מייק מורהיים, האדם שהקים את חברת Blizzard תחת השם Silicon & Synapse בתחילת שנות התשעים, קפץ ביחד עם אשתו לחופשה בישראל. לא מדובר בדיוק מסוג המאורעות שתמצאו בכותרות עיתוני הרכילות בסופ”ש, אבל הגראז’ גיקס ראו בזה הזדמנות, והזמינו את מייק להתארח אצלהם במחסן בחולון, ולדבר בפני כל מי שרק ירצה לשמוע אותו.

למי שלא מכיר את הגראז’ גיקס, כל האירוע היה עלול להראות קצת מוזר – מייק מורהיים נאם בפני קבוצה מכובדת של כמה מאות אנשים (אולי 200 – אין לי באמת דרך לדעת) בחצר באזור התעשיה בחולון, כשהמפעלים שמאכלסים את האזור קוטעים אותו לפעמים. אבל כאלה הם הגראז’ גיקס – האירוע הוא בחינם (אם כי האורחים מתבקשים להביא איתם כיבוד), לא פורמלי, ובסופו ניתנת לאורחים הזדמנות להחליף כמה מילים באופן אישי עם אורח הכבוד.

למרות שהיא היתה חפוזה למדי, ההצגה של מייק מורהיים היתה מעולה. הוא סקר בקצרה את ההיסטוריה של בליזארד, משורשיה בתחילת שנות התשעים, דרך הפרויקטים הראשונים שלה (הויקינגים האבודים או Warcraft) ועד לטירוף המוחלט שהוא World of Warcraft. הוא זרק עקיצות לכיוונה של אורקל, ועל איך הם חשבו שמסדי הנתונים שלהם יתמודדו בצורה הרבה יותר טובה עם העליה המטורפת בכמות האנשים שספג World of Warcraft, וחשף מגוון סיפורים מעניינים מעברה של בליזארד – כמו הפעם שבה איציק בן בסט שכנע אותו שיש שוק למשחקי תפקידים המוניים באירופה, או הצורה שבה המוני סינים זועמים תקפו את בליזארד באנגלית שבורה מזועזעים מכך שפנדה, החיה הלאומית של סין, מולבשת בבגדים יפניים.

בסוף הערב, כשהיתה לאורחים הזדמנות להחליף כמה מילים עם מייק מורהיים, רבים מהאורחים נתנו לו את כרטיסי הביקור שלהם, הציגו בפניו קונספט למשחק כלשהו שהם פיתחו, או ביקשו ממנו לחתום על משחק שבבעלותם. אני בחרתי להתבכיין קצת על אחד מהסיפורים שאנחנו הכי נהנים להתלונן עליהם לאחרונה – הדרישה לחיבור מתמיד לאינטרנט של Diablo III. מייק ניסה להסביר לנו ש”יש הרבה בעיות במשחק מנותק מהרשת – אתם לעולם לא תוכלו לשחק עם הדמות הזאת ביחד עם חברים, או למכור חפצים שהיא תאסוף”. כשמספר אנשים אמרו לו שהם יודעים את זה, הוא שאל בפליאה “רגע, ואתם באמת רוצים לשחק ככה?”, וכשהם הנהנו בתגובה, הוא חייך חיוך מתנצל ואמר ש”טוב, אני אבדוק מה אפשר לעשות בעניין”.

כנראה שהוא לא הולך לבדוק מה אפשר לעשות בעניין. קשה לי להאמין שמדיניות שבליזארד דוחפת בכוח כבר כמה חודשים תשתנה בעקבות שאלה של כמה ישראלים חצופים. אבל אם כן יקרה שינוי כלשהו במדיניות הזו בעתיד, תדעו שזה כי יש לי פנים יפות.

רוצים לדעת במה מדובר? פה תמצאו את ההקדמה. פה תמצאו את כל החלקים שפורסמו עד כה.

פרצופו חיוור, שריונו מוכתם בדם, הדוכס גזה ארפאד מוטל על מזרון קש ישן באוהל מרופט במזרח הונגריה, חץ בודד מזדקר מכתפו השמאלית. בעוד שלושה גברים חסונים אוחזים בגפיו של גזה, המרפא משקה אותו בכמה לגימות של יין ואז דוחף לפיו כפיס עץ עטוף בסחבה ומורה לו לנשוך.

