רבות נכתב כבר על עניין הפיראטיות בישראל, ונדמה שמקלדותינו עייפו מהעניין הזה. ובכל זאת, אם יש משהו שמטריד את מנוחתי, הבלוג הוא מקום טוב לשפוך בו מעט מהתסכול, לא כן?

מעשה שהיה. הלכתי לקנות אקס בוקס חדש, אחרי שהקודם עבר הסבה מקונסולה ללבנת איטונג מעוטרת בשלוש נורות אדומות. בהיעדר דוד מארה”ב, פניתי אל אחת מחנויות הגיימינג הישראליות – GameHot, בקניון ערי החוף בראשון. לשם שינוי לא הזמנתי מהאינטרנט, אלא ניגשתי לחנות בעצמי, שכן היא ממוקמת די קרוב אליי. היו שם שני מוכרים. ביקשתי לרכוש Xbox 360, גרסת הסלים, עם 250gb, ללא קינקט (כבר יש לי). מיד הם מיהרו להסביר לי שכדאי לי לקנות קונסולה “מוסבת” כדי שאוכל לשחק במשחקים פרוצים.

הבהרתי להם שאין לי כל רצון בקונסולה מוסבת, ואם אפשר בבקשה אחת שהם לא נגעו בה בכלל. הם המשיכו ללחוץ וניסו למכור לי קונסולה יקרה יותר, שלטענתם יש לה כונן DVD עם הכנה לפריצה (מה שזה לא אומר). יתר על כן, מסתבר שהקונסולה עם כונן DVD של חברת שקר כלשהו (לא זוכר כרגע את השם) תומכת ב-HD, והאחרת – הזולה יותר, לא. זו כמובן שטות מוחלטת. לאחר שהתבהר שאין להם כרגע את הקונסולה שאני מעוניין בה במלאי, החלטתי ללכת ולא לחזור לשם.

חשבתי לעצמי קצת והחלטתי שעדיף לי לשלם מעט יותר ולקנות את הקונסולה מרשת גדולה יותר, כי היא גם זו שתספק לי את האחריות. הלכתי לסניף של Enjoystick בראשון לציון (הסניף הראשי שלהם).

כשהגעתי לחנות היו שם המוכר, יחד עם משפחה – אבא, אמא וילד כבן 9. הם התעניינו ברכישת קינקט, והשתעשעו עם Kinect Adeventures שהודגם בחנות. האבא התעניין אם צורבים את המשחקים לקינקט באותו האופן (“ורבטים דו-שכבתי, כן?”), והמוכר הבהיר לו שכן, אין שום הבדל. כמובן שגם שם מוכרים קונסולות “מוסבות” ולכן כשפניתי למוכר מיד ביקשתי קונסולה שמברג לא התקרב אליה. האבא התפלא לשמוע אותי. “מה, אתה קונה משחקים מקוריים? זה יקר”. עניתי לו שכן, אני קונה משחקים מקוריים. וזה לא כל כך יקר אם לא קונים בישראל, וחוץ מזה, שבעיניי לשחק במשחקים פרוצים זה לא מוסרי ולא שונה מגניבה של פריט מחנות. “אבל מוכרים אותם פרוצים”, אמר. “מוכרים גם טלוויזיות גנובות, מתי לאחרונה קנית אחת?”, שאלתי.

לא נראה לי שהוא השתכנע. הרעיון של לשלם בעבור משחק נתפס ככל כך אבסורדי בעיניו. ולמה שזה לא יהיה כך? כשחנויות דוחפות ללקוחות מראש קונסולות פרוצות, הן נותנות לגיטימציה לפיראטיות, לגניבה. שזה, אגב, די מוזר. הרי החנויות האלה מוכרות גם משחקים מקוריים. למה שהם ירצו לדחוף דווקא את הקונסולות שלא ייצרו עבורן רווח בהמשך?

אז אולי זה בכלל הפוך. החנויות מוכרות את הקונסולות הפרוצות כי יש להן ביקוש הרבה יותר גבוה, ואם הן לא ימכרו אותן אז אנשים פשוט יקנו בחנויות אחרות ולהם לא יהיו לקוחות בכלל. ולמה יש להן ביקוש כל כך גבוה? כי חונכנו לא להיות “פראיירים”. עם אילו ערכי מוסר יגדל הילד בחנות, שאפילו אביו, אדם מבוגר ומיושב, לא מסוגל להבין שמה שהוא עושה אינו בסדר?

