חודש אחרי ש-Batman: Arkham City הגיע לקונסולות לקול תרועות רמות, היום הוא שוחרר גם למחשב האישי. אם עשיתם למשחק preorder בחנות של Steam, הייתם אמורים להיות יכולים לשחק בו כבר. אלא אם אתם ממדינה נידחת כמו ישראל.

נכון לכתיבת שורות אלה, דף המשחק ב-Steam חסום לישראל ולמדינות אחרות. זה בהחלט לא היה המצב בחודש שקדם לשחרורו, ואנשים רבים הזמינו את המשחק ושילמו עבורו. כעת, הם גילו לאכזבתם, המשחק פשוט לא עובד. הפורומים של Steam עמוסים בזעקות שבר של קורבנות האירוע הזה. לא די בכך שיציאת המשחק ל-PC התעכבה במספר שבועות (ולאחרונה בשבוע נוסף), כעת גם מי שכבר קנה אותו לא יכול לשחק.

תגובה רשמית מ-Valve לסיפור הזה עדיין אין, וקשה לי להאמין שיהיה הסבר שיצדיק את התקלה הזו. רוצים לחסום את המשחק לאזורים מסויימים? מילא. כבר התרגלנו לכך ממפיצות מסויימות (Saints Row 3, לדוגמא, לא היה זמין אפילו ל-preorder ב-Steam). אבל לאפשר לאנשים לשלם לכם ואז לחסום אותם? זה שיא חדש של חוצפה וזלזול.

אנטישמים כולם, תאמינו לי.

ולמי שעדיין רוצה לקנות: ב-Origin של EA המשחק דווקא זמין בישראל, אבל במחיר יקר יותר – 50 יורו במקום 50 דולר כמו ב-Steam. ואם אתם מוכנים לוותר על הורדה דיגיטלית ולהזמין עותק קשיח, חנויות כמו Zavvi מוכרות אותו ב-25 פאונד (המשלוח חינם), שזה קצת פחות מ-40 דולר.

אל תבינו אותי לא נכון, אני האדם האחרון שיתלונן על כך שמציעים לו עוד חבילה של משחקי אינדי נפלאים בשיטת “שלם כמה שתרצה”, אבל הקצב של החבילות האלה הולך ועולה בצורה מטרידה. ה- Humble Bundle יוצאות עכשיו בקצב של פעם בחודש, ומתחילים לצוץ להן כל מיני מתחרים (כמו IndieRoyale, שפרסמנו בדף הפייסבוק שלנו) בקצב סביר. במצב הזה, אני קצת חושש שחבילות שמכילות משחקים טובים באמת, שאתם באמת חייבים לשחק בהן, קצת יידחקו לשוליים.

ולכן אני מרגיש צורך להצביע על ה- Humble Introversion Bundle ולהגיד לכם שהיא לא כזו. את כל אחד ואחד מהמשחקים האלה הייתי בשמחה קונה ב- 10-15$. למעשה, את כל המשחקים האלה קניתי ב- 10-15$, מה שקצת הופך אותה לקצת מיותרת מבחינתי. אבל אני בכל זאת הולך לקנות אותה, כי אני די מתעניין בדמואים הטכנולוגיים שנכללים בה (ספציפית, במנוע יצירת הערים של Subversion).

אם מעניין אתכם לשמוע מה שהיה לי להגיד על המשחקים האלה בעבר, לפני שהם נכללו בחבילת “שלם כמה שתרצה” – אתם יכולים לקרוא את הביקורת שלי על Darwinia ו- Multiwinia. על Defcon אף פעם לא כתבתי ביקורת – אבל הוא משחק נפלא (במיוחד בשני שחקנים או יותר), וב- Uplink לא שיחקתי אף פעם, אבל שמעתי עליו דברים מצוינים.

נתראה ב- Humble Bundle הבאה. מה שלא יקרה, בתקווה, בעוד שבוע וחצי.

לא באמת האמנתי שאנחנו הולכים לקבל Deus Ex חדש.

ראיתי את הטריילרים, קראתי את הראיונות, וכל הזמן הזה לא ידעתי אם מה שיופץ ברחבי העולם יהיה באמת Deus Ex. הצורה שבה Human Revolution ספח אליו את כל עקרונות היסוד של משחקי הפעולה מהעשור האחרון (בריאות מתחדשת, קרב מבוסס-מחסות, “הריגות מיוחדות” בגוף שלישי), ביחד עם כל מיני דברים שקרו בעולם כמו החידוש של X-COM, גרמו לי לחשוב שמה שנקבל הולך להיות גרסה מרודדת במיוחד של המקור. זה לא הפריע לי יותר מדי (את Deus Ex אני אוהב בעיקר בגלל העלילה והעולם שהוא מציג, לא המכניקה), אבל זה כן יצר אצלי סט מסוים של ציפיות מ- Deus EX: Human Revolution. שהתבררו כשגויות לחלוטין.