המרפא אוחז בחץ שבגופו של גזה ושובר אותו לשניים. לאט, בעזרת שתי סכינים ארוכות, המרפא פולה את ראש החץ מגופו, מנקה את האזור במטלית ושופך את שארית היין על הפצע הפתוח. גזה צורח.

הכאב בלתי נסבל, אולם גזה ארפאד נותר בחיים, ומבלה את שארית המערכה במיטתו, אי שם באוהל בחזית הנובוגרודית.

המשך »

הנה זה מתחיל – סבב מבצעי חג המולד של Steam יוצא לו לדרך פעם נוספת. כמו בסבבים הקודמים – הוא טומן בחובו כמה הזדמנויות לקבל קצת יותר מרק משחקים בהנחה: כל יום יאפשר לכם להשיג מס’ הישגים מיוחדים בקבוצה מצומצמת של משחקים, ואם תשיגו אותם – תוכלו לזכות בקופונים, במשחקים חינם, או להשתתף בהגרלה על הפרס הגדול – כל המשחקים ב- Steam, לתמיד.

וכמו בסבב המבצעים הקודם, גם הפעם אנחנו הולכים לעדכן אתכם על הדילים השווים בכל יום דרך דף הפייסבוק שלנו וחשבון הטוויטר שלנו. ואם תרצו, אתם יכולים לעקוב אחרי דף הפייסבוק שלנו גם באמצעות קורא RSS.

וכמובן, נשמח אם גם אתם תעדכנו פה בתגובות אם אתם רואים דיל שווה במיוחד.

אז שיהיה לכולנו חג [הכנס חג כאן] שמח!

לא עשיתי מחקר מעמיק יותר מדי בנושא, אבל קיבלתי את הרושם ש- Zenonia הוא אחד ממשחקי התפקידים המוכרים-יותר לאנדרואיד ול- iOS. כמעט כל חיפוש של משחקי תפקידים לסלולר הוביל אותי ל- Zenonia. אנשים שביקשו המלצות למשחקים נוספים בז'אנר אמרו שהם רוצים משהו "כמו Zenonia". אז נו, מה אני יכול לעשות – קניתי את Zenonia.

Zenonia הוא משחק תפקידים-פעולה, שיותר מזכיר בסגנון את Diablo ודומיו מאשר את Symphony of Eternity שסיפרתי עליו לפני שבוע. במקום קרבות מבוססי-תורות, אתם נלחמים נגד המפלצות שמאכלסות את השלבים שלו בזמן-אמת, תוך שימוש במגוון כשרונות שהדמות שלכם צוברת במהלך המשחק בנוסף לשימוש נרחב בנשק לטווח קצר.

במהלך המשחק אתם משחקים את Regret – בחור צעיר שאומץ בהיותו תינוק ע"י הקפטן של "האבירים הקדושים". כשאביו המאמץ נהרג ע"י שד, יוצא Regret לחפש את גורלו ומזלו בעולם הגדול. בדרך, הוא מנסה לענות על כמה שאלות מסתוריות שנותרו מסביב למותו של אביו, מתוודע למלחמת החורמה ארוכת השנים בין "האבירים הקדושים" ל"שבט הדרקון", לחמש ה- Seals שאחראים על הצלת העולם מגלישה לאבדון מוחלט, ולהיסטוריה המסתורית שלו ושל משפחתו. כמו ב- Symphony of Eternity, את העלילה הזאת הוא יחשוף דרך שורה של דיאלוגים מביכים ברובם. אבל שלא כמו Symphony of Eternity, הוא עושה את זה עם הרבה יותר מודעות עצמית – לעיתים קרובות, הדמויות שתדברו איתן יתייחסו לעבודה שהן דמויות במשחק, ויעירו הערות כמו "בטח בעולם האמיתי אתה לא עוזר לכל כך הרבה זרים ברחוב" או "הקווסט הזה בטח מבוסס על איזושהי חוויה הזויה של אחד המפתחים".