לפחות כשגנב גונב, הוא מודע לזה שהוא עושה משהו רע. הוא מסתתר, הוא נזהר ואולי אפילו חש אשמה. אבל גניבת המשחקים בישראל נעשית לאור יום, מעודדת על ידי החנויות עצמן, ולאף אחד זה לא מזיז. הם לא מרגישים טיפ-טיפה רע בעניין. להפך – זה הסטנדרט. מי שמשלם הוא הפראייר. וזה די עצוב.

מדי פעם אנחנו קוראים באינטרנט על כל מיני חברות משחקים (ות’כלס – חברות בכלל, אבל לא הגעתם ל”גיימפאד” כי אתם מתעניינים ברקמה, נכון?) שמתאמצות קצת יותר מהדרוש בשביל המעריצים שלהם. כמו Valve שהטיסה אנשים שהחרימו את Left 4 Dead 2 למשרדים שלה רק בשביל לשכנע אותם שזה יהיה משחק מגניב, או (דוגמה קצת יותר עדכנית) Visceral ששלחו עותק חתום (וציור!) לגיימרית שהכלב שלה השמיד את העותק שבבעלותה. זה מגניב. אבל אתם יודעים מה יותר מגניב? כשזה קורה למישהו שאתם מכירים אישית.

למי שלא מכיר, Zuma Blitz הוא הגרסה הפייסבוקית של Zuma, המשחק הממכר-בטירוף של PopCap. כמו כל ה- Zuma שבאו לפניו (ועוד יגיעו בעתיד), אשתי חיבבה אותו מאוד, וגם היתה מוכשרת בטירוף כשהיא שיחקה בו. ובכל דבר אחר שהיא עושה, אבל אנחנו מדברים כאן על Zuma Blitz.

רותם ברוכין, למי שלא מכיר, היא “ההיא עם העוגות”. ידידה מוכשרת ממש שמכינה עוגות מושקעות בטירוף בשלל נושאים. היא נוטה למשוך כל מיני גיקים במגוון רמות, שפשוט חייבים עוגת דלוריאן, או מאפין אנטרפרייז, או עוגת קת’ולהו (אין עדיין תמונה בעמוד שלה, אז תצטרכו לסמוך עלי בקשר לזה).

לכבוד יום ההולדת של אשתי, רותם, בתמיכתן הרוחנית של עוד כמה מהחברות של אשתי, הכינה לה עוגת זומה בליץ. עוגה מצויינת עם המון שוקולד, בצק סוכר, וסוכריות בתור הכדורים. מעבר להתלהבות שלנו מהעוגה, המלצנו לה לשלוח תמונה של העוגה לחבר’ה הטובים מ- PopCap, כי חשבנו שהם יאהבו את זה. צדקנו. הם פרסמו את העוגה על הקיר של זומה בליץ בפייסבוק (צריך לעשות “Like” לעמוד של זומה בליץ בפייסבוק בשביל לראות את התמונה), שם היא קטפה קצת יותר מ- 4000 “לייקים” (אף פעם לא כתבתי את המילה הזו בעברית. זה נראה מוזר) ו- 500 תגובות. קצת אחר כך, בחור בשם רוג’ר מ- PopCap חזר אליה באימייל, ושאל אותה מה הכתובת שלה, כי הם רוצים לשלוח לה משהו בשביל להביע את הערכתם. רותם שלחה להם את הכתובת, ותהתה מה היא הולכת לקבל בדואר (“מכתב Cease and Desist מהמחלקה המשפטית שלהם?”).

החבילה שהגיעה מספר שבועות לאחר מכן, הכילה עותקים בקופסה של Plants vs. Zombies, Zuma ו- Zuma’s Revenge, חבילת מדבקות “הכניסה אסורה לזומבים” (אחת מהן מעטרת לנו את הרכב עכשיו), סיכה של Zuma Blitz, פד לעכבר (מי משתמש בפדים לעכבר בימינו?), מסגרת לתמונות של Bejeweled, בובות חמודות של Chuzzles, בובת זומבי, ומשהו שאין לנו ברירה אלא להסיק שהוא מפיץ ריח לשירותים של Bejeweled 3.