Human Revolution, עד כמה שהפלצן שבי היה רוצה להגיד את זה, הוא לא Deus Ex שעבר “קונסוליזציה” והפך להיות כל כך פשוט עד שקוף שמשחק בגיימפאד עם כפתור אחד יכול לסיים אותו ברמה הקשה ביותר. הוא לא צל חיוור וחסר-השראה של Deus Ex, ניסיון ציני לסחוט מזומנים ממעריצי הקלאסיקה הזו. Human Revolution הוא משחק נהדר, שמצליח לעמוד בכבוד לצד Deus Ex המקורי, ואפילו לעשות לא-מעט דברים טוב הרבה יותר ממנו. חוץ מהסוף. אבל לזה אני אגיע אחר כך.

Human Revolution נפתח כ- 25 שנה לפני אירועי המשחק המקורי. Augmentations, אותם שדרוגים מכניים לגוף האדם, בדיוק מתחילים להיות נפוצים באוכלוסיה, ומעוררים שורה רחבה של שאלות כלכליות, טכנולוגיות ומוסריות. בני האדם שלא מסוגלים להרשות לעצמם את הסמים היקרים שנחוצים על מנת לאפשר לגוף לעשות שימוש ב- Augmentations מודאגים שהם יחשבו ל”אזרחים סוג ב’”. הממשלות מודאגות מפעילותן הלא-מפוקחת של החברות שמפתחות את ה- Augmentations הבאים. כולם לחוצים שבכל רגע הולך לקרות משהו קיצוני, כמו מאהל מחאה או חבורה של אנשים שמצטלמים עם שלטי “We are the 99%”. העולם הוא לא העולם הדיסטופי והגוסס של Deus Ex, אבל הוא נמצא רק במרחק של מעידה קטנה אחת ממנו.

אתם משחקים את אדם ג’נסן – בחור שמדבר בקול גרוני מוגזם (תחשבו כריסטיאן בייל בתפקיד באטמן), שגם מתפקד כראש מערך האבטחה של Sarif Industries (אחת מהחברות המובילות בתחום ה- Augmentations). יום בהיר אחד, Sarif Industries מותקפת ע”י בריונים שאף חלק מהגוף שלהם לא יכול לעבור בגלאי מתכות בלי לצפצץ, וכמות מכובדת של מדענים שעובדים בחברה סופגים כמות לא-סימפטית של קליעים. גם אדם ג’נסן מוצא את עצמו בסיטואציה הלא-נעימה הזאת, אבל בניגוד למרבית המדענים, נשארו בו מספיק חלקים נעים כדי שהוא לא יוכרז כטוטאל-לוס, והוא חוזר לעבודה חצי שנה מאוחר יותר, עמוס ב- Augmentations מכף רגלו הביונית ועד לראשו בעל משקפי השמש הנשלפות. כעת אתם, בתור אדם ג’נסן, תצטרכו לטוס ברחבי העולם, להרביץ לאנשים רעים, להרשים נשים בעזרת כוח העל שלכם, ולגלות מי עומד מאחורי המתקפה המסתורית על Sarif Industries ולמה הוא עשה את זה.

כמיטב המסורת של משחקי Deus Ex, את המטרות שלכם תוכלו להשלים במגוון דרכים. תוכלו לשחק את המשחק כלוחמים ללא-חת, שפותרים כל בעיה עם כמה עשרות קליעים, ואז יורים עוד כמה בשביל לוודא הריגה. תוכלו להתגנב בצללים ובתעלות אוורור, ולעבור ממקום למקום בלי שאף אחד בכלל יבחין שהייתם שם. תוכלו, לפעמים, פשוט לשחד מישהו אחר שיעשה עבורכם חלק מהעבודה. לכל בעיה ב- Deus Ex יש מגוון רחב של פתרונות, וחלקם עשויים להיות יצירתיים ומפתיעים למדי. מדובר במשחק שמתגמל אתכם היטב על חקר של כל פינה בעולם שהוא מציג בפניכם, וזורק אתכם לתוך עולם עם ממש הרבה פינות.

העולם הזה מצליח בקלות לעשות צדק עם משחקי ה- Deus Ex האחרים (שמתרחשים מאוחר יותר מבחינה כרונולוגית). יש בו המון אנשים וחברות שלכל אחד מהם יש אינטרסים וסיפור שאתם יכולים לגלות. כל מחשב שאתם פורצים אליו חושף בפניכם אימיילים שיכולים להיות כל דבר מקוד גישה לאחד האזורים שחסומים בפניכם עד כה ועד לתכתובות מיילים אישיות שלא משפיעות בשום צורה על עולם המשחק, או מיילים מנסיך ניגרי שמציע לקורא האימייל מאות מיליוני דולרים בתמורה לעזרתו.