מצד שני, העלילה של Zenonia מצליחה למצוא דרך מקורית חדשה בשביל לעצבן אתכם: לאורך המשחק, באופן קבוע למדי, אתם נמצאים במצב שבו אתם יודעים הרבה יותר מהדמות שאתם משחקים. חלק מזה קורה כי המשחק נחוש להציג לכם אירועים שקורים ואתם לא אמורים לדעת עליהם, וחלק מזה קורה כי המשחק נחוש לספר לכם לא רק מה דמויות אומרות, אלא גם מה הן חושבות בלב כשהן אומרות את זה. ובפעם החמישית שבה הדמות שלכם מאוד מופתעת ממשהו שאתם ידעתם כבר חצי שעה קודם, זה די מעצבן.

אבל היי – מבחינת המכניקה שלו, Zenonia הוא משחק תפקידים מוצלח הרבה יותר מ- Symphony of Eternity. יש בו הרבה יותר חפצים, הרבה יותר אפשרויות שדרוג והתאמה אישית לדמות שלכם, וקווסטים צדדיים – שהיו חסרים לי במיוחד ב- Symphony of Eternity. נכון, רובם נופלים לתבנית הבנאלית של “הרוג 10 מפלצות מסוג X” או “לך לטריטוריה Y ופגוש שם את Z”, אבל הם מתבלים את העלילה הראשית, ונותנים לכם דברים נוספים לעשות כשאתם צריכים פשוט לשדרג את הדמות שלכם מספיק כדי שהיא תוכל להתמודד עם הבוס הבא בהצלחה.

גם הקרבות במשחק, למרות שהם נוטים לחזור על עצמם בצורה קצת מוגזמת, די כיפיים בסך הכל. יש מקומות שבהם להרוג את אותן המפלצות שוב ושוב כדי שתוכלו לעלות בדרגות לקראת האזור הבא, אבל כמעט בכל אזור תמצאו לפחות מפלצת אחת או שתיים שהיא בדרגה גבוהה יותר, ואתם יכולים להרוג מספיק בקלות, כדי שתוכלו לטפס בסולם הדרגות במהירות גבוהה יותר.

אחת מהקטגוריות שהמשחק כן מפשל בהן, לעומת זאת, היא אפשרות ה”בחירה”. לכאורה, כמו כל משחק תפקידים מודרני המכבד את עצמו, Zenonia מציע לכם אפשרויות בחירה, שיבחנו כהלכה את מוסריותכם ויאפשרו לעולם המשחק להגיב בהתאם… אבל ההצעה הזאת היא תאורטית בלבד. רוב הבחירות במשחק הן סתומות, בלי שתוכלו בכלל לנחש את ההשלכות של מעשיכם, ולא משנה אם תצטרפו לצד הטוב או לצד הרע – בסופו של דבר תעשו פחות או יותר את אותן המשימות בדיוק – רק כמה מהדיאלוגים שתתקלו בהם יהיו קצת שונים.

החסרון הזה, וגם החסרונות הנוספים שהזכרתי לגבי העלילה קודם לכן, לא מציק לי יותר מדי. מה שהציק לי באמת היא העובדה שכמו Symphony of Eternity, לא באמת יכולתי לסיים אותו. באחד מקרבות הבוס, שממוקם בערך ב- 70% מהדרך לסוף המשחק, עלול להיות במשחק באג קטלני שגורם לבוס לרפא את עצמו באופן תמידי, והדרך היחידה להפטר ממנו היא להתחיל את כל המשחק (שדורש בערך 10-12 שעות בשביל להגיע לנקודה הזו) מחדש. וגם זה לא בטוח יעזור. התופעה הזו, לפי הבירורים שערכתי, עלולה לקרות גם בגרסת האנדרואיד וגם בגרסת האייפון של המשחק.

