את המשחק לXBOX (אני פיראט P: )
אבל אחריי שעברתי את הדיסק הראשון (יחסית מהר) הייתה לי בעיה שאני לא יכולתי להחליף בין הדיסקים…אז רק עברתי את הראשון..
ניסיתי להעביר כבר 3 פעמים (3 דיסקים הלכו לעולמם)…
אז ישמצב שאני אפילו יקנה את המשחק…..והמשחק האחרון שקניתי לXBOX היה BS2 שקיבלתי עם הקונסולה…
תגובה על המשחק….ממה ששיחקתי בדיסק הראשון,אני חייב להגיד שאני מסכים איתך ב200%! הדמויות..דורשות כאפה….
הקרבות…קלים מדי….חלקם..
הגרפיקה? ממש ממש טובה!!!!
משחקיות:מ-ד-ה-י-מ-ה-!
זה שהדיסק השני נדפק ובלתי אפשרי לשחק בו….-_-
הציון: 9.9 מתוך 10…הדיסק השני הרס…עד כמה שהמשחק טוב…הרס…
17 באפריל, 2010 בשעה 10:27
יתרון לPS3 פחות כאב ראש.דיסק1 ובלי התקנות והמשחק זורם וקצת יפה יותר
17 באפריל, 2010 בשעה 11:06
Danik, אני לא מבין. אתה מוריד למשחק עשירית נקודה, כי הגרסא הגנובה שלך פגומה?
זה, טוב, וואו.
17 באפריל, 2010 בשעה 11:21
אני קניתי את גרסת האספנים מרוב שרציתי אותו לאני נותן למשחק הזה 100 מתוך 100 ויש לי את גרסת הPS3
17 באפריל, 2010 בשעה 13:21
אני בהחלט לא הייתי נותן למשחק הזה ציון 10. יש בו כמה נקודות ראויות שיפור, שחלקן הזכרתי בביקורת, וחלקן לא כי רציתי להתמקד בעיקר…
הדמויות, כאמור, נורא בכייניות; מערכת ה-Upgrade של הנשקים קצת מעיקה; הממשק של הקרב היה יכול להיות הרבה יותר נוח, ודי מעצבן שצריך לחכות כמה שניות כל פעם שעושים paradigm shift; ומאוד חסרים לי ה-minigames שהיו במשחקים הקודמים.
אבל אלה, כאמור, דברים קטנים וזניחים יחסית. בהחלט מגיע למשחק ציון 9.
17 באפריל, 2010 בשעה 17:41
אני בערך 20 דקות בפנים, שניה אחרי שהקרבות התחילו להיות מאתגרים יחסית – ונהנה כמעט מכל רגע. אז נכון, יש הרבה מאוד בעיות מהותיות במשחק, שהגדולה מהן לדעתי היא קצב אחיד ומונוטוני (סרטון עלילתי –> מסדרון עם הרבה מאוד אוייבים זהים אחד לשני —> נקודת שמירה —> סרטון עלילתי וחוזר חלילה), שלמיטב הבנתי קצת משתפר לקראת השעה ה-30 של המשחק. נכון לעכשיו, לפחות, הקצב הזה הוא מה שלא מאפשר לי לשחק יותר משעה רצוף במשחק – הוא מרהיב ומערכת הקרבות מעולה – אבל הכל כל כך אחיד ברמתו שאחרי שעה אני פשוט משתעמם. בינתיים אני גם לא משתגע מהסיפור, אבל אולי זה ישתפר בהמשך.
מצד שני – מערכת הקרבות מצויינת, העובדה שאין באמת Game Over (גם אם נפסלים בקרב אפשר לחזור לתחילתו כדי לנסות שוב, דהיינו אין צורך לחזור לנקודת השמירה האחרונה), שאחרי כל קרב מתרפאים, שמילוי ה-inventory הרבה פחות משמעותי מבעבר, שמערכת פיתוח הדמויות כיפית ומהירה… כל זאת ועוד יוצרים אחלה משחק לחובבי הסדרה והז'אנר.
אני בעדו.
17 באפריל, 2010 בשעה 20:40
ביקורת יפה, אבל אני עוד לא שיחקתי במשחק. מה שכן אני בטוח הולך לשחק בו.
17 באפריל, 2010 בשעה 21:23
אם אפשר להוסיף על הדברים של עידן דקל, הייתי רוצה לשאול את עידן זיירמן אם אפשר למחוק תגובות מהבלוג.
כי באמת, אבל בחיי, שממש עדיף למחוק את התגובה של danik.
17 באפריל, 2010 בשעה 21:32
אפשר למחוק תגובות. אבל אני מעדיף שלא למחוק תגובות שהן לא פשוט ספאם (או מכילות בתוכן לינקים לא חוקיים). לפחות לא בפעמיים-שלוש הראשונות שהמשתמש הזה משאיר תגובה כזו. כי אם לא ניתן דוגמאות להתנהגות לא-נאותה, איך אנשים ילמדו? 🙂
19 באפריל, 2010 בשעה 1:28
רק עכשיו שמתי לב שכתבתי דקות במקום שעות. 20 שעות.
19 באפריל, 2010 בשעה 18:29
או קיי.
אז one down, two to go.
🙂
24 באפריל, 2010 בשעה 2:08
[…] אני עופר. אולי אתם זוכרים אותי מכמה פוסטים אורחים שכתבתי כאן בבלוג, ועכשיו הצטרפתי בתור כתב קבוע. אתם […]
21 במאי, 2010 בשעה 3:17
[…] סיימתי את Dragon Age: Origins, מהרבה סיבות שהמרכזית ביניהן היא Final Fantasy XIII. אבל כן יצא לי לשחק בו לא מעט, ואני בהחלט מסכים עם כל […]
16 באוגוסט, 2010 בשעה 13:37
[…] כל, חשוב להבהיר: כפי שכתבתי בביקורת הראשונית שלי, זה משחק מצוין. הקרבות בו ממש כיפיים, מעניינים […]