בואו נשחק Crusader Kings – פרולוג

עודד פוירשטיין|Let's Play, פוסט אורח 5 תגובות »

שלום. מדבר עידן זיירמן. לא יודע מה אתכם, אבל אני מרגיש כאילו כבר הרבה זמן לא היה לנו כאן איזה פוסט אורח עסיסי. אז הנה הפתרון שלי בשבילכם – לא אחד, אלא סדרה של פוסטים אורחים, שמנסים לעשות משהו קצת שונה: לספר באופן עלילתי את החוויות שעוברות על אחד, נקרא לו עודד פוירשטיין, במהלך משחקו במשחק בשם Crusader Kings. אתם אולי מכירים את זה בשם Let's Play, ואולי לא. זה לא באמת משנה. אותי, ואני בטוח שגם את עודד, מאוד יעניין לשמוע מה אתם חושבים על הרעיון הזה.

אבל אנחנו נתחיל אותו כהלכה רק בעוד כמה ימים. לפני שאנחנו נכנסים לסיפור עצמו – הקדמה קצרה מפי עודד, כדי שתבינו באיזה משחק מדובר. עודד, עכשיו תורך.

שלום, וברוכים הבאים ל- "Let's Play" שלי, או “בואו נשחק” בשפת הקודש. המשחק אשר נלווה הוא Crusader Kings, או "המלכים הצלבנים", משחק אסטרטגיה משנת 2004 של חברת פרדוקס.

בקרוסיידר קינגס, השחקן נכנס לנעליה של דמות מסויימת שהייתה קיימת אי שם באירופה בין 1066 ל-1452 ומוביל את משפחתו במהלך ימי הביניים המאוחרים ועד תחילת הרנסנס דרך נישואין, מלחמות, תככים ומחלות.

בניגוד למשחקי אסטרטגיה אחרים, בהם אנו שולטים בממלכה שלמה או בצבא, הדגש בקרוסיידור קינגס הוא על הדמויות – אני משחק את ראש השושלת בכל רגע נתון ובנוסף לדאגות הרגילות של ניהול ממלכה, עלי לדאוג גם לייצר יורשים ולנהל משק בית. המשחק מייצר אוטומטית אירועים שונים המאפשרים לשחקן להחליט את גורלן של דמויות שונות (איך לגדל את הילד? האם להמיר את המוסלמי שבחצר שלי? מה לעשות כשאני מגלה שאישתי בוגדת בי?). האירועים הללו משפיעים על האישיות והתכונות של הדמויות שחוות אותן, ועל כן אנסה לשחק את המשחק מנקודת המבט של הדמות העומדת בראש המשפחה. מעבר לכך, ההתרחשויות במשחק נעות בין אירועים רנדומליים להחלטות אותן אבצע, ולכן אנסה לטוות סיפור שיסביר את ההחלטות שמקבלות הדמויות.

לכל דמות בקרוסיידר קינגס ניתנת שורה של ערכים מספריים שמייצגים את התכונות שלה. ארבעת התכונות הראשיות קובעות את יכולותיהם כשליטים: היכולת להלחם (Martial), לנהל דיפלומטיה (Diplomacy), לזמום מזימות (Intrigue) ולנהל כספים (Stewardship). תכונות אלו נקבעות בעיקר ע"י החלטות שהתקבלו במהלך 16 השנים הראשונות לחייה של דמות – אולם אירועים שלאחר מכן יכולים להשפיע גם הן: דמות שגודלה ע"י נזירים תקבל נקודה ליכולת הדיפלומטיה שלה, אבל תאבד מיכולתה להלחם. אם מאוחר יותר בחייה אותה הדמות עברה אירוע שהעניק לה את התכונה "נקמן", הוא עשוי לקבל בונוס נוסף ליכולתו להלחם.