כמו במקרה של Symphony of Eternity – מכיוון שמדובר במשחק שעולה רק דולר (גם ב- Android Market וגם ב- App Store), אם אתם יכולים להתמודד עם התחושה המבאסת של להפסיק אותו באמצע, אין סיבה שלא לקנות אותו. חווית המשחק בו היא עדיין נחמדה למדי, והוא קצת פחות מביך מ- Symphony of Eternity במגוון מובנים. ובכל זאת, חבל לי שאני לא יכול להמליץ עליו בלב יותר שלם. מצד שני, שמעתי שלמשחקי ההמשך שלו אין את הבעיות הטכניות שיש לו. אני אצטרך לבדוק את זה מתישהו.

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod033-15.12.2011.mp3|titles=Episode 33: DRMWSXGA]

להורדה

1:40 – דורון יעקובי הוא אדם אימפולסיבי, והוא קנה ושיחק ב- Orcs Must Die, משחק Tower Defense חדש וזול למדי. והוא די מרוצה, בסך הכל.

8:10 – חוץ מזה, הוא גם שיחק ב- Beyond Good & Evil HD, שהעסיק אותו כל כך עד שהוא לא נגע ב- Batman: Arkham City עדיין.

13:50 – והוא גם קנה מקרן. זה מאוד חשוב שתדעו, שהוא קנה מקרן.

15:50 – לעומת דורון, דקל כן שיחק ב- Batman: Arkham City. וגם הוא מאוד מרוצה.

26:40 – זיירמן סיים, סוף כל סוף, את Uncharted 3. שכבר דיברנו עליו פעמיים בעבר. אז אנחנו מדברים עליו רק קצת. ואז אנחנו מגלים שדקל משחק ב- Uncharted הראשון, אז אנחנו מדברים עליו עוד קצת.

31:20 – הממשק של ה- Xbox זוכה לעדכון חדש, עם אפשרות לאחסון משחקים שמורים בענן, חיפוש קולי ב- Bing בעזרת הקינקט, ועוד כל מיני דברים קטנים שלא ממש מעניינים אותנו ברובם.

37:00 – DLC חדש עבור Bastion. בחינם על המחשב האישי, במחיר של דולר אחד ב- Xbox.

38:30 – GSC נסגרים? לא נסגרים? הפיתוח של  S.T.A.L.K.E.R 2 יופסק? לא יופסק? לא ברור.

40:10 – הגנת התוכנה של Serious Sam 3: BFE: עקרב אדום מהיר ובלתי פגיע.

42:20 – הסרטון ש- Valve הביאו לטקס פרסי ה- VGA גרם לכל מיני אנשים לחשוד שהם מתכננים ARG חדש. אבל כנראה שלא.

45:00 – עוד משהו שבזמן ההקלטה חשבנו שהוא טיזינג למשחק עתידי, אבל הסתבר שלא: הג'וקר, בנאום הזכייה שלו בטקס פרסי ה- VGA, החזיק בידיו תסריט ל- "Arkham World". מאז, קיבלנו אישור על כך שמדובר בסך הכל בבדיחה. אבל לפחות זה נתן לנו הזדמנות לדבר על כמה העלילה של Arkham City אידיוטית.

48:20 – Bioware עובדים על ה- Command & Conquer הבא: Command & Conquer: Generals 2 (טריילר).

50:40 – Tony Hawk's Pro Skater זוכה לחידוש HD! את זיירמן ואת דורון זה די מרגש.

53:00 – המשחק הבא של Naughty Dog: משחק הישרדות-אימה בשם The Last of Us (טריילר).

57:10 – המשחק הבא של Epic ייקרא Fortnite. גם בו יש זומבים.

58:10 – ב- Rainbow Six: Patriots אין זומבים. הוא גם לא נראה מעניין בכלל, אז אולי זומבים דווקא היו יכולים לעזור לו.

59:20 – משחק ההמשך ל- Alan Wake נחשף. יש לו גם טריילר, אבל הוא די מביך.

1:01:10 – והנה אנחנו מסיימים. כרגיל, אתם יכולים למצוא אותנו גם בפייסבוק ובטוויטר. וכדאי לכם. יש שם די הרבה פעילות בזמן האחרון.