במילים אחרות, פופקאפ יצאו מגניבים ממש מהסיפור הזה. ויצרו אצל רותם חשק עז להכין עוד עוגות שמבוססות על משחקים של PopCap. אז אם למישהו מכם מתחשק עוגת Plants vs. Zombies, צרו קשר.

שני הסיפורים האלה לא קשורים זה לזה וגם לא כל כך קשורים לשום דבר אחר, אבל מסיבה כלשהי נראה לי מתאים לצוות אותם ביחד באותו פוסט:

המלחמה הקרה בין Origin ו-Steam

בערך לפני שבוע אנשים שמו לב ש-Crysis 2 נעלם בפתאומיות מסטים. בצירוף מקרים חשוד, זה קרה פחות משבועיים אחרי ש-EA (המפיצה של קרייסיס 2) השיקה את Origin, החנות-דיגיטלית/רשת-חברתית/חיקוי-סטים שלה. "אה, כמובן", אמרו כולם, "EA המניאקים האלה רוצים לקדם ולחזק את Origin, בטח נראה עוד דברים כאלה בזמן הקרוב". ואכן ראינו: Alice: Madness Returns הופיע (ועדיין מופיע, למעשה) באתר של EA כ"קיים רק ב-Origin עד ה-17 ביוני".

למחרת, באופן בלתי תלוי לחלוטין, אחד הבכירים ב-EA דיבר בריאיון ל-GamesIndustry.biz על "משחקים אקסקלוסיביים", על זה שלאקסבוקס ול-PS יש אקסקלוסיביים ו-EA מתכננים לארגן כמה גם לעצמם ול-Origin שלהם (למשל The Old Republic). התוכנית היא כביכול להוציא את המשחקים האלה בשלב ראשוני רק ל-Origin, ורק אחרי זמן כלשהו להפיץ אותם לשאר הערוצים. קצת מחזיקים מעצמם יותר מדי, אם אתם שואלים אותי, אבל שייהנו.

ואז הגיעה הפתעה – תגובה מ-EA, שהפכה את כל הסיפור הזה להזוי לגמרי: "זה מאוד מצער שסטים הסירו את Crysis 2. זו לא הייתה החלטה של EA או תוצאה של איזושהי פעולה של EA". מסתבר ש-Crytek "חטאו" בלחתום על הסכם עם שירות הורדות אחר כלשהו, של-Steam יש דרישות עסקיות כלשהן שלא מסתדרות עם המודל שלו. לא ברור לחלוטין.

בינתיים אין שום תגובה מ-Valve, ו-Alice: Madness Returns אכן קיים גם בסטים. Crysis 2 עדיין לא חזר, אבל כל המשחקים הישנים של Crytek לא נעלמו, אז כנראה שהבעיה היא ספציפית איתו. מה שבטוח, זה מוזר.

היחצ"ן הכושל של המשחק הכושל

הסיפור הזה מכיל כל כך הרבה תפניות ופינג-פונגים שאני בעצמי בקושי הצלחתי לעקוב אחריו, אז הנה ה-short-short version:

