לפני כמה חודשים, כשהבטא של Starcraft 2 התחילה לרוץ, הגעתי למסקנה ההגיונית למדי ש- Starcraft 2 נמצא ממש מעבר לפינה. חוץ מזה, חשבתי גם על זה שאין לי כל כך מה לשחק במשחק מרובה-משתתפים שלו (כי זה לא כזה כיף שמנגבים איתי את הרצפה), ושהאטרקציה העיקרית שלו בעיני היא המערכה לשחקן היחיד הכנראה-מצוינת שתהיה לו.
הבעיה שלי היא שיש לי פער ידע ענקי בנוגע למה שקורה בין הסיום של Starcraft הראשון להתחלה של Starcraft השני. הפער הזה נקרא Brood War – חבילת ההרחבה ל- Starcraft המקורי. אף פעם לא שיחקתי בה. אני יודע איך היא מסתיימת, פחות או יותר, אבל אין לי שמץ של מושג מה קורה באמצע.
אז נכון, יכולתי פשוט לחפש את העלילה של Starcraft ב- Google, לקרוא מה קרה שם, ולסגור עניין. אבל החלטתי לעשות את זה בדרך הקשה. החלטתי לסיים את Starcraft המקורי, ורק אז לעבור לחבילת ההרחבה שלו, ולסיים גם אותה. והשבוע, לאחר כמה עשרות שעות בודדות של משחק שהתפרסו על פני כמה חודשים, סוף סוף השלמתי את החלק הראשון של המשימה שנתתי לעצמי: סיימתי את Starcraft.
כל מיני דברים קפצו לי לראש במהלך התקופה הארוכה שבה שיחקתי בו. אבל בעיקר היתה שם מסקנה אחת עיקרית שסירבה להעלם: כל אלה שמדברים על כך שמדובר בנוסטלגיה שלא הזדקנה מדברים שטויות. תמיד ידעתי שמשחקי האסטרטגיה בזמן-אמת התקדמו באופן דרסטי מאז אמצע שנות התשעים, אבל זה דבר אחד לדעת את זה באופן אינטואיטיבי, ודבר שונה לחלוטין לחוות את זה על בשרי.
זה מתבטא בעיקר בנושאי הממשק. Starcraft לא מנסה, בשום שלב, להקל עלינו את חווית המשחק ולחסוך לנו לחיצות. אין שימוש אוטומטי ביכולות מיוחדות. אי אפשר להגיד ליחידות לעשות פעולה מסויימת ברגע שמסיימים לייצר אותן. אי אפשר לקבוע את פעולת ברירת המחדל שהיחידות שלכם יעשו ברגע שיתקיפו אותן. היחידות שלכם לא זזות מהדרך כדי לפנות מקום לבניין שאתם מנסים לבנות. ל- Starcraft חסרים כל כך הרבה דברים שהפכו את משחקי האסטרטגיה לנגישים יותר בשנים האחרונות, עד שהייתי צריך להתאמץ כדי להזכיר לעצמי שהוא לא עושה את זה בכוונה (כלומר, רק כדי שיהיה לכם יותר קשה), אלא פשוט בגלל שהדברים האלה לא היו נהוגים באותה התקופה.
אבל גם בלי קשר לממשק, רמת הקושי של המשחק הזה גבוהה הרבה יותר מכפי שזכרתי אותה. אולי שחקני Starcraft מנוסים שחרשו על המולטיפלייר של המשחק הזה במשך שנים יחשבו שהטענה הזאת מצחיקה, אבל בתור מישהו שחזר למשחק הזה אחרי יותר מעשור (אלא אם מחשיבים את משחק הלוח), גיליתי שאני מתקשה בו הרבה יותר מכפי שזכרתי. הקמפיין השלישי, של הפרוטוס, כבר דרש ממני כמות מכובדת של משאבים מנטליים ונפשיים בכל פעם שבאתי לשחק בו (עד ירידת רמת הקושי הדרסטית של המשימה האחרונה, משום מה).