גם באינטרקציה עם העולם הזה יש לכם לא-מעט חופש בחירה. ההחלטה האם להשתמש בכוח קטלני או לא במהלך המשחק תשפיע על העולם והדמויות שסביבכם במגוון דרכים – חלקן מפתיעות למדי. אבל גם פעולות קטנות יותר, כמו התמהמהות באזור מסוים יותר זמן מהנדרש, פריצה למשרד או אמירת המשפט הלא-נכון לאדם הלא-נכון, עלולה להוביל לתוצאות מפתיעות. המקומות שבהן חופש הבחירה הזה בולט ביותר הם הקווסטים האופציונליים – כל מיני אירועים קטנים שלא ממש חיוניים להתקדמות העלילתית שלהם, אבל לחלק מהם יש עומק מרשים למדי, והם נוטים להיות מאוד שונים ומגוונים באופי שלהם (קווסט אחד, למשל, יכריח אתכם לזכור ולהסיק מסקנות מהערות שקראתם בדו”ח משטרתי, על מנת להצליח להוציא וידוי מרוצח).

Human Revolution מצטיין בעוד כמה בחינות. המכניקה שלו, למשל, היא משהו יוצא-דופן. מהסוג שבדרך כלל אנחנו רגילים לראות במשחקי תפקידים “כבדים” ולא במשהו שמנסה למכור את עצמו כמשחק פעולה. מתי הפעם האחרונה שראיתם משחק פעולה שלא רק מאפשר לכם לסחוב יותר משני כלי נשק, אלא גם מאפשר לכם לסדר את הציוד שלכם, כאילו אתם משחקים בדיאבלו. לכל הדברים הללו יש קיצורי דרך (יש אפשרות בתפריט, למשל, שמסדרת לכם את הציוד באופן אוטומטי), אבל אם אתם רוצים שהחוויה שלכם תהיה קרובה ככל האפשר לזו של Deus Ex המקורי, אתם יכולים.

אבל מן הסתם, זה לא עובד טוב ב- 100%.

בכל מקום בעולם דיברו כבר על הבוסים. על איך שבמשחק שכל כך מעודד בחירה אישית, זה מטופש שמדי כמה שעות הוא נועל אתכם בחדר ביחד עם בחור מגודל עם רובה מרשים ומאגר בלתי-נדלה של רימונים. אין לי מה להוסיף למה שהם אמרו מלבד להנהן בהסכמה ולהגיד “הו, כן”. לקראת סוף המשחק, כשכבר סיימתם לחלוטין לפתח את הדמות שלכם, אתם יכולים להרשות לעצמכם לפזול קצת לכיוון חיזוק השימוש של הדמות שלכם בנשק חם גם אם לא ממש רציתם לעשות את זה. אבל בשעות שקדמו לכך מצאתי את עצמי כל הזמן מתכנן את כמות הציוד שאני נושא כך שיהיה לי תמיד מצבור רימונים לשימוש בקרב הבוס הקרוב, אף על פי שאף אחד מהרימונים לא היה שימושי עבורי בכל נקודה אחרת במשחק. זה אידיוטי, זה מעצבן, אבל זה לא הדבר הכי נורא במשחק.

גם כושר המשחק המזעזע של הדמויות ושפת הגוף הלא-הגיונית שהן מציגות הם לא הדברים הכי גרועים במשחק. וזה שאין במשחק נשקי התקפה לטווח קרוב לפעמים יוצר הרגשה מטופשת ממש (אה, יש פה חלון זכוכית שאני רוצה לשבור… טוב, אני צריך ללכת למצוא איפשהו ארגז לזרוק עליו בשביל לעשות את זה. או מקרר. גם מקרר יעבוד) – אבל גם זה בעיקר מטרד מציק קלות, ולא הרבה יותר מזה.

הדבר הכי נוראי במשחק הוא הסוף שלו.

(אל תדאגו, אין כאן ספוילרים, אבל ייתכן שכמה מכם שלא שיחקו במשחק עד עכשיו ירצו להמנע מקריאה של הפסקאות הבאות. לא שזה בעייתי במיוחד. כאמור, אין כאן ספוילרים.)

בעוד ש- Deus Ex עסק בקונספירציה חובקת-עולם ובחן אותה ממספר זוויות, Human Revolution הוא משחק קטן ואישי יותר. הוא מרוכז הרבה יותר בסיפור של אדם ג’נסן ו- Sarif Industries, ולמרות שהוא רומז כל הזמן ומתהלך מסביב לנושאים גלובליים יותר, הוא אף פעם לא באמת עוסק בהם. אין עם זה יותר מדי בעיה – העלילה שלו בנויה בצורה טובה ומעניינת רוב הזמן, אבל כן קיוויתי שבשלב מסוים הוא יפסיק לרמוז, ובאמת יפתח את העלילה שלו – שהמשחק כל הזמן יפסיק ללכת ליד הקונספירציה הגלובלית ויתחיל להכנס בה ראש בראש.

ואז, כשהוא עשה את זה, התחרטתי ממש על שביקשתי את זה מלכתחילה.

אקט הסיום של Human Revolution הוא נוראי. נוראי. מבחינה עלילתית, מדובר באחת הקונספירציות המטופשות ביותר שיצא לי להתקל בהן. מבחינת עיצוב השלבים, הוא הופך את המסך האחרון למשהו שונה לחלוטין ממה שהתעסקתם איתו עד עכשיו, מה שהיה יכול להיות נחמד – אם הוא לא היה גורם לכל הכישורים שפיתחתם במהלך המשחק להפוך לחסרי תועלת לחלוטין. ורק בשביל לסובב קצת את הסכין אחרי שכל זה מסתיים – סרטון סיום קטן אחרי הקרדיטים, שאמור להיות בסך הכל קריצה חביבה לכיוונו של Deus Ex, מחבר בין שני המשחקים בצורה כל כך מגושמת בהשוואה לכל שאר Human Revolution, עד שאין ברירה אלא לחשוד שלא רק קרבות הבוסים נתרמו למשחק ע”י חברה חיצונית.

הסיום המחורבן הזה לא באמת משנה את הדעה הכוללת שלי על המשחק. Human Revolution הוא עדיין משחק מצוין, וכבר נתקלתי במשחקים פחות טובים ממנו שהסוף המחורבן שלהם לא מנע ממני להמליץ עליהם. אבל תחושת ההחמצה שהוא יוצר בסופו היא גדולה הרבה יותר. מדובר במשחק מסוג שמאוד נדיר למצוא היום (אם כי עד שכתבתי את הביקורת הזו, Skyrim כבר יצא ברחבי העולם, אז יש לכם אלטרנטיבות, בסך הכל), העולם שהוא יוצר נפלא, המכניקה שלו מוצלחת, והוא מותח ומסקרן לרוב אורכו. בסך הכל, מדובר במשחק שיכול לשאת על עצמו בכבוד את ההשתייכות למוצג “Deus Ex”, וזה הישג שבכלל אי אפשר לזלזל בו.

רוצים לשמוע אותי מקשקש עוד על המשחק? בפרק הבונוס האחרון של המשחקיה,  איתמר וייסברג, אליאב סלומון (שכתב את הביקורת ב- Gamer) ואני התקשקשנו על Human Revolution במשך כשעה וחצי. מומלץ בחום. גם אם אני קצת חוזר על דברים שכתבתי פה למעלה.

אני אישית כבר מזמן הכרזתי שאני לא אקנה את דיאבלו 3 אם הוא ימשיך להתנהג כמו שהוא מתנהג כרגע. אבל בינתיים, תודות לזיירמן (או לחוסר הזמן הפנוי של זיירמן), קיבלתי הזמנה לבטא, וכמובן שאין לי שום התנגדות לנסות דברים בחינם. אמנם שיחקתי רק כמה שעות בינתיים, אבל זה הזמן הנכון לכתוב מה אני חושב על הבטא, כי אני לא מתכוון לשחק יותר מזה.

אז אני מניח שנתחיל מהרע הפעם. כפי שאתם בטח יודעים, לדיאבלו 3 אין מצב single player. בכלל. יש לו מצב אונליין שבו אף אחד לא יכול להצטרף למשחק שלכם. זה בעייתי מהרבה מאוד בחינות, שדיברו עליהן בהרחבה ב- Rock, Paper, Shotgun למי שמעוניין. בקצרה, הבעיה העיקרית היא שאי אפשר לעשות pause. אף פעם. אבל מה שבאמת הפריע לי זה דווקא הדבר שלא נכנסו אליו בכלל בפוסט ב-RPS: איכות החיבור.

שלא תבינו לא נכון, יש לי חיבור אינטרנט בסדר לגמרי. 10 מגה, חבילת תעדוף-גיימר-שקר-כלשהו וכו’. ועדיין, יש לאג. ובמשחק מהיר ומדויק כמו דיאבלו, זה הורג לגמרי את המשחק. במיוחד בקלאס שאני בחרתי – ה-Demon Hunter, שמבוססת בעיקר על התחמקויות ומלכודות – ובמיוחד כשנלחמים באויבים מהירים (ומי ששיחק בדיאבלו 2 – שזה בטח כל מי שכבר עבר את גיל 10 – ודאי זוכר שלא חסרים כאלה). חצי מהזמן ששיחקתי בכלל היה לי לאג של חצי שנייה או יותר, שזה אפילו יותר גרוע ממה שאני זוכר מהמעט ששיחקתי אונליין בדיאבלו 2, ונראה לי שאז היה לי חיבור ISDN.

ולצערי הלאג הוא עדיין לא הדבר הכי גרוע שנתקלתי בו. בכל ארבע הפעמים ששיחקתי, אחרי כמות זמן שנעה בין 20 דקות לשעתיים, המשחק העיף אותי. פעמיים כי החיבור התנתק, ופעמיים – וזה ממש הרתיח אותי – כי נבעטתי החוצה. מהמשחק האישי שלי. ע”י ה-“party leader”, שהוא, זו התיאוריה שלי, איזושהי ישות עליונה, כמו ה- AI Director של Left4Dead. מסתבר שאני לא משחק יפה? לא יודע, אני צריך להיות נחמד יותר למפלצות? להגיד שלום לפני שאני מתחיל לזרוק עליהן פצצות?

יכול להיות שאלה בעיקר בעיות של בטא. אבל גם אם יהיו שרתים טובים ונטולי באגים באירופה, זה עדיין לא מונע לאג של 100-200 מילישניות, ניתוקים פתאומיים כשהראוטר/ספקית/מיקרוגל שלכם מחליטים לעשות בעיות, או את כל הדברים שג’ון ווקר דיבר עליהם ב-RPS.

מבחינת גיימפליי, לעומת זאת, המצב שונה לגמרי. דיאבלו 2 היה משחק מעולה, על זה אין ויכוח. ובכן, דיאבלו 3 הוא שיפור משמעותי כמעט מכל בחינה. מה שהכי אהבתי הוא תשומת הלב לפרטים הקטנים – בעיקר כל השינויים שנעשו בניהול המלאי, שהמטרה העיקרית של כולם היא לצמצם כמה שאפשר את הצדדים היותר רפטטיביים ומייגעים של כל ההתעסקות עם הציוד. למשל, הרבה מפלצות משאירות אחריהן כדורים מרפאים, מה שאומר שלא צריך להיסחב כל הזמן עם עשרות שיקויי ריפוי כאילו הייתם סוחר שיקויים. או למשל, לא צריך יותר לעשות identify לחפצים קסומים רגילים, רק מיוחדים. והגאונות האמיתית – הוסיפו מנגנון של crafting, שנותן לשפר חפצים קיימים, ויחד איתו מגיעה אופציה לפרק חפצים לא מעניינים לרכיבים שלהם. אז במקום לחזור כל רבע שעה לעיר כדי למכור ערימה של זבל, המלאי נשאר נקי ומסודר. מה שגם מבטל לחלוטין את הצורך ב- Town Portal.

יש גם שינויים יותר משמעותיים, כמובן. בעיקר הקלאסים – הדמויות החדשות הרבה יותר מגוונות, ובניגוד לדיאבלו 2 שונות זו מזו לא רק בנשקים ובאוסף ה-skills, אלא ממש בסגנון המשחק. זה מתבטא אפילו ברמות ממש בסיסיות כמו ה-mana: לכל קלאס בדיאבלו 3 יש סוג שונה של “אנרגיה”, שמבוזבזת באופן שונה ומתחדשת באופן שונה. ל- Demon Hunter, למשל, יש שני סוגים של אנרגיה, כשכל אחד משמש לדברים שונים ומתמלא במהירות שונה. והדמויות בנויות בצורה שמאוד מעודדת שימוש ב-skills, ככה שבקושי יש סיבה להשתמש בהתקפה הבסיסית. גם האויבים יותר מגוונים, וכבר מההתחלה מגיעים בכל מיני צורות וגדלים – למשל מפלצות שצריך להרוג פעמיים (משהו שאשכרה הצחיק אותי – מפלצת בשם walking corpse שכש”הורגים” אותה הופכת ל- “crawling torso”), או מפלצות שכשהן מתות יוצאות מהגופה שלהן תולעים שהן בעצמן מפלצות.

השינוי היחיד שראיתי בינתיים ולא אהבתי הוא ניהול הדמות. בקצרה, אין כזה. המשחק קובע בשבילכם כמה נקודות נוספות לכל תכונה כשעולים דרגה, וההתקדמות ב-skills היא לינארית לחלוטין. השליטה היחידה שלכם על כל העניין היא “לצייד” תת-קבוצה כלשהי של הכישורים הזמינים (כמות ה-skills שאפשר לצייד עולה עם הדרגות) שבהם אפשר להשתמש. כן, זה אומר שבכל רגע נתון במשחק אתם לא יכולים להשתמש ברוב היכולות שלכם. אני יודע שיש אנשים שהשינוי הזה מאוד ישמח אותם, אבל אני אישית, כפי שכבר התלוננתי כשדיברתי על Bastion בגיימפוד, מעדיף את המשחקים שלי קצת יותר מורכבים, אז כשעושים dumbing down למשחק כמו דיאבלו זה קצת מבאס אותי (למעשה זו השוואה מאוד מתאימה, כי המערכת החדשה מזכירה באופן חשוד את זו של Bastion).

בשורה התחתונה, אני לא חושב שלמישהו היה ספק שדיאבלו 3 יהיה מצוין מבחינת גיימפליי. אז אם לא אכפת לכם מלאג, ניתוקים ומשחק שאי אפשר לעצור, זה משחק מעולה בשבילכם. אם חשוב לכם שמשחק הסינגל פלייר שלכם יהיה באמת סינגל פלייר, או לחלופין אם יש לכם עקרונות ואתם לא רוצים להוכיח לבליזארד שהם יכולים לעשות מה שבא להם ועדיין לקבל את הכסף שלכם, אני ממליץ לוותר.

אני מניח שרוב מי שקורא את הפוסט הזה כבר החליט אם הוא יקנה את דיאבלו 3 או לא (אני מניח שלרובכם התשובה היא “כן”). אני מבין שמה שכתבתי פה כנראה לא ישפיע הרבה לכאן או לכאן. אבל לעזאזל, בשביל מה יש בלוג אם לא כדי לכתוב דעות מפורטות ונלהבות שלאף אחד לא יהיה אכפת מהן?

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod031-17.11.2011.mp3|titles=Episode 31: Uncharted 2 2 2]

להורדה

המון משחקים עם הספרה "שלוש" יצאו לאחרונה, אבל אותנו מעניין בעיקר Uncharted. אז קראנו ליוגב סיטון מהפודקאסט-בפגרה שאנחנו אף פעם לא מזכירים את השם שלו, ודיברנו על Uncharted 3 המון. היה כיף.

3:00 – כאמור, בשבועיים האחרונים שיחקנו בעיקר ב- Uncharted 3. אז זיירמן ויוגב מדברים על זה. המון.

17:20 – את הסרטון שאנחנו מדברים עליו בשלב הזה (חברה של יוגב משחקת באנצ'רטד 3) אפשר למצוא כאן.

25:50 – עופר קנה את Bastion באחד ממבצעי Steam. הוא עדיין טוען שהוא לא שווה 15$, אבל 7.5$? כן!

29:10 – מכירים מישהו שיהיה בארה"ב בעוד שבוע? הוא יוכל לקנות את הפלייסטיישן 3 ב- 200$!

30:40 – אנחנו עוברים לדבר על המאורע הרציני האחר של השבועיים האחרונים: Modern Warfare 3. כמה רציני? 6.5 מיליון עותקים ביום. ככה רציני.

31:40 – שודדים חמושים בצרפת, אנשים שמנסים לגנוב מאנשים את המשחק באיומי אקדח, פסיכופטים שמאיימים לפוצץ סניף של Best Buy – Modern Warfare 3 מוציא את כל הפסיכים מהארון.

34:10 – סנוב, לספריית החלפת משחקי הפלייסטיישן 3 של יוגב כבר הצטרפת? ולספריית החלפת משחקי ה- Xbox 360 שלנו?

35:00 – Steam נפרץ. אופס.

39:10 – Lego Universe נסגר בינואר.

43:50 – Battlefield 3 כרגע יצא, ו- Battlefield 4 כבר הוכרז. זה לא מפתיע אף אחד.

44:20 – אבל זה עוד מילא. מה שיותר מרשים זה ש- Saints Row 4 אושר עוד לפני ש- Saints Row 3 יצא.

44:50 – ובפינת ההיגיון המוזר: נינטנדו לא רוצים להוציא את כל המשחקים הטובים ל- 3DS בבת אחת.

47:40 – בפינה החדשות הטובות והמפתיעות: Assassin's Creed: Revelations לא יכיל Always-On DRM בגרסת ה- PC שלו.

49:30 – בפינת החדשות הפחות טובות (או שמא?) – לא בטוח מה יעלה בגורלו של הסרט של Assassin's Creed.

52:30 – ומשהו קטן לסיום – לפחות מבחינת כמות השחקנים אונליין בכל רגע נתון – Skyrim מנצח את Modern Warfare 3!

55:10 – אנחנו מסיימים! את יוגב אתם כבר לא יכולים למצוא בפודקאסט שלו (למרות שכדאי לכם לשמוע את הפרק האחרון), אבל אתם כן יכולים למצוא אותו בטוויטר. או עם השם YogX בסטים וב- PSN. אותנו אתם יכולים למצוא, כרגיל, גם בדף בפייסבוק וגם בטוויטר. אבל בתור חידוש – הוספנו לדף ה"אודות" שלנו בגיימפאד את חשבונות הטוויטר של כל חברי הבלוג שיש להם טוויטר!

תזכורת קלה מאת המארח: זהו חלק מניסוי בו אנחנו מנסים לעשות "Let's Play" בשפת הקודש. אחרי הפעם הקודמת, שבה רק הצגנו את המשחק המדובר, עכשיו אנחנו קופצים לת'כלס. מפאת אורכו, הפוסט המלא לא מופיע בדף הראשי של "גיימפאד", ותצטרכו ללחוץ על "המשך" אם אתם רוצים לראות את מלוא מעלליו של גזה.