• Duke Nukem Forever יצא. הוא קיבל המון הייפ, המון תקשורת, והמון ביקורות קוטלות. זיירמן קרא לו "גרוע", אבל רוב המבקרים בעולם לא היו כל כך זהירים. ראס פיטס מהאסקייפיסט, למשל, אמר ש"אם אתם תקועים על אי בודד ויש לכם רק את המשחק הזה לשחק בו – לכו לדוג במקום". ב-metacritic יש לו ציונים אי שם באיזור ה-50.
  ג'ים רדנר מ-The Redner Group, סוכנות ה-PR שהייתה אחראית על המשחק, לקח את זה קשה. הוא כתב בטוויטר של ה-Redner Group: "הרבה מבקרים הלכו רחוק מדי עם הביקורות…אנחנו שוקלים מי מקבל מאיתנו משחקים פעם הבאה ומי לא".
• המבקרים ראו את זה והתעצבנו, כמובן. ג'ים רדנר התנצל, ואמר שהוא לא חשב על מה שהוא עשה ופעל רק מתוך רגש, והדגיש של-2K לא היה שום קשר לעניין.
• 2K ראו את ההתנצלות ומיד החליטו לפטר את רדנר והחברה שלו, תוך הכרזה ש"הם שומרים על כבוד הדדי מול התקשורת וימשיכו לעשות כך" (באופן מתאים, זה גם נעשה בטוויטר).
• אבל זה לא הפריע ל-2K להחרים את Eurogamer. לא ברור למה בדיוק זה קרה, ואם זה בכלל היה קשור ל-DNF, אבל זה קרה פחות מיום אחרי הסיפור עם רדנר.
• לסיום הסאגה: אתמול, כמה ימים אחרי כל הבלגן, ג'ים רדנר כתב טור אורח ב-Wired שבו הוא מסביר עד כמה הוא לא מבין מהחיים שלו. באמת. הוא סותר דברים שהוא אמר בטוויטר, סותר דברים שהוא כתב כמה משפטים קודם באותו טור, אומר הרבה מאוד שטויות, ומבהיר טוב מאוד שהוא לא כל כך מבין בעסקי הביקורות. לפני הטור הזה, זה סתם נראה כמו טעות תמימה שנעשתה ברגע של להט, ורדנר יצא יותר הקורבן מאשר האשם. אבל הטור שלו, באופן אירוני, דוקא מחזק את התחושה שזה קצת מגיע לו.
  למעוניינים, ב-RPS סיכמו יפה את הטור, כולל פרשנות מעניינת.

טוב, אז גם לי יש מה להגיד על E3. אפילו כמה דברים.

כמובן שאעשה את זה בפורמט וידאו, אפילו שאיכות ההפקה שלו מזוויעה, הישר מהדירה של חברה שלי, כשהמצלמה עומדת על ערימת ספרים.
מצטער, אבל מזמן לא הוצאתי וידאו, ואני מרגיש חצי חובה, חצי גירוד של חסר. אז אני מתפשר במסגרת הזמנים המוגבלת שיש לי.

בכל מקרה, יש 5 נקודות עיקריות שאני רוצה להעלות על המסך –
א – Ryse
ב – FarCry 3
ג – MassEffect 3
ד – BattleField 3
ה – Wii U

והרי לכם גם פרק נוסטלגי מלפני שנתיים, כשעוד גרתי במעונות האוניברסיטה, חשבתי שהפרצוף שלי הוא הדבר הכי מעניין בעולם והאמנתי במהפכת התנועה כמו שוטה הכפר – E3 2009!

    

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod022-16.6.2011.mp3|titles=Episode 22: E3 Forever]

להורדה

הפרק השבוע מוקדש לשני אירועים. אחד מהם קורה פעם בשנה, ואחד מהם קורה פעם בעשור.

0:50 – Duke Nukem Forever שוחרר! ולא מאוד במפתיע, הוא לא טוב בכלל. קצת במפתיע, הוא לא טוב מסיבות אחרות מאלה שזיירמן חשב שבגללן הוא לא יהיה טוב. בדרך, אנחנו מזכירים ש- GameStop הצהירו שהם יכבדו הזמנות מוקדמות שבוצעו עבור Duke Nukem Forever מאז 1997, ואת הטריילר המיתולוגי של המשחק מ- 1998.

9:20 – והנה, אנחנו מתחילים לדבר על E3.

10:20 – מיקרוסופט בתערוכת E3 דיברו בעיקר על הקינקט.

11:40 – למשל, על זה של- Mass Effect 3 תהיה תמיכה בפקודות קוליות.

16:40 – או שהם הדגימו את Ghost Recon: Future Soldier

17:30 – מ- Ryse, לעומת זאת, התלהבנו.

18:20 – וגם מ- Fruit Ninja Kinect.

18:40 – Star Wars Kinect, לעומת זאת, לא הרשים אותנו בכלל.

(אגב, זה לא קשור לשיחה בפרק, אבל היי! תראו! פלישה דיי משחקת ב- Star Wars Kinect!)

19:50 – רגע של פרסומת לא-סמויה: אנחנו ממש רצים על הדברים שקשורים לתערוכה, אבל שמעתי שלפאנבויז יש פרק ממש ממש ארוך על הנושא.