בנוסף לתכונות של השליט עצמו, לכל שליט – רוזן, דוכס או מלך – יש חצר המורכבת מיועץ ראשי, גזבר, מרשל ואדון מרגלים, ואלו מוסיפים את תכונותיהם לתכונותיו של השליט. כלומר, שליט בעל יכולת ניהול כספים 8 מסוגל להשיג כמות מסויימת של מס מאדמותיו, אולם אם יש לו גזבר בעל יכולת ניהול 12 – היכולת המשולבת שלהם היא 20, ויותר מס מגיע מאדמות השליט.

pro

מפת העולם עצמה מחולקת לפרובינציות, כשלכל פרובינציה מיוחד תואר רוזן. כלומר – הרוזן של המפשיר הוא האדם בעל השליטה הישירה באיזור המפשיר, והוא מסוגל לבנות מבנים, לבזוז את האדמות או לגייס חיילים ישירות מהפרובינציה. הסמל של הרוזן – מגן משולש.

מעל הרוזנים קיימים הדוכסים, שהם רוזנים אשר הוענק להם תואר המאפשר להם להיות האדונים של רוזנים אחרים. הדוכס של ווסקס שולט על אדמות משלו (הוא, למשל, הרוזן של המפשיר) אבל כל הרוזנים באיזור ווסקס (למשל, הרוזנים של סלסבורי, וינצ'סטר ואוקספורד) משלמים לו מיסים והוא מסוגל לבקש מהם להעלות בשבילו כוחות. כמובן, דוכס לא חייב לשבת ממש באיזור בו הוא שולט (מלך אנגליה היה שנים רבות גם דוכס נורמנדי שבצרפת) אולם הוא עדיין נהנה מההטבות שבדוכסות. הסמל של הדוכס – מגן מרובע.

ומעל הדוכס קיים המלך. המלך הוא הסמכות העליונה בתוך הממלכה, וכל האצילים באותה ממלכה משלמים לו מיסים ומעלים בשבילו כוחות באותה צורה שרוזנים מעלים כוחות בשביל דוכסים. סמלו של המלך – מגן מרובע מוזהב עם כתר. כמובן, לא כל מדינה מנוהלת ע"י מלך – יש במשחק גם דוכסויות ורוזנויות עצמאיות שאינן כפופות לאף מלך, אולם השליטים של המדינות הללו מנסים בדרך כלל לכבוש מספיק שטחים בשביל להכריז על עצמם כמלכים.

pro3

בנוסף לאלו, קיימים בישופים וארכי בישופים, המתנהלים בצורה דומה לרוזנים ודוכסים, רפובליקות פסבדו-דמוקרטיות כמו ונציה ופגאנים ומוסלמים בעלי סמלים עגולים וקטנים. רוזן מוסלמי יכונה לרוב שיח' או ביי, ודוכס מוסלמי יהיה אמיר.

אז איך המשחק עצמו עובד? ובכן, ישנם ארבעה "משאבים" במשחק – יציבות, כסף, יוקרה ואדיקות.

יציבות קובעת כמה שקטה הממלכה של השליט, והיא נעה בין פלוס 3 למינוס 3. כאשר היציבות בפלוס, יש סיכוי יותר גדול שיקרו אירועים חיוביים. כאשר היציבות במינוס – ההפך. היציבות נקבעת דרך אירועים המושפעים מגורמים אחרים במשחק – אם הממלכה שלך במינוס בבנק או שהמלחמה שהכרזת נגד צרפת נמשכת שנים, יש יותר סיכוי שתאבד יציבות.

כסף מאפשר לשליט לקנות שיפורים לאדמותיו ולממן צבאות. ניתן להשיג כסף דרך מיסוי ישיר של האדמות שבשליטתך, או מיסוי עקיף של הרוזנים והדוכסים שתחתיך. כסף מאפשר לשליטים גם להמציא תארים, אם אלו עדיין לא קיימים במשחק. למשל, רוסיה מתחילה את המשחק כשהיא מחולקת בין נסיכויות שונות. אם מנהיג אחד חזק מספיק להשתלט על מספיק מהן, הוא יכול לשלם סכום כסף מסויים כדי לזכות בתואר מלך הרוסים.