ולבסוף, התלונה האחרונה ברשימה ההולכת-וגדלה של דברים שיגרמו למעריצי Starcraft לתלוש לי את הראש היא שהעלילה של המשחק אולי מצוינת (ועל זה אני אדבר עוד שנייה), אבל בסטנדרטיים מודרניים יותר – היא מועברת בצורה ממש מבולבלת ומעצבנת. חלק מהעלילה נמצא בחוברת שמגיעה עם המשחק. חלק ממנה – על מסכי טקסט שמופיעים לזמן קצוב על המשחק ואז נעלמים, בלי אפשרות לחזור ולקרוא אותם. חלק בתדריכי המשימות, וחלק בתוך המשימות עצמן (כשהפעילות לפעמים כן מוקפאת לצורך העברת הדיאלוג החיוני-לעלילה, ולפעמים לא). בלשון המעטה, זה די מציק.
השאלה העיקרית היא עד כמה החסרונות האלה משמעותיים. בערך באמצע המשחק, הדעה שלי היתה שערך היסטורי או לא ערך היסטורי – אין לאף גיימר סיבה לחזור ולשחק במשחק היום, אלא אם הוא סובל מנטיות אובססיביות-קומפולסיביות (כן, אני לא בטוח מה זה אומר עלי) או רוצה לנסות את מזלו בטורנירים בינלאומיים נגד קוריאניים. נכון, יש איזשהו ערך בלחזור ולשחק במשחק בשביל לראות על מה לעזאזל כל הרעש, אבל זה לא באמת חובה.
אבל מצד שני, יש את העלילה שלו. לרוב משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת ששיחקתי בהם בשנים האחרונות יש בעיקר אווירה. אפילו Company of Heroes המהולל שהצטיין באווירת המלחמה שלו לא ממש הצליח ליצור דמויות או התפתחויות עלילתיות שהיה לי אכפת מהן. אבל Starcraft מצליח, בזמן כל-כך קצר, לגרום לי לכעוס על המועצה המטופשת של ה- Protoss, או לעורר אצלי איכפתיות בנוגע לגורלו של ג’ים ריינור. וזה הישג שמעט מאוד חברות שהן לא בליזארד מצליחות לעשות במשחקי אסטרטגיה.
ול- Starcraft יש עוד יותר מזה. יש לו אופי. יש לו מספיק אופי בשביל לגרום ל- Kane (כנראה אחת הדמויות המפורסמות ביותר שיצאה מעולם משחקי האסטרטגיה) להראות כמו קריקטורה מטופשת. האופי הזה מתבטא גם בדברים הקטנים: הקולות החולניים שיוצאים מהבניינים של ה- Zerg כשלוחצים עליהם, או המשפטים המנופחים מחשיבות-עצמית של ה- Protoss. אבל הוא גם משתלב בצורה מושלמת עם האסטרטגיות ה”טבעיות” של כל גזע וגזע.
הדברים האלה הופכים את הנחיתות הטכנית של Starcraft להרבה פחות בעייתית. ואת התסכול מהממשק המיושן לקצת פחות מעיק. אני לא בטוח שאני יכול להמליץ עליו על פני כל משחק אסטרטגיה מוצלח שיצא בשנים האחרונות, אבל כהכנה ל- Starcraft II… הוא דווקא לא רע בכלל. חוץ מזה, 15 דולר זה מחיר לא רע בכלל עבור המשחק וחבילת ההרחבה שלו ביחד.
21 במאי, 2010 בשעה 19:20
לצערי אני נורא ואיום במשחקי אסטרטגיה ומעולם לא הצלחתי לסיים את המשחק, למרות שיש לי גם אותו וגם את חבילת ההרחבה שלו.
משהו פשוט לא מאפשר לי להתקדם לשלבים הפחות פשוטים. מעולם לא עברתי את הקמפיין של בני האדם.