20:00 – עוד דברים של מיקרוסופט מ- E3: הכרזה על שמירת פרופילים בענן, Gears of War 3 ו- Halo 4.

21:00 – Tomb Raider נראה מאוד מעניין, אבל לא נראה מאוד כמו משחק, שזו בעיה.

23:30 – במסיבת העיתונאים של סוני, זיירמן התלהב מ- Uncharted 3. דקל ודורון לא.

26:00 – כל מיני אנשים מתלהבים מ- Starhawk, אבל אנחנו לא מכירים את Warhawk מספיק בשביל להתלהב.

26:40 – מ- Dust 514, לעומת זאת, אנחנו די מתהלבים.

28:00 – Bioshock Infinite!

30:30 – אנחנו מדברים קצת על Far Cry 3, אפילו שהוא לא הוכרז ע"י סוני.

32:30 – סוני הכריזו שה- PS Vita תעלה 250$ (300$ לגרסת ה- 3G).

36:00 – אנחנו עוברים לדבר על מסיבת העיתונאים של נינטנדו.

37:10 – …ומתחילים לדבר על ה- Wii U. אנחנו לא מפגינים התלהבות.

42:30 – איזה יפה נראה Battlefield 3, נכון?

42:50 – ו- Serious Sam 3?

43:20 – הסימס מגיעים לפייסבוק, בטריילר מטריד-ממש.

46:30 – אנחנו מדברים גם על Brothers in Arms: Furious Four, ו- Aliens: Colonial Marines.

48:50 – XCOM זכה לחשיפה מחודשת במהלך התערוכה זיירמן עדיין סקפטי.

50:00 – טריילרים נוספים שאנחנו מדברים עליהם: Prey 2, Assassin's Creed Revelations.

51:00 – הגיע הזמן לסיכומים, לזרוק שמות של כמה משחקים אחרונים (Saints Row 3, inFamous 2), ואז ללכת… אבל לא לפני שאנחנו מזכירים, כרגיל, את הכתובת של הדף שלנו ב- iCast, של דף הפייסבוק שלנו ושל חשבון הטוויטר שלנו. אתם יודעים, כדי שיהיה לכם.

בשבוע האחרון הייתי באנגליה. נסעתי לפסטיבל Download, והיו הרבה מאוד חוויות. רובן לא באמת קשורות לבלוג הזה (בקצרה: ראינו מלא הופעות, שתינו המון גינס וקנינו המון שטויות). הסיבה שאני כותב על זה כאן היא שבין השאר, היה בפסטיבל ביתן שכזה של EA, שבו היו כל מיני קונסולות עם משחקים חדשים ואפילו כאלה שעוד לא יצאו. יצא לי לשחק שם בשניים כאלה (בזמן הופעות לא מעניינות, אל תדאגו, לא פספסתי שום דבר חשוב), ואלה ההתרשמויות שלי.

---

על Alice: Madness Returns כבר דיברנו, ואנחנו מאוד מתרגשים ממנו כמובן. למעשה, הוא אמור לצאת (בארה"ב) ממש היום. אני שיחקתי בשעה-שעתיים הראשונות של המשחק, ועוד איזה חצי שעה על המסך המטורף הזה: (שרוב הזמן הקרין טורניר FIFA)

בתור התחלה, המשחק מאוד יפה. על זה קשה להתווכח. כמו המשחק הראשון, הכל פה מאוד צבעוני, פסיכדלי והזוי, רק שהפעם זה גם ב-HD, ונראה הרבה יותר מרשים ביחס לגרפיקת ימי-הביניים של שנת 2000. כמות הצבעים שהולכת שם, לפעמים בו-זמנית באותו מסך, זה משהו מדהים.