יוקרה, המסומנת באייקון של כתר, מבטיחה לשליט את נאמונתם שם הרוזנים והדוכסים שתחתיו, ומאפשרת לו "לרכוש" טענה לתואר שכבר קיים ולהכריז מלחמה על נושא התואר. כלומר, מלך גרמניה מתחיל את המשחק כשהוא אוחז בתואר מלך איטליה ומלך בורגנדי. אם מלך צרפת רוצה, הוא יכול לבזבז כמות מסויימת של יוקרה כדי לטעון לכתר של מלך בורגנדי וכך הוא מסוגל להכריז מלחמה כנגד מלך גרמניה. יוקרה מושגת דרך נצחונות צבאיים ואירועים במשחק, אולם לכל שליט נוספת כמות מסויימת של יוקרה כל חודש.

אדיקות, המיוצגת ע"י צלב, מציינת את המידה בה שליטים אחרים תופסים את הדתיות של שליט. אדיקות גבוהה משפרת את המוניטין של שליט ואת התמיכה של הנתינים שלו בו, וניתן להשיג אותה דרך אירועים ופעולות נוספות.

pro2

ו…זה כל מה שצריך לדעת על המשחק, בגדול. כל דמות מסוגלת להחזיק כמות בלתי מוגבלת של תארים (אולם כמות מוגבלת של תארי רוזן, ולכן צריך לחלק כמה מהם לנתינים שלך מדי פעם), המשחק נגמר כאשר השנה 1452 מגיעה, והאפיפיור קורא מדי פעם למסע צלב כנגד המוסלמים.

אם כן, בפרק הבא של קרוסיידור קינגס: נפגוש את הדוכס גזה ארפאד מהונגריה, נלד ילדים ונכין קיורטושים.

תגיות:

Portal 2: Peer Review

עידן זיירמן|כללי 2 תגובות »

למקרה שמישהו לא שם לב בעקבות אחד מהפוסטים שכתבתי עליו, או בעקבות אינסוף האזכורים של המשחק ב”גיימפוד”, Portal 2 הוא אחד המשחקים האהובים עלי מהשנים האחרונות. כך שהפצת ה- DLC למשחק (ועוד בחינם!), הוא סוג של יום חג עבורי. חשבתי לכתוב עליו ביקורת, אבל זה מיותר, כי הוא בכל מקרה לא עולה לכם כסף, ואם אין לכם את Portal 2 אז הוא לא מה שישכנע אתכם לקנות את המשחק. אבל בכל זאת, הנה סקירה קצרה של מה שאתם מקבלים בפנים:

Challenge Mode

Portal 2: Peer Reviewה- Challenge Mode הוא בעצם שחזור של ה- Challenge Mode מהמשחק הראשון. כלומר, הוא לוקח חלק מהמשחק ה”רגיל”, מפרק אותו למסכים קטנים, ומציב בפניכם את האתגר לעבור אותם כמה שיותר מהר, ותוך שימוש בכמה שפחות פורטלים. את התוצאות תוכלו להשוות לתוצאות של חברים שלכם, או לבדוק איפה אתם ממוקמים על טבלת השיאים העולמית. זה נחמד, וזה היה יכול להיות נחמד יותר אם טבלת השיאים בגרסת ה- PC לא היתה פרוצה למדי, ומאפשרת לכל מיני אנשים להשתמש במגוון צ’יטים בשביל להכניס תוצאות בלתי-אפשריות לטבלת השיאים (נניח, לעבור עם אפס פורטלים מסך שדרושים במינימום שני פורטלים בשביל לעבור אותו). נכון לזמן כתיבת שורות אלו, Valve עושים כמיטב יכולתם לנקות את הטבלה מהתוצאות הבלתי-אפשריות. אבל בכל זאת, זה די מציק.

ה- Challenge Mode הזה זמין גם עבור מסכים של המשחק לשחקן-יחיד וגם עבור ה- Co-op.

