עוד לא סיימתי את Dragon Age: Origins, מהרבה סיבות שהמרכזית ביניהן היא Final Fantasy XIII. אבל כן יצא לי לשחק בו לא מעט, ואני בהחלט מסכים עם כל המבקרים – זה בבירור ה-RPG הכי טוב שיצא בשנים האחרונות, אולי אפילו אי פעם. הפוסט הזה הוא לא ביקורת על המשחק, אבל אני כן חייב להגיד את זה – אם אתם אוהבים משחקי תפקידים, אתם חייבים לשחק בו. הייתי אפילו אומר שהוא מהמשחקים הנדירים שצריכים לקבל ציון 10, אלמלא הגרפיקה.
הגרפיקה ב- Dragon Age היא, במילה אחת, גרועה. ביותר מילים, זה נראה כאילו המשחק הזה יצא לפני שהמציאו רזולוציות שגבוהות מ-800×600. היא לא יותר טובה, למשל, מהגרפיקה של Planescape: Torment (עוד מועמד לתואר ה-RPG הטוב בכל הזמנים), שיצא עשור שלם לפניו. מעבר לזה, השימושים היצירתיים של המשחק בגוונים שונים של חום (ומיעוט מטריד של צבעים אחרים) מזכירים לי את הקומיקס הזה של שיימוס יאנג. וכל זה בלי לדבר בכלל על הגירסאות לקונסולות, שלפי הביקורות מצוידות בגרפיקה נוראית אפילו יותר.
אבל בימים האחרונים חוויית המשחק שלי השתפרה משמעותית:
קודם כל, קיבלתי את המסך החדש שלי – מסך LED בגודל 21.5" מזן Samsung Cobalt, ששיפר את העולם שלי בשני מובנים: 1) הוא תומך ברזולוציה של 1920×1080, בניגוד ל-1280×1024 העלוב של המסך הקודם; 2) הוא מציג צבעים הרבה יותר מגוונים ואמיתיים. או במילים אחרות, עכשיו אני יכול לראות את אותן טקסטורות משעממות בגדול יותר, וגם להבחין בין הרבה יותר גוונים של חום.
ואז קראתי פוסט ב- Rock, Paper, Shotgun על מוד שמישהו עשה למשחק, שהוא למעשה חבילת טקסטורות שמחליפות את הטקסטורות המקוריות והמעפנות של המשחק בכאלה איכותיות שמקפיצות אותו עשור קדימה מבחינת הגרפיקה. תשפטו בעצמכם:
נכון שהתמונה העליונה נראית מטושטשת? אין כאן שום אפקטים או פוטושופ; כל מה שעשיתי זה לצלם את המסך, לצאת מהמשחק, להתקין את הטקסטורות החדשות, להיכנס חזרה ולצלם שוב. הגרפיקה המשופרת גם נותנת משמעות למסך החדש שלי: עכשיו באמת יש צבעים שאפשר לראות, וחדות שאפשר ליהנות ממנה ברזולוציה גבוהה. ואין ספק שהמסך גורם לדברים להיראות הרבה יותר יפים. אז בזכות שני השדרוגים האלה, המשחק סוף סוף נראה טוב באמת, ואני יכול לחזור לשחק בו במקום ללמוד לבוחן ביום שני.
21 במאי, 2010 בשעה 9:39
וואו!
לא דמיינתי שזה אפשרי!
לצערי אין לי מסך LED אלא מסך רגיל אך יש FULL HD וזה משפר בכמה רמות את חווית המשחק.
אח… חבל שכשאתה משחק בFULL HD את בד קומפני 2 הטעינות במולטי לוקחות דקה…
21 במאי, 2010 בשעה 11:14
נראה שבסוף כולם יצטרכו להחליף לפחות למסך רחב (אני לא מדבר על דרגון ספציפית). יש משחקים שאם מריצים אותך במסך רגיל הם פשוט על חצי מסך (כמו כל הקווסטים החדשים של Telltale)!