אגב, אין המלצה יותר חמה למשחק, מאשר קישור לחנות שבה אפשר לקנות אותו.
21 במאי, 2010 בשעה 22:28
ברור שאין טעם להשוות משחק נוסטלגי למשחקים חדשים יותר בפרמטרים הטכניים. גם באזרח קיין אין לאורך כל הסרט את כמות האפקטים המיוחדים שיש בשנייה הראשונה של אווטאר, ועם קצת פוטושופ אפשר להפוך כל ציור כמעט למונליזה.
אבל יש ביצירות משהו שהוא מעבר לטכנולוגיה עדכנית ואופנה. אולי נגעת במשהו הזה כשדיברת על ה"אופי" של Starcraft. אני לא יודע אם יש לי איזו הגדרה מדויקת לזה. מה שאני כן בטוח בו הוא שבכיוון לקבלתם של משחקי המחשב כחלק בלתי נפרד מהתרבות והאמנות, להמשיך להתייחס אליהם כמו איזה דפדפן שמתעדכן מגרסה לגרסה זה אולי לא אידיאלי.
22 במאי, 2010 בשעה 1:39
אילן, שים לב שבפרמטרים הטכניים לא התייחסתי בכלל לנושאי הגרפיקה והסאונד. התייחסתי לנושאי הממשק, שאין ביניהם לבין ההתעדכנות הטכנולוגית שום דבר. הרי מה מנע מאנשי בליזארד, מבחינה טכנולוגית, לממש את הפיצ'ר שגורם ליחידות לעשות פעולות מסוימות ברגע שמייצרים אותן? הרי חצי מהפיצ'ר הזה כבר נמצא שם, בצורת ה- Rally Points. הם סתם לא חשבו על זה. וזה עוד בלי לדבר על פיצ'רים אחרים – שכבר היו ממומשים במשחקי אסטרטגיה בזמן-אמת אחרים שיצאו באותה תקופה (כמו ההתנהגות של יחידות ברגע שהן נתונות תחת התקפה).
הדברים האלה לא קשורים לטכנולוגיה עדכנית. הם לא קשורים לאופנה. והם בהחלט גורמים ל- Starcraft להרגיש יותר נחות.
22 במאי, 2010 בשעה 8:43
אתה יכול לומר כמעט על כל חידוש טכנולוגי שהוא לא נעשה בעבר כי "עדיין לא חשבו עליו". למיטב ידיעתי, עדיין לא גילינו שום יסוד שלא היה בטבע ממילא – אלו רק מניפולציות שלנו על חומרים שהיו כאן בכל מקרה עוד מתקופת האבן.
ומבחינתי, ממשק או אינטליגנציה מלאכותית הם בעיקר פרטים טכניים אם לא הופכים אותם איכשהו למשהו מעניין יותר, כמו נניח… הממשק של משחקי קטמארי דמאשי, או היצורים של בלאק אנד וויט. זה דומה, איכשהו, למצלמת קולנוע. אתה יכול לצלם איתה באופן טכני ופונקציונאלי לחלוטין וזה בסדר (ועשרים שנה אח"כ אני בספק שתראה מבקרי קולנוע כותבים על המצלמות הגרועות שהיו פעם כחסרון של סרטים ישנים), ואתה יכול גם לצלם באופן שמדגיש את קיומה של המצלמה (ושוב, המנגנונים הטכניים שמרכיבים אותה בכל מקרה לא נכנסים לדיון האקדמי בד"כ).
ברור שממשק תלוי בהתפתחות טכנולוגית ומשתנה עם הזמן כדי להתאים לאמצעי קלט חדשים או תצוגות חדשות. ויכול בהחלט להיות ש-Starcraft מבוסס על טכנולוגיה שהייתה מיושנת אפילו לתקופתו – אז מה? זה באמת משנה כשבאים לנתח אותו עשר שנים אח"כ?