מסכים חדשים ל- Co-op

זה כבר יותר מעניין. “Peer Review” מכיל תשעה מסכים חדשים עבור מצב ה- Co-op של “פורטל 2”, שגרמו לי להזכר כמה כיפית התחושה של להכנס למסך חדש לחלוטין, ולהתחיל לתהות “איך הוא עובד” ולתכנן ביחד עם אשתי מה צריך לעשות בשביל לפתור אותו. “Peer Review” גם נהנה מהנחת העבודה שאתם משחקים במסכים האלה לאחר שכבר סיימתם את המשחק, ומרשה לעצמו להעלות קצת את רמת הקושי, ולכלול בתוכו את כל האלמנטים השונים מהמשחק ביחד. זה עובד מעולה. זה כיף מאוד, ברגעים מסוימים ממש גורם לכם לשבור את הראש, ומראה שעדיין יש מה לחדש בזירת החידות של “פורטל 2”. מצד שני, כמו ה- Co-op של המשחק שכבר כתבתי עליו בעבר, העלילה שלו חלשה מאוד, ומסתיימת בצורה הזויה במיוחד, וחבל.

Portal 2: Peer Reviewבנוסף, “Peer Review” עושה משהו קצת חדש. המשחק לשחקן יחיד התחלק למסכי “חידות” רגילים, ומסכי “חקר”, שזכו לכינוי המעליב מסכי-מצא-את-הקיר-הלבן-הבא-שאתה-צריך-לירות-עליו-פורטל. אני נהניתי מהמסכים האלה ממגוון סיבות, אבל במצב המשחק השיתופי המסכים האלה נעלמו לחלוטין, והוא מכיל מסכי חידות רגילים בלבד. לרגע אחד בלבד, Peer Review מראה שהחבר’ה ב- Valve מסוגלים לעשות גם מסכי “חקר” ב- Co-op, ואני אהבתי מאוד את התוצאה. מעניין אותי אם הם הולכים לעשות עם זה משהו בחבילות התוכן הבאות של המשחק.

מה הלאה?

אם לא תתחילו לחרוש על ה- Challenge Mode, ורק תשחקו ביחד עם חבר במסכי ה- Co-op החדשים, Peer Review לא יגזול מכם הרבה זמן. תוך קצת יותר משעתיים הוא יסתיים, וישאיר אתכם עם טעם חזק של עוד. מצד שני, עיצוב השלבים החדשים (במיוחד השינויים שהכניסו במסך ה- “Hub” במצב מרובה-המשתתפים של המשחק) רומז בצורה חזקה מאוד שאנחנו צפויים לקבל את ה”עוד” הזה. כל מה שנותר לי לעשות הוא לקוות שבניגוד למקובל מ- Valve, זה יקרה מתישהו בקרוב. Peer Review, בכל אופן, זו חבילת תוכן קצרה, אבל מצוינת. ומחולקת בחינם, כבר אמרנו?

תגיות: ,

האינפלציה של ה-RPG

עופר שוורץ|Rant 81 תגובות »

פעם העולם היה הרבה יותר פשוט.

אני זוכר שני משחקים שתפסו אותי חזק בילדות. אחד היה Daggerfall – המשחק השני בסדרת The Elder Scrolls – והשני היה Might and Magic VI (נחשו מאיזו סדרה). זה היה בסביבות גיל 13-14, בדיוק שיחקתי אז עם חברים שלי קצת D&D ו-Shadowrun, ואני חושב שהייתי בדיוק בגיל המתאים כדי להתחיל להיכנס לכל ה-mindset של משחקי תפקידים.

משחקי תפקידים. זה מה שאני רוצה לדבר עליו. פעם היה מאוד ברור מה זה משחק תפקידים; הבנייה של הדמות, הדיאלוגים, הבחירות, החקר, האינטראקציה עם העולם והאתגרים שמסתמכים בצורה מאוד חזקה על האופי והכישורים של הדמויות. אני מדבר על משחקים קלאסיים כמו אלה שהזכרתי קודם, או למשל Fallout, אולטימה וכו’.