אני חורג לרגע מהפורמט של ביקורות משחקי הסלולר שנקטתי בו עד עכשיו, כדי לדבר קצת יותר בהרחבה על שני משחקים – שניהם זמינים גם לאנדרואיד וגם לאייפון. מה שקרה הוא שבחודשים האחרונים התחלתי לצוד משחקי תפקידים לסלולר. את עשרות השעות שאין לי להשקיע במשחקי תפקידים ממוחשבים, חשבתי לעצמי, אין לי בעיה להשקיע בסלולר, וזכרתי עד כמה נהניתי לשחק במשך חודש ב- Star Control II על הטלפון. אז בטח יש מספיק משחקי תפקידים מוצלחים שם בחוץ שאני יכול לשחק בהם? נכון?

שני המשחקים שניסיתי בחודשים האחרונים היו מאוד דומים. שניהם היו משחקי תפקידים כאילו-יפנים. שניהם התהדרו במראה רטרו, בסגנון משחקי התפקידים העתיקים ל- NES או אפילו לגיימבוי. ושניהם אכזבו אותי מאוד. ועוד מסיבות דומות למדי…

היום אני אכתוב על Symphony of Eternity. ההתייחסות שלי למשחק השני שניסיתי, Zenonia, תגיע בהמשך השבוע.

Symphony of Eternity, או כפי שאני מעדיף לקרוא לו, המשחק בעל השם הכי חסר-משמעות ביקום, עוסק בבחור צעיר בשם Kreist וחברו הגולם, Dauturu. שניהם מחפשים אחרי חפץ מסתורי שלפי האגדה, מסוגל להגשים משאלות. במהלך החיפוש הזה הם נתקלים בנסיכה – היחידה ממשפחתה ששרדה את ההפיכה שהתרחשה בממלכת Eashtend (ההימור שלי הוא שהשם של הממלכה היה אמור להיות Eastend, עד שהוא נאלץ להתמודד עם מתרגם לא מבריק במיוחד), והיא מתלווה אליהם במטרה להשיג גישה לחפץ גם היא, לנקום את מות הוריה ו… אה… לעשות משהו. לא בדיוק ברור מה.

ל- Symphony of Eternity יש המון בעיות. העלילה של המשחק הזה היא אחד הדברים המבולבלים והמטופשים יותר שיצא לי להתקל בהם לאחרונה – היא כוללת המון דיאלוגים אידיוטיים, קווי עלילה שנפתחים ונסגרים בצורה מסורבלת, וכמה מהדמויות הנוראיות ביותר שיצא לי להתקל בהן. אין במשחק קווסטים צדדיים בכלל (רק התקלויות אקראיות וקרבות בוסים), אפשרויות השדרוג של הדמויות מבחינת חפצים הן מאוד לינאריות ולא מעניינות, והמשחק מאוד אוהב, מדי פעם, להפקיע מידכם את הדמויות שלכם ולתת לכם לשחק דמויות אחרות, שלא אתם פיתחתם ולא מעניינות אתכם בכלל.

חסרון מעצבן אפילו יותר הוא השליטה במשחק. לכאורה, היא מאוד פשוטה – אתם צריכים לגעת בנקודה מסויימת, והדמות שלכם תלך אליה בנתיב הכי קצר. הבעיה היא שאלגוריתם מציאת הנתיבים של הדמויות שלכם נופל בדברים הכי קטנים, ובדרך כלל מצריך התערבות הרבה יותר עדינה שלכם. כשאתם מנסים לעשות דברים כמו להתחמק ממפלצת שמשוטטת במבוך שאתם נמצאים בו, זה נעשה כמעט בלתי אפשרי. אבל אפילו זה לא מאוד הציק לי. מה שהציק לי הרבה יותר הוא שיש אזורים במשחק שבהם כפתורי התפריט והמפה מסתירים את היציאה מהאזור. כלומר, אתם חייבים להחליף את צורת השליטה שלכם במשחק (לצורת שליטה שכוללת ג’ויסטיק וירטואלי על המסך) אם אתם רוצים להתקדם הלאה. למרות שהוא לא קורה פעמים רבות במהלך המשחק, זה עדיין אחד מהדברים הכי מעצבנים שיצא לי להתקל בהם במשחק לאחרונה.