התאריך הוא ה-26 לדצמבר 1066 והמנהיג אל תוך נעליו אכנס הפעם יהיה גזה ארפאד, הדוכס מנייטרה והרוזן של טרנסין – שניהם איזורים בצפון מערב הונגריה. גזה הוא אדם רחום ובוטח, בעל כישורי משא ומתן וניהול כספי מסויימים אך חסר תועלת בכל הנוגע ללוחמה או תככים. אם משהו לא מונח על השולחן, סביר להניח שגזה לא ישים לב בכלל שהוא קיים.

(העולם ב-1066. הונגריה היא הגוש האפור במרכז. הסגול והכחול שמתחת לו הם ביזנטיון וקרואטיה, הירוק שלמעלה הוא פולין והצהוב והכחול שממערב הם גרמניה וצרפת)

(הונגריה, מחולקת לשליטים. השטח הירוק כהה הוא השטח בבעלות גזה, השטחים בירוק קצת יותר בהיר הם שלושת הרוזנים המרכיבים את הדוכסות של נייטרה ועוד רוזן שנתון תחת שליטתו של גזה. שאר הירוק – שאר הונגריה)

אשתו של גזה היא בת אצילים יווניה בשם תיאופנו, שידוך פוליטי שאביו עשה על מנת לחזק את קשריו עם החצר הביזנטית. תיאופנו הינה נטולת כישורים מיוחדים, אך גודלה הקטן של החצר בטרנסין אילץ את גזה למנות אותה למשרת היועצת הראשית שלו. בנוסף לתאיופנו, גזה מינה אציל מקומי בשם קלמאן דרוגאת' למשרת הגזבר שלו, חייל ותיק אך חסר יחוס בשם קארולי למשרת המרשל של צבאו וחצרנית מוכשרת בשם קריסטינה לאלי למשרת אדונית המרגלים. מכיוון שלא מצא בטרנסין אדם בעל הכשרה תאולוגית מתאימה, נותרה משרת הבישוף לא מאויישת.

אף שאין אהבה רבה בין גזה לאשתו, היא נעתרת לבצע את חובות הנישואין שלה מדי פעם לפעם, ובשנה הקודמת אף הצליחה להכנס להריון וללדת לגזה בן זכר. השמחה הפכה תוך זמן קצר לזעזוע כאשר התגלה כי התינוק, אשר זכה לשם קלמאן, נולד עם מום בגבו והוא עתיד לפתח גיבנת. לפני חודשים מספר בישרה תיאופנו לבעלה כי היא שוב בהריון, ומאז אותו היום הוא מתפלל כל לילה שהילד יוולד בריא – יורש ראוי לשושלת ארפאד. המשך »

זוכרים את הסיפור שהיה לפני חצי שנה עם הפריצה המטורפת של ה-PSN? זה קרה שוב, הפעם ל-Steam.

הסיפור בקצרה: ביום ראשון קבוצה של האקרים פרצה לפורומים של סטים והוסיפה אליהם פרסומת לאתר שלה. כמובן שהפורומים נסגרו מיד, ו-Valve הבטיחו שהם בודקים מה קרה ואיך לתקן את הבעיה. היום נשלחה הודעה רשמית מגייב נוול, בה הוא אומר שהם גילו שהבעיה היא לא רק בפורומים, ושההאקרים הצליחו להשיג את ה-database של סטים, שמכיל הרבה אינפורמציה על המשתמשים. ה-DB מכיל שמות משתמשים, כתובות אימייל, רשימות משחקים, סיסמאות מוגנות ופרטי אשראי מוצפנים.

אז קודם כל – אם אתם רשומים ב-Steam, מומלץ להחליף סיסמה. אבל שימו לב שהסיסמאות כן מוגנות (הן עברו תהליך של hash עם salt, מה שאומר שתיאורטית אמור להיות מאוד קשה לשחזר את הסיסמאות עצמן מתוך המידע שב-DB) ופרטי האשראי מוצפנים, וכמובן שיש את ההגנה הנוספת של SteamGuard. כמו כן, נוול טוען שהם לא ראו שום עדויות לכך שהפרטים המוגנים נפרצו.

את ההודעה המלאה מגייב נוול אפשר לקרוא כאן.