אני חושב שדיאבלו היה נקודת התפנית. דיאבלו הוא אחד מהמשחקים שיצרו ז’אנר חדש לגמרי, והבעיה עם משחקים כאלה היא שאי אפשר באמת לסווג אותם, רק בדיעבד. כשהוא יצא אנשים אמרו “טוב, זה עולם של פנטזיה, ויש שם עץ כישורים וקווסטים – זה חייב להיות RPG” (בראש שלי הם גם מוסיפים אחרי זה “Derp”). כאן, לדעתי, התחילה ההידרדרות. היום, משחק שמקבל את הכותרת “Action RPG” יכול להיות כל דבר: בצד אחד של הקשת יש משחקים עמוקים ומורכבים כמו דאוס אקס או The Witcher, ובקצה השני אפשר למצוא למשל את Borderlands ו-Infinity Blade.

Infinity Blade הוא לא RPG. אפילו לא קצת. לקרוא למשחק הזה “action RPG” זה עלבון לכל משחקי התפקידים האמיתיים, וזו הטעייה מלוכלכת. והבעיה היא שהיום מה שנקרא “RPG elements” הוא כמו מותג יוקרתי שכל ה”מגניבים” חייבים ללבוש. אחוז גבוה מאוד של משחקים שיוצאים לאחרונה מתגאים בדבר הזה, ואני לא בהכרח מתנגד – אלמנט כלשהו של stat building או skill tree במשחק יכול להפוך אותו להרבה יותר מעניין ועמוק – אבל יש לי בעיה רצינית עם השם שנותנים לזה.

לשווק משחק פעולה סטנדרטי עם stat building כ”action RPG” זה כמו לתלות שנדליר בסלון ולמכור את הדירה שלכם כ”ארמון”. זה מפגר, וקצת פתטי, אבל כשכל כך הרבה אנשים עושים את זה, זה מפסיק להיות פתטי ומתחיל להיות בעיה רצינית. זה מטעה את הצרכנים, זה יוצר בלבול, וזה בעיקר אומר שמי שבאמת רוצה ארמון יצטרך לעבור בעשרות דירות פושטיות עם שנדלירים לפני שהוא ימצא את הארמון שלו (וגם אז לא מובטח שהארמון יהיה מוצלח).

אוקיי, האנלוגיה הזו לא מושלמת. אבל הפואנטה היא שמישהו כמוני שמחפש משחק תפקידים איכותי נתקל בעשרות משחקי פעולה גנריים בדרך ליעד, וכשהתעשייה עצמה לא מסוגלת להבדיל בין הז’אנרים, איך אנחנו אמורים להבדיל?

איפשהו באמצע כתיבת הפוסט הזה, נתקלתי בריאיון עם ה-VP של EA Sports, שמספר בגאווה איך Fifa 12 הוא “ממש כמו RPG”. הוא מסביר בפירוט איך “ארבעת הדברים שמרכיבים משחק תפקידים הם זהות ייחודית או דמות ייחודית, התקדמות עקבית של הדמות הזו, עולם עשיר עם תוכן מגוון, וכדאי שתהיה גם כלכלה טובה” [תרגום חופשי]. אני חושד שאם הבחור הזה היה נקלע לסשן של D&D, המוח שלו היה בורח בפאניקה.

אני מניח שכל העניין הזה היה מפריע לי פחות אם התעשייה לא הייתה במקביל גם קצת מזניחה את ז’אנר ה-RPG ה”קלאסי”, בואו נקרא לזה. אפילו BioWare, מחלוצי ה-RPG, שאחראיים ללא מעט קלאסיקות ומשחקי תפקידים מאוד איכותיים, נפלו בפח הזה ועכשיו עובדים קשה כדי להפוך את Mass Effect 3 למשחק פעולה גנרי ומשעמם, מגמה מדאיגה שהתחילה כבר עם Dragon Age II. ואם האנשים שאחראיים ל-Baldur’s Gate, Neverwinter Nights, Jade Empire ו-KOTOR נכנעו ללחץ, האם באמת יש לנו תקווה? נראה שהמפתחות הגדולות היחידות שעוד אכפת להן הן Obsidian – הילד האוטיסט של תעשיית המשחקים, החברה שמלאה בהברקות אבל כל מה שהיא מנסה לעשות יוצא מחורבש – ובת’סדה, שאמנם בהחלט יודעים מה הם עושים, אבל מצד שני גם עושים רק מה שהם יודעים, ולא סביר לראות מהם משהו מקורי בעתיד הנראה לעין, רק עוד Elder Scrolls ו-Fallout.

