אייל רוט, בן 21, מתל אביב, וקורא ותיק של הבלוג, החליט שממש מתחשק לו לכתוב ביקורת על Max Payne 3 אחרי שהוא שיחק בו. בכל מקרה הייתי שמח לתת לו במה לפרסם את הביקורת שלו, אבל מאחר שהסיכוי שהבחור היחיד (דני) מצוות האתר ששיחק במשחק יכתוב עליו פוסט הוא קצת יותר נמוך מהסיכוי שבוזון היגס יקפוץ לביקור אצלי בבית וישאל אותי איך מגיעים למאיץ החלקיקים בגבול שוויץ-צרפת, הייתי שמח אפילו יותר. בכל מקרה – אייל, תורך.
כבר כמה שנים טובות שלא כתבתי ביקורת על משחק מחשב. מעולם גם לא כתבתי אחת מקצועית, אבל זה לא מפחית את ההנאה, אלא אולי דווקא להפך. בימים האחרונים יצא לי לשחק בגרסת ה- PC של Max Payne 3 והתחשק לי להביע את דעתי עליו. אמנם אני לא פאנבוי של הסדרה, אבל כמו הרבה גיימרים, גם אני שיחקתי במשחקי הקודמים של הסדרה לפני עשור, ונהניתי. חשוב לציין שלא שיחקתי במולטיפלייר של המשחק, ולכן ביקורת זו תתייחס אך ורק למערכה לשחקן יחיד.