21 במאי, 2010 בשעה 23:59
אני מצטער, התועלת במוד הזה נראית לי שולית ביותר- יש קצת יותר פרטים בקרקע (שים לב שאין שום שינוי בבגדי הדמויות או בגגות העץ), אבל מכאן להגיד שזה מקפיץ את הגרפיקה קדימה בעשור? הגזמת לחלוטין; אני אפילו לא בטוח שזה נראה יותר טוב…
22 במאי, 2010 בשעה 5:06
מן הסתם התמונה המצורפת היא רק דוגמה אחת מבין הרבה מאוד שיפורים שהמוד הזה מציע… אולי עשור זה הגזמה, אבל 6-7 שנים לפחות.
22 במאי, 2010 בשעה 17:26
ברוכים הבאים לעולם הTexture packs, מהיתרונות הבודדים שעוד נשארו לגרסאות הPC של המשחקים.
במקרה של Dragon Age זה עוד מינורי, כי זה הופך את הגרפיקה שלו מ"completely outdated" ל-"slightly outdated". אבל מי שיש לו את Oblivion ויוריד את Qarl's Texture Pack המפלצתית ששוקלת בערך 2 ג'יגה (יחד עם עוד כמה תוספות), יזכה לראות איך משחק משנת 2006 עדיין נראה יותר מרשים מרוב המשחקים שיצאו גם 4 שנים מאוחר יותר.
ובאופן אישי קשה לי להגיד שDragon Age: Origins הוא משחק הRPG הכי טוב שיצא בשנים האחרונות, כי יש לו לא מעט חסרונות. אבל אני כן חייב לציין שמערכת הקרב שלו היא מערכת הקרב הטקטית הכי מאתגרת שיצא לי להתקל בה עד היום במשחקי RPG ובכלל. אולי רק משחקי Heroes משתווים אליה.
22 במאי, 2010 בשעה 19:34
תאכלס – כל מה שאני רואה זה שינוי ב-Blur…. נכון, האדמה נראת יותר חדה, אבל אני לא בטוח שזה נראה יותר טוב.
22 במאי, 2010 בשעה 23:56
למקרה שזה לא היה ברור, המקום הספציפי שאני צילמתי הוא לא הדבר היחיד שמשתנה. כל הטקסטורות משתנות. הנה עוד דוגמה:
http://www.dragonagenexus.com/downloads/images/15-1-1259513703.jpg
swym – למה אתה מתכוון ב"לא מעט חסרונות"? אתה יכול לתת דוגמה? כי כל הביקורות שראיתי, וגם דעתי האישית ממה שראיתי בינתיים מהמשחק, רק משבחות ומהללות, ונותנות ציונים של 9/10 במקרה הגרוע.
23 במאי, 2010 בשעה 12:48
למנות חסרונות?
– מערכת קסמים "שטוחה" יחסית שמאפשרת להגיע לקסמים עוצמתיים בשלב מוקדם יחסית של המשחק. היא הופכת את הקוסמים לדמויות הכי חזקות במשחק ואין איזון עם דמויות אחרות
– עולם משחק סגור יחסית ותנועה על מפה (מה שמאבד מהקסם בהשוואה למשחקים עם עולם פתוח כמו Oblivion)
– זמני טעינה ארוכים להחריד
– Side Quests מאד בסיסיים ושטחיים ברובם המוחלט בלי הרבה עניין
– מערכת skills לא שימושית ברובה ומיותרת כמעט לחלוטין.
– Loot שברובו המוחלט משעמם ולא שווה את הטרחה (במיוחד התיבות הנעולות שמשום מה אין דרך לפתוח אותן במידה ואין לך גנב בחבורה עם הכישורים המתאימים. אם תחזור עם גנב רק בשביל לפתוח אותן תאלץ לעיתים לעבור כמה אזורי טעינה שונים ואז תגלה שעשית את זה בשביל איזה סט שריון מאד בסיסי)
– כמה דמויות משניות שמרגישות פשוט מיותרות ולא מעניינות, במיוחד בהשוואה למשחקים אחרים של Bioware.
– גרפיקה מיושנת (בדיוק הנקודה שעולה כאן, לא?)
-בעיות מצלמה שמפריעה לא מעט בקרבות
– חלקים במשחק שמרגישים נמתחים כמו מסטיק (רוב האנשים שאני מכיר נתקעו עם המשחק באוזמר כמה שבועות טובים עד שהיה להם כח להמשיך).
שוב, החסרונות כמובן מתגמדים בהשוואה לכל מה שהמשחק מציע, כי זה משחק בscope עצום. אבל הם מספיקים בשביל שהמשחק לא יהיה הRPG הכי טוב בשנים האחרונות (אבל כן אחד מכמה שנמצאים בשורה הראשונה).
23 במאי, 2010 בשעה 14:50
swym, אני חייב להגיב:
– הקוסמים אכן חזקים, אבל זה מתאים לעולם המשחק. מלבד זה, יש מבחר גדול מאוד של קסמים ואני לא מסכים שהחזקים ביותר זמינים בשלב מוקדם.
– ההתרוצצויות ב- oblivion שיעממו אותי לא מעט ובשלב כלשהו גם שם התחלתי להשתמש בתנועה על המפה.
– יש ויש.
– חלקם יותר מעניינים וחלקם פחות. תן לי דוגמא למשחק שעושה את זה יותר טוב (באופן גורף ועקבי).
– לא מסכים להכללה הזו. חלק מהכישורים מאוד שימושיים (יצירת שיקויים, פריצת מנעולים, טקטיקות קרב, לוחמה) וחלק שימושיים אבל ניתן להסתדר יופי בלעדיהם (התגנבות, מלכודות, זיהוי אויבים). בחלק לא השתמשתי כלל אבל אני אפשר היה (כיוס, יצירת רעלים).
– שחק עם נוכל בחבורה ולא תצטרך לעשות הכל פעמיים.
– הדמויות המלוות הגרועות ב"עידן הדרקון" שוות בערך לדמויות הטובות יותר במשחקים אחרים. הדמויות הטובות במשחק (אליסטייר, מוריגן, שייל) נהדרות.
– לאיזה משחק תפקידים אתה משווה שזה נראה לך כה מיושן?
– לי זה קרה מעט מאוד במהלך המשחק.
– באמת? אני דווקא מצאתי את אורזמאר מגניבה, אם כי יותר מדי התרוצצויות הלוך וחזור בין חדרים.
מה שכן, הייתי מאוד בעד שיפור של מערכת המלאי.
23 במאי, 2010 בשעה 18:23
swym – על רוב הדברים שאמרת אני לא יכול להגיב, אבל אגיב על מה שאני כן יכול:
– עולם משחק סגור: לדעתי זה יתרון. מה אני צריך לשוטט בשטחים פתוחים ענקיים שאין בהם שום דבר באמת מעניין? בכל מקרה, זה עניין של טעם.
– זמני טעינה ארוכים: לא היו לי עדיין בשום מקום. לא ארוכים, ובטח שלא ארוכים *מדי*. והמחשב שלי הוא לא באמת מחשב גיימינג, סתם מחשב יותר חזק מהממוצע.
– מערכת skills: אני אישית נתקלתי יותר מפעם אחת במצב שבו יש 3 (ואפילו יותר) דברים שונים שאני מאוד צריך, והייתי צריך להתלבט קשות מה מהם לקחת באותו רגע. ואני יחסית בתחילת המשחק.
– דמויות משנה: כאן אני מסכים עם zipdrive. אני אישית מאוד אהבתי את אליסטייר ומוריגן, למשל.
– בעיות מצלמה: מסכים איתך לחלוטין, זה עיצבן גם אותי.
בכל מקרה, אף משחק הוא לא *מושלם*, ולא טענתי שדרגונאז' הוא כזה. אני רק טוען שהוא הכי טוב שיצא בשנים האחרונות. זו דעתי ואתה מוזמן לא להסכים איתה, אבל קח בחשבון שכל המבקרים מסכימים איתי 🙂
24 במאי, 2010 בשעה 12:47
אז רגע, תגובות לתגובות:
– הקוסמים החזקים ביותר אכן זמינים בשלב מוקדם יחסית בגלל ש"עץ הבניה" הוא יחסית שטוח ויש בו רק 4 דרגות. עם בניה נכונה של קוסם, את קסמי הAOE החזקים ביותר אפשר לקבל כבר לפני מחצית המשחק.
– גם אני השתמשתי בOblivion בתנועה על המפה לא מעט כי זה פשוט יותר יעיל ברוב המקרים. אבל יש לך שם את התחושה של עולם משחק גדול ופתוח, וזה גם המצב במשחקים כמו Fallout 3 או Fable 2 ואחרים. יש משחקים כמו Mass Effect שבהם גם התנועה בעולם המשחק היא על גבי מפה, אבל בגלל שמדובר בחללית שטסה בין פלנטות שכל אחת מהן היא עולם סגור זה יותר מתקבל. בDragon Age משהו מרגיש קצת מנותק, כאילו מדובר בכמה אזורי משחק נפרדים שאין בינהם שום קשר (ולמה לעזאזל השלבים לא נטענים בזמן שמתבזבז על התנועה של הדמות במפה?)
– משחקים שעושים Side Quests טובים יותר: רוב המשחקים האחרים של Bioware הם כאלו לדעתי, וכך גם אלו של Bethesda.
בכל משחק יש Side Quests פחות מושקעים ויותר מושקעים, אבל בDragon Age אני פשוט מתקשה לזכור כאלו שהותירו עלי רושם אחרי שסיימתי אותם.
– רובם המוחלט של הכישורים לא באמת שימושי גם אם טועים לחשוב את זה בתחילת המשחק: פריצת מנעולים כמעט ולעולם לא תביא לך loot שבאמת שווה משהו וכך גם כיוס – בשני המקרים מדובר פשוט בדרך צדדית לעשות עוד קצת כסף. יצירת שיקויים, ורעלים מצריכה לא מעט מיקרו-ניהול ועשויה הרבה פחות טוב מלמשל באובליביון כשהשימוש העיקרי הוא יצירת שיקויי בריאות ומאנה בעלות נמוכה יותר מרכישה שלהם (ככה ששוב מדובר בעצם בכסף), טקטיקות קרב שימושיות רק אם אתה באמת צריך את כל הslots האלו וברוב המקרים אתה לא (לפחות ברמה הקשה עדיף לנהל את הדמויות בעצמך).
הכישורים ברובם עד כדי כך איזוטריים, שאשכרה פיתחתי את אחת הדמויות שלי לרמה הגבוהה ביותר של הישרדות רק בשביל איזה side quest מיותר שניסיתי להציל בו חיה.
– שיחקתי לא מעט עם ליליאנה בחבורה שלי שהיתה הגנבת היחידה עם יכולת פריצת מנעולים ברמה הגבוהה ביותר. זה היה די מעצבן כי מעבר לזה הבילד שלה היה גרוע ברמות, והבאתי אותה רק בגלל שחשבתי משום מה שאני אולי אפסיד משהו שווה בתיבות הנעולות האלו. בדיעבד לא הייתי טורח.
– אליסטייר ומוריגן הן בהחלט מהדמויות היותר מוצלחות והדיאלוגים שלהן נהדרים (חבל רק על האנימציות), וגם סטן הוא אחת מהדמויות היותר מקוריות שיצא לי להתקל בהן. אבל דמויות צד נהדרות זה משהו שכבר התרגלתי אליו בכל משחק של ביוור, ודווקא במשחק הזה קיבלתי תחושה של "צעד לאחור" בהשוואה למשחקים אחרים של החברה (KOTOR, מאס אפקט, BG), ו"משימות הרקע" של רובן לא היו מוצלחות במיוחד.
– את בעיות המצלמה הרגשתי בעיקר בקרבות הגדולים יותר בעיר עצמה. משום מה למצלמה יש גבול בלתי נראה שאליו ניתן לגרור אותה, ובהרבה מקרים היו דמויות מחוץ לגבול הזה שפשוט לא יכולתי להגיע אליהן. גם מנגנון ההינעלות על דמויות של המצלמה לפעמים פשוט לא איפשר לי לבחור במדויק איפה אני רוצה להטיל כל מיני קסמים, כי הסמן כל הזמן קפץ לאחת הדמויות.
– לאורזמאר הגעתי בשלב יחסית מאוחר במשחק. כל הקטע עם הגמדים והפוליטיקה היה נחמד, אבל המנהרות התת קרקעיות פשוט הרגישו כמו משהו שנמשך ונמתח ופשוט לא רוצה להיגמר. אני מכיר עוד אנשים שזה קרה להם, אבל אולי זה בגלל הסדר שבו בחרנו לשחק את המשחק.
אז אני באופן אישי לא מסכים שדרגון אייג' הוא המשחק הכי טוב שיצא בשנים האחרונות, כי לפחות במקרה שלי העדפתי את אובליביון (וגם לפי המבקרים נראה שMass Effect 2 שעדיין לא שיחקתי בו לוקח את התואר).
אבל בניגוד למה שאולי נדמה מהרשימה שלי (שמציגה רק כמה מגרעות של המשחק בלי לציין את כל הדברים שטובים בו), אני לא חושב לרגע שהמשחק הוא פחות ממצויין – מספיק טוב בשביל שאני ארצה לחזור ולשחק בו בעתיד בשביל לבצע בחירות אחרות. אמרתי גם בעצמי שאין אף משחק שמשתווה לאספקט הטקטי של הקרבות שלו, וזה משהו שהיה מאד חסר במשחקי RPG שהפכו קצת למשחקי פעולה בשנים האחרונות.
אבל חסר בו משהו בשביל שבאמת יהיה אפשר לקרוא לו משחק התפקידים הטוב ביותר. זה כל מה שאמרתי.
24 במאי, 2010 בשעה 14:27
מסכים עם swym, למרות שאני קצת מתקשה להבין את התלונות שלו על הלוט במשחק, כשבאובליביון יקירו ה-loot חסר משמעות אפילו יותר (בגלל מערכת הסקיילינג).
לדעתי DA נופל על שני דברים עיקריים: קווסטים שטחיים ולא מושקעים בשיט סטייל the witcher (איך אפשר להשוות את הסיידקווטס החיוורים של DA לעומת אלה של BG1/2?), ועלילה/עולם גנריים ומשעממים. הכתיבה במשחק היא גם משעממת ברובה, ובעצם חוץ מארבע דמויות מעניינות (מוריגן, שייל, זברן וסטן), כל השאר מרגיש אנמי, חסר יצירתיות ומפוצץ קלישאות.
עדיין, זה ללא ספק אחד ה-RPG הטובים של השנים האחרונות, מהסיבה הפשוטה שלא עושים כבר RPG טובים כמעט. BG2 ופליינסקייפ יישארו שני ה-RPG הטובים ביותר כנראה לעד.
25 במאי, 2010 בשעה 0:18
להגנתי אני רק אומר שמעולם לא ציינתי שמערכת הלוט באובליביון היא משהו מופלא – היא אפילו שוברת את הכלכלה בגלל אותו הסקיילינג, בשלבים היותר מאוחרים כשלכל באנדיט שמסתובב יש ציוד שאפשר למכור בהרבה מאד כסף.
אני יכול למצוא לא מעט תלונות גם על אובליביון, אבל גם הן לא מונעות ממנו להיות משחק מצויין ואני חושב שבשורה התחתונה מצאתי אותו מוצלח יותר מDA (וככה זה עם כל משחק. גם בBG2 ופליינסקייפ אפשר למצוא על מה להתלונן).
10 ביולי, 2010 בשעה 16:35
[…] מבטיחים מערכת קרב "יותר דינמית", גרפיקה משופרת (הגיע הזמן), ושמירה על הרעיונות והאווירה המוכרים לנו מהמשחק […]
23 בפברואר, 2011 בשעה 19:46
[…] די גרם לעצמו להיראות כמו משחק מלפני 10+ שנים – עם הגרפיקה המזעזעת שנראית כמו משהו שיצא קצת לפני דיאבלו 2, ותנועות הגוף של […]
5 בפברואר, 2015 בשעה 9:30
[…] מאז ומתמיד העדפתי מדע בדיוני על פנטזיה. יש לזה כמה סיבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא הגיוון. פנטזיה היא ז’אנר שבנוי באופן כמעט מוחלט על tropes ועל דברים שראינו כבר מיליון פעמים. נופים ניו-זילנדיים לרוב, נשקים של ימי הביניים, אלפים, גמדים, דת אחת מרכזית שאיכשהו היא היחידה בעולם, קוסמים, מצודות, חורבות עתיקות שמכילות טכנולוגיה מתקדמת משום מה, אל-מתים, דרקונים, הקרב האולטימטיבי בין כוחות הטוב לכוחות האופל. זה כמו – דוגמה היפוטית לחלוטין – לנסות ליצור עולם מעניין ונופים יפים תוך שימוש בפלטת צבעים שכולה אפור וחום. […]