אם הייתי שולט על העולם, הייתי מכריז שאסור להשתמש יותר במונח “RPG”, קובע שם חדש לז’אנר הקלאסי של משחקי תפקידים ושם שונה לחלוטין לז’אנר משחקי-פעולה-עם-אלמנטים-של-בניית-דמות, כך שלא יוכל להיווצר בלבול, ומקווה שזה גם יגרום למפתחים להיסגר על עצמם ולהפסיק להרוס את המשחקים הטובים שלהם. ואז הייתי מוצא לי איזה ארמון נחמד.

גיימיז 2011

עידן זיירמן|כללי 6 תגובות »

זו הולכת להיות השנה הרביעית שבה גיימיז, עמותת תעשיית המשחקים הדיגיטליים בישראל, הולכת להתכנס באירוע מיוחד, ואחרי שבשנה שעברה הייתם צריכים להרחיק לכת בשביל להגיע לאירוע, ואם הייתם רוצים להיות נוכחים בכולו הייתם צריכים להפרד מכ- 300 ש”ח, השנה כל מה שאתם צריכים לעשות זה לבקר באייקון TLV (שיתקיים בסינמטק בת”א) ביום שלישי, ה- 18/10, וכרטיס כניסה עבור האירוע כולו יעלה לכם 90 ש”ח בלבד (ואתם גם יכולים לקנות כרטיסים לאירועים בודדים, אם מתחשק לכם).

את תוכניית האירוע אתם יכולים למצוא כאן, ואתם יכולים לקרוא פרטים נוספים עליו כאן. ולספר אם אתם מתכוונים להגיע לאירוע כאן.

תגיות:

קינקט – סבב ביקורות

דורון יעקבי|ביקורת תגובה אחת »

אחרי חודשים ארוכים בהם האקס בוקס שלי שימש כמכונת דאנס סנטרל באופן די אקסלוסיבי, יצא לי לשחק במספר משחקי קינקט. הנה מה שחשבתי עליהם.

Fruit Ninja Kinect (ל-XBLA)

את המשחק הזה אפשר לסכם ב”נכון Fruit Ninja? אז לקינקט”. הוא לא מתיימר לעשות יותר או פחות, אלא זה בדיוק משחק השמדת הפירות ששיחקתם בסמארטפון שלכם, אבל בגרסה שבה אתם משתמשים בזרועות שלכם כדי לבצע את הקיצוץ. מצבי המשחק הם זהים כמעט לחלוטין, כאשר גם פה מצב הארקייד (זה שיש בו בננות שנותנות בונוסים מגניבים) הוא הכי כיפי. התוספת המשמעותית היחידה על פני גרסת הסמארטפון הוא מצב מרובה משתתפים שבו שני שחקנים יכולים לקצוץ פירות ביחד. למעשה, עבורו רכשתי את המשחק. זה פשוט כיף לשחק עם עוד חבר ולהתחרע על הפירות במסך. זיהוי התנועות עובד היטב, ובאופן כללי זה ניצול מוצלח של חיישן הקינקט.

ובכל זאת, קצת ביקורת. קודם כל, הוא יקר. 10$ זה המון למשחק כזה, מהסוג שעולה בין 0 ל-4 שקלים בגרסת הטלפון. ואם כבר אנחנו משלמים מחיר כל כך יקר, ניתן היה לצפות לקצת חידושים ושינויים שמנצלים את העובדה שמדובר בפלטפורמה ביתית. עוד מצבי משחק? בונוסים חדשים? עגבניות שרי? משהו? נו טוב.