22 במאי, 2010 בשעה 11:41
כל משפט בפסקה הראשונה שלך הוא טעות. לצורך העניין, בתקופה של Dune 2, הממשק לא אפשר לבחור כמות אינסופית של יחידות בו-זמנית, אבל זה כבר היה פיצ'ר שלא נעשה מתוך מגבלה טכנית. חוץ מזה שבמקרה של Starcraft, הממשק שלו בהחלט היה מיושן כבר ביום שבו הוא יצא. אה, וכן, המין האנושי יצר במעבדה יסודות שלא קיימים בטבע, לפחות לפי מיטב ידיעתנו.
וכן, במקרה של Starcraft – גם הממשק וגם האינטליגנציה המלאכותית הם פרטים טכניים לחלוטין. גם גרפיקה היא פרט טכני לחלוטין אלא אם עושים איתה משהו מעניין יותר.
ובתגובה לפסקה האחרונה – כן, זה משנה! אני לא בא כאן לשפוט את Starcraft על בסיס תרומתו לז'אנר בפרט ולעולם בכלל. אני מנסה לשפוט את Starcraft בתור משחק מחשב בשנת 2010, כשבראש שלי מהדהדות תגובות לכתבה שרשמתי בזמנו על הנוסטלגיה על כך ש"הוא עדיין יותר טוב מכל משחק אסטרטגיה חדש יצא מאז". ואני לא חושב שבמצב כזה נכון לשפוט אותו רק על בסיס המשמעות ההיסטורית שלו והטכנולוגיה שהיתה נפוצה בתקופתו. לצורך העניין, System Shock הוא משחק משמעותי הרבה יותר, אבל הממשק שלו הופך אותו לבלתי-שחיק לחלוטין. זה חשוב. זה אומר שהערך היחיד שלו בשביל גיימר מודרני הוא ערך חינוכי, והוא לא רלוונטי בכלל בתור משחק. אתה יודע, בתור משהו כזה שמשחקים בו בשביל הכיף.
ובהתחשב בעובדה שהמסקנה שלי בסופו של דבר היתה ש- Starcraft כן עומד במבחן הזה, פרמטרים טכניים או לא, אני לא בטוח על מה אתה מתלונן. את הדיון על המשמעות ההיסטורית של Starcraft אני שומר לפוסט אחר. ברור שבשבילו לא הייתי צריך לשחק בכל המשחק מחדש.
22 במאי, 2010 בשעה 12:44
בסדר, אז טעיתי בקשר ליסודות (בכל זאת היה מוקדם בבוקר…), אבל לא ממש התייחסת לכל שאר הדברים שכתבתי. לפחות, לא בדרך שהצלחתי להבין. למעשה, אתה רק שב ומחזק את הבעיה שאני מדבר עליה.
בתגובה האחרונה שלך הבחנת בין שתי דרכי התבוננות על משחק ישן: ניסיון לשפוט אותו כמשחק כיפי או לא, או ניסיון לקבוע את התפקיד ההיסטורי שלו בהתפתחות עולם המשחקים. מה שאני מנסה לומר הוא שאם משחק מחשב הוא יותר מצעצוע, אז שתי הנקודות האלו הן בכל מקרה לא המעניינות ביותר.
22 במאי, 2010 בשעה 13:29
כי התגובה שלך, אילן, מתייחסת לאיזשהו טקסט דמיוני (או שלא, אני לא יודע) שלא אני כתבתי, ושאני לא מתייחס אליו בשום צורה שהיא, ואז מחילה עליו נקודות מתוך הפוסט שלי ושאני כותב עליהן. בעוד שאני מנסה להצמד באיזושהי צורה למה שכתבתי בפוסט למעלה.
אני לא מתייחס ל- Starcraft מההיבט התרבותי/אומנותי שאתה מנסה לחתור אליו, כי גם אם הייתי רוצה להתחיל ולגעת בנושא הזה (ואני לא בטוח שאני רוצה, אבל נעזוב את זה), Starcraft הוא לא המשחק המתאים לצורך העניין – אין כאן אף גורם טכני שלא נעשה בו שימוש… ובכן, בצורה הכי טכנית שאפשר.
22 במאי, 2010 בשעה 13:58
ומה שהתכוונתי אליו מלכתחילה הוא שאם בפעם הבאה כן תנסה להתייחס ל-Starcraft מההיבט התרבותי/אומנותי, אני חושב שיצא לך פוסט מעניין יותר. אני דווקא יכול לחשוב על כמה וכמה נקודות כאלה, ועבורי המשחק הוא לא יותר מזכרון רחוק…
22 במאי, 2010 בשעה 14:01
היי, אתה תמיד מוזמן לכתוב פוסט אורח.
22 במאי, 2010 בשעה 20:43
המשחק כבר בהחלט מיושן היום. כששיחקתי בו בגיל 10-12 הייתי די מאוהב בו. העלילה, הדמויות, האווירה… כשניסיתי לחזור אליו לפני שנתיים שלוש זה כבר היה אחרת לגמרי. פשוט משחק משעמם, אין מה להרחיב. עלילה משעממת, דמויות משעממות, הכתיבה לא משהו בכלל, המשימות משעממות, הגיימפליי משעמם ומיושן.
בכלל, אחרי COH אני כבר לא מצליח לגרום לעצמי לשחק באף RTS אחר. זה משחק אסטרטגיה אמיתי. SC זה בעיקר משחק של APM, האסטרטגיה/טקטיקה שם אפסית ובטלה בשישים לעומת המיקרו.
23 במאי, 2010 בשעה 10:31
עידן, אל תזכיר לי: לפני איזה שנתיים ניסיתי לשחק קצת ב- dune 2(שאגב, ראיתי לאחרונה שאיזה מעריץ על גרסה מעודכנת למחשבים של היום עבורו) והבקושי הצלחתי לסיים את המשימה הראשונה מרוב קריזה על זה שאי אפשר לבחור מספר יחידות בו זמנית.
אאאהההה!!
בהצלחה עם brood war!
23 במאי, 2010 בשעה 11:34
אני לא השתתפתי בבטא של סטארקראפט 2, אבל יש ממה לחשוש בכל מה שקשור להתקדמות הממשק.
הקהילה התחרותית של המשחק זועקת לבליזארד שלא יהפכו את המשחק ל"נוח מדי" כדי שלא יהיה "קל מדי" לשחק בו. בליזארד כן אומרים להם "תתבגרו" אבל זה משפיע גם עליהם.
http://www.teamliquid.net/forum/viewmessage.php?topic_id=108326
הממשק יהיה נוח יותר מהראשון, אבל לא בהרבה, וכנראה שעדיין יפגר מאחורי RTSים מודרניים אחרים. זה קצת חבל.
23 במאי, 2010 בשעה 12:59
נעם, הקישור שהבאת מתאר תופעה פשוט עצובה.
אבל זו לא תופעה יחודית לStarcraft ואולי אפילו לא לתעשיית המשחקים: אנשים שביזבזו חלק מהותי של החיים שלהם בפיתוח של מיומנות שהפכה למיותרת בזכות התקדמות טכנולוגית ילחמו וינסו למנוע את הקדמה, כי היא בעצם מפרה את האיזון מבחינתם והורסת להם את כל היתרון שצברו.
זה תופס במיוחד במשחקים תחרותיים שמעורב בהם כסף במסגרת טורנירים, ומן הסתם Starcraft הוא דוגמא למשחק כזה.
23 במאי, 2010 בשעה 14:51
תארו לכם ששחקני NBA היו מוחים נגד שינוי החוקים שעושים מדי פעם כי הם התרגלו שקו הדלום עובר *שם*.
