תעשיית המשחקים הישראלית, בשנת 2012, היא לא מה שהיא היתה לפני עשרים שנה, או אפילו לפני עשור או חמש שנים. נכון, מדינת ישראל לא ממש הוציאה כותר AAA ראוי באמת מאז סימולטור הטיסה של חיל האוויר הישראלי מ- 1998 (“כוכב כחול”), אבל יש לנו משחקים שעונים בערך לכל הגדרה אחרת. קז’ואל? פייסבוק? אינדי? פלטפורמות ניידות? הכל יש. בכמויות לא-זניחות ובאיכות לא-רעה (לפחות בחלק מהמקרים). אבל משחק שבאמת מופץ לקונסולות? ועוד לא תחת תווית ה- Xbox Live Indie, אלא בתור משחק כזה שבאמת דורש לחתום על הסכם עם מיקרוסופט או סוני? זה משהו שלא חשבתי שאני אראה בשנים הקרובות.

המשך »

להורדה  המשך »

לפני קצת יותר משבועיים, חגגנו את יום ההולדת החמישי של הבלוג, והשמחה היתה רבה. יש כאלה שיטענו שהם אפילו ראו את עידן דקל מחייך, מתישהו במהלך האירועים. אבל בנוסף לכל השמחה וההילולה הזו, הבטחנו לכם גם משחקים בחינם.

המשך »

על פני השטח, הפוסט הזה אמור להיות ביקורת על Journey. הבעיה היא שמסיבות שתיכף נגיע אליהן, אין יותר מדי דברים רלוונטיים להגיד עליו. הדבר המעניין העיקרי שאפשר להגיד כביקורת הוא ש-Journey פותר אחת ולתמיד את הדיון המעיק של “האם משחקי וידאו יכולים להיות אמנות”: עכשיו אפשר להגיד בוודאות שהתשובה היא “כן”.

המשך »

לא ברור לי למה אני מחבב כל כך את I Am Alive. אם אני מנסה לשפוט כל קריטריון שלו בנפרד, הוא עושה ממש המון דברים לא בסדר. הכוונות שלו טובות, אבל הביצוע מקרטע. אם אני רוצה לסכם את הדעה שלי עליו, אפשר לעשות את זה בצורה הזאת: אני לא זוכר אף משחק שבו כל כך הרבה פעמים זרקתי את הגיימפאד בתסכול, נשבע לעצמי שאני לא הולך לשחק בו שוב אי-פעם, ואז מרים את הגיימפאד מחדש שוב וחוזר לסיבוב נוסף.

המשך »

אני מאוד מתנצל על ההעלמות של "גיימפוד" מדפי הבלוג ומ- iCast. ההעלמות הזו היא תוצר של כל מיני סיבות, שחלקן הן באשמת כל אחד מכותבי הבלוג האחרים מלבדי, וחלקן הן לא באשמת אף אחד. אנחנו מקווים שזה לא יקרה שנית. או לפחות, לא יקרה שנית בלי התראה מראש.

מה שקרה בפרק הזה הוא שהיו לנו כל מיני חדשות לדבר עליהן אחרי שלב ה"מה שיחקנו", אבל במקום זה היו לנו כל מיני דברים מגניבים, שלא בהכרח קשורים לאירועים אקטואליים, שרצינו לדבר עליהם. אז במקום לדבר על חדשות דיברנו על דברים מגניבים. לגיטימי, לא? בכל אופן, עופר סיכם את החדשות שהיינו מדברים עליהן, בפוסט בבלוג.

להורדה  המשך »

לא, זו לא שגיאת כתיב בכותרת, ואני לא מצונן (באמת! זה סתם אלרגיות). כולם מכירים את פיטר מולינו, הוגה הדעות האקצנטרי של תעשיית המשחקים שהציג לעולם משחקים כמו Populus ו- Dungeon Keeper והיה חלק מהצוותים של Syndicate ו- Magic Carpet, ומצד שני בעשור האחרון יש לו נטייה מוזרה לברבר המון על משחקים שכרגע בפיתוח (בעיקר סדרת Fable) ולהבטיח גדולות ונצורות, רק כדי לגרום לכולם להתבאס אחר כך כשהם מקבלים משחק מלא שטויות צדדיות הזויות שלא מעניינות אף אחד ותוהים לאן נעלמו כל הדברים המגניבים שהובטחו.

Peter Molydeux אינו בן אדם אמיתי, כמובן. הוא חשבון טוויטר פארודי שכבר כמה שנים מצייץ כל מיני רעיונות מופרכים סטייל-מולינו למשחקים מוזרים, אלמנטים ספציפיים של גיימפליי, וסתם רעיונות מטורפים אקראיים. כמה דוגמאות מהזמן האחרון:

• משחק אימה שבו אפשר להתחבר ל-session של חברים שלכם ולנסות להבהיל אותם
• משחק point-and-click שבו צריך להרוויח את האמון של הסמן כדי שהוא לא ישקר לכם
• משחק שבו הדמות שלכם מודעת לזה שהיא נשלטת באיזשהו מובן ונהיית מפוחדת אם לוחצים על מקשים מהר מדי או חזק מדי

לפני כמה שבועות קרה משהו מעניין: אנשים התחילו לקחת את הרעיונות האלה ברצינות. מישהי מ- Double Fine הציעה (בטוויטר כמובן) לעשות game jam שבו כל צוות לוקח רעיון אחד של פיטר מולידו ועושה ממנו משחק אמיתי. מולידו עצמו היה כמובן בעד הרעיון, ולאט לאט הצטרפו עוד ועוד אנשים מהתעשייה ומחוץ לה, ואורח אחד מפתיע במיוחד: פיטר מולינו בכבודו ובעצמו, שבא כדי לחפש אנשים כשרוניים לחברה החדשה שלו.

המשך »

תחילה, לעניין הספוילרים: לא יהיו פה כאלה. עד כמה שזה בוער – לא אדבר על הסוף. אולי אקדיש לזה פוסט נפרד.

אז Mass Effect 3. וואו. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתי כל כך אובססיבי לגבי משחק. בשבועות האחרונים הקדשתי לו כל דקה פנויה. בערב אחד מביש, זוגתי נעדרה מהבית ושיחקתי במשחק ארבע שעות ברצף. קמתי מהמחשב עם עיניים מזוגגות וראש כואב, וניסיתי להבין מה לעזאזל קרה פה. אני לא חושב שזה קרה לי מאז גיל 16 (היי, אני דורון ואני בן 28 כבר).

המשך »