אז מומלץ? בהסתייגות קלה, אבל כן. הוא כיפי, ומהווה הדגמה משעשעת של הקינקט לחברים.

 

Child of Eden

משחק הקינקט הכי יפה ומיוחד שיצא עד כה. הוא מגיע מהיוצרים של Rez, והוא בסגנון די דומה לו. זהו משחק יריות “על מסילה” והקורבנות הם כל מיני צורות גאומטריות המייצגות חלקיקי מידע, וירוסים והשד יודע מה, בעולם וירטואלי הזוי ויפיפה שיצרו המפתחים (היפנים, כמובן). המטרה: להציל את לומי, העלמה היפה הכלואה בעולם הזה. כמו Rez, גם Child of Eden עושה שימוש נהדר במוסיקה, כאשר הירי שלכם יוצר אפקטים קוליים שמשתלבים במוסיקת הרקע ומוסיפים לחוויה הויזואלית גם חגיגה קולית. זהו מהמשחקים הבודדים שמהנים גם עבור צופה מהצד, ולא רק עבור זה שמשחק.

כשיחקתי רוב הזמן לא ידעתי מה לעזאזל קורה על המסך, אבל נסחפתי לחלוטין לתוך המראות המוזרים של Eden, והמוסיקה הנהדרת (ויש גם שירים!). השליטה באמצעות הקינקט מסייעת לתחושה הזאת: זה מרגיש כאילו אתם מחוברים, פיזית, לנעשה על המסך, ואתם ממש זורמים, ויורים, בתוך המרחב. לא פלא, אם כן, שמיקרוסופט החליטה לכלול את המשחק בחבילות הקינקט החדשות – החיישן והמשחק הזה פשוט נועדו זה לזה.

החסרון המרכזי של Child of Eden הוא האורך שלו. הסיפור נגמר תוך שעתיים פלוס-מינוס, מה שהיה קביל, אולי, אם הוא היה נמכר במסגרת ה-XBLA, אך כשיצא הוא נמכר במחיר מלא, וזכה להצלחה מסחרית די עגומה. למרבה המזל, הכללתו בחבילות הקינקט הביאה לכך שניתן לקנות אותו עכשיו במחיר זול בהרבה ב-ebay. אני קניתי אותו ב-11 דולר, ובמחיר הזה אני ממליץ עליו בלב שלם.

 

Leedmees (ל-XBLA)

שיחקתי רק בגרסת ה-trial של Leedmees, והיא שעשעה אותי לשעה בערך. הקונספט: כמו למינגס, רק שאתם משתמשים בגוף שלכם על מנת להעביר את היצורים הזעירים ממקום למקום. אתם עומדים באמצע, ועליכם לעמוד בתנוחות שונות כדי שתוכלו לשאת את ה-leedmees מצד אחד של המסך לצד האחר, כאשר הפלטפורמות והמכשולים משתנים משלב לשלב. הרעיון ממש חמוד, וכשזה הולך לו, המשחק גורם לכם להרגיש כמו ענק שמנסה לעזור לגמדים הקטנים שלו, מרים אותם על זרועותיו ומוביל אותם למקום מבטחים.

אבל זה לא תמיד הולך לו. לעיתים קרובות המשחק לא הצליח לזהות את תנועותי בדיוק, ופעמים רבות נפלו הקטנטנים למותם, מול קולות התסכול שלי. פעולה שאמורה להיות פשוטה, כמו להרים leedme מהקרקע, התגלתה כמסובכת מדי, עקב מימוש קינקטי לא אופטימלי. גזר הדין: אפשר לוותר.

סיכום

אם אתם ממאוכזבי הקינקט (אני אף פעם לא השתייכתי לקבוצה הזו), אני חושב שתשמחו לגלות שמשחקים הולכים ועושים דברים יותר ויותר מעניינים עם החיישן הזה. אפשר לשחק במשחק כמו Child of Eden עם שלט, אבל זה פשוט פחות כיף. תנו ליפנים חומרה מגניבה, והם כבר ימצאו משהו יצירתי לעשות איתה.