23 במאי, 2010 בשעה 18:56
אני לא מבין מה הבעיה שלהם להמשיך ולהתחרות ב- Starcraft הראשון, במקרה הזה.
23 במאי, 2010 בשעה 18:58
אגב, עד עכשיו, Brood War מאכזב ברמות שלא-יאמנו. גם מבחינה עלילתית, וגם מבחינת עיצוב המשימות (המשימה החמישית בקמפיין של הפרוטוס היא יצור-כלאיים מעוות של כל המשימות הרעות בסטארקראפט המקורי).
24 במאי, 2010 בשעה 0:56
אז כמה דברים. (אני לא תומך בתופעה, ומנסה להיות אובייקטיבי, ולעורר דיון ע"י לקיחת הצד שבמיעוט)
1 : zipdrive : שאלת מה יקרה אם שחקני NBA היו מוחים נגד שינויים?
http://en.wikipedia.org/wiki/National_Basketball_Association_criticisms_and_controversies#New_game_ball
בסוף דיויד סטרן התחרט וביטל את השינוי. למרות שהוא לטובת המשחק בטווח הארוך.
2 : אני אתייחס לשתי ההערות ביחד, כי הן קשורות. קרה בעבר שקהילת השחקנים התפצלה כאשר יצא משחק חדש שלא היה לרוחה. בגדול, זה פוגע בסצינה. אפילו הסצינות הגדולות של משחקים תחרותיים לא גדולות מספיק כדי שהפלורליזם הזה יעזור להן. סביר להניח שגופים כמו WCG והגופים המקצועיים בקוריאה לא ימשיכו להריץ טורנירי BW אחרי שסטארקראפט 2 ייצא. לכן השחקנים מפחדים.
מה שהרבה מהם טוענים, ובצדק מסוים, הוא שלהרבה סדרות של משחקים יש את ה"אופי" שלהן, שנשמר לאורך המשחקים בסדרה. שחקני BW יגידו שהדרישות הטכניות הגבוהות זה חלק מהאופי של סטארקראפט וחלק גדול ממה שהפך אותו למה שהוא. הם לא מתנגדים לממשקים חכמים יותר, אבל לא בסדרה הזו, כדי לא לשנות את האופי שלה. אני לא מסכים, אבל יש בדעה הזו משהו. השחקנים אומרים שהמקום לנסות רעיונות באמת חדשים הוא בIP חדש. על הסדרה הקיימת לשמר את האופי שלה, וללטש את המשחקיות ממהדורה למהדורה.
וזה מביא אותי לנקודה השניה – Brood War הוא לא בשביל השחקן היחיד. אמנם יש שם משימות, אבל זה יותר עניין פורמלי. הסיבה העיקרית אליו היא להכניס כמה שינויים לא גדולים מדי, שמספיקים כדי לגרום לקהילה התחרותית לחשוב מחדש על המשחק ולהמציא אסטרטגיות חדשות. שתי יחידות חדשות + שינויי איזון קלים עושים הבדל עצום ברמות הגבוהות.
אי פעם תהיתם למה היו כל כך הרבה מהדורות של Street Fighter 2, ואת מי זה באמת מעניין שעכשיו יש Turbo בסוף השם? את השחקנים המקצוענים, שהשינויים הקלים האלה הופכים את עולמם, ומכניסים חדשנות למשחק שהגיע למיצוי ברמות הגבוהות. צריך להתייחס לBW מנקודת המבט הזו, שם הוא עשה עבודה מדהימה.
24 במאי, 2010 בשעה 1:04
אז ככה:
1. סבבה שהשחקנים המקצועיים לא רוצים להכניס יותר מדי שינויים בנוסחה, אבל במקרה הזה, בליזארד לא יכולים לרצות את כל הצדדים. או שחקנים כמוני, או שחקנים כמוהם, ירגישו כאילו בליזארד מפנה אצבע משולשת ענקית לכיוונם.