אבל לא הכל רע במשחק. מה שכן מעניין במשחק הזה, באיזושהי צורה, זו מערכת הקרב והעלייה בדרגות. הקרב עובד בשיטה מבוססת-תורות, ומאפשר לכם לא רק לקבוע באיזה נשק או קסם אתם משתמשים בכל סיבוב, אלא גם באיזו “עמידה” אתם משתמשים (למשל, הגנתית, מדוייקת, “זעם קרב”, ועוד שלל אפשרויות אחרות), ושילוב נכון שלהם עשוי להועיל לכם רבות. מערכת העלייה בדרגות מעניקה לכם מספר "טבליות”, כל טבלית מזוהה עם מקצוע מסוים (לוחם, קוסם, כהן, מתנקש, וכו’), ואם אתם נושאים על עצמכם טבלית מסויימת, יש לכם את כל היכולות שיש על הטבלית הזאת. אבל – כשאתם נושאים על עצמכם את הטבלית ומנצחים איתה בקרבות, חלק מהיכולות הללו “נפתחות” לתמיד, כך שאם תשחקו תקופה מסויימת בתור קוסם, ואחר כך תחליפו ללוחם, עדיין תוכלו להשתמש בחלק מהקסמים שעמדו לרשותכם בתור קוסם. זו מערכת מעניינת, שעובדת די טוב – במיוחד בשילוב עם מנגנון הקרב שדורש מכם להשתמש במגוון יכולות על מנת לנצח.

למרות התסריט הגרוע ברמות שלא-יאמנו, בזכות המערכת הזו המשכתי לשחק ב- Symphony of Eternity כמעט עד הסוף. ואז, Symphony of Eternity ירק לי בפרצוף. הקרב האחרון שלכם במשחק הוא סאגה מפרכת שנמשכת יותר מעשרים דקות, בלי אפשרות לשמור במהלכה, ובשלבי הסיום שלה אתם מתמודדים נגד מפלצת שמסוגלת, אם לא התכוננתם לכך במיוחד בסיבוב הקודם, להשמיד בבת אחת את כל החבורה שלכם ולהכריח אתכם להטעין משחק שמור מתחילת הקרב. שלוקח יותר מעשרים דקות, כן? בפעם הראשונה זה היה מעניין, כי הקרבות במשחק הזה מעניינים. בפעם השנייה זה היה מעצבן קצת. אחרי הפעם הרביעית מחקתי את המשחק והחלטתי שאני לא חוזר אליו יותר לעולם.

עדיין משתלם לכם לקנות את המשחק הזה, אם יש לכם אייפון (הוא עולה דולר ב- AppStore) או אם יש לכם אנדרואיד ואתם יכולים לקנות משחקים דרך ה- Amazon Appstore (גם שם הוא עולה דולר). ב- Android Market הוא עולה מחיר מופרך של 800 ין (כ- 40 ש”ח), ובמחיר הזה לא שווה להתקרב אליו אפילו עם מקל. אבל במחיר של דולר? הוא הסחת דעת משעשעת לכמה שעות (או אפילו 15 שעות, אם אתם רוצים להגיע עד לסופו).

התמונות מהמשחק שמצורפות כאן הן לא שלי. הטלפון שלי עוד לא ידע לתפוס תמונות כשהורדתי את המשחק. עמכם הסליחה.

תודות לחבר’ה הטובים מ- UppSite, הגלישה הסלולרית ב”גיימפאד” הפכה לקצת יותר נוחה עכשיו – אם יש לכם אנדרואיד, אתם יכולים להוריד את האפליקצייה שלנו מהמרקט (בעזרת הקישור הזה, או הברקוד שמופיע פה למטה), ולהשתמש בה כדי לקרוא ולהגיב באתר, כרגיל, או אפילו לקבל התראות על פוסטים חדשים. שזה… מגניב! תודו שזה מגניב.