אחרי התחלה די משעממת, התחלתי לחשוב שהמשחק איבד את כל הקסם שלו, ואז גיליתי שרמת הקושי מכוונת על Easy. ברגע שעליתי ל-Nightmare (שלוש רמות מעל), זה התחיל להיות מעניין. המשחק הוא בבסיסו hack & slash, כמו המקור, אבל עם הרבה גיוון שעושה אותו מעניין ומאוד מיוחד לדעתי. יש לאליס, כמובן, את הנשקים הבסיסיים – מכות רגילות ומכות חזקות-אבל-איטיות – ועוד כל מיני דברים סטנדרטיים כמו מהלך התחמקות וכו'. אבל חוץ מזה יש גם נשקים מסגנונות אחרים – מטחנת פלפל שמשמשת כתת-מקלע (כולל התחממות יתר), פצצות בתוך צעצועים מהלכים, ובטח עוד דברים שלא הספקתי לראות. השילוב בין הסגנונות השונים הופך את הלחימה למעניינת ומגוונת, וכמובן שיש אויבים מתאימים שדורשים עירוב של כל היכולות האלה.

חוץ מזה יש כמובן קטעי פלטפורמינג, שגם הם יחסית סטנדרטיים אבל עם טוויסט מעניין. הטוויסט כאן הוא שהפעם, באופן לא מוסבר, אליס יכולה להתכווץ (ולחזור לגודל טבעי) מתי שהיא רוצה, וכפי שהחתול מסביר, "כשקטנים רואים דברים שאי אפשר לראות אחרת". למשל, פלטפורמות חצי-שקופות שנעלמות ברגע שאליס חוזרת לגודל טבעי. מצד שני, כשאליס קטנה, היא לא יכולה לרוץ או להילחם.

התלונה העיקרית שיש לי על המעט שראיתי היא לגבי התחושה הכללית – המשחק הראשון היה מאוד אפל, מעוות בצורה מאוד מקורית ומעניינת שנתנה לכל המשחק הרגשה של עולם מטורף שמאוד התאימה לאופי של המשחקיות. וכאן זה פשוט לא אותו דבר. העולם נותן הרבה יותר תחושה של "קסום" מאשר "מעוות", כאילו חזרנו לארץ הפלאות ה"רגילה" של לואיס קרול. זה מאוד חבל לי, כי הטירוף ההזוי הזה הוא הדבר שהכי אהבתי במשחק המקורי. בכל מקרה, אני חוזר ומדגיש שאלה רק רשמים ראשוניים, ובטח לפחות שניים מחברי הבלוג יקנו את המשחק בעתיד הקרוב ויוכלו לפרט יותר.

---

המשחק השני ששיחקתי בו הוא Shadows of the Damned, שיוצא עוד שבוע. זה משחק של Suda 51 (היוצר של No More Heroes ועוד דברים טובים) ואחד היוצרים של Resident Evil, והוא קורא לעצמו Survival Horror. זה מאוד חמוד, אבל אין לזה שום קשר למציאות. זה משחק יריות בגוף שלישי, שבמקרה מכיל הרבה מפלצות ושדים. יש בו מעט מאוד אימה, ואין בו שום הישרדות. מה שכן יש בו זה המון מעברים סכיזופרניים בין הומור ילדותי, אקשן טהור ודרמה רצינית לחלוטין. המשחק הזה לא מצליח להחליט מה הוא רוצה להיות, ומפספס בכל אחד מהתחומים.

הסיפור הוא על צייד שדים לטיני-סטריאוטיפי שיוצא לרדוף אחרי שד אכזרי במיוחד שחטף את החברה שלו. אותו מלווה שד-לשעבר בשם ג'ונסון, שיכול ללבוש צורה של כל מיני אקדחים, כלי רכב ועוד דברים ששימושיים לעלילה באותו רגע. מבחינת משחקיות אין יותר מדי מה להתלונן – יש כמה סוגים שונים של נשקים פשוטים למדי, כשמה שמייחד את הקרבות כאן הוא שהשדים מפחדים מהאור, ולכן הרבה מהמשחק סובב סביב מנורות ומקורות אור למיניהם. אבל המשחקיות הזו טובעת בתוך ים של הומור מטופש ו-cutscenes ארוכות, תכופות, ו-unskippable (למה? באמת, מה עשינו לכם?), שאחרי חצי שעה של משחק גרמו לי לרצות לזרוק את הקונטרולר על הפרצוף של Suda 51.

בקיצור, אני לא ממליץ על המשחק הזה לאף אחד, לא לחובבי shooters ולא לחובבי אימה. זה היה רעיון מעניין, חברים, אבל לא יצא לכם. לא נורא, לא כולם מצליחים בפעם הראשונה.

הפוסט הזה הולך להיות הרבה פחות מסודר (והרבה יותר קצר) מהפוסט הקודם על E3, בגלל שרוב המשחקים שאני הולך לכתוב עליהם כאן לא הוצגו במסיבת עיתונאים גדולה כמו זו של מיקרוסופט, סוני או נינטנדו. מצד שני, רובם מעניינים אותי לא פחות מכל דבר אחר שהוצג במסיבות העיתונאים הללו.

• Need for Speed: The Run – זהו? עוד יישארו לנו סדרות של משחקי נהיגה שבהן לא יוצאים מהרכב? נראה לי מטופש. מצד שני, מעולם לא הייתי מחובבי Need for Speed.
• The Sims Social: טוב, זה היה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. בינתיים זה נראה… מוזר. ומטריד קלות. הייתי רוצה לדבר על זה בהרחבה, אבל עדיף שאני אחכה עד שייחשפו עליו עוד קצת פרטים. אני סתם מסתקרן כמה מילים גסות נשפכו ממקלדותיהן של טוקבקיסטים ברחבי העולם על המשחק הזה.
• Battlefield 3: אין מה להגיד, זה עדיין נראה מדהים.
• Far Cry 3: כל הכבוד ל- Ubisoft על זה שהם הצליחו לשמור את המשחק הזה בסוד. אבל אני באמת תוהה מה הקטע של להמשיך ולקרוא למשחקים האלה “Far Cry” כשאין שום קשר בין משחק אחד לשני. לפחות יש משהו רעיוני שמחבר ביניהם? כי זה התירוץ של Final Fantasy.
• Assassin’s Creed Revelations: הטריילר של המשחק נראה מדהים. קטעי המשחקיות נראים יותר סטנדרטיים, אבל עדיין מעולה.
• Aliens: Colonial Marines – המשחק של E3 מבחינתי.  משחק “Aliens” טהור. בלי “הטורף” וכל מיני שטויות כאלה. ועם אפשרות ל- Co-op של ארבעה שחקנים שגורמת לזה להשמע כמו Left 4 Dead בעולם של “הנוסע השמיני” (אף על פי שזה יהיה יותר ברוח Borderlands, אני מניח). על הנייר, זה נשמע מעולה. אני מקווה ש- Gearbox באמת יצליחו לעמוד בציפיות שתולים בהם.
• XCOM זכה לסוג של חשיפה מחודשת קצת לפני E3 ובמהלכה. מנסים להסביר לנו שעכשיו זה משחק הרבה יותר טקטי ואסטרטגי. שהמשחק הקודם לא היה "מספיק XCOM”, אבל מפתחי המשחק למדו מהטעויות שלהם. אני אשאר סקפטי. בינתיים לא ראיתי משהו שיגרום לי להתרגש יותר מדי.
• Skyrim:  איזה מדהים הוא נראה, נכון?
• עושים חידוש ל- Carrier Command! עושים חידוש ל- Carrier Command! למי שתוהה למה אני כל כך מתרגש מחידוש למשחק שאף פעם לא שיחקתי בו – התשובה פשוטה: המשחק הקודם שנעשה בהשראת Carrier Command היה Hostile Waters.
• Serious Sam 3: אחרי האכזבה המוחלטת שלי מ- Duke Nukem Forever (אפילו ביחס למשחק שהיו לי ממנו ציפיות נמוכות בכל מקרה, אבל עוד על זה – בהמשך), אני תולה את תקוותי ב- Serious Sam 3. משחק ש(אני מקווה) לא יתנצל על מה שהוא מנסה לעשות, ובאמת יציב את השחקן מול מאת מפלצות בו-זמנית, כשהוא חמוש במספיק כלי נשק בשביל להשמיד את גוש דן. אם גם שם השחקן יהיה מוגבל לסחיבה של שני כלי נשק בו-זמנית בלבד, אני אבכה.

וזהו. אם הייתי באמת צריך לדרג אותם, אז המשחקים שהכי עניינו אותי במהלך התערוכה זה BioShock: Infinite, Aliens: Colonial Marines ו- Far Cry 3. מה הכי עניין אתכם במהלך E3 השנה?