2. "על הסדרה הקיימת לשמר את האופי שלה וללטש את המשחקיות ממהדורה למהדורה" – ליטושי משחקיות לא כולל, נניח, עדכון ממשק ככה שיתאים לסטנדרטים שהוצבו ע"י משחקים אחרים שיצאו במאה ה- 21?
3. כמו שאמרתי כבר מיליון וחצי פעמים, בכל מיני הזדמנויות: זה לא חוכמה לשפוט משחקי אסטרטגיה לפי המולטיפלייר שלהם. שתי יחידות חדשות לכל צד? הם היו יכולים להכניס את זה בפאץ'. אם הם מוציאים חבילת הרחבה לחנויות, צריך שיהיה בה תוכן. ואם אפשר שהתוכן הזה לא יהיה מסריח, זה יהיה נחמד. חבילת ההרחבה של Warcraft III היתה נהדרת, וזה בכלל בלי שנגעתי במולטיפלייר שלה. מ- Brood War, בינתיים (ואני רק במסך החמישי שלו, כן?) אני בינתיים מקבל גם עלילה מחורבנת וגם עיצוב שלבים מזעזע. בהתחשב בעובדה שרציתי לשחק בכל זה מלכתחילה רק כדי שאני אדע איך העלילה התקדמה בין סטארקראפט המקורי לסטארקראפט 2… זה מאכזב. ממש.
24 במאי, 2010 בשעה 9:38
1) מסכים שבליזארד לא יכולה לרצות את כולם. אבל אם יש משחק אחד ויחיד בעולם שהייתי צריך לתת לו רשות לדפוק את השחקנים הרגילים ולהתרכז בתחרותיים – זה האחד.
2) זו מהות הויכוח. בעיקרון, אני בצד שלך של הויכוח. הטענה של הצד השני היא, שאם הליטוש הזה משנה מהותית את אופן המשחק ואת הדברים שאפשר ואי אפשר לעשות (ברמה העקרונית), אז זה לא ליטוש, זה שינוי.
3) כאן אתה צודק, זה באמת מאכזב. אני דווקא די נהנתי מהקמפיין של BW, אבל אולי זה כי הם קצת העלו את רמת הקושי ואהבתי את האתגר. אין סיבה מוצדקת שזה יהיה גרוע. יכול להיות שזה משהו שהם עוד לא הבינו אז, ושיפרו בWC3. איך היה Beyond The Dark Portal בהשוואה ל Warcraft 2?
24 במאי, 2010 בשעה 12:00
Zipzrive, לעוד קריאה מעניינת בעברית על תלונות של שחקנים מקצועיים בNBA:
http://bschool.huji.ac.il/new/news.php?N_ID=170
לא סתם אמרתי שהתופעה הזו לא יחודית לעולם משחקי הוידאו…
בכל מקרה, משחקים חדשים צריכים לאזן ולשפר את הגיימפליי, לא להיות רק איזשהו Overhaul גרפי למשחק ישן.
מן הסתם תמיד יהיו כאלו שיתלוננו על השינויים במשחקים שפוגעים במומחיות (המיותרת) שהם צברו. חלקם באמת יעדיף לשחק במשחק הישן (קהילת CS 1.6 לעומת CS Source), חלקם ינסה לכפות חוקים ישנים על המשחק החדש (חוקי MLG בHalo 3), וחלקם סתם יתבכיין (כמו כל אלו שמתלוננים על הNoob-toobs במשחקי COD).
אבל זה נראה לי קצת מוגזם שהמעריצים יצליחו לגרום לחברה להשאיר את ממשק המשחק שלה מיושן רק בגלל טיעון כזה. בליזארד לא התקפלה כשהמעריצים התלוננו על פלטת הצבעים של דיאבלו 3, אז מעניין לראות מה תהיה התוצאה במקרה של Starcraft 2)
24 במאי, 2010 בשעה 19:27
טוב, כאמור, אנחנו באותו הצד. גם כתבתי על זה בערך חמש שניות אחרי שהמשחק הוכרז (ולא רק על זה שייתכן שהממשק לא יעבור שינויים):
https://www.gamepad.co.il/archives/83
לגבי Beyond the Dark Portal – אני לא יודע. לא שיחקתי בו. מצד שני, נראה שבמשימה 6 של הקמפיין של הפרוטוס, Brood War משתפר פתאום. אני אדווח בהמשך. 🙂
24 במאי, 2010 בשעה 20:29
עידן, עשית לי חשק לעבור על המשחק אז אני מדביק אותך אט-אט (כבר סיימתי שני קמפיינים מהשלושה של המקור)
הקמפיין של BW הוא מעולה מאז שמתחילים עם הTerran. בכל מקרה, אל תפספס את המסך הסודי שיש בקמפיין של הZerg אחרי המשימה הלפני אחרונה. זאת משימה חמודה וכביכול נותן את ההצצה לעלילה של סטארקראפט 2.
25 במאי, 2010 בשעה 20:49
לעניין העלילה יש להוסיף תלונה שבקופסאות חדשות יותר (כאלה שכוללות גם את המשחק המקורי וגם את brood war) לא כלולה חוברת. לא פיזית ולא כקובץ.
מצד שני אולי הבעיה היא רק בארץ.
26 במאי, 2010 בשעה 11:32
זה שסטארקרפט מיושן עוד מילא, הצרה היא שגם 2 יהיה מיושן כמעט באותה מידה, כי יש לו גיימפליי זהה. בליזארד תמיד היו חברה די שמרנית אבל עם SC2 אני חושב שהם שברו את כל השיאים… להוציא משחק ב-2010 עם גיימפליי של 98, אני חושב שזו פשוט בושה
26 במאי, 2010 בשעה 18:15
נו, על מה אנחנו מדברים כל כך הרבה זמן? 🙂
26 במאי, 2010 בשעה 21:41
Beyond The Dark Portal בכלל פותח ע"י אלה שפיתחו את מאג'סטי (שכחתי את שמם). חוץ מזה שקשה להשוות, כי זה משחק ישן יותר עם סטנדרטים נמוכים בהרבה.
3 ביוני, 2010 בשעה 7:53
אם כל כך התאכזבת מהממשק המוגבל של Star Craft, אני חושב שאולי תרצה לשחק את Dark Reign. הוא היה מאוד מתקדם לזמנו.
למרות זאת, אני חושב ש-Starcraft, ולמען האמת כמו Star Control II ו-System Shock II (לא הראשון), עדיין מאוד שחיקים ומאוד מהנים גם היום.
ואני עדיין חושב של-Starcraft ו-Brood War יש אחד מהסיפורים היותר טובים שאני מכיר במשחקים.
חשבתי להעיר על איך אתה מסוגל לקרוא לעצמך משחקן אם רק עכשיו אתה מגיע ל-Brood War ואפילו לא שיחקת את The Dark Portal אבל עכשיו אני תוהה מה ההבדל אם אני רק הגעתי לסדרת Mass Effect ואפילו לא שיחקתי את Half-Life 2…
3 ביוני, 2010 בשעה 8:32
גם בזמנו אני זוכר שהתאכזבתי מהמשחק המגובל של Starcraft ביחס ל- Dark Reign ו- TA. וזה לא שהוא לא שחיק. כמו שאמרתי, בשורה התחתונה, הנחיתות הטכנית שלו בסוף לא היתה כזו בעייתית.
ולגבי קלאסיקות שלא שיחקתי בהן… נו, לכולנו יש כאלה. 🙂
11 ביוני, 2010 בשעה 1:01
[…] גם על המשחקים של בליזארד (אתם יכולים להעיף מבט בתגובות לפוסט הזה). ההבדל העיקרי הוא שהפעם אני שייך לקבוצת המעריצים […]