ובנושא דומה: אם למישהו מקוראי הבלוג יש חשבון מפתחים של אפל והוא מוכן שנפרסם את המקבילה האייפונית לאפליקציה הזו בעזרת החשבון שלו, שיצעק. עד אז, בעלי האייפון יכולים להשתמש באפליקציה של UppSites לצורך העניין.

רוצים לדעת במה מדובר? קראו את ההקדמה ואת חלק א'.

תקציר הפרק הקודם: הכרנו את גזה ארפאד, הדוכס של נייטרה והרוזן של טרנסין והשרצנו המון ילדים. לנוחיותכם: אילן יוחסין:

וכעת, לפרק החדש:

ב-16 לספטמבר 1079 מגיע לחצרו של גזה אחד מהנזירים שעליהם הוטל לחנך את קלמאן, בנו הבכור של גזה. השליח מוסר כי מלאו לנער 14 שנים והוא נעשה חכם ובקיא בכתבי הקודש, אולם הנכות שלו גורמת לו לשאול שאלות לא נוחות במיוחד בנוגע לטיב אהבתו של ישו הנוצרי את ברואיו. הילד אומנם הפך לתאולוג מיומן, אבל כל הנסיונות לעקור את זרע המרדות עלו בתוהו והוא נותר סקפטי וחשדני בכל הנוגע לדת.

באוקטובר, גזה מקבל שליח נוסף, הפעם מטעם המלך שלו, סלומון ארפאד. נראה כי המלך הצעיר בחר להוציא את התסכול שלו מחוסר יכולתו להתרבות על שליטי ממלכת גרמניה. לא רק שצבאותיו של המלך פלשו לשטחיו של הדוכס מאוסטריה וגררו הכרזת מלחמה מטעם מלך גרמניה, סלומון הכריז מלחמה גם כנגד הדוכס של לוריין עילית, שיושב אי שם בין בצפון-מערב גרמניה. כעת, המלך מבקש מגזה שיגייס את כוחותיו ויסייע לו במלחמה המטופשת הזו. גזה מסרב, יש לו תוכניות אחרות.

הפצ’נגים, שבטים טורקיים פגאנים שהגיעו מהמזרח, ישבו מזה שנים רבות ממזרח להונגריה, מאוחדים תחת צ’יף עליון אחד. אולם, לפני חודשים מספר הגיעה לגזה הבשורה כי אחד מהשבטים, זה שיושב במחוז פרסצ’אן הכריז על עצמאות מההנהגה המרכזית. גזה לא היה חובב מלחמות גדול, אבל הוא ידע לזהות הזדמנות להשיג אדמות וכוח בקלות, ובמרץ של אותה שנה 2000 חיילים הונגריים חודרים אל תוך אדמת הפגאנים ומטילים מצור את המצודה הקטנה בה מתחבא מנהיג הפגאנים של פרסצ’אן, בחור קירח בשם קוגל.

בעוד גזה יושב באוהלו וסועד עם קציניו, שליח מטרנסין מגיע עם הודעה מאדונית המרגלים שלו. על פי דבריה של האישה, ישנן הוכחות מוצקות לכך שהבן הצעיר של גזה ותיאופנו, זה שזכה לשם היווני ברדאס, הוא למעשה ממזר של תיאופנו ואחד מהחצרנים שהביאה עמה מקונסטנטינופול. גזה לא מופתע – במקום כלשהו בליבו הוא הרגיש כי הילד נראה יותר יווני מהונגרי, והאהבה אשר חש כלפי אישתו בעבר נעלמה ממזמן. הוא מורה לשליח להכריז על ברדאס כממזר.

חודשיים לאחר מכן, אותו השליח חוזר לגזה עם איגרת מתיאופנו. “ליבי נשבר כאשר הכרזת על בננו הקטן ברדאס כממזר. אין לי ספק שהוא נולד מזרעך, כפי שאין לי ספק שאני נושאת ברחמי ילד נוסף, גם הוא מזרעך". גזה מקמט את הקלף, זורק אותו לאש וכותב איגרת משלו: “איני מוכן לשמוע את שמו של הממזר שלך פעם נוספת. שלחי אותו למנזר, אולי הנזירים יצליחו לתקן את נפשו היוונית העיקשת”.

המשך »