עד כאן החלק האינפורמטיבי של הפוסט. עכשיו אני רוצה לעשות השוואה נקודתית בין המקרה הזה לבין הפריצה של ה-PSN, ולהראות כמה סוני היו גרועים וכמה Valve היו בסדר:

• שקיפות: במקרה של סוני עברו כמה ימים מאז שה-PSN נפל ועד ששמענו מהם משהו. גם כשהם סוף סוף הסכימו לחלוק עם המשתמשים שלהם מידע, זה היה מידע חלקי ומעורפל. זה לא הוגן כלפי הלקוחות (הנאמנים והמשלמים, ראוי לציין). וואלב, לעומת זאת, מסבירים במפורט מה קרה, מה בדיוק הם יודעים, ממה כדאי להיזהר ומה יקרה בהמשך.
• הודאה: אם אני זוכר נכון לקח בערך חודש מהנפילה של ה-PSN ועד שקיבלנו התנצלות אמיתית מסוני. ופה יש לנו התנצלות רשמית מהמנכ”ל, באותו יום שבו גילו את הבעיה.
• אבטחה: וואלב עשו כל מה שאפשר כדי לוודא ולהבטיח שהסיסמאות ופרטי כרטיס האשראי מוגנים, ובעיקר כדי להרגיע את המשתמשים. אצל סוני עברו איזה שבועיים עד שהם נזכרו להגיד שכנראה שהסיסמאות היו מוגנות ופרטי האשראי כנראה בטוחים.

אפשר לטעון שוואלב למדו מהטעויות של סוני, אבל אני חושב שהם פשוט יודעים מה הם עושים ואיך להתייחס כראוי ללקוחות שלהם. סוני פשוט לא הבינו שהם קודם כל צריכים לדאוג ללקוחות שלהם ורק אחר כך לעצמם. וזו טעות שלדעתי אף כמות של משחקים חינם לא יכולה לפצות עליה.

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod030-3.11.2011.mp3|titles=Episode 30: Kung-Fu Pandaren]

להורדה

וואו, הרבה זמן לא הקלטנו פרק! אנחנו לא יודעים מה אתכם, אבל אנחנו ממש התגעגענו.

1:30 – דני שיחק ב- Heroes of Might & Magic VI. או כפי שהוא באמת נקרא: Might & Magic Heroes 6. השיחה על המשחק שולחת אותנו למרחבים הנוסטלגיים של סדרת Heroes of Might & Magic. ומגלה לנו שדני יודע מה ההבדל בין "אסטרטגיה" ל"טקטיקה".

14:10 – עופר שיחק ב- Dreamfall: The Longest Journey. הוא לא התלהב.

16:50 – הוא יותר התלהב, לעומת זאת, מגרסת ה- HD של Ico ו- Shadow of the Colossus. מה שגם מעלה כל מיני שאלות חשובות. כמו מה היא צורת הרבים של Colossus כשמדברים בעברית, האם "קולוסוסים" היא מילה, ואיזה שלט נוח יותר – זה של הפלייסטיישן או זה של האקס-בוקס.

27:20 – זיירמן סיים את "Deus Ex: Human Revolution", והתאכזב ממש מהסוף שלו. זה היה עצוב. פרטים נוספים על הנושא תוכלו לשמוע בקרוב בפודקאסט "המשחקיה". או לקרוא בבלוג.

30:40 – זיירמן שיחק גם ב- Blur, שכבר התלהבנו מגרסת הבטא שלו בעבר. הוא חביב מאוד גם בימינו.

33:40 – רגע, ובמה דקל שיחק בחודש האחרון?

34:40 – החדשות הגדולות של השבוע הזה, מבחינתנו, הן הטריילר של GTA V. אבל בזמן הקלטת הפרק, הוא עוד לא יצא. שזה חבל מאוד.

36:40 – עדכונים בנושא Bethesda והכסאח שלהם עם מוג'אנג בנושא השם Scrolls: בת'סדה הפסידו.

37:30 – גם בקרב על Fallout MMO עם Interplay לא הולך להם כל כך.

41:20 – בעדכון הקרוב ל- Portal 2 יכלל עורך שלבים! שנראה מגניב ממש!

45:20 – חבילת ההרחבה הבאה של World of Warcraft מוכרזת. בתכנית: פנדות.

49:30 – בחודשים האחרונים יש עלייה הולכת וגדולה בכמות המשחקים שמכילים Online Pass. זה היה יכול להיות פחות גרוע, אם הקוד הזה לא היה מגיע גם למשחקי Single Player לחלוטין.

53:00 – ה"פאנבויז" יוצאים בקרוב לחופשה. שזה מאוד עצוב, אבל מצד שני, פודקאסט משחקים חדישם בשם "הקונסוליירים" עלה לאויר. וזה גם מגניב!

54:40 – ה- PS Vita ישתמש בכרטיסי זיכרון לא-סטנדרטיים שיעלו הרבה כסף. זה מילא. הבעיה היא שכרטיסי הזיכרון האלה גם יהיו חובה עבור חלק מהמשחקים.

58:20 – ואנחנו סוגרים! כרגיל, אפשר למצוא אותנו בכל מיני מקומות, כמו הדף שלנו בפייסבוק, או החשבון שלנו בטוויטר.