גיימפוד, פרק 29: לבריאות!

עידן זיירמן|גיימפוד 8 תגובות »
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod029-6.10.2011.mp3|titles=Episode 29: Bless you!]

להורדה

שלום לכולם! Angry Birds זה משחק גרוע!

1:30 – אבישי שיחק במהלך השבוע האחרון בבטא של Battlefield 3, ויש לו ממש הרבה דברים להגיד על זה.

17:40 – זיירמן ממשיך לשחק ב- Deus Ex: Human Revolution, אבל כבר דיברנו עליו לא-מעט לפני שני פרקים.

19:03 – דקל ממשיך במסורת העתיקת-יומין שלו של להתלונן הרבה. בקיצור, הוא לא שיחק בכלום. אבל יש לו סיפור לספר על זה.

24:20 – עופר שיחק בגרסה החדשה של Another World עבור האייפון, וחושב שהוא שרד בצורה די מוצלחת את עשרים השנים שעברו מאז שהוא יצא.

31:10 – יש תאריך יציאה וטריילר לגרסה המחודשת של Syndicate. לנו זה גורם לחשוב "היי, Deus Ex".

33:40 – חוץ מזה, Paradox רוצים להכין המשך "אמיתי" ל- Syndicate, שיקרא “The Cartel”, אבל לכו תדעו מה יצא מזה בסוף.

35:10 – Diablo III, במפתיע, נדחה לתחילת 2012. ויש לו גם גרסת בטא, שחושפת מה באמת יקרה לכל מי שינסה לשחק בו ב- Single Player.

40:00 – ה- DLC החדש של Portal II יצא! בחינם לכל הפלטפורמות! רוצו לשחק!

42:00 – משהו מוזר לנו ב- DLC של Call of Duty: Black Ops. לצופים תמימים מהצד כמונו, שמכירים את ה- DLC רק ממה שכתוב עליו ב- PC Gamer, נראה כאילו Activision גובים 15$ מהשחקנים על מפה חדשה אחת.

44:50 – CD Projekt מוציאים עדכון מטורף ל- The Witcher 2, ומכריזים שכל ה- DLC למשחק יהיה בחינם (אבל לא על האקס-בוקס, למקרה שקיוויתם).

46:30 – האם יהיה סרט לפי הטריילר של Dead Island?

48:50 – גם גרסת ה- PC של Arkham City נדחתה. מרמור.

50:40 – חוץ מזה, אם אתם גרים בבריטניה ומזמינים את Arkham City ב- Pre-Order דרך שירות ה- OnLive שנפתח שם לאחרונה, תקבלו בתור בונוס Pre-Order את… הקונסולה ש- OnLive מוכרים. חתיכת בונוס.

52:10 – ולסיום – סרט תיעודי של ITV כלל בתוכו סרטון מתוך Arma II. זה היה מצחיק.

55:00 – ואנחנו מסיימים. אם עוד לא ביקרתם בדף הפייסבוק שלנו או בחשבון הטוויטר שלנו, או שהצטרפתם לספריית השאלת משחקי ה- Xbox 360 שלנו, השנה החדשה היא הזדמנות נפלאה לעשות את כל אלה. או סתם להביא לנו הרבה כסף. זו גם אפשרות.

מייקל!

עידן זיירמן|שטויות 3 תגובות »

בדרך כלל דברים כאלה, בלי הרבה טקסט שאפשר להגיד עליהם מסביב, עולים היישר לדף הפייסבוק שלנו. אבל הפרסומת הזאת מוצלחת מכדי להתפרסם שם בלבד. לא משנה איזו פלטפורמת משחקים אתם מעדיפים – הפרסומת הזאת פשוט נהדרת.

כל הכבוד לסוני. ולמייקל, כמובן.


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS